מפגש עם מדרש

פתח דבר

שנים רבות הקדשתי למחקר מדרשים בכלל, ומדרש "דברים רבה" בפרט. את האהבה לספרות חז"ל ינקתי בילדותי בבית אבי, הרב א' קלר זצ"ל. כאשר הגעתי ללימודים אקדמיים התברר שחוקרים חשובים עסקו בבראשית רבה, שמות רבה, ויקרא רבה ובמדבר רבה. חשתי צורך ורצון להתמקד בחסר, במדרש "דברים רבה". רבים היו מוריי, ולהם אני חייבת אלפי תודות. הקשבתי, קראתי, שוחחתי ונהניתי.

שיעורים רבים, הרצאות ומאמרים הקדשתי למעקב אחר העורך של מדרש "דברים רבה" וכבר התקשיתי לפעמים להפריד בין קריאה ביקורתית לקריאה אוהבת.

בתחילת ימי הקורונה, בבדידות הקשה, ישבתי וכתבתי מדי יום הגיג יומי שבתשתיתו הספרייה היהודית הרחבה: תורה, משנה ומדרש, הוגי ימי הביניים וספרות עברית חדשה. בסיום כל יום רשמתי שאלות למחשבה. לאחר שהדברים נאגדו והודפסו כחוברת, למדתי מילדיי, שהשאלות מובילות למחשבה והן טובות לשיח משותף ולדיון אישי וקבוצתי, לפיכך בחרתי גם כאן להביא לכל פרשה מדרש חכמים ובסיומו העליתי שאלות למחשבה. מקווה שגם אתם תיהנו מדרך לימוד זאת. לדעתי, גישה זו מאפשרת לגשר בין חכמינו ובין הקוראים בני ימינו, ובין הקוראים לבין עצמם כחומר למחשבה.

מקווה שתעשירו את עולמכם תוך כדי קריאה פעילה בספר זה. כוונתי לשמח אתכם ולגרום גם לכם לאהוב את חכמינו ואת דברי חוכמתם.

סיפורים מאז וטעמם היום

המדרש לספר דברים מלווה את חומש דברים, פרשה אחר פרשה. המדרש נקרא "מדרש דרשני", ולא "מדרש פרשני". כלומר, הוא אינו מתייחס אל כל הפסוקים, אלא בוחר אחדים ומתעכב בהם. בחרתי להאיר עינינו בחלק מהדברים על־פי החלוקה המקובלת לפרשות, כפי שאנו נוהגים לקרוא את התורה בימינו. קשה הייתה הבחירה, כי כמובן כדרך בחירה, היא מותירה דברים מעניינים מחוץ לספר.

החומר המדרשי שנבחר מופיע לפעמים כסיפור ולפעמים כמשל או פתגם. לטעמי זאת הזדמנות להכיר קריאה בתורה מתוך מבט רחב מאוד, וזה כאמור, גם חומר למחשבה עבורנו, חומר המאפשר לפתח שיחה או דיון סביב המקורות. כדי להקל על הקוראים, בחרתי לפתוח ראשי תיבות, להוסיף סימני פיסוק ופרושי מילים זרות. מומלץ מאוד לפתוח תנ"ך ולראות את חלקי הפסוקים המצוטטים בשלמותם, קריאה כזאת מעשירה את הבנת הרעיון.

סיפורים מאז וטעמם היום — פרשת דברים

"אלה הדברים" (דברים א, א — זהו פסוק הפותח את הפרשה)

[ב] ( האות בסוגריים מרובעים, מסמנת את המיקום בתוך הפרשה)

א"ר יהודה ב"ר סימון משל למה הדבר דומה

למלך שכעס על אשתו,

טרפה (=השליכה) והוציאה מביתו

שמעו בו השושבינין (= השדכנים, המתווכים)

הלכו אצל המלך ואמרו לו:

הא מרי (=אדון) כך אדם עושה לאשתו, מה עשתה לך?

והלכו אצלה ואמרו לה:

עד אימת את מכעסת אותו,

קדמותיך (=לראשונה) הוא תניינותיך (=בשנית) הוא,

אף משה (=מכאן מתחיל הנמשל)

כשהלך אצל הקדוש ברוך הוא א"ל (=אמר לו):

למה ה' יחרה אפך בעמך לא בניך הם

וכשהלך אצל ישראל אמר להן:

עד אימת אתם מכעיסים אותו

קדמותכון (=לראשונה) הוא תניינותכון (=בשנית) הוא

וכן הוא אומר

במדבר בערבה מול סוף.

