תיאוריה ארגונית

 הקדמה

כל נרטיב תלוי בפרספקטיבה ובמיקום של המחבֵּר. הפרספקטיבה שלי היא של הוגת תיאוריה ארגונית אמריקנית, שרכשה את השכלתה בבתי ספר למִנהל עסקים והועסקה בהם, לימדה ניהול ותיאוריה ארגונית ופרסמה מחקרים על ארגונים, הן בארצות הברית והן באירופה, בשנות ה־80 וה־90. את השכלתי הפורמלית רכשתי באוניברסיטת קולורדו, שבה למדתי אדריכלות לתואר ראשון; באוניברסיטת אינדיאנה, שבה למדתי ספרות אנגלית וכתיבה יוצרת לתואר ראשון, ובהמשך קיבלתי תואר מוסמך במנהל עסקים במסלול מימון; ובאוניברסיטת סטנפורד, שבה קיבלתי תואר דוקטור בהתנהגות ארגונית בדגש על תיאוריה ארגונית. במסגרת משרות ההוראה שלי המשכתי ללמוד באוניברסיטת סן דייגו סטייט ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בארצות הברית, בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קופנהגן בדנמרק, וכיום בבית הספר קרנפילד באנגליה, ופעלתי בהם גם במסגרת חברותי באיגודים מקצועיים, ובהם האקדמיה האמריקנית לניהול, האקדמיה הבריטית לניהול, הוועידה הקבועה בנושא סמליות ארגונית והקבוצה האירופית למחקר ארגוני. בימים אלו אני גרה בכפר קטן באנגליה, בבית אבן נמוך עם גג עשוי קש שנבנה בסוף המאה ה־16, מוקף בנופים כפריים יפהפיים. אני מבלה את זמני במחקר, קריאה, כתיבה, נסיעה לכנסים, הרצאות וסמינרים במגוון רחב של אוניברסיטאות וציור בצבעי שֶׁמֶן. תחומי העניין המחקרי שלי הם תרבות ארגונית, זהות ותדמית, הבנה סימבולית בארגונים ושל ארגונים, הומור ניהולי כמדד לפרדוקס, עמימות וסתירה בארגונים והיבטים אסתטיים (בייחוד נרטיביים ומטפוריים) של התארגנות. אני רואה בעצמי חוקרת הנוקטת גישה סימבולית־פרשנית, שהמתודולוגיה שלה עוברת בין אתנוגרפיה פרשנית לניתוח שיח. כל ההתנסויות הללו הן המקור שאני שואבת ממנו את השראתי בהצגת תיאוריות ארגוניות. ברור שהחוויות המסוימות האלה מייצרות הטיות בלתי נמנעות בכל הנוגע לתיאוריה ארגונית ולתולדותיה, כך שהספר שבידיכם מושפע מהן באופנים שקשה לי לפרט. קיים מגוון זמין של ספרים אחרים על תיאוריה ארגונית, והם יספקו גרסאות אחרות של סיפור תולדותיה.

הגעתי לכתיבת ספר זה כי כחוקרת סימבולית־פרשנית המלמדת תיאוריה ארגונית חשתי תסכול מן המבחר המוגבל של ספרי לימוד לקורסים שלי. נראה שהיו קיימות שתי חלופות בלבד: סקירה מודרניסטית על התוכן של תיאוריה ארגונית, באוריינטציה רציונליסטית מובהקת המתרכזת בשליטה, או חלופה רדיקלית שהתמקדה בביקורת על הגישה המודרניסטית והפגינה אהדה מועטה בלבד, אם בכלל, כלפי תרומותיה הנכבדות של התיאוריה הארגונית המודרניסטית. רציתי ספר שיעניק את הכבוד הראוי לפרספקטיבה המודרניסטית, אך יעמיק מֵעבר לציטוט ולחזרה על ממצאי המחקר המודרניסטי ויבחן את תרומותיהם של מחקרים אתנוגרפיים, המציבים תכופות אתגר לתפיסות מודרניסטיות, ויעניק קול לא רק לביקורות נגד התיאוריה הארגונית ככלי ניהולי, אלא גם לחלופות שעלו מתוך המחקר הבין־תחומי במדעי החברה. גיליתי שאם אני רוצה ספר כזה, יהיה עליי להמתין עד שמישהו אחר יגיע לכתיבתו או שאני אצטרך לכתוב אותו בעצמי. בהיותי חסרת סבלנות בחרתי באפשרות השנייה.

