המוסד - מלחמת המוחות

מבוא

ב־2010 ראה אור ספרנו "המוסד - המבצעים הגדולים". הספר זכה להצלחה בישראל ובעולם. במהלך 15 השנים שחלפו מאז העפילו המבצעים הגדולים של המוסד לשיאים חדשים: גניבת ארכיון הגרעין האיראני, גילוי והשמדת הכור הגרעיני הסורי, חיסול ראש מיזם הגרעין האיראני בידי רובוטים ומחשבים, ממש כסצנה מתוך מלחמת הכוכבים, מבצע הביפרים שכאילו נלקח גם הוא מסרט מדע בדיוני, ועוד פרשיות ומשימות שנראו בלתי אפשריות - ונהפכו לאפשריות בזכות לוחמות ולוחמי המוסד.

במבצע "עם כלביא" של צה"ל השתתף גורם חדש: צבא המוסד, המורכב ממאות סוכנים שפעלו בעורף האויב. המערכה כללה גם דו־קרב סייבר ומלחמת מוחות עיקשת.

במהלך השנים גילינו פרשיות עלומות נוספות ונחשפנו לווידויים של לוחמים בכירים, שדיברו לפרסום בפעם הראשונה. במאבקה של ישראל השתלב גם 7 באוקטובר הנורא, שבו קרס המודיעין - אך גם התעשת והוביל את מסע הנקמה בראשי המחבלים.

אותם אירועים מדהימים שהגיחו מתוך העלטה - המבצעים והמזימות, הווידויים והפיתויים - מרכיבים היום כרך זה, השני שהקדשנו למוסד. מסיבות מובנות לא פרסמנו את שמותיהם האמיתיים של רוב הלוחמים, הסוכנים והמקורות של הספר.

גם הפעם, כמו אז, ליווה אותנו אותו צוות מעולה: נילי אבנת אשר על המחקר והייעוץ, קותי טפר ושלומית פרטוק, פיני חמו - האמן המוכשר, בני מזרחי - שומר הסף של השפה העברית ודב איכנולד, שיזם גם את הכרך הזה. תודה, חברים.

מיכאל בר־זהר

ניסים משעל

שער ראשון

עם כלביא

פרק 1

בליץ על טהרן

בשלוש לפנות בוקר של 13 ביוני 2025 פרצו ברחבי הארץ אזעקות ממושכות, מעוררות חרדה. משפחות מבוהלות, ילדים וזקנים, נחפזו למקלטים ולממ"דים, בציפייה דרוכה למהלומת טילים. ואולם הפעם היורים לא היו החות'ים מתימן וגם לא האיראנים. האזעקות הכריזו על פתיחת שלב מכריע בתהפוכות המלחמה. באותו רגע חגו בשמי איראן 200 מטוסי קרב ישראליים, ששיגרו את טיליהם המדויקים לאתרים הכי שמורים והכי סודיים במדינת האייתוללות. האזעקות בישרו כי מבצע עם כלביא החל.

המבצע נועד לשחרר את ישראל מהאיום הגרעיני והטילי של איראן. המוסד דיווח כי הסרכזות המהירות במתקני הגרעין האיראניים הצליחו להעשיר גז אורניום עד לרמה של 60 אחוז, צעד אחד לפני העשרה ל־90 אחוז. 408 הקילוגרמים של אורניום מועשר שבידי האיראנים הספיקו לכעשר פצצות אטום. כל שהיה עליהם לעשות זה להשלים את העשרת הגז, להעבירו לבסיסם שבאיספהאן, שם המירו אותו למתכת, ואז למסור אותו למדעני קבוצת הנשק, שתפקידם היה להרכיב את הפצצה או ראש הנפץ הגרעיני.

אבל לא רק הגרעין היווה סכנת מוות לישראל. הטילים הכבדים - עם ראשי נפץ במשקל של מעל לטונה - יכלו לזרוע מוות במרכזי האוכלוסייה הגדולים. ואם איראן היתה מצליחה להגשים את תוכניתה לייצר בין 10,000 ל־20 אלף טילים, זאת סכנת השמדה לא פחותה מהסכנה הגרעינית.

