מודיעין: מאובדן דרך לגאולה

הקדמה

בעבר הגיע המודיעין הצבאי בצה"ל להישגים ביטחוניים משמעותיים שאפשרו לצבא לבצע מבצעים מדהימים ולנצח במהירות את אויביו. לצד ההישגים יש למודיעין גם כישלונות רבים, שלמרבה הצער, חוזרים על עצמם. ספר זה בא לעולם כדי לבחון לעומק כשלים אלו, להצביע על הגורמים לכשלים, ולהציע דרכים לתיקון המצב. הספר נועד בראש ובראשונה לכל העוסקים בביטָחון במדינת ישראל, ולכל אלו העושים שימוש בנתוני מודיעין לצורך מילוי תפקידם. אני מקווה שימצאו בו עניין גם אזרחים מן השורה המטילים ספק בדיווחי התקשורת, ואף שלא צמחו בערוגות המודיעין חפצים להבין את המתרחש סביבם.

נושא המודיעין בצה"ל צף ועולה בשיח הציבורי על רקע מלחמת התקומה (שמיני עצרת — אוקטובר 2023) שבה הופתע עם ישראל לגלות, ללא שום התרעה מודיעינית, שחמאס קם עליו לכלותנו. להבדיל ממלחמת יום הכיפורים שבה המודיעין סיפק התרעה חלקית (ביום שישי הוכרזה בצה"ל כוננות ג' וביום שבת בבוקר הודיע אמ"ן לצה"ל על מלחמה), במלחמת התקומה לא סיפק אמ"ן כל התרעה. יתרה מזו: במהלך כל השעות הראשונות לא ידע אמ"ן לספק תשובה על היקף כוחות חמאס ומה הם יעדיו.

מלחמת התקומה ניפצה באחת גם את האמונה ב"תרופות" שלאחר ההפתעה (החלקית כאמור) כפי שהוסקו המסקנות לאחר מלחמת יום הכיפורים ונועדו למנוע הפתעות. התברר כי ההסבר לגורם המרכזי בהפתעה “צה"ל הופתע במלחמת יום הכיפורים עקב היוהרה אחר הניצחונות המדהימים במלחמת ששת הימים" הוא שגוי. העובדה היא כי מאז מלחמת יום הכיפורים לא היו לצה"ל “ניצחונות מזהירים", ולמרות זאת הוא לא היה מוכן כלל ללחימת כוחות יבשה בזירת רצועת עזה וככל הנראה אינו מוכן כלל גם ללחימה מול צבא מצרים. תרופת הפלא של הקמת מחלקת בקרה באמ"ן — “האיפכא מסתברא" — התבררה גם היא כתרופת סרק. גם ההמלצה של ועדת אגרנט לריבוי גופי מחקר כדי למנוע מצב שבו ראש אמ"ן כופה את דעתו על פקודיו התבררה כתרופת שווא. אף שהוקמו מחלקות מחקר ב"מוסד" ובשירות הביטחון הכללי, וכן הוקם גוף מנופח בתקנים הפועל לצד ממשלת ישראל בשם “המועצה לביטחון לאומי" (המל"ל), כל אלו ותרופות נוספות כגון גידול פראי במצבת כוח האדם באמ"ן ובפיקודים, לא מנעו את ההפתעה.

החל מספרי הראשון “מודיעין תלוש מהקרקע" ב־2010¹ ואחריו בספר השני “ניצחון בסבירות נמוכה"² שנטלתי חלק בכתיבתו, ובמאות מאמרים והרצאות, אני שב וטוען שהמודיעין בצה"ל לוקה בכשלים רבים, ובעקבות אי־ההכרה בהם, הם אינם מטופלים אלא הולכים ומתעצמים בשל שנים רבות של חוסר טיפול.

