הודעה גורלית

ספטמבר 2019
מטה המוסד, מרכז הארץ

משתתפי הישיבה מיהרו לתפוס את מקומותיהם, האחרון שבהם נכנס שנייה לפני המועד שהוגדר לתחילת הדיון. סגן ראש המוסד נעץ בו מבט, והוא מיהר להתיישב במקומו, נזוף.

עינת התבוננה סביבה, היו שם בעיקר גברים.

ראשי האגפים, ארנון ראש אגף הצומת¹ וגיורא ראש אגף הטכנולוגיה. עוז אוריאל, ראש מחלקת המבצעים המיוחדים באגף הצומת, מיגל שמואלי, ראש מחלקת הפיתוח בטכנולוגיה. עוד כמה אנשי מטה. האישה היחידה הנוספת הייתה אביבית, קמ"נית צעירה באגף המודיעין, שהביטה לעבר עינת בהערצה. עינת חייכה אליה, כאילו אומרת לה, "אנו הנשים בארגון הזה צריכות לדאוג זו לזו."

סגן ראש המוסד כחכח בגרונו, וכל משתתפי הדיון השתתקו באחת, נושאים אליו את עיניהם.

"אני מניח שכולכם קראתם את מסמך הרקע לדיון הזה. כולכם חתומים על שו"ס² למבצע סוללות מכשירי הקשר. המבצע בעיצומו, ואנחנו כבר אחרי אספקה של אלפי סוללות לידי חזבאללה. הודות לעבודה המדהימה במחלקה של מיגל, כל הסוללות נראות כמו סוללות תמימות." הוא הביט לעברו של מיגל שהשפיל את עיניו בצניעות, "סיפקנו לחזבאללה אלפי סוללות מלאות בחומר נפץ שנוכל להפעיל ביום פקודה. לחיצה אחת על הכפתור, ונוכל לעשות בהם שמות."

הוא העביר את מבטו בין הנוכחים בדיון, והמשיך: "אבל לצערי זה לא מספיק."

התלחשויות נשמעו מסביב לשולחן. מבצע הסוללות נחשב למבצע דגל. אם וכאשר תפרוץ "מלחמת לבנון השלישית", המבצע אמור לסייע לצה"ל להכריע את ארגון חזבאללה, ולאפשר לסיים את המלחמה באופן שונה בתכלית מזה בו הסתיימה מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. ההתבטאות של סגן ראש המוסד על פיה המבצע הזה אינו מספיק, זעזעה את יושבי החדר, שהיו כולם שותפים למבצע הסוללות ועבדו עליו מזה מספר שנים.

"על פי תמונת המודיעין, מחבלי חזבאללה יישאו את מכשירי הקשר על גופם רק בזמן מלחמה, ורק כאשר ייערכו למגננה כנגד מתקפה קרקעית של צה"ל." הוא החווה בראשו לעבר מסך הטלוויזיה שעל הקיר, עליו הוקרנה תמונה של מחבל חזבאללה לבוש מדים, עם מכשיר קשר צמוד לאפוד. "אבל בכל תסריט אחר, רק מספר קטן של מחבלים יישאו על גופם מכשירי קשר, בעוד כל יתר המכשירים יישארו במחסנים. לכן, המבצע הזה לא מספיק."

הוא התבונן סביב על הפרצופים ההמומים של משתתפי הדיון. "אנחנו צריכים מבצע נוסף!"

ההתלחשויות התחדשו. לבסוף היה זה מיגל שלקח את זכות הדיבור, בעודו מתבונן בחשש לעברו של גיורא, כאילו אינו בטוח מה תהיה תגובתו. "מבצע הסוללות הוא אחד היקרים והמורכבים בהיסטוריה של המוסד. המשמעויות של מבצע חדש, גם בכוח אדם וגם בתקציב, הן כאלה שהמוסד לא יצליח לעמוד בהן." מיגל דיבר במבטא דרום אמריקאי בולט.

בקרב אנשי המטה נשמעו מלמולי הסכמה.