בכיכר פלסטין שבטהרן הציבו האייתוללות, זמן־מה קודם לכן, שעון־עצר ענקי שהציג, בספירה לאחור, את הימים, השעות והדקות שנותרו עד להשמדת מדינת ישראל על כל יושביה. משפחות איראניות ביקרו באתר, והורים חביבים הסבירו לילדיהם המתוקים את משמעות המיצג המצמרר.

אכן, סכנות ההשמדה נהפכו לממשיות וקריטיות. אבל כמו שהעם העברי הקדמון בתנ"ך ידע לקום כלביא ולהשמיד את אויביו - כך גם עם ישראל של ימינו.

ההכנות למבצע נמשכו מעל שנה. באפריל 2024 זימן ראש הממשלה את כל ראשי מערכת הביטחון - שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלופי אמ"ן והמבצעים, ראשי המוסד והשב"כ, מנכ"ל משרד הביטחון וראש המועצה לביטחון לאומי - לדיון חשאי, שבו הנחה אותם להתכונן להתקפה על איראן בתוך שנה. תאריך היעד נקבע לאפריל 2025 אבל נדחה בחודשיים מסיבות טכניות. הפעם היה ברור כי איראן דוהרת לנשק אטומי ולהצטיידות בלהקי טילים כבדים, והיה צורך להשמידם מבעוד מועד.

בעבר התנגדו ראשי הקהילה הביטחונית בתוקף ליציאה להרפתקה באיראן, מעצמה ענקית בת 90 מיליון התושבים ובעלת השטח שגודלו כמחצית אירופה. ראש המוסד האגדי, מאיר דגן, התקומם נגד הרעיון, שאותו ראה טיפשי והזוי. הוא התנה את הסכמתו רק למצב שבו "המאכלת על צווארנו". ואכן, הפעם חשו הכול שהמאכלת על הצוואר, וקיבלו פה אחד את הנחייתו של ראש הממשלה.

תוכניות המבצע עודכנו, וחלקים מהן אף שונו לקראת סוף 2024; עיקר השינוי היה בהחלטה להרחיב את התוכניות המקוריות, שהתמקדו בתקיפת שלושת יעדי הגרעין העיקריים - נתנז, איספהאן ופורדו - למספר רב של מטרות משנה, וגם למטרות צבאיות ולאתרי ייצור ושיגור טילים. באותו מועד גם החלו האימונים האינטנסיביים לקראת המהלומה שתונחת על איראן. ההכנות למבצע הקיפו למעלה מאלף איש - קצינים, טייסים, מכונאים, מומחי סייבר, אשפי 8200, יחידות מיוחדות, חוקרים ויחידות מודיעין שלמות. ועל אף הנוהג האומלל בישראל להדליף מיד כל פרט לתקשורת ולרשתות החברתיות - הפעם נשמר הסוד היטב, ואיש מהמעורבים בהכנות לא פצה את פיו.

ישראל התכוננה לספיגת מהלומה קטלנית מאיראן, בתגובה להתקפה. ההערכות המוקדמות צפו כי בצד הישראלי יהיו בין 800 ל־4,000 הרוגים. כמו כן נלקחה בחשבון האפשרות שהטילים האיראניים יפגעו במתקנים השמורים של צה"ל, אולי אף בבור, מרכז השליטה והפיקוד התת־קרקעי של צה״ל בקריה שבתל אביב, ויוציאו אותו מכלל שימוש. ייתכן גם שהטילים האיראניים יפגעו בחלק מאלופי המטכ"ל. על כן גויסו מבעוד מועד אלופים ותת־אלופים במילואים, שמילאו בזמן שירותם תפקידים מרכזיים במטכ"ל, והוקם מטכ"ל צללים, שבו הוצבו האלופים במילואים בדיוק בתפקידים המקבילים לאלה של המטכ"ל האמיתי. האלופים במילואים קיבלו מידע מלא ומפורט על כל מה שנעשה במטה האמיתי, ואם זה היה נפגע - מטכ"ל הצללים היה נכנס מיד לפעולה, בידיעה מלאה על תמונת המצב ועל הפעולות המתבקשות. בראש מטה הצללים הוצב האלוף תמיר ידעי, סגן הרמטכ"ל.

