הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • מרק סוס
    ספר מוגן
     
  • מרק סוס
    לוקוס | אוגוסט 2018 | פרוזה תרגום | 232 עמ' מודפסים
    גבר מפתח אובססיה לצפייה באישה מסוימת בעת שהיא אוכלת ומשלם לה כדי שתופיע לפניו פעם בחודש; נסטיה בת השש־עשרה מגיעה יפה ורעננה אל המשתה הנערך לכבוד יום הולדתה; סופר חוזר לביתו הריק שבכפר ומבשל לעצמו ארוחה רוסית לתפארת; ארבע יפניות בקימונו זהה יורדות לשפת הנחל ומתקינות סעודה מהחיים עצמם.
     
    אלה ארבעה סיפורים מתוך הספר המשתה מאת ולדימיר סורוקין, העוסק כולו במזון ובמקומו בחיינו. בהומור אכזרי ובנימה פרודית סורוקין כותב על רעב, על תשוקה למזון גופני ורוחני, על אוכל בשלל צורותיו, על תרבות הבישול, ומגיש לקורא סעודה ספרותית מהפכת קרביים. ראו הוזהרתם. ובתיאבון!
     
    "הקלסיקון הרוסי האחרון של המאה העשרים." אנטון דולין, אמנות וקולנוע
     
    "סורוקין הופך את הספרות לאמנות טהורה, בה האותיות עצמן מרכיבות את היצירה." בוריס פרמונוב, סבובודה
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
  • 42
    הוספה למועדפים שלי
  • מרק סוס
     
