העטלף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
העטלף
מכר
אלפי
עותקים
העטלף
מכר
אלפי
עותקים

העטלף

3.7 כוכבים (36 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: רות שפירא
  • הוצאה: ידיעות ספרים, בבל
  • תאריך הוצאה: פברואר 2016
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 408 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 48 דק'

יו נסבו

יו נסבו (בנורבגית: Jo Nesbø, נהגה יוּ נֵסְבֶּה; נולד ב-29 במרץ 1960) הוא סופר מתח, סופר ילדים ומוזיקאי נורבגי. ספריו זכו בהכרה בינלאומית ותורגמו ליותר מ-40 שפות.‏

נסבו נולד באוסלו וגדל במולדה. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה בבית הספר הנורבגי לכלכלה ומנהל עסקים בברגן. נסבו עבד כעיתונאי וסוכן בורסה בטרם החל בקריירת הכתיבה.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

גופתה של אינגֶר הוֹלטֶר, ידוענית טלוויזיה נורווגית נשכחת שעברה לגור באוסטרליה, נמצאה לאחר שנרצחה באכזריות בדרך לביתה. במשטרת סידני כבר מתכוננים לאולימפיאדה של שנת 2000 וחושבים על זרם התיירות מארצות סקנדינביה שעולה בהתמדה. אף אחד שם לא רוצה לשמוע על מקרי רצח לא מפוענחים של צעירות בלונדיניות, זו פרסומת רעה לעיר.
 
הרצח של הכוכבת–לשעבר של תוכניות הנוער מעניין מאוד את התקשורת הנורווגית ששולחת כתבים אל היבשת הרחוקה. אבל לא רק היא. משטרת אוסלו קופצת על ההזדמנות ושולחת לגלוּת את הבלש הארי הולה ממחלק הפשע על תקן של משקיף. הולה הוא חוקר משטרה חריף שכל שתחושות הבטן המדויקות שלו עשויות להשתוות רק לשיטות החקירה הלא–שגרתיות שלו, לשק הצרות שהוא סוחב איתו, למצפון הלא נקי שלו ולחיבתו הישנה לטיפה המרה.
 
הארי הולה נוחת אם כן לראשונה בחייו בסידני ומצטרף לצוות החקירה המקומי. ככל שחקירת הרצח מתקדמת, הולה נאלץ להפר את ההבטחה שנתן לעצמו ולבוסים שלו לפני נסיעתו, לא להכניס את עצמו שוב לצרות.
 
"העטלף" הוא הספר הראשון בסדרת הבלש הארי הולה עטורת השבחים והפרסים.
 
ספריו של יו נסבו תורגמו ליותר מ-40 שפות ונמכרו ביותר מ-23 מליון עותקים.

פרק ראשון

סידני, מר קנזינגטון ושלושה כוכבים
 
משהו לא היה בסדר.
שוטרת הגבולות חייכה אליו בתחילה חיוך רחב: ״מה שלומך, אורח?״
״בסדר,״ שיקר הארי הוּלֶה. חלפו מעל שלושים שעות מאז יצא מאוסלו דרך לונדון, ובטיסת ההמשך מבחריין הוא ישב במושב הארור שלפני יציאת החירום. מסיבות בטיחותיות בקושי היה אפשר להטות את המושב לאחור, והגב התחתון שלו כמעט נשבר עד הנחיתה בסינגפור.
ועכשיו האישה מאחורי הדלפק כבר אינה מחייכת.
היא בחנה את הדרכון שלו בעניין בולט. היה קשה לדעת מה השרה עליה עליזות לפני כן, התמונה שלו או שמו.1
1 הוּלֶה (Hole) בנורווגית פירושו באנגלית ״חור״; בהמשך הארי ימצא עצמו הוגה את שמו בפני האוסטרלים במגוון דרכים כדי להימנע מאותו ״חור״, בין היתר ״הולי״ (Holy), כלומר ״קדוש״. כל ההערות הן מאת המתרגמת.
 
