השטן המאוהב

השטן המאוהב

בהיותי בן עשרים וחמש שימשתי מפקד בחיל המשמר של מלך נאפולי. הרבינו אז לבלות בין חברים, וכמנהגם של גברים צעירים התרועענו עם נשים, וגם הימרנו — כל זמן שהפרוטה הייתה מצויה בכיסנו. וכששוב לא נשאר לנו כסף, היינו מתפלספים בקסרקטין שלנו.

ערב אחד, לאחר שתש כוחנו בכל מיני טענות ומענות סביב קנקן קטן של יין קפריסין וכמה ערמונים יבשים, נסבה השיחה על קבלה ומקובלים.

אחד מאיתנו טען כי מדובר במדע של ממש, שכל מהלכיו בדוקים. ארבעה מן הצעירים יותר טענו כי מדובר בגיבוב של דברי הבל, מקור למעשי נכלים, שעשויים להוליך שולל אנשים תמימים ולשעשע ילדים.

המבוגר שבינינו, בן פלנדריה, עישן מקטרת בארשת חולמנית, ולא פצה פה. ארשת פניו הצוננת והיסח דעתו בלב המהומה הצורמת שהחרישה את אוזנינו שעשעו אותי, ומנעו ממני לקחת חלק בשיחה הלא סדורה שלא מצאתי בה כל עניין.

היינו בחדרו של המעשן. הלילה התארך, נפרדנו מהחברים שפרשו ונשארנו לבדנו, הוותיק שבינינו ואנוכי.

הוא המשיך לעשן בשוויון נפש. אני נותרתי יושב, מרפקי שעונים על השולחן, בלי לומר דבר. לבסוף שבר ידידי את השתיקה.

"בחור צעיר," אמר לי, "שמעת זה עתה מלל רב. מדוע לא נטלת חלק בקלחת הזאת?"

"משום שאני מעדיף לשתוק ולא לגַבּות או לגנות את שאינני מכיר," השבתי. "אין לי אפילו מושג מה פשר המילה קבלה."

"יש לה כמה משמעויות," השיב, "אך לא בהן מדובר, אלא בדבר עצמו. האם סבור אתה כי יכול להיות מדע שמלמד אותנו לשנות מתכות ולכפוף את הרוחות למרותנו?"

"אין לי שמץ של מושג ברוחות, ובראש בראשונה ברוח שלי עצמי, פרט לכך שאני בטוח בקיומה. אשר למתכות, יודע אני מה ערכו של קַרְלינוֹ[1] בְּמשחק, באכסניה ובמקומות אחרים. ואין ביכולתי לאשר או להכחיש את טיבן האמיתי של אלה ושל האחרות, בנוגע לשינויים ולגלגולים שהן מסוגלות להן."

"ידידי הצעיר, בורותך חביבה עלי. היא עולה על השקפותיהם של האחרים. לפחות אינך שוגה, ואף שאינך מלומד, יש לך סיכוי להיות כזה. אופייך, ההגינות שבטבעך ויושרך, נושאים חן בעיני. אני יודע משהו נוסף על מה שיודעים מרבית בני האדם. תן לי את מילת הכבוד שלך, הישבע בהן צדק לשמור סוד, הבטח נא לי שתנהג בזהירות, ואז תהיה תלמידי."

"פתיחוּת הלב שאתה מגלה כלפַּי, סוֹבֶּראנוֹ יקירי, נעימה לי מאוד. הסקרנות היא תשוקתי העזה ביותר. אודה בפניך כי יש בי מעט מאוד להיטות לידע השגור והרווח. בעיני הוא תמיד מוגבל מדי, וכבר שיערתי מהי הספֵרה העליונה שאליה אתה מבקש להובילני. אך מה הוא המפתח הראשון אל המדע שאתה מדבר עליו? לדברי חברינו לוויכוח, הרוחות עצמן הן אלה שמקנות לנו ידע. האם אפשר לחבור אליהן?"

"יפה דיברתָ, אלווארוֹ. אין אדם לומד דבר מעצמו. ובאשר לאפשרות לתקשר איתן, אתן לך הוכחה ניצחת."

בעודו מסיים את דבריו, סיים גם לעשן את מקטרתו. חבט בה שלוש פעמים כדי להוציא את מעט האפר שנותר בתוכה, הניחה על השולחן בקרבתי ונשא את קולו: "קַלדרוֹן," קרא, "בוא קח את מקטרתי, הַצת אותה והחזר לי אותה."

עדיין לא סיים את הוראתו, והנה, לנגד עיני, המקטרת נעלמת, ועד שהצלחתי לתהות על פשר הדבר ולשאול מיהו אותו קלדרון שהוטל עליו למלא את ההוראות, וכבר שָׁבה המקטרת מוצתת ובן שיחי חזר לעשן...