הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • פקח
  • פקח
    ידיעות ספרים, אחוזת בית | ינואר 2016 | פרוזה מקור | 264 עמ' מודפסים
    זהו סיפורו של פֶּקַח. צעיר תפרן עם תקוות גדולות להיות סופר. בית־
    דלותו השכור נמצא בבטלון עילית, עיר עם "תודעה אמנותית" שהיא
    לב־לבה התרבותי של מטרופולין הומה אדם. הוא מחכה לתשובה
    מהוצאת ספרים על כתב יד ששלח, ומעביר את ימיו בציפייה ובנדודים
    ממקום למקום: מהסופרמרקט השכונתי לבית קפה בוהמייני; מחנות
    של רשת ספרים למועדון אפלולי; מקיטון עלוב ועמוס פגרי מקקים
    למסדרונות בית חולים עירוני. פֶּקח נמנע ממגע עם אנשים ונרתע
    מכפות ידיים לחות, ממרקמי נייר, מרֵיחות וממראות. הוא מסתחרר
    במחשבותיו ובערגתו לַחיים הרוחניים שמבטיחה העיר המבעבעת, בז
    לטיפשות שסביבו ולמופעיה השונים של הנאורוּת, ופוחד, פחד מוות,
    מן המוות. הוא חולם על "ספריית האלוהים", גן העדן שאליו נשלחים
    הסופרים העבריים, אך נשפט בבית דין של מטה, בהיכלות הצדק של
    בטלון, על חובות ארנונה ופיגורים בתשלומי דו"חות.
     
    "פֶּקח" הוא רומן הביכורים של המשורר והעורך יהודה ויזן. הספר זיכה
    את ויזן בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת תשע"ה.
  • ספר דיגיטלי
     
    38
    ספר מודפס
     
    88 61.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • סבתא רבתא



    סבתא רבתא מתה היום (או אולי, אתמול. אינני יכול לומר בביטחון). כמעט. כלומר, בסוף כן. אבל לא בהתחלה. בהתחלה היא חיה. מדי חיה. בעלה מת ("חיימיקו, אוי חיימיקו, איך השארת אותי לבד," בכתה באזכרות. היתה מזריקה לו אינסולין כמו כלום. ליד כולם). והיא חיה. אחותה מתה. והיא חיה. החברות מספסל הרחוב במדרחוב: מאדאם קָאדֶן, מאדאם ג'ולייט, מאדאם רָשֶל, מאדאם לָארידוֹ (מי שעוברת את גיל ארבעים זוכה בתואר מאדאם). כולן מתו. והיא חיה. המטפלת ההודית עזבה. והיא חיה. הפסיקה ללכת. וחיה. גמרה לדבר. וחיה. ככה חיה. והתעקשה לבשל. גם על כיסא גלגלים.
    — א־דיו־דיו אִיזִ'יקוּ, קוּאָלוֹ אֶסְטוֹ בְּרֶה? וֶה נָאקִי. אה? בּוּרְלָאטֶס? חָלוֹן דִי טוּמָדְרֶה. חה חה [שן זהב], בְּֽרֶה. סִי. סִי. פֶּסְגָדִיקוּ. רוצה טוּלוּמְבָּה?
    בגיל תשעים ושמונה הצמידו לה פיליפינית. פְלוֹרְדֶלִיזָה.
    — פלורדליזה!
    היתה צועקת עליה. נעלו את שתיהן בדירה וחדלו לבקר. הריח הצטבר בבית. הטפטים הצהובים הוריקו ונסדקו. המנורות נתמלאו חרקים מתים שניקדו את הזכוכית החלבית. רצפת הלינוליאום צימחה בלוטות ושסעים. מחבתות הנחושת העתיקות שעיטרו את הקירות העלו קורוזיה. פנים המקרר נעכר. הן נשמו ערפל. אכלו אבק. וישנו באותו החדר. סבתא רבתא — על הגב, צמד כריות תומכות בעורפה שלא תיחנק, מיטת יחיד מעץ. שני מזרנים. שמיכת פוך, שמיכת צמר, סדין. הר של בדים ואישה. והפיליפינית — קנוקנת שדופה בשנות הארבעים לחייה, צבעה כצבע גזע האלון, ישנה לצדה על כיסא נדנדה מרופד. עטופה בשמיכת פיקה דקיקה. עש חורר את קצותיה. עין אחת פקוחה. מלאך שומר. 3,000 זוז לחודש. (2,500 שולחת למשפחה.) קצת מנקה, קצת מנגבת. מה שצריך. חוקית לגמרי. אישורים וחיסונים. יודעת ספרדית ואנגלית. מה שצריך. אפילו עברית! קוראת את הברית החדשה בשירותים. שלא יראו. ספרות זולה. תלתה את ישו על הקיר. תמונה של אלוהים עם מבט שרמנטי, מחוברת לחשמל, זוהרת בחושך. אלוהים באמצע החדר! אלוהים ישמור! אין לה "לא תעשה". עושה הכול. פסל, תמונה, ספונג'ה. שפכטל. מה שצריך.