״למטרת עבודה?״
להארי הולה היה נדמה שנציגי משטרת הגבולות ברוב המקומות האחרים בעולם מוסיפים לשאלה כזאת את המילה ״אדוני״, אבל הוא קרא שגינונים רשמיים מהסוג הזה אינם רווחים במיוחד באוסטרליה. לא נורא. הארי לא היה מורגל במיוחד בנסיעות והוא גם לא היה סנוב, כל מה שרצה היה חדר במלון ומיטה, במהירות האפשרית.
״כן,״ הוא ענה ותופף באצבעותיו על הדלפק.
פיה התעקם, התכער ואמר לו בקול חד:
״למה אין לך ויזה בדרכון, אדוני?״
לבו החסיר פעימה, כדרכו לנוכח אסון המסתמן באופק. אולי משתמשים פה ב״אדוני״ רק כשהמצב נעשה קריטי?
״מצטער, שכחתי,״ מלמל הארי בעודו מפשפש בקדחתנות בכיסים הפנימיים שלו. למה הם לא יכלו להדביק את הוויזה המיוחדת לדרכון כפי שהם עושים עם ויזות רגילות? מאחוריו בתור שמע זמזום חלש של ווֹקמן, וידע שזה שכנו לטיסה. הלה ניגן אותה קלטת לאורך כל הטיסה. ולמה לכל הרוחות הוא אף פעם לא זוכר באיזה כיס הוא מניח דברים? וגם היה חם, אף שהשעה היתה כמעט עשר בלילה. הארי הרגיש שמתחילה לגרד לו הקרקפת.
לבסוף נמצא המסמך, הארי נרגע והניח אותו על הדלפק. ״אז אתה שוטר?״
שוטרת הגבולות הרימה את עיניה מהוויזה המיוחדת ובחנה אותו, הפה כבר לא היה מעוקם.
״אני מקווה ששום בלונדיניות נורווגיות לא נרצחו פה, אה?״
היא השמיעה צחוק מתגלגל וחבטה בעליצות את החותמת בוויזה המיוחדת.
״טוב, רק אחת,״ השיב הארי הולה.
אולם הנוסעים הנכנסים המה נציגים של חברות נסיעות ונהגי לימוזינות שהניפו שלטים עם שמות, אבל שום הוּלֶה לא היה ביניהם. הוא כמעט יצא לחפש מונית כשגבר שחור בג'ינס כחולים וחולצת הוואי ובעל אף רחב באופן חריג ושיער כהה, מקורזל, פילס דרך בין שלטי השמות ומיהר לקראתו.
״מר הו–לי, אני מניח?״ הכריז בנימת ניצחון.
הארי הולה שקל את האפשרויות שלפניו. הוא כבר החליט להעביר את הימים הראשונים שלו באוסטרליה בתיקון ההגייה של שם משפחתו כדי שלא יחליפו אותו בחוֹר. ״מר קדוש״ לעומת זאת, עדיף לאין ערוך.
״אנדרו קנזינגטון, מה שלומך?״ חייך האיש והושיט לו כף יד גדולה.
מסחטת מיצים ממש.
״ברוך הבא לסידני — אני מקווה שנהנית מהטיסה,״ אמר הזר בלבביות, כמו הד להודעה של הדיילת עשרים דקות קודם לכן. הוא הרים את המזוודה הבלויה של הולה והתחיל ללכת לעבר היציאה בלי להביט לאחור. הארי נצמד אליו מאחור.
״אתה עובד בשביל משטרת סידני?״ פתח.
״בהחלט, אחי. זהירות!״