הדמויות במשל הן: מלך, אשתו ושושבינים. איננו יודעים מה קרה שעורר כעס, אך זה כלל לא משנה. חשוב הוא לדעת כיצד מגשרים וכיצד מתקנים את מערכת היחסים. התוכחה או כל הכרזה צריכות להיות מותאמות לאדם השומע. ר' יהודה בן ר' סימון, אמורא ארצישראלי מפורסם, מתייחס לפסוק הראשון בפרשה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה [...] בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה" וגו'. מה אמר? משה מוכיח על אירועים שונים בעבר. כיצד הוכיח? מה מטרתו? האם אפשר להקיש מכך גם לימינו? מדובר במלך ובאשתו שהם בכעס, מדוע בחר לספר על "אשתו" של מלך ולא על נתינים של מלך? כיצד הוכיח משה — שבתחילת תפקידו אמר: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" — איש שמתקשה בדיבורו? הדרך המוצלחת בתפקידי תיווך וגישור, היא ליצור אמון בין שני הצדדים בסכסוך. המעשים של המתווך במשל מתוארים באותם פעלים בדיוק: ה־ל־כ וא־מ־ר, ללא העדפה של צד אחד. בנמשל של הסיפור, משה מתייצב בצורה הוגנת בפני שני הצדדים של הסכסוך. ככה מתאר הדרשן את משה כדגם עבורנו לתיווך נכון, לגישור מוצלח.

_____ למחשבה: _____

- האם הצלחת פעם להשלים בין שניים שכעסו זה על זה?

- האם הצליחו אחרים להשלים בינך לבין אחר?

[ז] ד"א (=דבר אחר) אלה הדברים (האות ז מסמנת את המיקום בתוך המדרש)

אמר ר' תנחומא: למה"ד (=למה הדבר דומה)?

לאדם שהיה מוכר ארגמן, והיה מכריז: הרי ארגמן (=חוטי צמר צבועים באדום כהה)

הציץ המלך ושמע את קולו

קרא אותו וא"ל (=ואמר לו): מה אתה מוכר?

א"ל (=אמר לו): לא כלום

א"ל: אני שמעתי את קולך שהיית אומר "הרי ארגמן",

ואתה אומר לא כלום?!

א"ל: מרי (=אדון) אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום,

כך (מכאן הנמשל) משה לפני הקדוש ברוך הוא שברא את הפה ואת הדיבור אמר

(שמות ד) "לא איש דברים אנכי"

אבל אצל ישראל כתיב בו "אלה הדברים".

עדיין במסגרת הפסוק הראשון בפרשה, דנים בדיבורו של משה. משה הוא זה שמעיד על עצמו שאינו מוכשר להיות דובר. אם כך, כיצד פותח ספר דברים, בדיבורו של משה? הפער בין אמירת משה לה' בספר שמות: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", לבין הנאום של משה לעם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" — נאום ארוך מאוד — מובן, כשמבחינים למי מיועדים הדברים. מכאן שאדם צריך לחשוב על מי שמיועד לשמיעת דבריו, ובהתאם לנסח את דבריו. כל דיבור צריך להיות מותאם לאוזן השומעת. המשל מספר על מוכר ארגמן שרצה למכור את הסחורה שלו, ולשם כך היה צריך לצעוק בקול, כדי שאנשים ידעו על הסחורה. ר' תנחומא, אמורא ארצישראלי, מלמד אותנו לחשוב אל מי אנו מדברים. אין מוכרים ארגמן למלך, כמו שאנו נוהגים לומר — שאין מוכרים קרח לאסקימואים. חשוב היטב על הנמען כשאתה מתכנן את דבריך.

_____ למחשבה: _____

- כיצד מתכננים לומר דבר לאישיות חשובה?

- הכנת פעם את דבריך למי שהיה ממונה עליך?

[ח] ד"א (=דבר אחר) אמר רבי סימון:

כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שישנה התורה לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו,

א"ר (=אמר רבי) סימון: למה"ד (=למה הדבר דומה)?

לתלמיד, שהיה מהלך עם רבו

וראה גחלת מושלכת

סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה, ונכווה

לאחר ימים, היה מהלך עם רבו

וראה אבן טובה

היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה

א"ל (=אמר לו) רבו: טול אותה, אבן טובה היא,

כך אמר משה (מכאן הנמשל)

בשביל שאמרתי להן "שמעו נא המורים" נטלתי שלי מתחת ידיהן

ועכשיו אני בא להוכיחן?!

א"ל הקדוש ברוך הוא: משה, אל תתיירא.

לפי דברי ר' סימון, אמורא בדור השני של אמוראי ארץ ישראל, משה נבהל ממשימת התוכחה שהוטלה עליו, כי אכן ניתן לשגות בה. הוא אינו רוצה בתפקיד והולך בצד המורה, שמלמדו כי תוכחה בזמנה המתאים, היא טובה. התוכחה יכולה להיות אבן טובה ויכולה להיות גחלת. המדרש מלווה את עמדת המוכיח שאינו רוצה בתפקיד. משה נכשל בעבר כאשר הוכיח ונענש על כך, הוא לומד שאכן צריך לדעת איך לעשות שימוש נכון בכלי התוכחה. בדרך כלל אנחנו חושבים על האנשים שאותם מוכיחים: הם חשים אי־נעימות, אינם יודעים כיצד עליהם להגיב. נדיר יותר לחשוב על עמדתו של המוכיח עצמו. כיצד הוא חש בתפקיד? ר' סימון חושב על המוכיח עצמו, ומאיר לנו את הרתיעה שיש למוכיח מהתפקיד להוכיח.

_____ למחשבה: _____

- האם נזפת פעם במישהו? איך הרגשת?

- האם נזיפה מסמנת שינוי ביחס בין המוכיח לזה שמקבל את התוכחה?

*המשך הפרק זמין בספר המלא*