    מוקדש לאנה ולמריה
     
     
    איך הכול התחיל? פשוט, כמו כל דבר בלתי נמנע:
    שנת 1980, יולי, רכבת סימפֵרוֹפּוֹל־מוסקבה, 14.35, קרון מסעדה מלא עד אפס מקום, כתמי רוטב עגבניות על המפה המעומלנת מדי, קופסת גפרורים שמישהו שכח, אפר סיגריות, בקבוק מים מינרליים 'נַרזאן' משקשק בתוך חישוק מתכת המולחם למסגרת החלון, וילון מתנועע קלות, היפֶּרבּוֹלוֹאידים של קרני שמש סמיכות, אמת ידה של אוֹלָה עם סימני שיזוף מתקלף, חולצתו הדהויה של ווֹלוֹדיָה, שמלת הג'ינס של ויטקָה ועליה שני ראשי פרג רקומים.
    ״חבר'ה, בבקשה, רק לא לתפוס את השולחן להרבה זמן,״ רשרש המלצר השמן בפנקסו המוכתם, ״יש לי תור מפה ועד מוסקבה.״
    ״ומה בתפריט...״ פתח וולודיה, אך שפתי הצפרדע של המלצר הקדימו אותו:
    ״הסלטים אזלו, מרק סוֹליאַנקָה אזל, יש מרק חַרְצ'וֹ, דג כידון עם פירה וסטייק עם ביצה".
    "ובירה אין?"
    "יש!" ניער המלצר את הפוני ספוג הזיעה, "פעמיים, שלוש?"
    "ארבע," התרווח ווֹלוֹדְיָה, "וסטייק לכל אחד."
    "יש גלידה?" הרכיבה ויטקה את משקפי השמש.
    "אין..." 
    המלצר שרבט בעיפרון בפנקסו והטה את גוף כלב הים השמן שלו לעבר המזנונאית, שבלמה את התור בחזהּ:
    "לְיוּבָּה, תכניסי עוד אחד!"
    "אבל למההה? כל כך נעייים לנו!" משכה אולה את המילים והדליקה את הסיגריה האחרונה. ובמעבר כבר צעד גבר שזוף בגון השוקולד, לבוש מכנסיים לבנים וחולצה תכולה מכופתרת.
    "שלום," הוא חייך לכל השלושה בעודו מנסה להציץ בחטף בעיניהם, והתיישב.
    היה לו מראה סתמי של גבר מקריח ללא גיל.
    וטרינר, תייג אותו וולודיה בינו לבין עצמו ולקח מאולה את הסיגריה.
    דינין, נזכרה אולה בדמות מסרט הקולנוע "ברוכים הבאים או אין כניסה לזרים!"
    רווק עלוקה בדרך מהנופש, עיקמה ויטקה את שפתיה היפות.
    המלצר מלמל משהו, נזכר באיש והסתובב, אבל הקירח הושיט לו שטר של שלושה רובלים:
    "שום דבר בשבילי, בבקשה."
    המלצר לקח את הכסף. פניו לבשו ארשת של בלבול עצבני: 
    "כן, אבל..."
    "שום דבר, שום דבר..." נופף הזר באצבעותיו בעלות הציפורניים הכסוסות, "רק אשב לי פה... קצת."
    "אז אולי... לשתות משהו? בירה? יין? כוסית קוניאק 'אררט'..." 
    "שום דבר, שום דבר."
    המלצר שייט בשתיקה אל המטבח. 
    וטרינר, אבל דפוק בשכל, פזל וולודיה לכיוון הזר. נעל לבד מסיביר. כל החורף קרע את התחת וסתם את הפה, ובקיץ נסע דרומה לבזבז ולזיין.
    בטח הבריז מהקרון של אשתו, לקחה אולה מוולודיה את הסיגריה ושאפה. עדיף שהיה נותן לנו את הכסף. תכף ווֹלודְקָה יבזבז את החמישייה האחרונה, נחזור לבית ריק, הזקנים בבית הבראה, עוד שבוע למשוך, זוועה...
    ירד מהפסים בנופש, אז הוא עושה מעצמו צחוק, המסכן, הביטה ויטקה בחלון. מעניין למה דווקא לחארות כאלה תמיד נשפך הכסף מהאוזניים?
    הרכבת זחלה בין ערי אוקראינה הקודחת מחום.
    "השנה הקיץ אפילו יותר חם מהרגיל," פתח הקירח בשיחה, והתאמץ להציץ בעיני השלושה, "הייתכן שגם בבירת מולדתנו שורר אסון כזה בתחום מעלות החום?"
    "אין לנו מושג," ענתה ויטקה בשם כולם והביטה בסלידה בציפורניו.
    "איפה נפשתם?" חייך הקירח וחשף את שיניו הקטנות הצהובות.
    בכוס של האימא שלך! ציין לעצמו וולודיה, ובקול רם ענה:
    "שמע, היינו יותר מדי זמן בשמש ובא לנו לישון. וכשבא לנו לישון, תמיד בא לנו לאכול ובכלל לא בא לנו לדבר."
    אולגה וּויטקה צחקקו בשביעות רצון.
    "סיאסטה, מה?" צמצם הקירח בהתרפסות את עיניו.
    "סיאסטה," נזכר וולודיה ברומן בעל שם דומה שלא סיים לקרוא, וכיבה את בדל הסיגריה.
    • ולדימיר סורוקין
    • ולדימיר סורוקין

      ולדימיר סורוקין נולד בביקובו, ליד מוסקבה, ב־ 1955. סופר, מחזאי, אמן וקולנוען, מחשובי הסופרים של רוסיה בימינו. החל לפעול בחוגי האוונגרד המחתרתי במוסקבה בשנות ה־70 של המאה ה־20, ובזמן המשטר הסובייטי נאסרו עבודותיו לפרסום. עם נפילת המשטר יצאו ספריו לאור, ולא פעם עוררו מחלוקות בשל הביקורת הבוטה כלפי המשטר הטוטליטרי. כתיבתו, הנתפסת לעיתים כסדיסטית ופורנוגרפית, רוויה הומור מושחז ופרודיה. ספריו תורגמו עד כה לעשרות שפות, הוא זכה בפרס אנדריי ביילי והיה מועמד לפרס בוקר הרוסי והבינלאומי. מרק סוס הוא ספרו השני המתורגם לעברית; ספרו יום בחייו של אופריצ'ניק ראה אור ב־2010 (מחברות לספרות). ספרו האחרון מַנַָרַגַה ייצא לאור גם כן בהוצאת לוקוס.

     
  • המלצות נוספות
    • דירה בפריז
    • האחרות
    • ההימור
    • מסע אל הלב
    • בתו של סוחר המשי
      במבצע
       
    • גברת בירד היקרה
      במבצע
       
    • ג'יין יאנג הצעירה
    • המרגל האנגלי
    • המנהרה
      במבצע
       
    • 21 מחשבות על המאה ה-21
    • הראיון האחרון
    • אדל