הדלת המסתובבת פגעה בפניו של הארי היישר באפו כך שדמעות פרצו מעיניו. קומדיית סלפסטיק גרועה לא היתה יכולה להתחיל יותר גרוע. הוא שפשף את האף וקילל בנורווגית. מבטו של קנזינגטון הביע השתתפות בצער.
״דלתות דפוקות, מה?״ אמר.
הארי לא ענה. הוא לא ידע מה עונים כאן על דבר כזה.
במגרש החניה פתח קנזינגטון את תא המטען של טויוטה קטנה ומשומשת והשליך לתוכה את המזוודה. ״רוצה לנהוג, אחי?״ שאל, מופתע.
הארי גילה שהוא עומד בצד של הנהג. שיט, באוסטרליה הרי נוהגים בצד שמאל. המושב שליד הנהג היה עמוס בניירות, בקלטות ובאשפה, הארי העדיף אם כן להתיישב במושב האחורי.
״אתה בטח אבוריג'יני,״ אמר כשהם פנו אל הכביש המהיר.
״נראה שאותך אי אפשר לרמות,״ השיב קנזינגטון והציץ במראה.
״בנורווגיה אנחנו מכנים אתכם שחורים אוסטרלים.״
קנזינגטון לא הסיר את מבטו מהמראה.
״באמת?״
הארי התחיל להרגיש לא נוח.
״אה, רק התכוונתי לומר שאבות אבותיך ככל הנראה לא נמנו עם האסירים שנשלחו לכאן מאנגליה לפני מאתיים שנה,״ התנצל הארי כדי להראות שלפחות יש לו ידע מינימלי בתולדות הארץ הזאת.
״נכון מאוד, הו–לי. אבות אבותי הגיעו קצת לפניהם. ארבעים אלף שנה, אם לדייק.״
קנזינגטון חייך במראה. הארי הבטיח לעצמו לסתום את הפה לרגע.
״הבנתי. תקרא לי הארי.״
״אוקיי, הארי, אני אנדרו.״
בהמשך הנסיעה אנדרו לקח על עצמו את האחריות לדיבורים. הוא הסיע את הארי לקינג'ס קרוֹס והסביר: זה היה אזור הזנות של סידני ומרכזו של הסחר בסמים ובאופן כללי של כל פעילות אפלה אחרת בעיר. נראה שכל שערורייה ציבורית שנייה קשורה לאחד מבתי המלון או מועדוני החשפנות שבתוך הקילומטר הרבוע הזה.
״הגענו,״ אמר אנדרו פתאום. הוא התקרב אל שפת המדרכה ועצר, יצא מהרכב והוציא את המזוודה של הארי מתא המטען.
״להתראות מחר,״ אמר אנדרו, והאיש ורכבו נעלמו. הארי מצא לפתע את עצמו ואת מזוודתו לבד במדרכה עם גב תפוס וג'ט–לג שהתחיל לתת אותותיו, בעיר שמספר תושביה בערך כמניין אוכלוסיית נורווגיה כולה, מחוץ למלון קרֶסֶנט המפואר. לצד השם על הדלת היו קבועים שלושה כוכבים. מפָקדת המשטרה באוסלו לא היתה ידועה כמי שנוהגת בנדיבות עם פיקודיה בכל מה שקשור לבתי מלון. אבל יכול להיות שהמלון הזה לא יהיה רע כל כך, למרות הכול. עובדי מדינה מקבלים ודאי הנחה, וגם את החדר הקטן ביותר במלון, חשב לעצמו הארי.
הוא לא טעה.