חיים, אחד מאנשי המבצעים הוותיקים שהיה מפקד מבצע הסוללות, הרים את ידו. סרמס"ד³ סימן לו בתנועת ראש שהוא יכול לדבר. "אני רוצה להגיד משהו. נניח שנצליח למכור לחזבאללה מוצר אחר שגם בו יש חומרי נפץ." הוא תיקן את עצמו. "כשנצליח למכור. אין לי ספק שאני והאנשים שלי נצליח לעשות את זה." הוא המשיך בדבריו: "הרי לא חשוב איזה מוצר זה יהיה, אם חזבאללה יגלה בתוכו חומר נפץ, הרי שזה יסכן גם את מבצע הסוללות! הם לא טיפשים, ברגע שיבינו את הקונספט, הם יחפשו חומרי נפץ גם בכל המוצרים האחרים. אנחנו עלולים להפסיד את כל מה שבנינו בשנים של עבודה, מה שנקרא: ראח עלא ג'מל, ורג'ע עלא כלב."

הקצ"אים⁴ דוברי הערבית שבחדר חייכו, פירוש המשפט שחיים אמר היה "הלך על גמל, וחזר על כלב," כלומר נצא לדרך עם עוצמה, אבל נחזור מאוכזבים ועם הראש למטה.

גם ארנון, ראש האגף של חיים, חייך והנהן במרץ בראשו להסכמה, בעודו מחליף מבטים עם גיורא, ראש אגף הטכנולוגיה.

גיורא הזדקף במקומו ואמר בקול רועם: "אני מזכיר לכל מי שיושב כאן, ולך, סרמס"ד, שלפני כמה שנים כשהחלטנו על מבצע הסוללות, בדקנו איזה מוצרים אלקטרוניים מחבלי חזבאללה נושאים על גופם. מכשיר הקשר היה המוצר היחיד שיש לו סוללה חיצונית שניתן להשתיל בה חומרי נפץ. מדברים כאן על מבצע נוסף, אבל למעשה אין ולא קיים מוצר מתאים למבצע כזה, מלבד הסוללות של מכשירי הקשר!"

עינת לא האמינה למה ששמעה. היא הרי ידעה שגיורא טועה. היא נשענה לפנים ורצתה לדבר, אבל ראתה את מבטו הזועם של ארנון, ראש האגף שלה, ננעץ בה. היא היססה, אך לבסוף ביקשה את זכות הדיבור. סרמס"ד הנהן בראשו, וכולם השתתקו.

"דווקא יש מוצר נוסף שאפשר לטפל בו."

היא שמעה כמה גיחוכים. חיוך סרקסטי נמתח על פרצופו של גיורא, והוא נשען לאחור, ממתין שתסיים לדבר.

עינת מיששה את שרשרת הפנינים שעל צווארה, והרגישה תחושת ביטחון מתפשטת בתוכה. את שרשרת הפנינים היא קיבלה מסבתה לפני שהלכה לעולמה. רק לאחר מותה, סיפרה לה אמה של עינת שהייתה זו המזכרת האחרונה של סבתא מאמה, שנרצחה על ידי הנאצים באירופה. עינת לקחה איתה את השרשרת לכל מקום והרגישה כאילו היא נותנת לה כוחות על.

"אגף המודיעין הוציא לאחרונה מסמך שמנתח מחדש את הסוגיה הזאת. מי שכתבה אותו יושבת כאן, זאת אביבית!" אביבית התחפרה בכיסא כאילו מנסה להעלים את עצמה. "על פי המסמך הזה, ארגון חזבאללה רוכש במשך שנים מוצר אלקטרוני נוסף. זה לאו דווקא המוצר הכי חדשני... אבל הם קונים אותו. המוצר הזה הוא ביפר." היא השתתקה, ואז המשיכה בדבריה. "מדובר על מכשיר איתורית, מסוג המכשירים שבהם השתמשו גם במוסד לפני שנים רבות. זה מוצר 'טיפש' שנועד רק לקלוט הודעות ולהציג אותן, אין לו יכולת לשדר. וזאת בדיוק הסיבה שחזבאללה רואה בו מוצר בטוח. זה המוצר שאנחנו צריכים למכור לחזבאללה!"

על פי חילופי המבטים מסביב לשולחן, עינת הבינה שלא כולם קראו את המסמך של אביבית.