ואולם, חוסר סבלנות אינו מועיל לכתיבת ספרים. נדרשו לי עשר שנים להשלמת המשימה שדמיינתי לראשונה באמצע שנות ה־80. תהליך הגשמתה היה תוצר של התלהבות משדה התיאוריה הארגונית ושל הנחישות למצוא דרך להציג חומר הנתפס בדרך כלל כקשה, יבש ומשעמם במידה קיצונית. כדי לתרגם את החזון העמום לספר שבידיכם היה עליי לשקוע עמוק בחוויה הסובייקטיבית שלי, לחלץ מתוכה את הסיבות להתלהבותי ולפתח את האמצעים המתאימים לשדר אותן לאחרים. את המטלות הללו ביצעתי בכיתות הלימוד, והסטודנטים שלי הם הראויים לעיקר הקרדיט על התוצר — הם היו המורים שלי. פיתוחו של כל פרק בספר נעשה בתהליך חזרתי ואינטראקטיבי של הצגת רעיונות בכיתות שלימדתי בהן, ובהמשך בדיונים שהקשבתי והגבתי בהם למה שהסטודנטים בחרו להתמקד בו, שהיה בדרך כלל יישום של הרעיונות על היבט כלשהו בחייהם האישיים, המקצועיים או הניהוליים לעתיד. בדרך זו יכולתי לִצְפּות באופן שבּו סטודנטים מתמודדים עם החומר שהצגתי להם, מה מעורר בהם עניין ומה פחות, ואיך הם חושבים להשתמש בו. לאורך הדרך גיליתי שהדרך הטובה ביותר להציג חומר בציפייה להתפתחות דיון הייתה לחשוב באופן רפלקסיבי על השאלה מה הדבר שעניין אותי באותו נושא, לדחוף את עצמי ללמוד משהו חדש על הנושא ממש לפני הכניסה לכיתה (מה שגרם לי לשהות במצב למידה פעיל) ולחלוק באמצעות רפלקסיה פתוחה מה מעניק לי השראה ומה אני ממשיכה ללמוד על הנושא גם ברגע זה. הסטודנטים הגיבו היטב לגישה זו והעריכו את מאמציי, שכּן כפי שהסבירו לי, ההתלהבות שהפגנתי כלפי החומר הייתה מידבקת.

ככל שפיתחתי את סגנון ההוראה שלי המבוסס על למידה, גיליתי שהסטודנטים מחקים אותי בדיונינו. אחדים מהם החלו להתמקד בדברים שהיו רלוונטיים להם או מושכים בעיניהם והגיעו לתובנות שהתבססו על חווייתם האישית בצירוף החומר החדש, והתלהבותם הבלתי מרוסנת חִלחלה אל הסטודנטים האחרים שפיתחו מעורבות כלפי החומר, עד שבשלב מסוים (לקראת סוף תקופת הלימוד) רוב הנוכחים בכיתה זכו — לפחות פעם אחת בחייהם — בחוויית הגילוי שבתיאוריה ארגונית יש עניין ותועלת. התוצאה הכוללת הייתה שככל שבילינו יחד את הזמן בעיסוקים האלה, הסטודנטים נעשו פעילים יותר ויותר בתהליך הלימוד, ונטלו על עצמם נתח גדול יותר של האחריות לִלמוד בעצמם. זה כמובן לא היה נכון לגבי כולם — שכּן תמיד ובכל כיתה יש גם תלמידים שמתקדמים לאט יותר מאחרים — אבל באופן כללי שמחתי לגלות שבהתמקדות במה שמעניין, בהליכה בעקבות האינטואיציה הקולקטיבית שלנו בחקר תיאוריות ארגוניות, חצבנו יחד את מה שלדעתי הוא ייצוג הוגן של הידע שהתיאוריה הארגונית מציעה. נכון שאני ליטשתי את התוצר באמצעות סבבי ביקורת רבים של סטודנטים ושל עמיתים (המומחים בנושאים שהספר מְפַתח), אך הספר נוצר בדיאלוג עם הסטודנטים שלי, ותכניו משקפים את מה שהסטודנטים היו מוכנים לאמץ וליישם במאמציהם להפוך בעתיד למנהלים משכילים. אם כך, הספר הוא במובן מסוים תיאור של מה שעשינו יחד בכיתה.