לדעתי, הכשל של אי־מתן ההתרעה הוא רק חלק מכשלי המודיעין. ומבחינה מקצועית, כפי שאפרט בספר זה, הוא אינו העיקרי. אמ"ן סובל זה שנים משרשרת כשלים רב־מערכתיים שסיבותיהם מנותחות בספר זה. בשלב זה של ההקדמה אומר רק שאמ"ן נמנע זה עשרות רבות בשנים מהפקת לקחים ממבצעי ישראל וממלחמותיה. הפעם היחידה שחבריי בענף מחקר השטח באמ"ן ואני נדרשנו לכתוב לקחים הייתה לאחר מלחמת יום הכיפורים. בסופו של דבר התברר לי שיצא מסמך דל ומטויח שלא שיקף כלל את דעותינו.

לפני מלחמת התקומה, בתמימותי, סברתי כי אפשר לרפא את כשלי אמ"ן באמצעות מהלומה. אבל עתה, לאחר ההלם הראשוני ולחימה של למעלה משנתיים, אני רואה שהלקחים המופקים הם דלים, חלקם תרופות סרק, ובכל מקרה אינם עוסקים בטיפול שורש בבעיות היסוד של המודיעין.

מאחר שאני מכיר בחשיבותו של המודיעין ובתרומתו הרבה להישגי צה"ל במבצעים ובמלחמות, ומאחר שאני חרד מפני הבאות, החלטתי ללקט מתוך מאמריי והרצאותיי אסופה של מאמרים שהיא “עיונים בעבודת המודיעין".³ אין לי, כמובן, כל יומרות וידע להקיף את תחומי העיסוק של המודיעין. לשיטתי, אני נמנע מלעסוק בנושאים המועלים על ידי אחרים, ולכן ספר זה אינו עוסק בשאלות כגון, מדוע לא הובא מסמך המודיעין “חומת יריחו"⁴ בפני הפיקוד העליון של צה"ל או מה הסיבה לחוסר הקשב לדיווחי התצפיתניות.

אני מאמין שביסוד התשובה ותיקון המעוות עומדת הכרת החטא. רק מי שמודע ומשוכנע כי שגה, יטרח לחפש דרכים לתקן. לכן הרביתי בספר זה בחשיפת כשלים שמצאתי. יש לזכור כי העיסוק בתחום המודיעין טומן בחובו כישלון מובנה מאחר שלעולם אינך יכול ליצור מצב של 100% מודיעין. ולכן מה שלא נעשה, כשלים היו ויהיו וכל מה שנותר לנו הוא לחתור לצמצומם, ובעיקר להנחיל תובנה זו למפקדינו.

בספר ארבעה שערים:

• שער יסודות המודיעין — עוסק באבני היסוד של עבודת המודיעין והפעלתו ביעילות.

• שער כשלי המודיעין — מפרט מקצת מכשלי אגף המודיעין מיום הקמתו.

• שער האקדמיה בעבודת המודיעין — עוסק בחלק של האקדמיה בעיצוב תמונת המודיעין.

• שער הגאולה — מנתח את הסיבות לכשלי המודיעין ומציע דרכים לשיקום המודיעין.

ברצוני להודות לחבריי, לידידיי ואף לאנשים שאיני בקשר עימם, שהקדישו לי מזמנם כדי לענות לשאלותיי, ועזרו לי להעמיד דברים על דיוקם. ביניהם במיוחד יעמוד על הברכה חברי, ד"ר מיכאל ברונשטיין, שברוחב הבנתו וידיעותיו הרבות עזר לי מאוד לגבש תובנות שונות. מיכאל גם לקח חלק פעיל בכתיבת משותפת של כמה פרקים בספר זה.

תודה לידידי, סא"ל בדימוס שלמה בן יוסף ז"ל, שנרתם לסייע לי בכתיבת מאמרים ובבדיקת אמינות של תגליות בצילומי לוויין. שלמה שכונה “בניו" בפי כול, היה לדעתי אחד מגדולי המפענחים של צילומי האוויר שקמו בישראל. יהי זכרו ברוך.

בשנת 2005 הלך לעולמו חברי ומורי, רס"ן (מיל') בני קאין. בני היה, לדעתי, קצין המחקר המודיעיני הגדול והפורה ביותר שקם לעם ישראל. בני היה זה שפיתח את תורת שילוב מחקר השטח והתשתיות בהערכת המצב הלאומית, ואף שחלפו 20 שנה מאז שהסתלק לעולמו, רוחו ושיקול דעתו המעמיק עמדו לנגד עיניי כשכתבתי ספר זה.