גיורא פנה אליה, עדיין מחייך אבל עיניו מביעות כעס על שסתרה את דבריו. "עינת, אנחנו מכירים מצוין את המסמך של אגף המודיעין. קראנו אותו בעיון בדיוק כמוך. את חושבת שאנחנו לא יודעים שחזבאללה משתמש בביפרים? אבל מכיוון שאין לך את ההכשרה הטכנולוגית להגיד באיזה מוצרים אפשר לשתול חומרי נפץ ובאיזה לא, אני אאיר את עינייך." החיוך שלו התרחב, אבל המבט בעיניו לא השתנה. "הביפר של חזבאללה לא משתמש בסוללה נטענת, כמו מכשירי הקשר, אלא בסוללות אצבע. כמו בשלט של טלוויזיה." הוא הצביע על שלט רחוק שהיה מונח על שולחן הישיבות. "המשמעות היא שמחבלי חזבאללה קונים את הסוללות לביפרים בעצמם, ומחליפים אותן בכל פעם שהן נגמרות. אם לא הייתי ברור, המשמעות היא — שאין לנו אפשרות לשתול בהן חומר נפץ כמו שעשינו במבצע הסוללות. יותר מזה," הוא הסתכל לעבר סגן ראש המוסד במבט מלא ביטחון. "בדקנו באינטרנט את דפי הנתונים של הביפר הזה. המידות של המוצר הזה קטנות מאוד. ובנוסף, לא התעצלנו והשגנו ביפר ישראלי ששימש אותנו לפני שנים. הוא כולו דחוס ברכיבים אלקטרוניים, אין שם מקום להכניס סיכה. או פירור של חומר נפץ." הוא חזר ונשען לאחור. "אני רוצה לוודא שהדברים מובנים. אין שום היתכנות לשתול חומרי נפץ בביפר של חזבאללה."

עינת הרגישה גוש של עלבון בגרונה. היא הסתכלה מסביב, המבטים שראתה נעו בין אדישות לרחמים.

'אין לך את ההכשרה הטכנולוגית'! הוא מדבר אליי בצורה כזאת רק מפני שאני אישה. הוא לעולם לא היה מדבר כך לאיש מבצעים גבר. היא נשמה עמוק. הוא לא ישתיק אותי, אני אגיד את מה שאני חושבת. היא הישירה את מבטה לעבר גיורא, מתאמצת לחייך בחזרה: "אני מודה לך על ההסבר. אני רק רוצה להעיר לך שבמקום לבדוק מכשיר ביפר ישראלי, יכולתם לבקש מאיתנו. אני מתחייבת לך שהיינו יודעים להשיג לכם את המוצר האמיתי שחזבאללה משתמש בו, בדיוק כמו שידענו להשיג דוגמה של מכשיר הקשר כדי שתוכלו להתאים לו סוללות." היא עצרה. "ואני רוצה להציע הצעה אחרת."

היא ראתה את ארנון שולח לעברה מבט חושש, כאילו מפחד שתתחייב בשם אנשי המבצעים של אגף הצומת.

עינת המשיכה. "נניח שאתם צודקים ולא ניתן להשתיל חומרי נפץ בביפר הקיים. אבל מה אם אדע להבטיח לך שאנחנו נשכנע את חזבאללה לקנות דגם אחר, עם סוללה נטענת, דגם שהאנשים שלך יתכננו וייצרו בעצמם מ־א' ועד ת'?"

השתררה שתיקה בחדר, כולם ניסו לעכל את משמעות ההצעה של עינת.

היא ראתה את ארנון מתפתל בכיסאו. היא הבינה שהוא חושש שיבקשו ממנו להתחייב שיצליח לממש את הצעתה. מצד שני, ההצעה של עינת היא הצעה מבצעית נועזת, וארנון ודאי חושש גם מכך שישתמע כאילו האגף שלו לא מסוגל לממש זאת.

גיורא, החיוך לא מש מפניו, פנה לעבר ארנון. "ארנון, אתה מסכים למה ש... העובדת שלך אמרה? אתה מבין מה המשמעויות והסיכונים של פיתוח דגם חדש מאפס? לא נעשה את זה בלי התחייבות אישית שלך שחזבאללה יקנה את המוצר שאנו נפתח. אם נשקיע את כוח האדם והתקציבים ואתם תיכשלו ולא תצליחו לשכנע את חזבאללה, כל ההשקעה תלך לפח! ואני לא צריך להזכיר לך, שהיו מעט מאוד מקרים שבהם הצלחתם לשכנע ארגון כמו חזבאללה לעשות משהו שהם לא תכננו מראש בעצמם!"