יו נסבו

יו נסבו (בנורבגית: Jo Nesbø, נהגה יוּ נֵסְבֶּה; נולד ב-29 במרץ 1960) הוא סופר מתח, סופר ילדים ומוזיקאי נורבגי. ספריו זכו בהכרה בינלאומית ותורגמו ליותר מ-40 שפות.‏

נסבו נולד באוסלו וגדל במולדה. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה בבית הספר הנורבגי לכלכלה ומנהל עסקים בברגן. נסבו עבד כעיתונאי וסוכן בורסה בטרם החל בקריירת הכתיבה.

עוד על הספר

  • תרגום: רות שפירא
  • הוצאה: ידיעות ספרים, בבל
  • תאריך הוצאה: פברואר 2016
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 408 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 48 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

העטלף יו נסבו
סידני, מר קנזינגטון ושלושה כוכבים
 
משהו לא היה בסדר.
שוטרת הגבולות חייכה אליו בתחילה חיוך רחב: ״מה שלומך, אורח?״
״בסדר,״ שיקר הארי הוּלֶה. חלפו מעל שלושים שעות מאז יצא מאוסלו דרך לונדון, ובטיסת ההמשך מבחריין הוא ישב במושב הארור שלפני יציאת החירום. מסיבות בטיחותיות בקושי היה אפשר להטות את המושב לאחור, והגב התחתון שלו כמעט נשבר עד הנחיתה בסינגפור.
ועכשיו האישה מאחורי הדלפק כבר אינה מחייכת.
היא בחנה את הדרכון שלו בעניין בולט. היה קשה לדעת מה השרה עליה עליזות לפני כן, התמונה שלו או שמו.1
1 הוּלֶה (Hole) בנורווגית פירושו באנגלית ״חור״; בהמשך הארי ימצא עצמו הוגה את שמו בפני האוסטרלים במגוון דרכים כדי להימנע מאותו ״חור״, בין היתר ״הולי״ (Holy), כלומר ״קדוש״. כל ההערות הן מאת המתרגמת.
 
