מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025

ממצאים עיקריים

פרק 1: מה המצב?

• חל שיפור מסוים בהערכת כלל הציבור את מצבה הכללי של ישראל כיום: שיעור המדווחים כי מצבה טוב או טוב מאוד עלה מ־12% בשנה שעברה ל־20% השנה, ושיעור המגדירים אותו רע או רע מאוד ירד מ־60% לכמחצית.
• עם זאת, רוב הערבים (64%) וכמעט מחצית מהיהודים (45%) סבורים גם כיום שמצבה של ישראל רע או רע מאוד.
• בקרב היהודים רוב גדול בשמאל ורוב במרכז (80%, 61%, בהתאמה) סבורים שהמצב רע או רע מאוד, לעומת מיעוט בימין (30.5%).
• מעל מחצית מכלל הציבור (54%) מעריכים את מצבם האישי כטוב או טוב מאוד, ורק 10% מגדירים אותו כרע או רע מאוד. הערבים נוטים יותר מהיהודים להעריך בשלילה את מצבם האישי.
• רוב היהודים והערבים מסכימים שישראל היא מקום שטוב לחיות בו (66%, 62%, בהתאמה). קיימת שונות גדולה בתחושות בעניין זה בין המחנות הפוליטיים (יהודים): בימין רוב גדול חשים כך (77%), במרכז רוב קטן (56%), ובשמאל מיעוט (35%).
• רוב היהודים (72%) סבורים שישראל היא המקום הבטוח יותר עבורם לחיות בו כיום. רק כמחצית מהערבים חושבים שישראל היא המקום הבטוח יותר עבורם.
• רוב גדול מהיהודים גאים בהיותם ישראלים (83%), לעומת מיעוט מהערבים (44%). בקרב היהודים, החילונים מביעים את רמת הגאווה הנמוכה ביותר בהשוואה ליתר הקבוצות על הרצף חרדים־חילונים (חילונים — 74%; לעומת דתיים ומסורתיים דתיים — 92% בכל אחת מהקבוצות; מסורתיים לא־דתיים — 91.5%; חרדים — 81%).
• רוב גדול מהיהודים (87%) מרגישים עצמם חלק מהמדינה ובעיותיה, בהשוואה למעט יותר ממחצית מהערבים (54%).
• הן היהודים הן הערבים אופטימיים לגבי יכולתה של המדינה להגן על עצמה בשנים הבאות (79.5%, 72%, בהתאמה), לשמור על מעמדה כמעצמת היי־טק מובילה (77%, 72%, בהתאמה) ולחתום על הסכמי שלום נוספים (64%, 79%, בהתאמה). רוב הן מהיהודים הן מהערבים צופים תהליך גובר של הדתה (69%, 61%, בהתאמה).
• רוב היהודים והערבים מעדיפים להישאר לחיות בישראל ולא להגר ממנה; והשנה אף נרשמה עלייה בהעדפה להישאר בארץ (יהודים — מ־64.5% ל־72%; ערבים — מ־77% ל־82%).
• רוב היהודים (57%), לעומת מיעוט גדול מהערבים (45%), אופטימיים לגבי עתידה של ישראל. בקרב היהודים רוב גדול בימין אופטימיים לגבי העתיד (70%), לעומת מיעוט במרכז (44%) ובשמאל (27%).