ארנון פתח וסגר את פיו, כמתלבט איזו אמירה תגרום לו הכי פחות נזק.

"אני מתחייב שנדע לעשות מה שעינת אומרת." זה היה עוז אוריאל. הוא דיבר בקול בוטח, מישיר מבט לעבר גיורא. עינת הסתכלה אליו בתודה, והיה נדמה לה שהוא קרץ לה, בלי ששריר זז בפניו. עוז היה שחום ותמיר, בעל מראה אתלטי ועיניים ירוקות מהפנטות. לפני שהתקדם לפיקוד באגף הצומת, נחשב לקצ"א מצוין, אם גם ציני ובוטה.

ארנון הסתכל בעוז במבט מזרה משטמה. הוא היה מפקדו הישיר של עוז, וידע היטב שעוז מבין שכל עוד זה תלוי בו, בארנון, עוז לא ימשיך להתקדם בארגון. עוז היה ישיר, כוחני, ולא ידע או לא רצה להשתלב במהלכים מורכבים של פוליטיקה ארגונית. אבל ארנון לא היה עיוור למתרחש, הוא הכיר את מערכת היחסים הקרובה שנוצרה בין עוז ובין סרמס"ד בעבודה על מבצע הסוללות, ושיער שעוז מדבר בעיקר לאוזניו, על מנת שיאשר את המהלך מעל לראשו של ארנון. הוא בטח בונה על קשריו עם סרמס"ד כמנוף לקידום. ועל הדרך, דוחף אותו, את ארנון, לקבל החלטה ולהתחייב למהלך מבצעי בלי שלמד אותו לעומק.

גיורא נשא את עיניו לעבר ארנון בציפייה, עדיין מחייך אך חסר סבלנות, כאילו ממתין למוצא פיו.

"אנחנו נעשה את זה." אמר לפתע סרמס"ד.

כולם הפנו את מבטם לעברו של סגן ראש המוסד.

"אנחנו נדע לגרום להם לקנות כל דגם שנרצה," סרמס"ד אמר בקול שקט. "האנשים שלנו מוכשרים, בעלי רקע מתאים, דוברי השפות המתאימות, והם ידעו לעשות את זה. אני יכול להתחייב בשם האגף." מעבר לסמכותו כסגן ראש המוסד, לדבריו היה משקל נוסף, מכיוון שבתפקידו הקודם היה בעצמו ראש אגף הצומת.

ארנון העביר את מבטו הלוך ושוב בין סרמס"ד ובין עוז, כאילו מתלבט. לבסוף פתח את פיו ואמר: "עם כל הכבוד, אני ראש האגף והאחריות מוטלת עליי. אבל..." הוא היסס לרגע נוסף. "לגופו של עניין אני מסכים עם סרמס"ד. אנחנו נעשה את זה." גיורא העיף בו מבט שנדמה לרגע כרוחש בוז, החזיר את מבטו לעבר סגן ראש המוסד, ואמר: "אם כך אנחנו נתניע את הפרויקט מיידית. וכן, עינת," הוא פנה לעברה, הפעם פחות מחויך, "ליתר ביטחון אנחנו צריכים שתשיגי לנו את הביפר שחזבאללה משתמש בו." הוא הוסיף בטון מתגרה: "נשמח לקבל אותו תוך כמה שבועות."

עינת העיפה מבט לעברו של ארנון, הסתכלה לעבר גיורא והנהנה בראשה.

"אם כך," סרמס"ד הניח את ידיו על השולחן, "זה הסיכום. אגף הצומת ישיג את הביפר של חזבאללה. אגף הטכנולוגיה יבחן אותו, ואם, כפי שהם צופים, הוא אינו מאפשר השתלת חומר נפץ, הם יפתחו מוצר חדש לגמרי, שיוחדר לחזבאללה באחריות הצומת. כמובן שנצטרך לקבל גם את אישורו וברכתו של ראש המוסד לסיכום הזה." הוא הסתכל מסביב לשולחן כדי לראות אם יש מישהו שלא הבין את הסיכום, ולבסוף חייך ואמר: "קדימה, לעבודה!"