מרכיב מפתח בסגנון ההוראה/למידה שלי הוא לאפשר לסטודנטים לחקור בכיוונים של סקרנותם הטבעית. ההשפעה שאני מפעילה מכוּונת אפוא לפיתוח הסקרנות הטבעית והפיכתה ליחס של עניין אמיתי ומעורבות בוגרת כלפי חומר הלימוד. עצם התנעת התהליך הזה היא הישג של ממש, ואני רואה את הספר כאוסף של גירויים לפתיחת דיונים בהיבטים שונים של התארגנות, שהוכחו כמעניינים את המגוון הרחב של סטודנטים שחלקתי איתם את חוויית הלימוד. החומר הזה פּוּתח במשך השנים שלימדתי סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים (MBA ו־PhD) ומנהלים בכירים. מכיוון שלא פישטתי את ההבנות המורכבות של התיאוריה הארגונית, אלא הבהרתי את השפה שבּה הוצגו הרעיונות הללו במקור (ובמקרים רבים גם בהמשך דרכם), החומר בספר זה מועיל, מושך ונגיש לדעתי למגוון רחב של קהלים.

חשוב לציין היבט נוסף של הספר. בערך בזמן שהשלמתי את הלימודים לתואר השלישי והתחלתי בעבודתי הראשונה כחברת סגל הוראה, הדחיפה להפוך בתי ספר למִנהל עסקים למוסדות בין־לאומיים הגיעה לשיאה בארצות הברית. באותה תקופה צפיתי איך הניסיונות להפוך את תוכנית הלימודים במנהל עסקים לתוכנית בין־לאומית התמצו במקרים רבים בשימוש בדוגמאות של חברות שהמטה או הפעילות שלהן נמצאים בארצות זרות. כחוקרת תרבות התייחסתי בחשדנות לגישה זו לבין־לאומיוּת, שכּן הבנתי שהדוגמאות יוצגו תמיד מתוך שימוש במושגים ובפרספקטיבות המושרשים בחוויות הכותב. וכך, אם הכותב התנסה רק בביקורים חטופים (אם בכלל) בתרבויות אחרות, הרי שהסיכוי שניתוחו ישקף פרספקטיבה בין־לאומית כלשהי הוא קטן מאוד.

ההזדמנות שקיבלתי לחיות ולעבוד בדנמרק הגיעה בדיוק ברגע שהרעיונות הללו החלו להתגבש וסיפקה לי חלופה. המעבר לדנמרק (שבה גרתי בסך הכול שלוש שנים וחצי) נתן לי את ההזדמנות להפוך את עצמי ואת תוכן הקורס שלי לבין־לאומיים. חוויותיי לימדו אותי שהמעבר לבין־לאומיות חורג בהרבה מן הדוגמאות ומן הידע שאנו מציעים; הוא עוסק בשינויים עמוקים באופני ההבנה שלנו, המשפיעים על הגישה לתיאור, לניתוח ולהסבר — במילים אחרות, על אופן החשיבה התיאורטית שלנו.

המסלול שלי אל הבין־לאומיות החל להתגבש בערך בתקופה שכתבתי את הגרסה הראשונה של ספר לימוד זה, וצירוף המקרים הזה השפיע באופנים חשובים על התוצר העתידי. ראשית, מכיוון שלימדתי סטודנטים דֵנים שידעו אנגלית היטב, אך לא היו דוברים ילידים, הבנתי שאני צריכה להגביל את אוצר המילים. הסטודנטים הדנים יכלו לעקוב בקלות אחר טיעונים מורכבים ומופשטים, ומתוך חווייתי כאמריקנית, גם נהנו מאוד והשתעשעו בוויכוחים כאלה, אם כי הם העריכו את העובדה שהקפדתי להשתמש בשפה פשוטה כשהסברתי רעיונות מורכבים. נעניתי לצורך זה, וכך התפתח עיסוקי בחידת השמירה על מורכבות הרעיונות בד בבד עם הפחתת רמת המורכבות של אופן הגשתם. מכיוון שעסקתי בו־בזמן בהוראה ובכתיבת הספר, השפה שהשתמשתי בה מול הסטודנטים שלי הסתננה באופן טבעי אל דפי הספר. השילוב התברר כמבורך, כי הוא שיפר את הכלים לכתיבת ספר תובעני על נושא מורכב באופן שיהיה נגיש לכל אדם בעל ידע סביר בשפה האנגלית, ידע שהפך ממילא לחיוני בעולם העסקים הבין־לאומי.