תודה מיוחדת ל"פורום אלפרדו לאזרוח תחקירי קרבות ולהפקת לקחים בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין"⁵ על שלמדתי מהם ועל שאישרו לי להפיץ את דעותיי בלמעלה ממאה הרצאות, חלקן תומלל ושולב בספר זה.

ולבסוף, תודה לאשתי יפה שאפשרה לי לישב בשלווה ולכתוב ספר זה.

וכמובן, כמובן, לבורא עולם על שברחמיו הרבים עשה עימנו ניסים כבירים שאפשרו לנו להגיע עד הלום.

1 דקל, אליהו, מודיעין תלוש מהקרקע. אלקנה: אלי דקל ספרים, 2010.

2 ברונשטיין, מיכאל, ניצחון בסבירות נמוכה. רמת אפעל: שרידות, 2017.

3 בנספח א' לספר יש הפניות למקורות שמהם שאבתי את המידע לספר.

4 מסמך מודיעיני שנכתב לפני מלחמת התקומה ומפרט את תוכנית המלחמה של חמאס ומשום מה לא הובא בפני הפיקוד העליון של צה"ל.

5 פורום מצומצם של חוקרים שבמשך שנים התכנס מדי שבוע במסעדת “אלפרדו" בפתח תקווה כדי לדון בנושאים ביטחוניים, ומדי חודש קיים ומקיים עד היום סדנה לליבון לעומק של נושאי ביטחון. בסדנה הופיעו ומופיעים גם קצינים בכירים רבים. ייחודו של הפורום שהוא מאפשר לכל אחד מהמרצים ומקהל השומעים להביע את דעתו, גם אם דעה זו אינה מקובלת בציבור.

שער יסודות המודיעין

מאז מלחמת יום הכיפורים, עת התגלו לעם ישראל הכשלים המהותיים בהתנהלות המודיעין הצבאי בישראל (היו גם כשלים מזעזעים לפני כן שהוסתרו מעיני הציבור), החל בציבוריות הישראלית תהליך של חקירה ודרישה מה הם הגורמים לכשלי המודיעין. תהליך החקירה החל בוועדת אגרנט שמונתה לחקור את הכשל של אי־מתן ההתרעה, אך משום מה כמעט לא עסקה בכשלים הרבים הנוספים של המודיעין. בד בבד עם עבודתה של ועדת אגרנט החל המודיעין לחקור את עצמו — אך חקירה זו נגדעה עוד בראשיתה בידי ראש אגף המודיעין, האלוף שלמה גזית, שאסר בפקודה לעסוק בכשלי מלחמת יום הכיפורים, וטבע את הסיסמה “די לחטט בפצעים".

מאז שפע של חוקרים באקדמיה ומחוצה לה מנסים למצוא מזור, בעיקר לכשל של אי־מתן ההתרעה. ועדת אגרנט והחוקרים הנוספים העלו כמה סיבות לכשל, ביניהן כשל היהירות בעקבות הבסת צבאות ערב במלחמת ששת הימים, כשל בעקבות הבלעדיות של אגף המודיעין בהערכת המצב הלאומית, כשל השפע והעליונות הטכנולוגית של צה"ל ועוד. בעקבות אבחון כושל זה של חוליי אמ"ן פותחו תרופות שונות, כולל תרופות סרק (פלצבו בלע"ז) ביניהן, הקמת האיפכא מסתברא, הקמת “זירות מחקר" באמ"ן, הקמת המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), הקמת מחלקות מחקר במוסד ובשב"כ ועוד. כל “המערך הרפואי" לטיפול בחוליי אמ"ן קרס בקול רעש גדול במלחמת התקומה (שמיני עצרת-אוקטובר 2023). מתברר שאמ"ן לא נתן שום התרעה, גופי המחקר המקבילים מילאו פיהם מים, האיפכא מסתברא לא הועילה והמודיעין לא הכין עצמו כלל לכיבוש רצועת עזה ותפקודו הכללי (למעט כמה גופי חוץ אזרחיים כמו ה"מוסד") היה גרוע.