כל הנוכחים קמו ממקומם, אך סגן ראש המוסד סימן לגיורא ולארנון להישאר.

"היית מדהימה," אביבית לחשה לעינת בדרך החוצה מלשכת סגן ראש המוסד.

"תודה," עינת לחשה בחזרה. "את תראי שהמסמך שלך עוד יעשה היסטוריה."

אביבית הסמיקה ופנתה לעבר המעליות, אך לפני שהלכה לדרכה פנתה שוב אל עינת. "את יודעת שאני מעריצה אותך! את אשת המבצעים הכי מוצלחת שהייתה אי פעם באגף הצומת."

עינת תפסה את ידה של אביבית וליטפה אותה. "תודה, אביבית. זה כל כך חשוב לי שאת אומרת את זה!" המעלית הגיעה, ועינת שחררה לאביבית את היד, והוסיפה: "כדי להצליח, אני אצטרך שתעבדי על המבצע הזה כאילו זה המבצע החשוב ביותר בחיים שלך. ודרך אגב, הוא באמת יהיה החשוב ביותר." אביבית הנהנה בראשה במרץ, ונעלמה בתוך המעלית.

"חתיכת התחייבות שמת שם..." עוז הגיח מאחוריה מחייך, עיניו הירוקות נוצצות בשובבות.

עינת לא ראתה את עוז מתקרב והופתעה, אך ניסתה להסתיר זאת. עד היום לא יצא לה כמעט לדבר עם עוז, הייתה לו תדמית של אדם חריף וקשוח שלא מהסס לומר את דעתו. היו שתייגו אותו כשחצן. היא בחנה אותו בעיניה. ללא ספק גבר יפה תואר, שכנראה גם מודע לכך. היא מיהרה לסלק ממוחה את המחשבה על מראהו של עוז, ובמהלך מודע העלתה במחשבתה את תמונתו של אופיר, בעלה. היא השיבה לעוז בשקט: "אני באמת מאמינה בזה."

"מצוין!" עוז סימן לה לבוא אחריו. "בואי נשב קצת, אנחנו צריכים לגבש צוות ולהתניע את המבצע."

עינת התבוננה בו כלא מבינה.

"אם לא הבנת, אז החל מעכשיו את מפקדת המבצע!"

עינת הרגישה את ליבה הולם בעוצמה. "אני? לא חיים?"

עוז חייך. "לחיים יש את מבצע הסוללות על הראש. הוא צריך להתמקד בו. למבצע הזה אני רוצה אותך."

"אותי?" עינת הסתכלה מבולבלת לעברו של עוז. באופן רשמי מי שיכול למנות אותה לתפקיד מפקדת המבצע זה רק ראש אגף הצומת. אבל הייתה לה תחושה שאם עוז אומר לה שהיא המפקדת, זה מה שיקרה.

"למה, את רואה כאן עוד מישהו?" עוז צחק. "אל תדאגי," הוסיף כאילו קורא את מחשבותיה. "המבצע בסמכותי ואני יכול למנות כמפקד את מי שאני מוצא לנכון."

עינת הרגישה את ראשה מסתחרר. היא הרגישה דקירה של התרגשות בבטנה. את מתנהגת ממש כמו בת עשרה, נזפה בעצמה. לבסוף הנהנה וענתה: "לא אאכזב אותך."

עוז צחק. "תבררי קצת במסדרונות מה קורה למי שמאכזב אותי... קדימה, חבל על כל דקה שאנחנו מבזבזים." הוא החל ללכת בצעדים מהירים.

ללכת אחריו? עינת שאלה את עצמה. היא פנתה לכיוון שאליו עוז הלך והחלה ללכת במהירות.

נובמבר 2019
אוסלו, נורבגיה

תרזה הידקה את המעיל לגופה בזמן שירדה מהמונית. היא לא הייתה רגילה לקור המקפיא של אירופה, והוקסמה משכבת השלג הדקה שכיסתה את סביבות המלון.