כשחזרתי לארצות הברית אחרי שנתיים והתחלתי להשתמש בכתב היד של הספר כחומר לימוד בקורסים לתואר מוסמך במנהל עסקים במוסדות אמריקניים, הופתעתי מעוצמת התגובה החיובית שקיבל. עם זאת, במבט לאחור נראה שאין זה מפתיע שהנגשת רעיונות מורכבים זוכה להערכה לא רק בקרב דוברי אנגלית כשפה זרה, אלא גם בקרב דוברים ילידים.

השפעה נוספת של התקופה שביליתי בדנמרק הייתה ההערכה העמוקה שפיתחתי כלפי ריבוי פרספקטיבות. לרעיון של ריבוי פרספקטיבות נחשפתי כבר במסגרת הכשרתי כחוקרת, שכללה ויכוחים קשים על השאלה אילו שיטות — איכותניות או כמותניות — מספקות כלים טובים יותר להתמודדות עם בעיות ההתארגנות — ויכוח סוער שהתנהל בדיוק בתקופת לימודי הדוקטורט שלי. אחרי שעברתי לדנמרק, הרעיון של קבלת ריבוי הפרספקטיבות החל לקבל משמעות חדשה. ראשית, נעשיתי מודעת להבדלים בין המסורות האקדמיות האירופיות של מדעי החברה, שהתמקדו באונטולוגיה ובאפיסטמולוגיה, ובין המסורות האקדמיות האמריקניות, שהתרכזו הרבה יותר בסוגיות של תיאוריה ושיטה. בראשית דרכי פשוט החלפתי את מערך המונחים המועדף עליי (תיאוריה ושיטה) במערך המונחים האירופי (אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה), אבל בהדרגה התחלתי להבחין בהבדלים. בשלב מסוים הבנתי שדברים רבים אובדים בתרגום מכל סוג שהוא, ועל בסיס זה גיבשתי את המטרה לשמר את ההבדלים הללו במקביל להכרה מפורשת בחשיבות ההצלבה בין השקפות שונות באופן המבליט את נקודות הדמיון ביניהן. מתוך התנסויות אלו החלו להתגבש גם השקפותיי על תיאוריה ארגונית כמציעה מיסודה גישה של ריבוי דרכי הבנה. כפי שחבריי הסקנדינבים אומרים, זה הרעיון העובר בספר כחוט השָׁנִי ומחַבֵּר בין חלקיו.

את הפרספקטיבות המסוימות שאני סבורה שהן חיוניות כדי להבין מה מציעה התיאוריה הארגונית תייגתי כמודרניסטית, סימבולית (או ליתר דיוק, סימבולית־פרשנית) ופוסטמודרניסטית, בהתאם לאופנה המקובלת בשדה כיום. בזמנים אחרים ובמקומות אחרים תויגו אותן פרספקטיבות בשמות אחרים. הפרספקטיבה המודרניסטית נודעה גם בשם הפרספקטיבה הרציונלית, השקפת המערכות הפתוחות, האסכולה הפוזיטיביסטית והגישה הכמותנית. הפרספקטיבה הסימבולית־פרשנית נודעה גם כגישה האיכותנית, ולפעמים היא מזוהה עם אסכולת התרבות הארגונית. הפרספקטיבה הפוסטמודרניסטית מתקשרת עם תיאוריה ארגונית ביקורתית, עם אסכולת תהליך העבודה ועם פמיניזם רדיקלי, וגם עם פילוסופיה פוסט־סטרוקטורליסטית ותורת הספרות. אף שכל שלוש הפרספקטיבות הללו נבחנות כל אחת בנפרד לאורך הספר, בסופו של דבר יש להודות שחלים שינויים מתמידים בקווי המִתְאָר המגדירים פרספקטיבות אלו ואחרות, כך שלעולם אי אפשר לקטלג רעיונות באופן סופי ומוחלט.