ספר זה טוען שאחת הבעיות המרכזיות לחוסר התפקוד של המודיעין היא הבורות. בשער זה נחזור לשורשים ונעסוק בסוגיות יסוד של המודיעין:

• תפקיד המודיעין בצה"ל

• שימוש מושכל בחומרי הגלם המרכיבים את ה"תבשיל המודיעיני"

• הכוונת האיסוף — הצי"ח האיסופי

• יעילותם של “סימנים המעידים למלחמה"

• הסגידה לאמצעים המיוחדים, הכמיהה ל"ידיעות זהב" וההתעלמות מ"היהלומים" המושלכים לקרקע

• כשלים בהפעלת סוכנים

• הכנת מודיעין להשגת ניצחון — מטרות אסטרטגיות

פרק א'

תפקיד המודיעין בצה"ל

מבוא

כפי שנאמר במבוא לספר כולו, נושא המודיעין בצה"ל צף ועולה על רקע מלחמת התקומה שבה עם ישראל הופתע לגלות, ללא שום התרעה מודיעינית, שחמאס קם עליו לכלותנו. מייד עם פתיחת המלחמה, וגם עכשיו, פורומים שונים מנסים לבחון למה באה הרעה הזו. כלומר מנסים לבחון מה מקור הכשל.

רוב אלו המחפשים כשלים מנסים לעשות לעצמם חיים קלים ומתמקדים בכשל אחד או שניים ורואים בזה את חזות הכול. לכאורה, ברגע שזה כשל בודד או סדרה מוגבלת של כשלים, קל כמובן לטפל בהם ולכאורה למנוע את הישנותם.

אחת הסיבות הרווחות בציבור היום היא שכשלנו בקונספציה שגויה שלפיה חמאס בעזה מורתע ולכן לא יפתח במלחמה. ניתוח צר זה של כשלי המודיעין נעוץ למעשה בשיטת הניתוח של כשלי המודיעין במלחמת יום הכיפורים. כזכור, במלחמה ההיא ישבה על המדוכה ועדת אגרנט שחקרה ודרשה היטב, בסיוע של מאות עדים, וטבעה את המושג “כישלון בקונספציה". כלומר לטענתם של חברי הוועדה, אמ"ן טעה לחשוב שמצרים לא תפתח במלחמה עם ישראל כל עוד לא יהיו בידי צבאה מטוסים שיאפשרו לו להתמודד עם חיל האוויר הישראלי. הקיבעון של אמ"ן בגרסה (הקונספציה) זו גרם לו לדחות את כל המידע הרב שהראה שמצרים עומדת לפתוח במלחמה אף שהחימוש האווירי טרם סופק לה. הוועדה קבעה שבגלל הקיבעון לא בחן המודיעין אפשרות שצבא מצרים יבנה תוכנית מלחמה המאפשרת יציאה למלחמה בסדר הכוחות שהיה לו באותם ימים ולא ימתין עוד למטוסים שיאפשרו לו להתמודד עם חיל האוויר הישראלי.

גם כיום רבים מהפרשנים חוזרים על מסקנות ועדת אגרנט וטוענים שהמודיעין, צה"ל והדרג המדיני, טעו לחשוב שחמאס מורתע בגלל המכות העזות שחטף במבצע “שומר חומות" (מאי 2021). תיאוריה חסרת ביסוס זו קיבלה לכאורה חיזוק מכך שחמאס לא נטל חלק במבצעי צה"ל “עלות השחר" (05.08.2022) ובמבצע “מגן וחץ" (09.05.2023) נגד הג'יהאד האיסלמי ברצועת עזה.

לדעתי, ניתוח כשלי מלחמת יום הכיפורים של ועדת אגרנט היה שגוי, ולכן לא פעלה אף אחת מ"התרופות" של צה"ל. מאחר שאין זה הנושא בספר זה, אימנע מלפרט.⁶ כיום, כשמדברים על הפקת לקחי מלחמת התקומה מדובר בטיפול בנושאים משניים בחשיבותם כמו קימום מחדש של יחידת “חצב" לכריית מידע גלוי מהתקשורת או הרעיון המטופש של חיזוק גוף ה"איפכא מסתברא" — אחת מעבודות האלילים של המודיעין לאחר מלחמת יום הכיפורים.⁷ בקיצור, מתעסקים בברגים ולא רואים את המכונה.

