תוחלת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: פברואר 2026
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 90 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 29 דק'

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

תקציר

תּוֹהֶלֶת בְּהֵרָיוֹן.
תִּרְאוּ אֵיךְ הַזְּקֵנָה הַזֹּאת צוֹהֶלֶת!
לֹא מְדֻבָּר בְּתוֹעֶלֶת, לְצַעֲרִי
אוֹ לֹא לְצַעֲרִי.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת: מַה זֶּה תּוֹהֶלֶת?
אז אוּלַי מְדֻבָּר בְּתוֹחֶלֶת
שֶׁפֵּרוּשָׁהּ תִּקְוָה
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת: הַתִּקְוָה.
וְאוּלַי מְדֻבָּר בְּאֶחָד מִמִּזְמוֹרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ,
כָּךְ לְדִבְרֵי דּוּדוּ פַּחָחוּת רֶכֶב.  
בֵּינְתַיִם הִיא גַּם שׁוֹתָה וְגַם אוֹכֶלֶת,
תּוֹהֶלֶת הַזֹּאת הַמְטֻרְלֶלֶת, 
וּמַמְשִׁיכָה לִכְתֹּב שִׁירֵי אִוֶּלֶת. 

תוחלת הוא ספר השירה ה-17 של חמוטל בר־יוסף. שירתה זיכתה אותה, בין השאר, בפרס הנשיא לספרות, בפרס ראש הממשלה, בפרס ברנר, בפרס עמיחי ובפרס זלדה לשירה, ותורגמה ללשונות רבות. 

פרק ראשון

חרישי

חֲרִישִׁי

בְּשַׁלְוָה מֻחְלֶטֶת,

אִם לֹא לוֹמַר בַּאֲדִישׁוּת,

כִּבְכָל שָׁנָה

עֵץ הַדֻּבְדְּבָן בְּגִנָּתִי פָּרַח הַיּוֹם,

חֵרֵשׁ לַחֲדָשׁוֹת.

אני עולָה

אֲנִי עוֹלָה בְּסֻלַּם הָאֲלוּמִינְיוּם

כְּדֵי לְהַחֲלִיף מֵי סֻכָּר לַצּוּפִיּוֹת.

אֵין בָּזֶה שׁוּם דָּבָר מִיסְטִי.

רַק כְּשֶׁהֵן בָּאוֹת עָלַי, מְרַפְרְפוֹת בִּפְרָאוּת,

מְטַלְטְלוֹת אֶת זַלְזַלֵּי הָאָזוֹלֵיאָה וּמְצַיְּצוֹת בַּעֲלִיצוּת

אֲנִי נִהְיֵית לְרֶגַע מַלְאָךְ.

גשם

גֶּשֶׁם נְטוּל זֵהוּת יוֹרֵד עַל הָאֲדָמָה

בְּלִי לִשְׁאֹל שֶׁל מִי הוּא, שֶׁל מִי הִיא,

וּמִי כָּבַשׁ אוֹתָהּ.

 

גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל גַּגּוֹת, עַל כְּבִישִׁים וְעַל בָּתֵּי קְבָרוֹת,

הוּא מִתְפַּשֵּׁט וְנָסוֹג מֵהַמַּגָּב הַמִּשְׁתַּגֵּעַ עַל הַזְּגוּגִית

שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁנּוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת.

מְנַסֶּה וּמְנַסֶּה לְהַצִּיעַ מַשֶּׁהוּ.

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: פברואר 2026
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 90 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 29 דק'
תוחלת חמוטל בר־יוסף

חרישי

חֲרִישִׁי

בְּשַׁלְוָה מֻחְלֶטֶת,

אִם לֹא לוֹמַר בַּאֲדִישׁוּת,

כִּבְכָל שָׁנָה

עֵץ הַדֻּבְדְּבָן בְּגִנָּתִי פָּרַח הַיּוֹם,

חֵרֵשׁ לַחֲדָשׁוֹת.

אני עולָה

אֲנִי עוֹלָה בְּסֻלַּם הָאֲלוּמִינְיוּם

כְּדֵי לְהַחֲלִיף מֵי סֻכָּר לַצּוּפִיּוֹת.

אֵין בָּזֶה שׁוּם דָּבָר מִיסְטִי.

רַק כְּשֶׁהֵן בָּאוֹת עָלַי, מְרַפְרְפוֹת בִּפְרָאוּת,

מְטַלְטְלוֹת אֶת זַלְזַלֵּי הָאָזוֹלֵיאָה וּמְצַיְּצוֹת בַּעֲלִיצוּת

אֲנִי נִהְיֵית לְרֶגַע מַלְאָךְ.

גשם

גֶּשֶׁם נְטוּל זֵהוּת יוֹרֵד עַל הָאֲדָמָה

בְּלִי לִשְׁאֹל שֶׁל מִי הוּא, שֶׁל מִי הִיא,

וּמִי כָּבַשׁ אוֹתָהּ.

 

גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל גַּגּוֹת, עַל כְּבִישִׁים וְעַל בָּתֵּי קְבָרוֹת,

הוּא מִתְפַּשֵּׁט וְנָסוֹג מֵהַמַּגָּב הַמִּשְׁתַּגֵּעַ עַל הַזְּגוּגִית

שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁנּוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת.

מְנַסֶּה וּמְנַסֶּה לְהַצִּיעַ מַשֶּׁהוּ.