ואולם, יש ערך בהבחנה בין פרספקטיבות שונות, לפחות לעת עתה. ראשית, פרקטיקה זו מרחיבה את האופקים האינטלקטואליים ומגרה את הדמיון, והדבר עוזר לצבור ידע ולהזין את היצירתיות. שנית, הלמידה להעריך את ריבוי הפרספקטיבות ואף להסתמך עליהן מחזקת את הסובלנות כלפי דעות של אחרים ואת היכולת להשתמש לחיוב במגוון ובשונוּת שריבוי זה מביא לארגון ולחיים באופן כללי. אני מאמינה שכדי להצליח לממש את הערך התיאורטי במישור הפרקטי עלינו לדעת להשתמש בריבוי פרספקטיבות, שכּן הבאת מגוון סוגיות ורעיונות אל השולחן האינטלקטואלי היא הדרך ללמוד איך להיות יעילים וחדשנים גם יחד בפרקטיקות הארגוניות שלנו.

חשוב שתדעו שלא ניסיתי להשיג תכלוּל (אינטגרציה) של כל הפרספקטיבות הרבות בתיאוריה ארגונית. כל פרספקטיבה בפני עצמה תרמה לי דבר בעל ערך להבנת ארגונים, ואת ההבנה הזאת אני שואפת להעביר לסטודנטים חדשים הלומדים תיאוריה ארגונית, בין שהם תלמידים לתואר ראשון או לתארים מתקדמים ובין שהם עובדים כמנהלים. ניסיתי להעביר את ההתלהבות שאני חשה כלפי רעיונות אלו ולהפיח בהם חיים למען הקוראים. המבנה שאני מציעה נוצר למעשה מתוך הכרונולוגיה של הרעיונות, המתקדמת באופן טיפוסי מן המודרניזם אל הסימבוליזם הפרשני וממנו לפוסטמודרניזם. לא ניסיתי להעדיף נקודת מבט מסוימת. אדרבה, רציתי לאפשר לסטודנטים להתנסות ברעיונות דרך קריאה לפי סדר השפעתם על השדה (שאינו חופף תמיד לסדר הופעתם בעולם הרחב). מעל לכול, אני רוצה שהסטודנטים ירגישו חופשיים לשחק עם רעיונות, אך גם יקבלו עליהם את המשמעת של לימוד ממוקד: ללמוד דרך ההתנסות שהעבודה הקשה הכרוכה בלימוד הרעיונות של אנשים אחרים יכולה לשחרר את החשיבה שלהם. זה ספר תובעני — סטודנטים שהשתמשו בו אומרים שהם מרגישים צורך להדגיש ולסמן את הכול, כי הכול נראה חשוב. הם מדווחים שהם מוכרחים לקרוא את הפרקים פעמים אחדות (ואף עושים זאת!). והכי חשוב, הם מתחילים לדבר על הרעיונות האלה בכיתה, ולפי דיווחיהם, גם מחוץ לכיתה. נראה שהספר מגרה את העניין בתיאוריה ארגונית, ולדעתי זה כוחו הגדול ביותר.

עם זאת, אין לי אשליות שהספר נטול פגמים, ואני בטוחה שהם רבים. יותר מכול, הוא אינו שלם — הוא עבודה בתהליך התקדמות, כפי שכל ספר העוסק בשדה מחקר דינמי חייב להיות. אני יודעת גם שהספר מעורר דעות סותרות — פוסטמודרניסטים מתלוננים שהוא אינו פוסטמודרניסטי מספיק, ומודרניסטים אומרים שהוא מרחיק לכת יותר מדי. דעתי היא שתיאוריה ארגונית היא שדה פתוח, עתיר מחלוקות וסתירות. אני רוצה שהספר ישקף את ההיבטים הרבים של התחום ויצמח עם השדה. לשם כך אני סומכת על התמיכה ועל המשוב שלכם; יחד נוכל להביא לכך שזה יהיה ספר שאינו מידרדר, אלא משתפר עם כל מהדורה נוספת.

מארי ג'ו האץ'

פתח דבר למהדורה העברית

תרגום ספרה של מארי ג'ו האץ' לעברית הוא תוספת חשובה לשדה הלימוד והמחקר של תיאוריה ארגונית. הסביבה הארגונית בישראל, בדומה לעולם המערבי, מאופיינת בחדשנות, ביזמוּת ובגמישות ארגונית, אך יש לה גם מאפיינים מקומיים המציבים אתגרים ייחודיים. האץ׳ מציגה מושגים וכלי ניתוח בעלי ערך רב להבנת עולם הארגונים המורכב והמשתנה של המאה ה־21, גם בהקשר הישראלי הייחודי.