"אתה בטוח שזה המקום?" שאלה את נהג המונית באנגלית, הוא הנהן בפנים חמוצות ומיהר לדרכו. לילי קבעה איתה במלון אחר בעיר, ותרזה הקפידה להגיע לשם כחצי שעה מוקדם יותר, ליתר ביטחון. אבל כמה דקות אחרי שהגיעה, ולפני שהספיקה אפילו להזמין משהו לשתות, לילי התקשרה להתנצל שהיא מתעכבת בפגישה חשובה, והתעקשה לשלוח לה מונית שתביא אותה אליה. היא ניסתה להסביר שאין צורך, לילי יכולה רק לשלוח לה את המיקום והיא תגיע בעצמה, אבל לילי אמרה לה בתוקף: "את האורחת שלי, ואת לא צריכה לסבול מעיכובים שנגרמו בלוח הזמנים שלי. אני אדאג להכול." לא היה טעם להתווכח, זו אמנם הפגישה הראשונה עם לילי, אך היא כבר הספיקה להכיר אותה ממספר רב של שיחות טלפון במהלך החודשיים האחרונים, וידעה שלילי לא מוותרת בקלות.

"תרזה? אני כל כך שמחה לפגוש אותך!" תרזה קפצה ממקומה, לילי הופיעה לידה כאילו משום מקום, חיבקה את כתפה והוליכה אותה פנימה לתוך המלון. במידה מסוימת לילי נראתה כמו שתרזה דמיינה: אישה כבת שלושים, גבוהה, מרשימה, לבושה באלגנטיות עם שרשרת פנינים לצווארה. אבל באחת משיחות הלילה שלהן לילי סיפרה לה שהיא במקור מגרמניה, ותרזה דמיינה דמות בלונדינית ובהירה, ואילו לילי דווקא הייתה שחורת שיער ועם מראה יותר מזרח תיכוני.

היא חייכה לעברה של לילי, שסימנה לה בידה היכן עליה לשבת. תרזה התיישבה בצייתנות.

מעבר לכך שרצתה להשלים את העסקה עליה שוחחה עם לילי כבר מספר שבועות, היה חשוב לה גם לעשות רושם טוב על לילי. היא שחזרה במוחה שיחת טלפון לילית שקיימה עם לילי לפני כשבועיים, אך נחרתה בזכרונה כאילו קרתה לפני כמה דקות. לאחר ששוחחו ארוכות על העסקה, לילי אמרה לה לפתע: "תרזה, אני שומעת בקולך שמשהו מטריד אותך. אני מרגישה שדרך השיחות איתך התקרבנו מספיק כדי שאשאל אותך אם הכול אצלך בסדר? שימי רגע את העסקה בצד, תרגישי בנוח לספר לי מה קורה."

תרזה היססה, אך לבסוף ענתה: "האמת שאת צודקת, אני קצת מוטרדת." היא עצרה לרגע ולבסוף הוסיפה: "אני לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה שאני יכולה לסמוך עלייך. אבל בבקשה תשמרי לעצמך את מה שאני מספרת לך. אני שוקלת לעזוב את חברת Gold Apollo." היא הוסיפה בחיפזון: "שלא תביני לא נכון, החברה שלנו מצוינת והמוצרים שלה מצוינים, ואם אעזוב הטיפול בעסקה שלך יעבור למישהו אחר בחברה. הסיבות שלי הן אישיות." תרזה התחרטה על הדברים כמעט מייד אחרי שאמרה אותם. היא הייתה כל כך צמאה למישהו לשתף, לחלוק איתו את ההתלבטויות. זה כמה שנים שהיא ובעלה התרחקו זה מזה, הוא היה גבר טייוואני טיפוסי שגודל במסורת הסינית שבה הגבר הוא השליט בבית, ותרזה הרגישה שקשה לו להשלים עם כך שהיא מנהלת מצליחה בחברת טכנולוגיה. הוא היה מנהל זוטר בחברה תעשייתית מסורתית ותפיסת העולם שלו הייתה שהעבודה היא מקור פרנסה בלבד, צריך לעשות את מה שמוטל עליך במשך כל שעות היום ולשתוק, גם אם משהו לא מוצא חן בעיניך. לא, הוא ממש לא הדמות להתייעץ איתו בנושא. מצד שני, לילי הייתה לקוחה של החברה ולתרזה לא הייתה שום כוונה שתצטייר אצלה תדמית שלילית שלה או של החברה שהיא מייצגת.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*