פרק 2: המדינה

• במדגם היהודים שלושה מוסדות חצו השנה את קו מחצית נותני האמון — צה"ל, השב"כ והעירייה/הרשות המקומית שבה מתגוררים המרואיינים. בקרב המרואיינים הערבים שום מוסד לא הגיע לכדי מחצית של נותני אמון.
• במדגם היהודים חלו השנה עליות בשיעורי האמון בצה"ל, ביועצת המשפטית לממשלה, בממשלה ובכנסת. מנגד נרשמו ירידות בשיעורי נותני האמון בשב"כ, בנשיא המדינה ובמשטרה.
• בקרב הערבים מצאנו עליות בשיעורי האמון בשישה מוסדות: בבית המשפט העליון, בנשיא המדינה, ביועצת המשפטית לממשלה, בתקשורת, בכנסת ובמפלגות. בכל יתר המוסדות נרשמה יציבות יחסית.
• גם השנה העמדה השכיחה בקרב המרואיינים היהודים היא שהרכיב היהודי במדינת ישראל חזק מדי (44%). כרבע סבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי; וכחמישית — שיש איזון בין שני הרכיבים. בקרב הערבים רוב גדול סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי (80%).
• קרוב למחצית מהיהודים (46%) סבורים שהמדינה מצליחה לדאוג לביטחון אזרחיה, בהשוואה לשליש מהערבים. במדגם היהודים רוב בימין (59%) סבורים שהמדינה מצליחה במשימה זו, לעומת מיעוט בקרב המרכז (30%) והשמאל (20%).
• הערכת כלל הציבור בנוגע להצלחת המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה נמוכה הרבה יותר: פחות מרבע (23%) חושבים שהיא מצליחה בכך.
• גם השנה רק כשליש מכלל המרואיינים הסכימו עם ההיגד ש"אזרחי ישראל תמיד יכולים לסמוך על המדינה שתעזור להם בעת צרה".
• כמחצית מכלל הציבור מסכימים עם הרעיון ש"הכי טוב להרוס את כל המוסדות הפוליטיים ולהתחיל הכול מחדש".

פרק 3: דמוקרטיה וחופש הביטוי

• מאז 2018, בקרב היהודים חלה ירידה מתמשכת בהערכת מצב הדמוקרטיה בישראל כטובה או מצוינת עד כדי רבע בלבד כיום. בקרב הערבים שיעור המעריכים את מצב הדמוקרטיה כך עומד על כחמישית בלבד.
• מעט פחות ממחצית מכלל הציבור (45%) סבורים שמצבה של הדמוקרטיה בישראל חמור יותר בהשוואה לדמוקרטיות אחרות, 26% חושבים שהוא טוב יותר, ו־24% סבורים שהמצב כאן ושם דומה.
• רוב גדול בכלל הציבור (כ־70%) סבורים כי אתגרי הדמוקרטיה בישראל נובעים מגורמים ייחודיים למדינה; כרבע סבורים שהאתגרים בישראל דומים לאתגרים הניצבים לפני דמוקרטיות אחרות בעולם.
• כמחצית מהיהודים ושלושה רבעים מהערבים מצדדים בהיגד ש"החלטות שמנוגדות לערכי יסוד דמוקרטיים כמו זכויות המיעוט וחופש הביטוי הן החלטות לא דמוקרטיות גם אם התקבלו על ידי הממשלה והרוב בכנסת".