בפרק זה אנסה לתת פתרונות למניעה חלקית של כשלי המודיעין. אני מבקש להדגיש כי כל מה שלא נעשה ואילו לקחים שלא נפיק, המודיעין תמיד יטעה משום שאין לשום ארגון מודיעיני, גדול ככל שיהיה וישקיע במשאבים כמה שישקיע, לעולם הוא לא יצליח לגלות את כל מחשבות האויב ואת סתריו. לכן, מכיוון שהכישלון מובנה בעבודת המודיעין, מפקדים בכל הרמות צריכים להיות מודעים לכך שהמודיעין תמיד יהיה שגוי בחלקו, והם צריכים לבנות את תוכניותיהם למצב שבו יתברר כי הערכות המודיעין היו שגויות. נתוני המודיעין הם בסיס לתכנון, אבל יש להתחשב בהם בזהירות בתוך ידיעה ברורה שתמיד יהיו כשלים.

מה נדרש המודיעין לספק לצה"ל

כדי להבין מה הכשל של גוף כלשהו, צריך לדעת קודם לכן מה תפקידו. במקרה שלנו — להבין מה נדרש מהמודיעין לספק לצה"ל. אחרי שנדע מה המודיעין צריך לספק, נוכל גם לבחון היכן נכשל בהספקת אותו מידע.

באשר לתפקיד המודיעין, בקרב הציבור מקובלת ההגדרה שתפקידו של המודיעין לסייע למפקד או למנהיג המדיני להכיר את המציאות. המודיעין שעוקב אחר המתרחש במדינות הסובבות אותנו, אמור לדעת ולהכיר את המציאות ולספק למקבל החלטות מידע שיאפשר לו להתמודד עם המציאות המשתנה. לאור האמור לעיל, יש למודיעין ארבעה תפקידים:

א. המודיעין נדרש לתת מידע הדרוש לבניין הכוח.

כלומר לעקוב אחרי החידושים הצבאיים בכל העולם, מתוך השערה שחלק מהחידושים הצבאיים והטכנולוגיים בנשק ובציוד והחידושים בתורות הלחימה יגיע גם לזירה ולצבאות הסובבים אותנו. זה מה שנקרא מחקר בסיסי, ויש מי שיקראו לו מחקר יכולות. כלומר המודיעין מופקד על היכולות הצבאיות של כל מי שסובב אותנו, כולל מדינות ידידותיות.

יש בקרבנו כיום אנשים הטוענים שאנחנו צריכים לבנות את בניין הכוח בהתאם ליכולות. זאת אמירה יפה שאין מאחוריה יכולת מעשית. לצה"ל לעולם לא יהיו משאבים לבנות את כוחו מול היכולות של כל הסובבים אותנו. לדוגמה, בין המדינות הסובבות אותנו נמצאת גם סעודיה. למדינה זו יש צבא גדול יותר מצה"ל. למדינת ישראל אין משאבים כדי להוסיף את צבא סעודיה לרשימת האיומים שלה. גם אם נהיה עשירים יותר, לא נוכל. לכן המפתח לבניין הכוח צריך להיות מעקב משולב אחר היכולות ואחר התשתיות הצבאיות של כל הסובבים אותנו. מעקב זה נותן תמונה אמינה וזמינה באשר לכוונות של האויבים, ומאפשר לצה"ל לתעדף בהתאם את בניין הכוח.