    טִינְג אָה לִינְג לִינְג
    טִינְג אָה לִינְג לִינְג

    אמא (מתוך המקלחת. צועקת): טלפון!
    אבא: (שקוע בטלוויזיה.)

    טִינְג אָה לִינְג לִינְג
    טִינְג אָה לִינְג לִינְג
    אמא (צועקת): טלפון!
    אבא: (שקוע בטלוויזיה.)

    טִינְג אָה לִינְג לִינְג
    טִינְג אָה לִינְג לִינְג

    אמא (צורחת): הטלפון מצלצל! שמישהו יענה!
    אבא: ... פקח... תענה לטלפון. (צועק לעבר המקלחת) עניתי! (ושב למסך הקטן) נו... לך תענה כבר.

    טִינְג אָה לִי---

    פקח (שמוט כתפיים): הלו...?
    פלורדליזה: הלו, הלו? מיסטר? הלו? קוֹם קוֹם, הוֹרי הוֹרי, מאדאם רבתא ביג בלגן. קוֹם קוֹם. נוֹ טיים, נוֹ טיים. הוֹרי. אוקיי, ביי ביי.
    פקח (מניח את השפופרת ונפנה לאביו השמוט כפליים): אבא... אבא... הפיליפינית ביקשה שמישהו יקפוץ לסבתא רבתא. היא אמרה שזה דחוף. הוֹרי הוֹרי. אמרה.
    אבא (עינו האחת קבועה במסך והשנייה מתגלגלת באיטיות בתוך ארובתה, נפנית לעברו של פקח ושָבה אל אחותה הבוהה בטלוויזיה וחוזר חלילה): מה?
    פקח: הפיליפינית ביקשה שמישהו יקפוץ לסבתא רבתא. אמרה שזה דחוף.
    אבא (נע במקומו בחוסר נחת, השלט־רחוק בידו, לפות בחוזקה. הוא נפנה בחצי גוף לעבר השירותים וצועק): סבתא שלך בטלפון, היא רוצה שתקפצי! (ושב למסך הקטן.)
    אמא (צועקת מבעד למים הזורמים. בבהלה):

    תגיד שֶׁאֲנִי חוֹלָה,
      שֶׁשָּׁבַרְתִּי אֶת רַגְלִי בַּמַּדְרֵגָה,
        תגיד שֶׁהָיְתָה כָּאן שְׁרֵפָה