בשונה מספרי לימוד רבים בתחום, המציגים את התיאוריות הארגוניות בסדר כרונולוגי של התפתחותן ההיסטורית, האץ׳ בחרה לארגן את התוכן סביב שלוש פרספקטיבות מרכזיות: המודרניסטית, הסימבולית והפוסטמודרניסטית. במקום להציג את התיאוריות הארגוניות כגוף ידע מוסכם ואחיד היא מספקת מסגרת חשיבה חדשנית, גמישה ורב־ממדית, המבקשת לחשוף את המתחים, את הניגודים ואת המחלוקות בתחום.

בשפה ברורה וקולחת האץ׳ מבקשת לפשט רעיונות מורכבים במטרה להפוך את הספר לכלי הן ללימוד תיאוריות והן ליישומן. היא מקדישה את החלק הראשון של הספר להבהרת שתי סוגיות יסוד: מהי תיאוריה ומהי חשיבה תיאורטית. מטרתה איננה רק להציג את התחום של התיאוריה הארגונית, אלא גם ללמד את הקוראים והקוראות מה מאפיין חשיבה תיאורטית ומהן הפרדיגמות שבבסיס החשיבה התיאורטית בכלל ובתחום של חקר הארגונים בפרט. בחירה זו מסייעת לפתח חשיבה ביקורתית ורב־ממדית המאפשרת לזהות הנחות יסוד בתיאוריות שונות ואת השלכותיהן. יתרה מכך, היא מעודדת את הקוראות והקוראים לבחון את הנחות היסוד שלהם־עצמם ולפתח מודעות גבוהה יותר לאופן שבו הם תופסים ומנתחים מצבים ארגוניים.

לאחר הנחת התשתית לחשיבה התיאורטית והצגת ההיסטוריה של שלוש הפרדיגמות, הספר בוחן את הנושאים המרכזיים המעסיקים את התיאורטיקנים בחקר ארגונים. חקירת התיאוריות הארגוניות משלוש פרספקטיבות שונות, ואף מנוגדות במידת־מה זו לזו, מאפשרת להבין באופן מעמיק ומקיף את תרומתן לניתוח מצבים ארגוניים מורכבים וסביבות ארגוניות משתנות.

האץ׳ מבקשת להדגיש את הקשר בין תיאוריה לפרקטיקה, וספרהּ, שמטרתו היא לימוד תיאוריה, מבקש להדגיש לא פחות את המעשיוּת של התיאוריה. בהמשך לטענתו המפורסמת של חוקר הארגונים קורט לוין, שאין דבר מעשי יותר מתיאוריה טובה, הספר מראה שהתיאוריה איננה מנותקת מן המציאות שהיא מבקשת להסביר. נוסף על כך, הוא מוכיח שניתן ליישם הלכה למעשה את התיאוריות הנלמדות, והאץ' מעודדת בכך את הקוראות והקוראים לחשוב על הקשר בין האקדמיה ובין העולם הארגוני, על יחסי הגומלין ביניהם ועל ההשלכות המעשיות של ידע תיאורטי ומחקרי.

לימוד התיאוריות הארגוניות מנקודות מבט שונות מעודד פיתוח של גמישות מחשבתית והכרה בכך שכל נקודת מבט מאפשרת לראות ולבחון לעומק היבטים מסוימים, ובו־בזמן היא מתעלמת מהיבטים אחרים. כך, הגמישות המחשבתית מובילה לבחינה מורכבת של תהליכים, מבנים, מרכיבים ואופני פעילות מסוגים שונים בארגונים.

הספר נועד להנגיש ידע חשוב ולאפשר עיון מעמיק באופן התפתחותו והתעצבותו של חקר הארגונים. האץ' מסכמת את המצב הקיים בשדה המחקר הארגוני ואף מניחה את היסודות להתפתחותו העתידית. הצגת התיאוריות הארגוניות דרך הקשרן ההיסטורי והחברתי מזמינה את הקוראים והקוראות הישראלים להתבונן בתיאוריות באופן רפלקסיבי וביקורתי ולשקול את מידת התאמתן למציאות ולהקשר המקומי. זו הזדמנות לפתח דיאלוג פורה בין התיאוריות המקובלות בשדה הגלובלי ובין הניסיון הארגוני המקומי. בכך אנו מקווים כי הספר יהיה מקור השראה וכלי עבודה חיוני לסטודנטיות וסטודנטים, לחוקרות וחוקרים ולנשות ואנשי מקצוע בתחום הארגוני בישראל, יתרום להפריה הדדית בין תחומי ידע שונים ויעמיק את הבנתם של תהליכים ארגוניים בהקשר המקומי והגלובלי כאחד.