כוונות בסיסיות אין משמעותן שמחר הם יוצאים להילחם, אבל מדינה שבונה תשתיות שיאפשרו לה מלחמה נוחה ומהירה נגדנו, היא בעדיפות לבניין הכוח. אם נעבוד בשיטה הזו נגלה חיש מהר שהצבא הסעודי, למיעוט הבנתי כי אינני עוקב אחריו, אינו מכין תשתיות שיאפשרו לו מלחמה. אם הנחה זו נכונה, צה"ל יכול להמעיט בהכנותיו למלחמה אפשרית נגד סעודיה. לעומת זאת אני יודע בבירור שהצבא המצרי עמֵל ללא לאות על הכנת זירת סיני למלחמה בישראל, ואינו עושה מאומה מול כל האיומים האחרים הסובבים את מצרים (חלקם מופרכים לחלוטין וחלקם מועצמים). למיעוט ידיעתי, צה"ל אינו מכיר באיום המצרי ואינו נערך כראוי להתמודד מולו.

את גישתי זו היטיב לבטא המלך פרידריך הגדול שמלך על פרוסיה משנת 1740 ועד ל־1785 והוא אמר: ..."הסימן המגלה בוודאות מרבית את מזימות האויב בטרם יפתח במערכה, הוא האתר שבו הוא בוחר למקם את בסיסי האספקה שלו. למשל אם האוסטרים ממקמים מחסנים בעיר אומליץ, הרי מובטח הדבר, כי מזימתם היא לתקוף את שלזיה העילית".⁸

ב. הבנה שוטפת של המתרחש בזירה

זהו התפקיד השני של המודיעין והוא נבחן מדי יום. זהו למעשה תחום שבו המודיעין מתפקד כעיתונאי ובכל בוקר אמור להגיד לרמטכ"ל ולראש הממשלה מה קרה אתמול בלילה. איזו ועידה הייתה, מי נפגש עם מי, איזו תקרית הייתה בגבול זה או אחר וכן הלאה. חלק ניכר מהקצאת המשאבים של הבנת הזירה בשוטף מוקדש לתחום ההתרעה מפני מלחמה כוללת (בניגוד לפיגוע בודד).

נהוג לחלק את נושא ההתרעה לשני תחומי משנה:

1. התרעה בסיסית

במסגרת זו על המודיעין לעקוב ולזהות תהליכי עוינות או לחילופין קִרבה. אם יריב מתחיל לגלות סימני היחלשות ביריבות ונטייה להסדרה, גם זה תפקידו של המודיעין. הוא צריך לא רק להתריע מלחמה אלא גם להצביע על מהפכים לכיוון השלום. כל המתואר כאן נקרא תחום ההתרעה הבסיסית, כלומר זיהוי תהליכים.

2. התרעה מצבית

מדובר במתן התרעה ומתן מועד ליציאה למלחמה. זהו תחום מודיעיני שכל המדינות בעולם מייחלות לו ובמיוחד מדינות כמו מדינת ישראל שרוב כוחן הצבאי טמון בגיוס מילואים ומתן ההתרעה מאפשר למדינה להיערך טוב יותר. הבעיה שהסיכוי לכך הוא דל ושירותי המודיעין בכל הצבאות, וצה"ל ביניהם, כושלים בעניין זה שוב ושוב. בנושא זה אני מבקש להביא ציטוטים מפי המומחה לחשיבה ולתכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, אל"ם (מיל') ד"ר חנן שי, שטען בריאיון מצולם עימו באתר “כור ההיתוך:⁹ “...לעולם אין לסמוך על קבלת התרעה מודיעינית...".

בהמשך אמר חנן שי:

...זה הלקח המרכזי של מלחמת יום הכיפורים שלא נלמד, לא הוטמע, וכנראה גם לא הובן. [והלקח] הוא "שלעולם אין לסמוך על קבלת התרעה מודיעינית". מכיוון שלעולם התוקף יכול בעצם להפתיע. זאת אומרת, העובדה שהמגן יופתע היא הנחת יסוד. היא הנחת יסוד בהגנה, כל ההגנה ערוכה ובנויה למצב הזה שבו אתה מופתע, שלא תקבל שום התרעה...".

המראיין, מר שניאור ובר, שאל את חנן:

“...אבל אי־אפשר לנהל צבא ברמה הזאת. זאת אומרת אנחנו שומעים, אחת הטענות המרכזיות שאנחנו שומעים מהשביעי באוקטובר, זו כמובן הטענה שהסתמכנו על המודיעין ואי־אפשר שלא להסתמך על המודיעין...".