״למטרת עבודה?״
להארי הולה היה נדמה שנציגי משטרת הגבולות ברוב המקומות האחרים בעולם מוסיפים לשאלה כזאת את המילה ״אדוני״, אבל הוא קרא שגינונים רשמיים מהסוג הזה אינם רווחים במיוחד באוסטרליה. לא נורא. הארי לא היה מורגל במיוחד בנסיעות והוא גם לא היה סנוב, כל מה שרצה היה חדר במלון ומיטה, במהירות האפשרית.
״כן,״ הוא ענה ותופף באצבעותיו על הדלפק.
פיה התעקם, התכער ואמר לו בקול חד:
״למה אין לך ויזה בדרכון, אדוני?״
לבו החסיר פעימה, כדרכו לנוכח אסון המסתמן באופק. אולי משתמשים פה ב״אדוני״ רק כשהמצב נעשה קריטי?
״מצטער, שכחתי,״ מלמל הארי בעודו מפשפש בקדחתנות בכיסים הפנימיים שלו. למה הם לא יכלו להדביק את הוויזה המיוחדת לדרכון כפי שהם עושים עם ויזות רגילות? מאחוריו בתור שמע זמזום חלש של ווֹקמן, וידע שזה שכנו לטיסה. הלה ניגן אותה קלטת לאורך כל הטיסה. ולמה לכל הרוחות הוא אף פעם לא זוכר באיזה כיס הוא מניח דברים? וגם היה חם, אף שהשעה היתה כמעט עשר בלילה. הארי הרגיש שמתחילה לגרד לו הקרקפת.
לבסוף נמצא המסמך, הארי נרגע והניח אותו על הדלפק. ״אז אתה שוטר?״
שוטרת הגבולות הרימה את עיניה מהוויזה המיוחדת ובחנה אותו, הפה כבר לא היה מעוקם.
״אני מקווה ששום בלונדיניות נורווגיות לא נרצחו פה, אה?״
היא השמיעה צחוק מתגלגל וחבטה בעליצות את החותמת בוויזה המיוחדת.
״טוב, רק אחת,״ השיב הארי הולה.
אולם הנוסעים הנכנסים המה נציגים של חברות נסיעות ונהגי לימוזינות שהניפו שלטים עם שמות, אבל שום הוּלֶה לא היה ביניהם. הוא כמעט יצא לחפש מונית כשגבר שחור בג'ינס כחולים וחולצת הוואי ובעל אף רחב באופן חריג ושיער כהה, מקורזל, פילס דרך בין שלטי השמות ומיהר לקראתו.
״מר הו–לי, אני מניח?״ הכריז בנימת ניצחון.
הארי הולה שקל את האפשרויות שלפניו. הוא כבר החליט להעביר את הימים הראשונים שלו באוסטרליה בתיקון ההגייה של שם משפחתו כדי שלא יחליפו אותו בחוֹר. ״מר קדוש״ לעומת זאת, עדיף לאין ערוך.
״אנדרו קנזינגטון, מה שלומך?״ חייך האיש והושיט לו כף יד גדולה.
מסחטת מיצים ממש.
״ברוך הבא לסידני — אני מקווה שנהנית מהטיסה,״ אמר הזר בלבביות, כמו הד להודעה של הדיילת עשרים דקות קודם לכן. הוא הרים את המזוודה הבלויה של הולה והתחיל ללכת לעבר היציאה בלי להביט לאחור. הארי נצמד אליו מאחור.
״אתה עובד בשביל משטרת סידני?״ פתח.
״בהחלט, אחי. זהירות!״
הדלת המסתובבת פגעה בפניו של הארי היישר באפו כך שדמעות פרצו מעיניו. קומדיית סלפסטיק גרועה לא היתה יכולה להתחיל יותר גרוע. הוא שפשף את האף וקילל בנורווגית. מבטו של קנזינגטון הביע השתתפות בצער.
״דלתות דפוקות, מה?״ אמר.
הארי לא ענה. הוא לא ידע מה עונים כאן על דבר כזה.
במגרש החניה פתח קנזינגטון את תא המטען של טויוטה קטנה ומשומשת והשליך לתוכה את המזוודה. ״רוצה לנהוג, אחי?״ שאל, מופתע.
הארי גילה שהוא עומד בצד של הנהג. שיט, באוסטרליה הרי נוהגים בצד שמאל. המושב שליד הנהג היה עמוס בניירות, בקלטות ובאשפה, הארי העדיף אם כן להתיישב במושב האחורי.
״אתה בטח אבוריג'יני,״ אמר כשהם פנו אל הכביש המהיר.
״נראה שאותך אי אפשר לרמות,״ השיב קנזינגטון והציץ במראה.
״בנורווגיה אנחנו מכנים אתכם שחורים אוסטרלים.״
קנזינגטון לא הסיר את מבטו מהמראה.
״באמת?״
הארי התחיל להרגיש לא נוח.
״אה, רק התכוונתי לומר שאבות אבותיך ככל הנראה לא נמנו עם האסירים שנשלחו לכאן מאנגליה לפני מאתיים שנה,״ התנצל הארי כדי להראות שלפחות יש לו ידע מינימלי בתולדות הארץ הזאת.
״נכון מאוד, הו–לי. אבות אבותי הגיעו קצת לפניהם. ארבעים אלף שנה, אם לדייק.״
קנזינגטון חייך במראה. הארי הבטיח לעצמו לסתום את הפה לרגע.
״הבנתי. תקרא לי הארי.״
״אוקיי, הארי, אני אנדרו.״
בהמשך הנסיעה אנדרו לקח על עצמו את האחריות לדיבורים. הוא הסיע את הארי לקינג'ס קרוֹס והסביר: זה היה אזור הזנות של סידני ומרכזו של הסחר בסמים ובאופן כללי של כל פעילות אפלה אחרת בעיר. נראה שכל שערורייה ציבורית שנייה קשורה לאחד מבתי המלון או מועדוני החשפנות שבתוך הקילומטר הרבוע הזה.
״הגענו,״ אמר אנדרו פתאום. הוא התקרב אל שפת המדרכה ועצר, יצא מהרכב והוציא את המזוודה של הארי מתא המטען.
״להתראות מחר,״ אמר אנדרו, והאיש ורכבו נעלמו. הארי מצא לפתע את עצמו ואת מזוודתו לבד במדרכה עם גב תפוס וג'ט–לג שהתחיל לתת אותותיו, בעיר שמספר תושביה בערך כמניין אוכלוסיית נורווגיה כולה, מחוץ למלון קרֶסֶנט המפואר. לצד השם על הדלת היו קבועים שלושה כוכבים. מפָקדת המשטרה באוסלו לא היתה ידועה כמי שנוהגת בנדיבות עם פיקודיה בכל מה שקשור לבתי מלון. אבל יכול להיות שהמלון הזה לא יהיה רע כל כך, למרות הכול. עובדי מדינה מקבלים ודאי הנחה, וגם את החדר הקטן ביותר במלון, חשב לעצמו הארי.
הוא לא טעה.