ביום שבו הכרתי את אנדי סעדתי עם גיסתי בקפה דום. הזמנתי כמו תמיד את סלט הבית: שלושה סוגי חסה, פלחים רכים של אבוקדו, קרוטונים בטעם שום ורצועות בייקון. שפכתי על הכול ויניגרט חם והסעתי בציפייה מזלג מלא אל תוך פי: הסלט הזה אף פעם לא אכזב אותי.
נהגנו להיפגש פעם בשבוע לארוחת צהריים קלה בהמפסטד. בהתחלה נדדנו בין בתי הקפה הרבים ברחוב הראשי, אך בכל פעם שלא ישבנו בקפה דום הרגשתי שאני מבזבזת את זמני. זוהרה, שפגישותינו השבועיות היו נחוצות לה הרבה יותר משהיו נחוצות לי, קלטה מתישהו את געגועי לקפה ולסלט שלי, ולבסוף לא היה עוד צורך להזכיר פרטים: ארוחת צהריים קלה בקפה דום בכל יום שני בשתיים וחצי, הכוללת סלט מצדו האחד של השולחן ובאגט עם האם ואמנטל מצדו השני, נעשתה מובנת מאליה.