וחנן השיב:

"...טוב, על המודיעין ודאי שצריך להסתמך, אבל תכף אני אסביר, לא בעניין של קבלת התרעה, אנחנו קוראים לזה התרעה מצבית. אלא בעניין של קבלת התרעה בסיסית, זאת אומרת באופן בסיסי המודיעין צריך לומר לך שבצד השני, למשל בוא ניקח את שנות ה־50 שיודעים שהצבא המצרי מתחיל להצטייד בציוד סובייטי, זה דבר שובר שוויון מבחינתו של צה"ל, ולכן צריך לראות מה עושים עם העניין הזה, כן. אבל לצפות שאתה תקבל התרעה שאם הוא נערך למלחמה ואתה עכשיו צריך לצאת להתקפת נגד, נניח משהו כזה שזה היו תוכניות של צה"ל, זה מעולם לא עבד! ... לא קיבלנו ב־1967 כשמצאנו את הצבא המצרי [ערוך בסיני]. אני מדבר על מלחמת ששת הימים שהוא [המצרי] כבר [היה] ממש בתוך סיני... כן, אז יש כאן אפשרות אולי לתת את ההתרעה. אבל ההתראות האלה לא ניתנו, הן לא ניתנו. מעולם, הן לא ניתנו! זה צריך להיות ברור, וכשאתה בוחן, כן, אתה רואה שלא היו התראות.

אני אתן דוגמה אחת אחרונה. הייתה ביום ה'נכסה' [יום לציון המפלה הערבית במלחמת ששת הימים, שבו סורים ניסו לחצות האת הגבול באזור מג'דל שמס ברמת הגולן], מתי זה היה, ב־2011 כאשר הסורים שם, כן, נכנסו לתוך מג'דל שמס וישבו שם שבוע עד שהכרענו אותם. ומה אמרו? אמרו תקלה של המודיעין. מה זה תקלה של המודיעין? אתה הייתה צריך למנוע, להיערך, למנוע את זה. עכשיו שאלה הגדולה היא כמובן איך מתמודדים עם ההפתעה בלתי נמנעת...". עד כאן הבאתי מובאות מריאיון עם חנן שי.

מאז מלחמת יום הכיפורים שֶבה מדינת ישראל הופתעה חלקית (צה"ל, בעקבות דיווחי מודיעין, הכריז 28 שעות לפני פתיחת המלחמה על כוננות ג', ואמ"ן נתן התרעה מצבית שש שעות לפני המלחמה), החל המודיעין לסגוד לנושא ההתרעה המצבית והפך אותה לחזות הכול — בתוך התעלמות כמעט מוחלטת משאר כשלי המודיעין. לדעתי, הרדיפה אחר התרעה הפכה בצה"ל ובתקשורת למעין עבודת אלילים.

תחום נוסף של המודיעין בשגרה הוא לספק מודיעין למבצעים בין המלחמות. זה תחום שצה"ל מרבה לעסוק בו. בין המלחמות הגדולות צה"ל נוקט פעולות מבצעיות שונות שנועדו הן לצורכי מודיעין הן לפגוע ביכולות של אויבים אפשריים. חלק ממבצעים אלו מתפרסם ואני מניח שחלק נכבד אינו מתפרסם וגם בו מן הסתם יש לצה"ל הצלחות רבות מאוד.

ג. שקידה על חיפוש דרכים להביס את האויב

השקידה על חיפוש דרכים להביס את האויב היא תחום שהחוקרים אינם מרבים לעסוק בו, מה שנקרא בפי העם כסיסמה “תנו לצה"ל לנצח". כדי שצה"ל יוכל להביס את אויביו אם תפרוץ מלחמה, יש להכין מראש דרכים שונות להכות באויב בהפתעה. מדובר בהכנות של שנים.