ערב התקיפה ערכה ישראל כמה מבצעי הונאה כדי להעלים מאיראן את כוונותיה. ארצות הברית, בהובלת הנשיא דונלד טראמפ, עודכנה מראש בתוכניותיה של ישראל ושיתפה פעולה ברצון במבצע ההונאה. ובליל 13 ביוני...

***

מאוחר בלילה, תחת מעטה כבד של סודיות, הגיעו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לבור שבקריה. מתי מעט ממנהיגי המדינה וצה"ל התקבצו באותו מרכז עצבים כדי לעקוב אחר המבצע הגדול ביותר בתולדות המדינה. לעומתם, הסתופפו כמאה עובדי מוסד מול מסכי הטלוויזיה שבחדר המלחמה של הארגון; הם היו מאורגנים בשורה ארוכה של צוותים והובילו את המבצעים של סוכניהם באיראן. עבור ראש המוסד דוד ברנע, דדי, זה היה גם לילה של מבחן אישי.

מאז התמנה לראש המוסד היה אותו איש לבן שיער, דק גזרה וקר רוח, מסור לעריכת רפורמה יסודית, שערכה מהפכה באופיו של הארגון. במסגרת הרפורמה הוקמו במוסד כמה אגפים חדשים בתחומי המבצעים והטכנולוגיה. ראש המוסד ידע כי מאות סוכנים של המוסד פועלים בארצות אויב, אבל עיקר תפקידם הוא לספק מידע לצה"ל ולגופי ביטחון אחרים. הוא החליט להקים בתוך המוסד גוף מבצעי שיערוך מבצעים של ממש מעבר לגבול. גוף זה עמד לעסוק במבצעים כמו־צבאיים, בעוד אגף קיסריה המשיך להתמקד במשימות נקודתיות. המיוחד בגוף החדש היה היכולת לחבר בין מיטב הטכנולוגיה של המוסד ליומינט - לאמור סוכנים מקומיים - ולהקים מתוכם יחידות מבצעיות שיוכלו לפעול בעורף האויב עוד לפני שכוחות צה"ל יגיעו לשם, או לא יגיעו כלל. הסוכנים המבצעיים של המוסד היו בעלי יתרון רב על כוחות אחרים; בידיהם היה מידע מקיף ומדויק על האויב, בסיסיו, עמדותיו, מפקדיו. מידע זה נאסף וזוקק במשך שנים בידי אנשים שלמדו היטב את המטרות שלפניהם, יהיו אלה עמדות נ"מ בפרברי הבירה האיראנית, מעבדות גרעין סודיות או סמטאות חשוכות בטהרן. הם הכירו היטב את הרגלי היום־יום של קצינים בכירים ומדענים עתירי ידע קטלני, החל בתפריט ארוחת הבוקר שלהם וכלה בטיול שלהם עם הכלב בשכונה. במהלך השנים האחרונות אומנו סוכני מוסד רבים בארצות חוץ ובישראל בפעילות מבצעית ובהפעלת אמצעים טכנולוגיים, שעד היום לא נחשפו. עוד במהלך חורף 2024 הקימו הסוכנים מערכות מבצעיות של אמל"ח בקרבת בסיסי טילים וסוללות טילים נגד מטוסים. אמצעי הלחימה הוברחו פנימה אל תוך איראן במהלך שנים אחדות. אנשי המוסד גם הבריחו מאות רחפנים מפורקים לחלקיהם, התקינו אותם ואחסנו אותם בחוות כטב"מים תת־קרקעית גדולה באזור מרוחק. גם חומרי חבלה ונשק אוחסנו במתחם גדול ועמדו הכן לרשות הסוכנים. וכך, במקום להתמקד במשימה אחת ולגייס את כל כוחו של המוסד כדי לבצעה - התבססה הרפורמה על שורת מבצעים בו־בזמן שתבוצע בידי צוותים של סוכני מוסד, מאומנים ומצוידים היטב.