• רוב גדול (71%) מכלל הציבור (יהודים — 69%; ערבים — 78%) סבורים שחשוב שלישראל תהיה חוקה. עם זאת, רק חמישית מכלל הציבור צופים שתנוסח חוקה בעשור הקרוב (יהודים — 18.5%; ערבים — 28.5%).
• מחצית מהיהודים ורוב קטן מהערבים (55.5%) מסכימים שבג"ץ מתערב יותר מדי בהחלטות הממשלה. בקרב היהודים רוב גדול בימין (72%) סבורים כך, לעומת השמאל והמרכז, שם הרוב הגדול סבורים ההפך (87.5%, 70%, בהתאמה).
• כיום רק מיעוט, אפילו קטן מזה שבמדידה הקודמת ב־2016, מעריכים ש"איש בישראל אינו חושש להביע את דעתו הפוליטית" (יהודים: ירידה מ־37% ל־19%; ערבים: ירידה מ־27% ל־16%). הרוב בשמאל (יהודים) סבורים שאנשי שמאל חוששים יותר, ואילו בימין השיעור הגבוה ביותר סבורים שאנשי ימין חוששים יותר.
• רוב הערבים (70%) וכמחצית מהיהודים מסכימים שעדיף לא להביע דעה פוליטית בנוכחות זרים.
• כ־80% מהיהודים סבורים שיש בישראל אנשים שמנצלים לרעה את חופש הביטוי כדי לפגוע במדינה, לעומת רוב קטן הרבה יותר בקרב הערבים (57%).
• כשלושה רבעים מהערבים סבורים שחופש הביטוי בישראל מצומצם יותר מזה שבדמוקרטיות אחרות, בעוד בקרב היהודים מיעוט (43.5%) מעריכים שבישראל הוא נרחב יותר, ומעט פחות משליש סבורים שהוא דומה לדמוקרטיות אחרות.
• רוב גדול מהיהודים (כ־90%) וכשלושה רבעים מהערבים סבורים שאין להצדיק שימוש באלימות להשגת מטרות פוליטיות.
• כבעבר, כשני שלישים מהיהודים מסכימים שארגוני זכויות האדם והאזרח גורמים נזק למדינה. רק כשליש מהערבים סבורים כך. בקרב היהודים 80% בימין סבורים כך, לעומת כמחצית במרכז וכחמישית בלבד בשמאל.
• רוב קטן מכלל הציבור (55%) מסכימים ש"כלי התקשורת בישראל מתארים את המצב במדינה כאילו הוא הרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת". בקרב היהודים רוב גדול בימין (72%) סבורים כך, לעומת מיעוט במרכז ובשמאל (36%, 21%, בהתאמה).
  רוב היהודים והערבים גורסים שלמדינה אין זכות להתערב בתוכני השידור של הערוצים הציבוריים על אף התמיכה
• הכספית הממלכתית שאלה מקבלים (59.5%, 71%, בהתאמה). במדגם היהודים הימין חצוי בסוגיה זו, לעומת רוב גדול בשמאל ובמרכז המתנגדים למעורבות של המדינה בתכנים (91.5%, 76.5%, בהתאמה).
• רוב היהודים והערבים גם סבורים שלמדינה אין זכות להתערב בקביעת התכנים האומנותיים והתרבותיים של מוסדות תרבות הנהנים מתמיכה ממשלתית (54%, 58%, בהתאמה).