הניצחון המופלא של צה"ל במלחמת ששת הימים לא היה בא לעולם אלמלא היה מודיעין חיל האוויר שוקד במשך שנים על הכרת חֵילות האוויר של צבאות ערב, שדות התעופה שלהם והיערכות חילות האוויר בהם, כדי לבנות תוכנית מבצעית ולהכות בהם בתוך כמה שעות. כך קרה גם בכוחות היבשה. מלחמת ששת הימים לא הייתה מסתיימת בניצחון רק בזכות המכה האווירית. המכה האווירית השמידה מטוסים אך לא פגעה בטייסים, וכך אפשר היה לשקם את חילות האוויר בתוך ימים ספורים. הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים הושג משום שצה"ל הצליח להמם ולהפתיע את האויבים בהגעה ובמיטוט מערכי האויב דרך נתיבים לא מוכרים. זה קרה בסיני בהגעה לעומק מערך ההגנה המבוצר באום כתף דרך ואדי חרדין. זה קרה עם כיבוש רמת הגולן בדרך לא דרך בנתיבים שהמודיעין מצא בעליות לרמת הגולן, וזה קרה גם במיטוט מערך ההגנה הירדני על גב ההר. כל מה שמניתי לעיל מחייב שקידה של שנים, שנים של חשיבה איך אנחנו המודיעין ממליצים להפתיע את האויב. גם במלחמת התקומה היה זה ה"מוסד" — גוף אזרחי שאינו כפוף לצה"ל — שעמל שנים על מהלך פיתוח נשק הביפרים, והוא זה שהוביל לשינוי במלחמה מול החיזבאללה.

ד. הפצת הידע המודיעיני בעת מלחמה

הדבר האחרון שגם עליו אין מדברים בדרך כלל הוא בניית המודיעין, כדי שבעת מלחמה יגיע המודיעין שנאסף במשך השנים לידי המשתמשים. במלחמות שקדמו למלחמת התקומה כשל מאוד המודיעין בתחום זה. לדוגמה: במלחמת ההתשה בנתה מחלקת מחקר מערכת לאיתור יעדים אסטרטגיים והעמידה בראשה קצין בדרגת אל"ם. המערכת השקיעה משאבים רבים בנושא, ייצרה תורת הפעלה לבחינת מטרות איכות ופרסמה מדי שנה ספרי “בנק מטרות אסטרטגיות". מערכת זו קרסה כליל במלחמת יום הכיפורים ובחירת המטרות לתקיפה בסוריה ובמצרים נעשתה כלאחר יד בתוך התעלמות מוחלטת מהתורה ומרשימת המטרות שהוכנה לפני המלחמה.

בשנים האחרונות נעשה רבות בתחום זה של אספקת מידע לדרג המסתער. לצערי, איני חושב שחלה ההתקדמות כלשהי בהספקת מודיעין שכזה לדרג המחליט, החל מראש הממשלה ומממשלת ישראל. אני גם לא בטוח שלמטה הכללי בצה"ל היה מידע טוב איך ממוטטים את האויבים. מזל (או נס) שב"מוסד" (גוף אזרחי) שקדו על הנושא ופיתחו את נושא הביפרים ועמלו גם בטיפוח יכולות לפגיעות כואבות באיראן ובלבנון. אני משער כי למודיעין חיל האוויר ולאמ"ן היה חלק בהצלחה אך הכישלון המהדהד בזירת רצועת עזה מצביע על כך שלא חל תיקון מערכתי בנושא האסטרטגי.

6 אפשר להאזין לניתוח שלי לכשלי אמ"ן במלחמת יום הכיפורים בסדרת הרצאות מצולמת בשם “אגף המודיעין בצה"ל" פרקים כ"א-מ"ז. סדרת ההרצאות פורסמה באתר “דקל מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/.

7 לפרטים — האזינו להרצאה “זרקור על אגף המודיעין בצה"ל פרק מ"ו — הפקת לקחים בחטיבת המחקר אחר מלחמת יום הכיפורים — משמעויות" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/221102.

8 תודה לד"ר רן ברץ שהביא לידיעתי אמירה זו

9 על בסיס דיון מצולם 390000 — “לעולם אין לסמוך על קבלת התרעה מודיעינית" מ־04.08.2024 פורסם בקישור https://youtu.be/eCn01oM_eA0.