ב־13 ביוני, מועד פתיחת המערכה, מטוסי חיל האוויר פעלו במערב איראן, אבל לא הופיעו עדיין בשמי טהרן עצמה, שהיתה מוגנת חלקית בסוללות אנטי־אוויריות. כוחותיו של ברנע התמקדו באותו לילה בתקיפת הסוללות הללו ובסיסים של טילי קרקע־קרקע בכל רחבי טהרן, ויצרו טבעת אש שכיתרה את טהרן מכל עבר. נוסף על הנזק שהסוכנים גרמו, היתה בפעילותם גם מהלומה על רוחם של תושבי טהרן, שלפתע מצאו עצמם מוקפים באש.

תקיפת כוחות הקומנדו של המוסד נערכה בשלוש זרועות: זרוע אחת - חוליות לחימה, שתקפו את מטרותיהם בטילים מדויקים; זרוע שנייה - כוחות ניידים על רכבים שהמטירו אש על סוללות ההגנה האווירית; וזרוע שלישית - מבסיסיהם הסודיים שיגרו סוכני מוסד כטב"מי־נפץ לעבר משגרי טילי קרקע־קרקע. החפ"ק המבצעי שבבור המוסד ניווט ותיאם את פעילותם של הצוותים השונים. כך חיבלו שליחי המוסד במערכות טילי קרקע־אוויר ובאתרי שיגור, ופגעו בחלק מהטילים שנועדו לשיגור לעבר ישראל.

סוכני המוסד שפעלו באיראן היו רובם ככולם מקומיים, בני מיעוטים שהתנגדו לשלטון המקומי - אזרים, טורקמנים, כורדים, בלוצ'ים ואחרים, וגם לוחמי חופש מהעדה הפרסית השלטת במדינה. רבים מהם היו מוכנים להסתכן מסיבות אידיאולוגיות, אחרים - תמורת כסף או טובות הנאה. גם רבים מתושבי המדינות השכנות גויסו בידי המוסד. יתרונם על פני הישראלים היה שהם יכלו להיכנס ולצאת מאיראן ללא כל קושי.

"במשך הרבה שנים", סיפר בכיר מוסד לשעבר, "המוסד הפעיל סוכנים זרים במדינות אויב אך ורק כמקורות מודיעיניים, והוא התבסס על ישראלים לצורך מבצעים. אבל בשלב מסוים הבינו שכדאי להפעיל סוכנים זרים לא רק לצורכי איסוף מודיעין אלא גם לצורכי ביצוע משימות אחרות, חשובות ביותר, במקום לוחמים ישראלים. הגישה החדשה הזו הושפעה מהקושי במעבר גבולות ובשימוש בדרכונים מזויפים - כאשר משטרות ההגירה משתמשות בנתונים ביומטריים ואלקטרוניים כדי לבדוק היטב את הנכנסים. השיטה החדשה החלה להתפתח בתקופתו של מאיר דגן ושוכללה בתקופת יוסי כהן". דדי ברנע גם העניק לה כוח מבצעי מרשים. במגמה לשבור את רוחו של האויב, הוא הורה לפרסם, כבר ביום הלחימה הראשון, סרטונים על מבצעי סוכני המוסד.

לא במקרה, בשעת השין של מכת הפתיחה, היה למוסד ריכוז גדול של אמצעי לחימה ורחפנים, עם סוכנים רבים מאוד בשטח שאומנו לקראת המבצע. תפקידם באותו לילה היה חשוב ביותר - להשמיד ככל הניתן את סוללות טילי הקרקע־אוויר והקרקע־קרקע של האויב באזור טהרן, כך שביום שאחריו יגיחו בחופשיות מטוסי חיל האוויר בשמי טהרן, תוך סיכון מינימלי.

***

עם זאת, היה עם כלביא מבצע מובהק של צה"ל, ובמיוחד של חיל האוויר. בחשאי, בחשכת הליל, דרך מסדרון אווירי נקי מטילים וממכ"מים שחיל האוויר פרץ בלבנון, סוריה ועיראק, הגיעו מטוסי החיל עד לאזור טהרן, מרחק של כ־1,500 קילומטרים מישראל. ההפתעה של האיראנים היתה מוחלטת; ברגע שהגיעו המטוסים ליעדם, הם הנחיתו מכת פתיחה על מתקני הצבא והגרעין האיראניים.