    אבא (צועק): מה?
    אמא: שאני חולה. שאני לא יכולה.
    אבא: היא אמרה שזה דחוף. אמרתי לה שאת לא יכולה. את מכירה אותי. את מכירה אותה. שיגעה אותי. שעה בטלפון. קוֹ־קוֹ קוֹ־קוֹ קוֹ־קוֹ, פקה־פקה פקה־פקה. (ושב למסך הקטן. מוחץ את השלט־רחוק בידו הלחה.)
    אמא: תשלח את פקח שיראה מה היא רוצה. תגיד לו שאני מפשירה צלעות לאחר כך.
    אבא (לפקח): שמעת את אמא שלך? היא אמרה שתקפוץ לסבתא רבתא. נו. יאללה, תחזור מהר, יהיה צלעות.
    אמא (צועקת): וגם בִּיזבַּז שהוא אוהב.
    אבא (לפקח): וגם ביזבז שאתה אוהב.
    אמא (סגרה את המים ועדיין צועקת): נו?
    אבא: הכול בסדר. שלחתי את פקח. בטח עוד פעם נשרף לה האור בשירותים. (לפקח) נו... לך כבר. (לאמא) למה היא מתקשרת אלייך? מה, אין לה ילדים? נכדים אחרים? מה היא רוצה ממני?
    אמא (עטופה במגבת, יצאה מהמקלחת. צועקת): יה גוּרְסוּז! אבא שלי צדק! מה אני יעשה? אנחנו גרים הכי קרוב אליה! תעבור דירה.