פרק 4: מאוחדים או מפוצלים?

• לראשונה בסקרי המדד התקבלו אצל היהודים והערבים ציונים זהים לרמת הסולידריות בחברה הישראלית בכללותה. במדגם היהודים הערכת הסולידריות של השמאל נמוכה מהערכת המרכז והימין.
• הן בקרב היהודים הן בקרב הערבים רוב גדול הביעו הסכמה שאפשר תמיד לסמוך על ישראלים אחרים בעת צרה (79%, 64.5%, בהתאמה).
• במדגם היהודים בראש סולם המתחים בחברה הישראלית נמצא המתח בין ימין לשמאל (55%); בקרב הערבים במקום הראשון נמצא המתח בין יהודים לערבים (54%).
• לכמחצית מהיהודים תפריע דעה פוליטית מנוגדת אצל בן או בת הזוג, אבל ברמות הקרבה האחרות, שכנוּת וכדומה, רק מיעוט קטן רואה בכך בעיה. רק מיעוט זניח מהערבים ענו שיפריע להם לקבל בעלי דעה פוליטית מנוגדת בכל רמות הקרבה, בכלל זה בזוגיות.

פרק 5: יחסי יהודים וערבים

• רוב היהודים (63%) סבורים שהמשטר בישראל דמוקרטי גם לערבים, אולם שיעור זה נמצא במגמת ירידה. רק כשליש מהערבים סבורים כך מאז 2018 ועד היום. במדגם היהודים בימין רוב גדול (73%) סבורים שישראל דמוקרטית גם לערבים, לעומת מעט יותר ממחצית במרכז (53.5%) ומעט פחות ממחצית בשמאל (45%).
• כמעט כל הערבים (90%) מצדדים בכך שהאזרחים הערבים ישתלבו בחברה הישראלית ויהיו חלק ממנה, לעומת כמחצית בלבד מהיהודים.
• כשלושה רבעים מהערבים סבורים שרוב אזרחי ישראל הערבים רוצים להשתלב בחברה, לעומת מיעוט בקרב היהודים (37%) המעריכים כך.
• כמעט מחצית מהערבים (46%) מאמינים שרוב היהודים אזרחי ישראל רוצים שהערבים ישתלבו בחברה הישראלית ויהיו חלק ממנה, לעומת כרבע בלבד מהיהודים (25.5%).
• רוב הערבים (70%) סבורים כי אפשר לשלב זהות פלסטינית עם נאמנות למדינת ישראל, לעומת מיעוט קטן מהיהודים (16%). בשלושת המחנות הפוליטיים (יהודים) ניכרת ירידה עקבית בשיעורי המאמינים באפשרות של שילוב כזה.
• כמחצית מהיהודים (48.5%) תומכים בהפרדה בין יהודים לערבים לשם שמירה על הזהות היהודית. מנגד, רק רבע מהערבים תומכים בהפרדה שכזו לצורך שמירת הזהות הערבית. כשני שלישים מהיהודים בימין תומכים בהפרדה בין יהודים לערבים, לעומת מיעוט במרכז (28%) ובשמאל (21%).
• כמחצית מהיהודים מסכימים שעל הממשלה לעודד הגירת אזרחים ערבים מהארץ, עלייה חדה לעומת המדידה האחרונה (2019 — 36%; 2025 — 53%).
• רוב גדול מהערבים (86%) תומכים בצירוף מפלגות ערביות לממשלה, לעומת מעט מעל רבע מהיהודים (27%). בקרב היהודים רוב בשמאל (72%) תומכים בצירוף מפלגות ערביות, לעומת פחות ממחצית במרכז (43%) ומיעוט זניח בימין (11%).

פרק 6: כשהבחירות באופק

• רוב בציבור חשים שאין מפלגה המייצגת היטב את השקפותיהם (יהודים — 67.5%; ערבים — 76%).
• שני שלישים מהיהודים (68%) ומחצית מהערבים (50.5%) סבורים שהבחירות הבאות לכנסת יהיו הוגנות וחופשיות.
• כמחצית ויותר מהציבור סבורים כי קיימת סבירות גבוהה שגורמים מבית ומבחוץ ינסו להטות את הבחירות בישראל (גורמים מבית: יהודים — 58%, ערבים — 51%; גורמים מבחוץ: יהודים — 50%, ערבים — 47%).
• בקרב היהודים הגורמים שישפיעו ביותר על ההחלטה לאיזו מפלגה להצביע הם עמדות המפלגה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון, דת ומדינה וכן כלכלה ויוקר המחיה. בקרב הערבים בולט גורם מרכזי אחד: עמדות המפלגה בנושאי כלכלה ויוקר המחיה.
• כשלושה רבעים מהערבים מייחסים חשיבות רבה לעמדות המפלגה בנושא המאבק בפשיעה הפלילית כשיקול מרכזי בהחלטתם לאיזו מפלגה להצביע.
• 40% מכלל המרואיינים מסכימים עם האמירה "לא חשוב למי מצביעים, זה לא משנה את המצב".