ב־13 ביוני הסתערו המטוסים על שני היעדים הראשונים שהמוסד ואמ"ן הציבו לפני חיל האוויר. המטרה הראשונה היתה הצמרת הצבאית. לפי פרסומים זרים, אחרי חצות, בתזמון מדויק, הגיע שדר מוצפן דרך ערוץ אמין ומאובטח למכשירי הקשר ולטלפונים הניידים של ראשי הצבא האיראני ומשמרות המהפכה. השדר הבהול בקע ממכשיריהם של הקצינים הבכירים: חוסיין סלאמי - המפקד הכללי של משמרות המהפכה; מחמד באצ'רי - הרמטכ"ל של כוחות הצבא האיראני, האחראי על התיאום עם משמרות המהפכה; אמיר עלי חאג'יזאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה והממונה על ההגנה האווירית ועל כוח הטילים שלה; טאהר פור - מפקד הכטב"מים במשמרות המהפכה; דאוד ש'יחיאן - מפקד כוחות ההגנה האווירית של חיל האוויר של משמרות המהפכה; עלי רשיד - מפקד המטה המבצעי האחראי למוכנות איראן למלחמה; מוחמד קאזמי - ראש המודיעין של משמרות המהפכה; בהנאם שהריראי - מפקד יחידת העברות אמצעי לחימה של כוח קודס במשמרות המהפכה. שהריראי היה אחראי על הברחות אמצעי הלחימה מהמשטר האיראני אל שלוחיו במזרח התיכון.

נוסף אליהם הגיע השדר לעוד קצינים בכירים, בסך הכול כ־20 גנרלים משתי הזרועות הצבאיות של איראן; הצבא הרגיל ומשמרות המהפכה. השדר המזויף היווה את גולת הכותרת במשימה מורכבת, מתוחכמת ומסוכנת של המוסד, שכללה את השגת כתובותיהם האלקטרוניות החסויות של הגנרלים, איתור הערוץ החשאי שדרכו נשלחו הודעות קוד לקצינים הבכירים, שימוש בצופן מאובטח שמעט מאוד הכירו, ניסוח בפרסית, בביטויים ומושגים המוכרים לאנשי הצבא, ולבסוף - ארגון המשלוח לכל הכתובות בדיוק באותו רגע.

השדר המזויף אומנם הגיע כביכול מלשכת המפקד העליון, חמינאי, אבל למעשה הוא נוסח ושוגר ממטה המוסד. השדר היה דרמטי ומצמרר. הוא גילה למכותבים שאסון בלתי צפוי הולך ומתקרב, ולכן על הגנרלים להגיע בדחיפות לדיון חירום בבונקר מוגן, במתחם סודי של משמרות המהפכה מחוץ לטהרן.

בעקבות שיחת הפיתיון, כל מפקדי כוחות הביטחון, כולל מפקדי כוחות האוויר, נעו ונחפזו ל"ישיבה הדחופה". הם הגיעו למקום בין השעות 02.57־03.15, ואז הופעלה התקיפה המדויקת: פצצות וטילים שנורו ממטוסי אף־35, כמו גם טילי אוויר־קרקע ומזל"טים השמידו את המבנה ואת כל מי שנכח בו. בסך הכול נהרגו 17 קצינים בכירים, ובלא מפקדיהם שותקו הצבא, חיל האוויר ומשמרות המהפכה.

החיסול נועד לטלטל את המערך הצבאי של הארגון ולהקשות עליו ביממה הראשונה של המלחמה. הפעולה הצליחה, כיוון שמכת הפתיחה בבונקר הפיקוד האיראני גרמה לתחושת חדירות ונרדפות בשדרות הצבא והממשל, שערערה את יציבות המערכת האיראנית בשעות הראשונות של המלחמה.