    פקח חצה את הרחוב השומם. רחוב בטלוני טיפוסי, שעורבים קוראים בשמיו ומנתרים בין אקליפטוסים ( eu– היטב | kalypto — אני מכסה) עצומים. סבתא רבתא גרה מעבר לכביש. דקה הליכה. שבעים צעדי פקח. כביש אחד. אין מעבר חציה. אין מכוניות. בקושי יש כביש. אולי רמז לכביש או כביש מרומז. כביש טחון. כורכר מעורב באספלט. לא כבוש. הצמיגים, כשעוברים, נגרסים. הרכבים מחרחרים. האבק מתעופף לכל עבר כבמרוצת עדר.
    פקח חצה וניצב בפתח הבניין הטחוב. הוא טיפס במעלה גרם מדרגות צר ותלול, נשמר מלגעת בקירות הלחים. המַקִים. שלא ייגעו בו. ריח של כלבים רטובים. של מוגלה. של בישול פיליפיני. של קיא. האף, הריח, הסתגלן שבחושים, אינו מסתגל. מסכין, המסכן, לכל היותר. העיניים דומעות. האוזניים נפקקות. בכוחות אחרונים השלים את הטיפוס וניצב לפני הדלת הצרה, שהיתה מרופדת סקאי ירוק ומיובּל, מקושט בניטים מחלידים. מחרידים. הוא צילצל בפעמון הדלת שהשמיע ציוץ ציפורים מצועצע וארוך. והמתין.
    מנעולים קירקשו, בטן הדלת המְתה, בריחים ריקדו. שלושה מנגנוני נעילה, מפתח סב בחוֹר. פקח נרתע לאחור.
    — הוֹרי הוֹרי!
    קראה פלורדליזה בבהלה שלא עלתה בקנה אחד עם תנועותיה השלוות, האיטיות.
    — הוֹרי, מיסטר, קוֹם קוֹם, הוֹרי.
    והובילה את פקח לאורך מסדרון הכניסה הצר, בין קירות נגועים בפסוריאזיס.
    — קוֹם קוֹם.
    אמרה.
    פקח חדר לחדרו של האל. ישו פיליפיני עם שיער בלונדיני הביט עליו מן הקיר במבטו המפתה. הוא ולא מלאך.
    — הוֹרי הוֹרי.
    ניערתו פלורדליזה והסבה את תשומת לבו לסבתא רבתא שהיתה הפוכה על בטנה כלווייתן על חוף. מכחילה, מוריקה, מרצדת, מתחננת לאוויר, משוועת, מחרחרת.
    — א־דיו־דיו... חחחחחחח...
    מבין השמיכות.
    — הצילו... הצילו... חחחחחחח...
    הר האישה קורא לעזרה במיטת היחיד. ההר נאנק.
    פלורדליזה אחזה בזרועה האדירה של סבתא רבתא. הזרוע נשפכה מטה, כתמים חומים, ורידים סגולים, עיסה של שומן בלעה לקרבהּ את כפותיה הקטנות של הפיליפינית יראת השמים.
    — פקח! פקח!
    קראה הקנוקנת.
    — קוֹם קוֹם, הֶלפּ. אינוֶורטוֹ. אינוֶורטוֹ.
    דחקה בו להפוך את הזקנה הכבירה על גבה.
    — חחחחחחח...
    חירחרה סבתא רבתא. פקח הניח את ידיו על מותנה של הזקנה, דחף עם הרגליים, תחב את הכתף, דחף, תחב. מאום. סבתא רבתא לא זעה. הזִיעה המון. היתה חלקלקה כחשופית ענק. גם פקח הזיע. ניסה לאחוז ברגלה, לסובבה על צירהּ, מן הראש, מן היד. מאום. חירחר אף הוא. אבק בריאותיו. צחנה באפו.
    — תזמיני אמבולנס!
    דחק בפלורדליזה.
    — אל אמבולנסו. הוֹרי הוֹרי.
    האיץ בה. שדיה האדירים של סבתא רבתא זלגו מצדי גופייתה הרקומה. פטמתה מוקפת זיפים שחורים.
    — נוֹ לוּק! נוֹ לוּק! לא רואה!
    נזפה בו פלורדליזה המחייגת. פקח ביקש לקבור עצמו. וכן עשה. הוא שינס את כל כוחותיו והניף את הזרוע האדירה, החדיר את צווארו הדק תחת בית השחי השעיר, ודחף במלוא עוצמתו הדלה. מַשמנֵי הזרוע החלו נוזלים, מתמסרים לכוח המשיכה העצום של הארץ, מבקשים אל בטן האדמה. ראשו של פקח החל נעטף מכל עבריו. אד מהביל ליחלח את פניו, שיער קטיפתי וכתמתם ליטף את קצה אפו, השחי סגר עליו. משא הזרוע הכריעו ואיים לפרוק את מפרקתו.
    — הוֹרי הוֹרי.
    הוא גער בפלורדליזה.
    — אל אמבולנסו.
    — שתי דקות, נוֹ ווֹרי. אני הוֹרי.
    — חחחחחחח...
    חירחרה סבתא רבתא. מגירה נוזלים מנקבוביותיה. טיפות זיעה לבנבנות צרבו בעיניו של פקח. הוא דחף ברגליו, עצר את נשימתו, נשף, משך בידיו, והזרוע לא זעה. תקוע היה ברחם העתיק. המהביל. המבהיל. הבעול. ( eu– היטב | kalypto — אני מכסה. חשב.)
    ציפור השיר צייצה בדלת.
    — פתוח!
    קראה פלורדליזה מכיסא הנדנדה שלה, הצחוק ניכר בקולה, ליטפה את פני הזקנה וגיחכה. לא הצליחה לעצור בעצמה.
    — תבוא לפה!
    קראה לחובשים שפילסו דרכם במסדרון הצר. פקח נאבק כראשן בבוץ. צמד גוצים בחולצות לבנות נאבקו מעליו ומצדדיו בפגר הלווייתן.
    — אוייייי...
    ייללה הזקנה בעוד השניים אוחזים משני קצותיה.
    — אויייי...
    יילל גם פקח. ­
    — ו...ש...לוש!
    קראו השניים באחת. סבתא רבתא התהפכה ונשמה לרווחה. נשם גם פקח. פלורדליזה לא נשמה מרוב צחוק.
    — גברת, בפעם הבא להיזהר, טוב?
    אמר החובש. כיפה לראשו. אלוהים שבחדר גאה בו. סבתא רבתא שירבבה את שפתיה, את פיה חסר השיניים כולו, מתחה את פרצופה והפריחה נשיקות לעבר צמד הצדיקים.
    — א־דיוס גְראסיאס אֵסְטָמוֹס וִיווֹס. תודה לאל שאנחנו חיים.
    אמרה.
    — א־דיו־דיו...
    אמרה. ופצחה בשירה:

    אַדִיוֹ
    אַדִיוֹ קֶרִידָה
    נוֹ קֶרוֹ [שיעול] לָה וִידָה
    מֶה לָה אָמָרְגָאטֶס טוּ...

    וָה בּוּשְׁקָה אוֹטְרוֹ אָמוֹר
    אָחַרְבָה אוֹטְרָאס פּוּאֶרְטָאס
    אָסְפֶרָה אוֹטְרוֹ אָרְדוֹר
    קֶה פָּארָה מִי סוֹז מואֶרטָה [שיעול]...