זאב רוזנהק, דנה גרוסוירט קחטן

מדריך לספר

בתיאוריה ארגונית מגוון עזרים, שמטרתם לסייע בקריאה ובלמידה:

בתיבות השזורות לאורך הטקסט מופיע מידע המזמין את הקורא לעסוק באופן פעיל ברעיונות המוצגים בפרקים השונים בעזרת שאלות לדיון והצעות לתרגילים. סוגי התיבות:

"מתיאוריה לפרקטיקה"
תיבות אלו מסבירות איך אפשר ליישם תיאוריה בפעילויות או בסביבות היום־יומיות, והן עוזרות בגיבוש ההבנה ובלמידה פעילה. שאלות הערכה מעודדות את הקוראים והקוראות לבחון את התיאוריה בביקורתיות וליישם אותה.

"מקרה לדוגמה"
תיבות אלו מלמדות איך תיאוריה ארגונית משפיעה על עסקים דרך דוגמאות של ארגונים אמיתיים. התרגילים והשאלות הנלווים לכל תיבה בוחנים את ההבנה וקוראים תיגר על תפיסות מוקדמות.

"לחשוב כמו הוגה"
תיבות אלו מזמינות את הקוראים והקוראות להיכנס לנעליו של הוגה העוסק בפיתוח תיאוריה ארגונית. הן עושות זאת באמצעות תרגילים המבקשים מהם לעסוק בחשיבה תיאורטית פעילה ולהשתמש במושגים המופשטים המופיעים בספר.

"תרגול פרספקטיבות"
תיבות אלו נשענות על גישתו הייחודית של הספר, המזמינה את הקוראים לבחון רעיון משלוש נקודות מבט מתחרות. השוואה מתוך מחשבה ובחינת מצבים מוכרים בעין ביקורתית הן מיומנויות חיוניות לכל הוגה של תיאוריה ארגונית.

בגוף הטקסט מודגשים מונחים. את הגדרתם תוכלו למצוא במילון המונחים שבסוף הספר. שם גם מופיעה רשימת המלצות לקריאה נוספת, שתסייע לכם להגיע להבנה מעמיקה יותר של החומר ולבחון רעיונות חלופיים לתיאוריה ארגונית.

חלק א

.....................................................................................................................................

איך לגשת לתיאוריה ארגונית

.....................................................................................................................................

הוגה (theorist): ש"ע. מי שדוגל בתיאוריה או בתיאוריות או ממציא אותן.

להגות/לחשוב במושגים תיאורטיים (theorise/theorize): לפתח תיאוריות או לעסוק בהן.

תורה/הגות = תיאוריה/תיאוריות (theory): ש"ע. 1 הנחת יסוד או מערכת רעיונות המסבירה דבר־מה, בייחוד כזו המבוססת על עקרונות שאינם תלויים בדברים המסוימים שרוצים להסביר (ההפך מהשערה [hypothesis]) (תיאוריית האטום; תורת האבולוציה). 2 השקפה ספקולטיבית (בעיקר דמיונית או גחמנית) (אחת התיאוריות החביבות עליי). 3 תחום הידע המופשט או המחשבה הספקולטיבית (כל זה יפה מאוד בתיאוריה, אבל איך זה יעבוד בפועל?). 4 הצגת העקרונות של מדע וכדומה (תיאוריה של המוזיקה). 5 במתמטיקה, אוסף הצעות להדגמת העקרונות של ענף או נושא (תורת ההסתברות; תורת המשוואות). [מלטינית theoria מיוונית theōria: th ōros צופה/מביט theōreō מתבונן ב־, בוחן]