***

מכת הפתיחה השנייה, בו־בזמן, נועדה לנטרל את בכירי המדענים שעסקו באותם ימים בהנשקה של תוכנית הגרעין: בניית הפצצה וראש הנפץ של הטיל, שסוף־סוף יביאו להשמדה מוחלטת של האויב הציוני. ישראל. גם התקפה זו הוכנה בשיטתיות ובחשאיות במשך חודשים רבים.

לוחמי המוסד וסוכניו הצליחו להשיג מידע על כתובותיהם המדויקות של מדעני הגרעין הבכירים. ההחלטה על חיסול המדענים במכת הפתיחה התקבלה כבר בנובמבר 2024, והמבצע שתכנן אמ"ן קיבל את שם הקוד מבצע נרניה. את המידע על מקומות הימצאם של המדענים החשובים השיג המוסד באמצעות שילוב נדיר של מודיעין אנושי, סייבר מתקדם ובינה מלאכותית שפעלה בזמן אמת.

זה החל בחדירה מוקדמת - על פי פרסומים זרים - של מומחי המוסד, לרשתות תקשורת ולתכתובות המייל של המדענים כחודשיים לפני התקיפה. יחידות הסייבר של המוסד חדרו לרשתות מאובטחות של משרד ההגנה האיראני ושל הארגון לאנרגיה אטומית. הם השתילו תוכנה זדונית (נוזקה) למחשבים, שאספה תכתובות פנימיות, יומנים, לוחות זמנים והודעות פרטיות.

המוסד השתמש גם במודיעין אנושי, ביניהם מקורבים למדענים, עמיתים, שכנים, אנשי תחזוקה, בני משפחה, ואפילו נהגים. חברות קש באירופה יצרו קשרים ישירים עם המדענים, ופנו אליהם בהצעות עבודה ובבקשות לייעוץ או לשיתוף פעולה.

המוסד השתמש גם בתוכנות מחשב של זיהוי פנים, וניתח תצלומים מזוויות שונות שהושגו משלל המצלמות שפרסו סוכני מוסד בקרבת מקום המגורים או העבודה של המדענים. לפי פרסומים זרים, סוכני מוסד הצליחו גם להשיג דגימות דנ"א של מדענים וגנרלים בצבא ובמשמרות המהפכה, והשתמשו בהן כדי לאתר את מקומות הימצאם. ככל הנראה, פעל המוסד בשיתוף פעולה עם גורמי מודיעין מערביים ועם קבוצות אופוזיציה איראניות כמו מוג'אהידין אל־חאלק.

המוסד ואגף המודיעין של צה"ל צברו במשך תקופה ארוכה מידע על המדענים, ובכלל זה מיקומם, אזורי מגוריהם, הרגליהם, שעות הגעתם בלילה ושעת יציאתם בבוקר. כל המידע הזה יצר תמונה מושלמת, באמצעות הבינה המלאכותית, שאיחדה את כל הפרטים לכדי תמונת מציאות אמיתית.

ההחלטה לחסל את המדענים הבכירים נבעה מהמסקנה שלידע שלהם אין תחליף, יארך הרבה שנים, אם בכלל, לקבץ מחדש את המוחות האלה שעבדו, כל אחד, בין 20 ל־40 שנה על תוכנית הגרעין וההנשקה."יש כאן אפקט ארוך טווח להרבה שנים", הסבירו גורמים במוסד ובמודיעין.

ההתמקדות של המוסד ואמ"ן היתה במדעני קבוצת הנשק, אלה שהיו אמורים לבנות פצצה או ראש נפץ גרעיני על טיל כבד. לאחר מיפוי ממושך התגבשה באמ"ן רשימה של מעל 100 מדענים. ואז החלו לצמצם את הרשימה לפי אלה שמחזיקים במידע הכי קריטי, הכי ייחודי והכי חשוב לנשק הגרעיני.