פרק 7: המדדים הבינלאומיים

• מדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים מחושבים תמיד לשנה שחלפה, כלומר המדדים המתפרסמים בשנת 2025 מתייחסים להתרחשויות בשנת 2024.
• גם השנה בחנו את הציונים של ישראל ואת מקומה ביחס לשתי קטגוריות של מדינות: כלל מדינות העולם ומדינות ה־OECD.
• בדקנו את הציונים של הדמוקרטיה הישראלית ב־11 מדדים בינלאומיים. הציונים הגבוהים ביותר הם במדד ההשתתפות הפוליטית של יחידת המחקר של השבועון The Economist (94.4) ובמדד הזכויות הפוליטיות של ארגון Freedom House (85.0). את הרשימה סוגרים שני מדדים: חופש העיתונות של ארגון Reporters without Borders (51.1) ורכיב ההשתתפות של מיזם V-Dem (60.1).
• בהשוואה לשנה הקודמת, במדידה האחרונה חלו עליות בשלושה מדדים, ירידות בשני מדדים, ובכל יתר המדדים התקבלו ציונים זהים או שחלו שינויים מינוריים מאוד.
• לפי מדד הדמוקרטיה העולמי של The Economist ישראל מסווגת כבר זמן מה כ”דמוקרטיה פגומה" (Flawed Democracy). בדוח השנתי האחרון קיבלה ישראל ציונים זהים לציוניה בשנה הקודמת בכל שלושת המדדים שאנחנו מציגים כאן: השתתפות פוליטית (המדד שבו ישראל זוכה לציון הגבוה ביותר), תרבות פוליטית דמוקרטית ותפקוד הממשלה.
• בדוח Freedom in the World של ארגון Freedom House, המעריך שתי קטגוריות עיקריות — זכויות פוליטיות וחירויות אזרחיות — ישראל מוסיפה להיות מדורגת "מדינה חופשית". עם זאת, בעוד במדד הזכויות הפוליטיות לא חל שינוי לעומת המדידה הקודמת, במדד הזכויות האזרחיות נרשמה במדידה האחרונה ירידה קלה.
• במדד חופש העיתונות של Reporters Without Borders נמשכת מגמת הירידה בציון של ישראל.
• במדד תפיסת השחיתות של Transparency International דווקא נרשמה הפעם עלייה קלה, כלומר אובחן שיפור במצבה של ישראל.
• בשניים מתוך ארבעת מדדי V-Dem (רכיב השוויון ודמוקרטיה דיונית) נרשמו עליות קלות בציוניה של ישראל, ובמדדים רכיב ההשתתפות האזרחית וחלוקה שוויונית של משאבים הציונים נותרו יציבים. למרות זאת, במסגרת פרויקט זה ישראל מוסיפה להיות מוגדרת “דמוקרטיה אלקטורלית", דרגה מתחת ל"דמוקרטיה ליברלית".
• כאשר משווים את הציונים של ישראל במדדים שפורסמו השנה לציונים הממוצעים הרב־שנתיים שלה מצטיירת התמונה הבאה: בשלושה מדדים הציון שקיבלה ישראל השנה גבוה מהממוצע הרב־שנתי: השתתפות פוליטית (7.0%+), רכיב ההשתתפות (3.8%+) ותפיסת השחיתות (4.2%+). ב־6 מדדים ציוניה נמוכים מהממוצע הרב־שנתי: בעיקר בממד חופש העיתונות (29.9%-) ובמדד הזכויות האזרחיות (11.9%-). בשאר המדדים הציון השנה קרוב לממוצע הרב־שנתי.

הקדמה

שנת 2025, שדוח זה מתייחס אליה, הייתה במובנים רבים המשך של שנת 2024. רוב השנה התאפיין במאמץ מלחמתי עצים וממושך וכן בחשיפה של האוכלוסייה לפגיעה מטלטלת, הפעם בעיקר מכיוון איראן. במקביל המשיכו חילוקי הדעות הפנימיים בשאלה מי האחראי העיקרי לחוסר המוכנות של ישראל למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. כמו כן התמידה, ואף גברה, המחאה האזרחית רחבת ההיקף בנושא החזרת החטופים, גם במחיר ויתור על היעד המוצהר המקביל של מלחמת "חרבות ברזל" — מיטוט החמאס. אם כי כמו ב־2024 ברוב השנה האחרונה הייתה הפסקה במאמצי הממשלה למימוש הרפורמה/ההפיכה המשפטית, צילה האפיל על הזירה הפוליטית הפנימית, ובחלקה האחרון, הצל הפך לממשות, שכן יוזמי המהלך חזרו לקדמו, על כל המשתמע מכך. התוצאה המיידית היא החרפת ההתנגדות לממשלה של חלקים ספציפיים בציבור הישראלי והעמקת השסעים הפנימיים.