    פלורדליזה הצטרפה אף היא, והשתיים זימרו בצוותא את הזמר הנושן. צמד החובשים חמק אל מחוץ לדירה, התלחשש בפתח.
    — אלונקה לא היתה עוברת במסדרון הזה.
    — אין סיכוי, היה לנו מזל.
    — רק, רק עם מנוף יוציאו אותה מכאן. מסכנה. היה לנו מזל. תודה לאל.
    — אהה פקחיהו איז'יקו...
    אמרה סבתא רבתא.
    — איזה ילד טוב אתה. עוזר לסבתא. למה אמא לא באה לבקר? היא לא אוהבת את סבתא שלה? מילא אמא שלה לא אוהבת את אמא שלה. מה יש? תגיד לאבא שיבוא להחליף לי אור בשירותים, פלורדליזה לא מגיע. אני לא נותת לה לעלות על כיסא, בסוף היא תשבור ראש ותתבע אותי. רק לזה היא מחכה. אהה, איז'יקו, סבתא שלך כבר זקנה. תגיד לאמא שלך שתבוא לבקר. קח מרציפן מהפורצלן בכניסה. פלורדליזה תראה לך איפה, איז'יקו. נוֹס וֶרֶמוֹס אמַאנְיַאנָה. נשיקות לאמא.

    דקה הליכה. שבעים צעדי פקח. כביש אחד. אין מעבר חציה. אין מכוניות. בקושי יש כביש. פקח שב אל ביתו בריצה, כאנס הנמלט מזירה. כמתאבק שנמלט מזירה. אבק בעקביו. זיפי הפטמה מנקבים במוחו.
    אמא: נו, מה רצתה הקרצייה?
    פקח: ...
    אמא: אָה?
    פקח: ...שתבואי לבקר.
    אמא: קָלָבאסה. שב תאכל.
    פקח פשט בשיניו החדות את השומן מעל לצלעות הכבש הנוטפות. כירסם את העצמות עצמן. הכלב הביט בו בקנאה. לא הותיר דבר. פקח. גם לא ביזבַּז.
    למחרת צילצלו להודיע שסבתא רבתא נפטרה. בלילה. אתמול (או אולי שלשום. אינני יכול לומר בביטחון). כך או כך, היא מתה.

    • יהודה ויזן
    • יהודה ויזן

      יהודה ויזן, יליד יהוד (1985), הוא משורר, מתרגם, עורך ומבקר שירה. הוא מייסד ועורך כתב העת וסדרת הספרים "דחק – לספרות טובה", והוציא עד כה שלושה ספרי שירה: "שירי יהודה" (הוצאת עכשיו, 2006), "מבוא לאסתטיקה קלה" (הוצאת פלונית, 2008) ו"פכורים" (הוצאת עכשיו/דחק, 2012). בין תרגומיו ניתן למנות את המחזות "רצח בקתדרלה" ו"סוויני אגוניסטס" לת.ס אליוט; את המחזה "פרשווטר" לווירג'יניה וולף; את ספרי הילדים של ג'יימס ג'ויס "החתול והשטן" ו"החתולים של קופנהגן"; את האסופה "'מילים, מילים, מילים" (מבחר מסות של אנשי ספרות על "המלט"); את הנובלה הגרפית הידועה "מאוס", על שני חלקיה, מאת ארט ספיגלמן; וכן תרגומי שירה רבים. ויזן שימש בעבר כעורכם של כתב העת "כתם" ועונתון "עכשיו". נשוי למיכל.
       "פֶּקַח", ספר הפרוזה הראשון שלו, זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת תשע"ה.

     
    יותם שווימר
    |
    ynet ספרים
    |
    24/01/16
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • מיכאל שלי
    • גירושים מאוחרים
    • ניצבת
    • נופל מחוץ לזמן
    • מוקס נוקס
    • סוסעץ
    • כאב
    • הארכיברית
    • המחסל
    • אישה נחה
    • התאבכויות
    • זכרון דברים