עשרות חוקרים בחטיבת המחקר של המוסד ואגף המודיעין בצה"ל עבדו על גיבוש רשימת המדענים שיחוסלו לפי הרמות המדעיות שלהם. המדענים הבכירים חולקו לארבע קבוצות, מהרמה הגבוהה ביותר ומטה. ככל שהמדען היה בעל מידע וכישורים ייחודיים, ושקשה יותר להחליפו, כך הוא דורג גבוה יותר ברשימת החיסול, וכך גובשה הרשימה הסופית: בראשה נרשם ד"ר פרידון עבאסי - מומחה להנדסה גרעינית, בעבר ראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן. הוא כבר שרד ניסיון התנקשות ב־2010. אחריו הופיע ד"ר מוחמד מהדי טהראנצי - פיזיקאי וראש האוניברסיטה האסלאמית אזאד שבטהרן. הוא נחשב ליורשו של עבאסי. במקום השלישי הוצב ד"ר עבדול חמיד מינוצ'הר - ראש המחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת שהיד בהשתי שבטהרן, מומחה להנדסת דלק גרעיני. ואחריו - ד"ר אחמד זולפאג'ארי - פרופסור לפיזיקה גרעינית, ומומחה לבטיחות ולתשתיות גרעיניות.

זאת היתה הרביעייה המובילה של המדענים, אלה שהנהיגו את תוכנית הגרעין לאורך שנים רבות. איתם היו מדענים בכירים נוספים שנועדו לחיסול: מומחים להנדסת כימיה, להנדסת חומרים, לפיזיקה ולהנדסה גרעינית.

כל אלה היו מעורבים בפעילות הקשורה לפיתוח נשק גרעיני, במסגרת מה שכונה על ידי המודיעין המערבי והישראלי "תוכנית אמד", שהיא תוכנית צבאית סודית שפעלה באיראן מ־1999 עד 2003, במטרה לפתח פצצה גרעינית אחת לפחות. התוכנית נגנזה כביכול בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק, כשהאייתוללות, מנהיגי איראן, חששו שאחרי עיראק, איראן תהיה הבאה בתור. ואולם לפי טענות המוסד, איראן המשיכה לפעול גם לאחר מכן באופן מוסווה, וזאת בניגוד להצהרותיה הפומביות של טהרן על פעילות גרעינית למטרות שלום.

המדענים האלה פעלו בחלקם תחת כיסוי של מוסדות אזרחיים, אוניברסיטאות ומכוני מחקר. אבל בפועל הם עבדו עבור משרד ההגנה האיראני. כל המדענים שבראש הרשימה נחשבו נכסים אסטרטגיים לאיראן, ולכן הם הוגבלו לעתים בנסיעותיהם לחו"ל והיו מוקפים באבטחה הדוקה. למרות זאת, סוכני המוסד, שחדרו למערך האיראני, הצליחו לחסל מדענים רבים ב־25 השנים האחרונות.

את חותמת האישור על בחירת המועמדים לחיסול נתן "פורום העריפה". זהו הכינוי הלא־רשמי שנתנו קצינים בחטיבת המודיעין של אמ"ן לוועדה חשאית שהוקמה בסוף 2024 ובה כ־20 קצינים בכירים. בשלב הסופי אישרו ראש אמ"ן, ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומפקד 8200 את רשימת המדענים המועמדים לחיסול.

אחד מקציני המודיעין שגיבש את רשימת המחוסלים אמר: "מדובר באנשים רעים, שהציבו סיכון ביטחוני משמעותי למדינת ישראל. ולכן בהיכרות האינטימית שלנו איתם, אנחנו ידענו להגיד מתי אדם כזה יוצא מהבית בבוקר, מתי הוא חוזר הביתה, מתי הוא הולך לישון, מי יוצא עם המשפחה שלו ומי לא, למי יש עוד איזשהו בית, מי נשאר במשרד עד מאוחר, כי לבסוף זה מה שאִפשר לנו לחסל אותו".

בקהילת המודיעין הישראלית אומרים שהפעילות של קבוצת הנשק הואצה מאוד מאז סוף 2024. היא התנהלה בתתי־קבוצות של מדענים, שכל אחת עסקה במרכיב או בחומר שונה שנכלל במתקן הנפץ הגרעיני. המטרה היתה להגיע למצב, שבו כל תתי־הקבוצות ישלימו את משימותיהן, ואז אפשר יהיה בתוך שבועות ספורים להעשיר אורניום לרמה של חומר בקיע ולהרכיב ממנו מתקן נפץ ראשוני. במצב כזה איראן תחצה את הסף הגרעיני ותוכל לאיים על ישראל בנשק אטומי.