ערך ממילון אוקספורד האנציקלופדי

פרק 1

תיאוריה ארגונית וריבוי השקפותיה

הדבר הראשון שסטודנטים חדשים רוצים בדרך כלל לדעת הוא: למה לי ללמוד תיאוריה ארגונית? אולי גם אתם תהיתם על כך. אחת הסיבות היא שארגונים מקיפים אותנו. אם אתם סטודנטים וסטודנטיות, אתם באים במגע עם ארגון — המכללה או האוניברסיטה שלכם. אם אתן עובדות ולומדות בקורס, אם אתם משתייכים למשפחה, הולכים למוסד דתי, לווים כסף מן הבנק או מנהלים בו חשבון חיסכון, נוסעים באוטובוס או ברכב, הולכים לקניות, מחפשות באינטרנט, אם יש לכם חברים בפייסבוק או קשרים בלינקדאין, אתם באים במגע עם ארגונים מדי יום ביומו. אולי אינכם מבינים זאת, אבל אתם גם משתתפים בארגון הארגונים האלה, והרחבת הידע על מנגנוני הפעולה שלהם תסייע לכם להבין מקומות עבודה ולשפר את קשריכם עם הארגונים שתפגשו.

ואם אין די בכך, חִשבו על מידת השפעתם של ארגונים. בזמן המשבר הפיננסי של 2008 הצליחו הבנקים הגדולים לסחוט מיליארדים מממשלות שפחדו להתמודד עם האיום שבהתמוטטות הבנקים, והמאמצים המאורגנים של ארגוני טרור הגבירו את מודעותנו לדברים רבים, החל בריבונות מדינתית וביטחון הציבור וכלה בזכויות היחיד לפרטיוּת. ארגונים סייעו לאקטיביסטים בגלובליזציה של מגזר העמותות והמלכ"רים כדי לדחוף תאגידים גדולים ומדינות לפעול ביתר אחריות כלפי הסביבה ולקבל את המגוון ואת השוני, ואילצו אותם לשאת באחריות לנזקים, להחלשה ולקיפוח שחוללה התנהגותם. השימוש באינטרנט מעוצב על ידי מערכות המשובצות בתוך חומרת ההתקנים שמוכרות חברות, כמו מיקרוסופט, אפל וסמסונג, על ידי מנועי חיפוש, כמו גוגל או DuckDuckGo, ועל ידי זרם איתן של יישומונים (אפליקציות) מפתים יותר ויותר, בזמן שפלטפורמות הרשתות החברתיות שמציעות פייסבוק, סנפצ'אט, טוויטר ויוטיוב משפיעות על האופן שבּו אנו מציגים את עצמנו ומתייחסים לזולתנו. כל המנגנונים האלה פועלים כדי להשפיע על האופן שבּו אנו רואים את המציאויות שהם מעצבים ועל אופן תגובתנו כלפיהן, ובכללן גם אופני הביצוע של כל עבודה. כדי להשתמש בארגונים ובמוסדות שלנו שימוש מיטבי במקום להרשות להם לשלוט בנו, עלינו לדעת ככל היותר על הפרקטיקות ועל התהליכים המארגנים והיוצרים אותם.

היכולת להסביר ולהבין את השפעות הארגונים עלינו, ואת השפעתנו עליהם, מספקת את אחד המניעים ללימוד תיאוריה ארגונית. מניע נוסף עשוי להיות סקרנות. מכיוון שתיאוריה ארגונית שואבת רעיונות מתחומי האמנויות והרוח וגם מן המדעים, יש המסתקרנים איך אפשר ליישם את המגוון הרחב של רעיונות והשקפות שהתיאוריה הארגונית שואבת מהם את מקורותיה. אם אתם אוהבים להשתעשע ברעיונות או אם אתן מחבבות את האתגר שבבדיקת נקודות מבט חדשות, בוודאי תיהנו ללמוד תיאוריה ארגונית.

האם אתם בני אדם פרקטיים? קורט לוין (Lewin), אחד ממייסדי הפסיכולוגיה החברתית, טען: "אין דבר פרקטי יותר מתיאוריה טובה".¹ טבלה 1.1 מציגה אחדות מן הדרכים המעשיות שאפשר ליישם בהן את התיאוריה הארגונית על תפקידים שונים המצויים בארגונים רבים. אנשים בעלי גישה פרקטית מגלים שלימוד תיאוריה ארגונית משפר את סיכויי ההצלחה שלהם בכל אחד מתפקודים אלו ואת סיכויי קידומם לדרגות ניהול בכירות בארגונים עסקיים, ממשלתיים או ללא כוונת רווח. אם יש לכם ביקורת על תאגידים או על מוסדות אחרים, תיאוריה ארגונית יכולה להרחיב את השקפתכם ולהפוך את מאמצי ההתערבות שלכם ליעילים יותר.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*