הרציפות ששורטטה לעיל בכלליות תרמה, כך יש להניח, לדמיון הרב בין ממצאי סקר 2024 לממצאי סקר 2025, שנערך במאי, ושהוא ה־23 במספר במסגרת פרויקט מדד הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה. בגדול, נצפו תופעות דומות של מועקה כללית, וגם פער גדול בין הערכת המצב הלאומי (ירוד) להערכת המצב האישי (טוב, אם כי לא מצוין). האמון במוסדות השלטון למיניהם נותר נמוך ובמקרים מסוימים אף נשחק מעט, אם כי לא באופן דרמטי, וההערכות בעניין הסולידריות בחברה הישראלית נותרו בינוניות־נמוכות. כמו בשנה הקודמת, רבים יותר סבורים שהמדינה דואגת טוב יותר לביטחון תושביה מאשר לרווחתם, ורוב אף השיבו שאפשר לסמוך יותר על ציבור האזרחים שייחלץ לסייע לישראלים בשעת צרה מאשר על המדינה ומוסדותיה. לקח זה הועצם ללא ספק בעקבות הנזקים של אירועי 7 באוקטובר. כמו בשנים האחרונות, המתח העיקרי בישראל כיום הוא, לתפיסת המרואיינים היהודים, המתח שבין הימין לשמאל, ושיעור המוכנים לחבור פוליטית למפלגות ערביות נותר נמוך, ואף ירד בקרב קבוצת הרוב היהודית, שבה גם נמשכה, אם כי באיטיות, מגמת העלייה בשיעור התומכים בחיים בהפרדה מערבים. יש לציין כי בציבור הערבי המתח הנתפס כעיקרי הוא בין יהודים לערבים, ולמרות זאת, הרצון בחיים משותפים ובהשתלבות נותר גבוה מאוד.

הפערים בין שלושת המחנות הפוליטיים (יהודים) ובין יהודים לערבים באים לידי ביטוי כמעט בכל התשובות לשאלות שהצגנו, וכן נותרה בעינה החפיפה שבין רמת הדתיות של המשיבים, בעיקר היהודים, לבין המחנה הפוליטי שהם משייכים את עצמם אליו. גם בציבור הערבי ניכרים אותם הבדלים שמצאנו בעבר בין מצביעי המפלגות השונות בבחירות לכנסת ב־2022 וכן בין העדות הדתיות.

עם זאת לא הכול שלילי — כך, השיעורים הגבוהים (והשנה אפילו גבוהים יותר) של מי שמעדיפים להמשיך לחיות בישראל ולא להגר למדינות אחרות נותרו בעינם, וכן הרמות הגבוהות של תחושות השייכות למדינה וההערכה שישראל היא מדינה שטוב לחיות בה.

מעניין לציין כי גם במדדים הבינלאומיים כמעט לא חלה תזוזה, חרף ההחמרה במצבה של ישראל בזירה הבינלאומית.

בעת כתיבת הדברים, כבר נחתם הסכם הפסקת אש, ותהליך החזרת החטופים החיים והחללים נמצא לקראת סיום, מה שאמור להרגיע מעט את הרוחות ולשפר את מצב הרוח הלאומי. ואולם, במקביל כבר נשמעים פעמי הבחירות, מה שדווקא שופך שמן על מדורת הקיטוב. הממצאים המוצגים בדוח הזה צריכים אפוא לשמש בעיקר נקודת התייחסות למה שעבר לאחרונה על הישראלים לקבוצותיהם השונות, ואולי, במידה הראויה של זהירות מחקרית, גם בסיס להערכות מה עומד לקרות בעתיד הקרוב בזירה הציבורית בישראל.

אנו מקווים שתמצאו את החומר הכלול כאן מעניין ומחדש,

צוות מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות

נובמבר 2025