וכך, במכת הפתיחה השנייה, בו־בזמן. בליל ה־13 ביוני, שוגרו טילים ממטוסים ומכטב"מים לדירותיהם של 11 המדענים הבכירים שברשימת נרניה. בכמה מקרים חדרו הטילים דרך חלונות חדרי השינה והרגו את המדענים במיטותיהם.

נוסף על חיסול תשעת המדענים בלילה הראשון בידי חיל האוויר, חיסל המוסד עוד חמישה מדענים בכירים באמצעות מכוניות תופת שהתפוצצו בטהרן.

***

החשש לפריצה לנשק גרעיני לא היווה את הסיבה היחידה להחלטת הקבינט לתקוף באיראן. לפי פרסומים זרים, לזרועות הביטחון הגיע גם מידע מודיעיני כי איראן נערכת להנחית מהלומה קטלנית על ישראל גם בדרך אחרת: גשם של טילים בליסטיים. המוסד דיווח שאיראן נערכת לייצר במהירות אלפי טילים בליסטיים ארוכי טווח. המטרה היתה להגיע בתוך עשור לכ־10,000 טילים, שראש הקרב שלהם יכול להכיל עד אלף קילוגרם של חומר נפץ ואף יותר.

היעד האיראני הזה התגלה במסמכי מודיעין שנחשפו ב"טיימס" הלונדוני, ומעידים גם על הדרך שבה הצליחה ישראל לתקוף את תעשיית הטילים. סוכני מוסד הצליחו להגיע לכל סדנה ומפעל במשך שנים, ואף לחדור אל לב תוכניות הטילים והגרעין של איראן ולבסיסי משמרות המהפכה. בעבודה פרטנית, כצירוף של חלקיקי פאזל ענקי, איתרו מומחי המוסד ואמ"ן את יעדי התקיפה שינטרלו את שתי הסכנות הקיומיות שארבו לישראל. תושבי ישראל עוד יתנסו במהלך המלחמה במטחים רבים של טילים על המדינה; התגובה היחידה של איראן לתקיפה הישראלית היתה ירי של כמה מאות טילים לארץ, שאלה חוללו הרס רב וגרמו ל־29 הרוגים.

ישראל עקבה בשנים האחרונות אחרי כמה אתרי גרעין איראניים באמצעות סוכנים שהגיעו למתחמים וחדרו אליהם תחת כיסויים שונים. התקיפה באתרי הגרעין בנתנז ובאיספהאן התבססה על מידע מודיעיני שאספו מרגלים ישראלים בשטח, שמיפו את המקום, כולל את מתווי התת־קרקע שמתחת למבנים.

המסקנה שאליה הגיע המוסד היתה שהיכולת, הידע והמרכיבים שיש בידי האיראנים מאפשרים לתהליך הגרעיני להתקדם במהירות גדולה בהרבה מכפי שהעריכו קודם לכן. על כן, נראה כי התקיפה הישראלית באה ממש ברגע האחרון.

***

בהגיעם לאזור טהרן, השמידו תחילה מטוסי חיל האוויר את מרבית הסוללות האנטי־אוויריות שעדיין נותרו בידי האיראנים, ובתוך שעה קלה נהפכו לשליטים הכמעט־בלעדיים של שמי איראן. בשלב זה - וב־12 הימים הבאים - הם יכלו לתקוף בכל מקום כמעט בלא הפרעה, ועל פי התוכנית המקורית, אתרי גרעין, בסיסים צבאיים, מפעלים לייצור טילים ומשגרים. לצד זאת, פעלו סוכני מוסד בציד משגרים וטילים על אדמת איראן. גם הנוכחות של כטב"מים רבים מעל איראן סייעה, בין השאר, בציד משגרים; גיחותיהם הפחיתו את כמות הירי על העורף הישראלי.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*