טימאיוס

פרק 1. בחזרה אל המדינה

עימוד סטפנוס: 17a-21a

בני השיח: סוֹקְרַטֶס, טִימַאיוֹס, הֶרְמוֹקרַטֶס, קְרִיטִיאַס.

סוקרטס: אחד, שניים, שלושה... טימאיוס יקירי, איפה הרביעי^[1] מבין אורחיי אתמול, שאמורים להנעים היום את זמני?

טימאיוס: הוא כנראה חולה, סוקרטס, שהרי לא היה נעדר מרצונו.

סוקרטס: אם לא יבוא, עליך ועל שני האחרים תוטל החובה למלא את מקומו.

טימאיוס: בוודאי, ונעשה זאת כמיטב יכולתנו, במיוחד שכה הנעמת את זמננו אתמול. אנו שנותרנו, נשמח לגמול לך טובה על האירוח הנפלא.

סוקרטס: האם זכורים לכם הנושאים שביקשתי מכם להציג?

טימאיוס: דומני שרק בחלקם. התואיל להזכירם? ואם אין זו טרחה עבורך, התוכל גם לסכם עבורנו את העניין כולו, כדי שניזכר גם בפרטי הדברים?

סוקרטס: כך אעשה. ובכן, עיקר דיוננו אתמול היה המדינה,^[2] וכיצד יוכלו אזרחיה^[3] להובילה באופן הנעלה ביותר.

טימאיוס: אכן, סוקרטס, וכל דבריך היו בהחלט מקובלים על דעתנו.

סוקרטס: האם לא פתחנו ואמרנו שיש להפריד בין מעמד^[4] החקלאים ובעלי המלאכה לבין המעמד של מגיני המדינה?

טימאיוס: כן.

סוקרטס: ולאחר שסיפקנו לכל אחד מקצוע ומומחיות המתאימים לטבעו, עברנו לעסוק באלה המיועדים להיות לוחמינו, ואמרנו שתפקידם הוא לשמור על העיר מאויביה מבפנים ומבחוץ, ואל להם לעסוק בכל משלח־יד אחר. עליהם לנהוג בחסד וברחמים כלפי אלה הנתונים לחסדיהם, שהם ידידיהם הטבעיים, ובאותה מידה להיות אכזריים לאויביהם כשהם בעיצומו של קרב.

טימאיוס: בדיוק כך.

סוקרטס: לכן אמרנו, אם זיכרוני אינו מטעני, שעל השומרים הללו להיות בעלי מזג חם, אך באותה העת גם פילוסופי, כדי שיוכלו לממש את ייעודם; עדינים עם ידידיהם ואכזריים לאויביהם.

טימאיוס: בהחלט.

סוקרטס: ומה אמרנו על חינוכם? הלא אמרנו שעליהם להיות מומחים בהתעמלות ובאומנות,^[5] ובכל סוגי הידע המתאימים לתפקידם?

טימאיוס: אמת לאמיתה.

סוקרטס: ואלה שחונכו בדרך זו, כך אמרנו, אל להם לצפות לרכוש רב של זהב וכסף, או של דברים דומים לכך, שכן עליהם להיות כמשרתיהם של הנתונים להגנתם, ובתמורה לעמידתם על המשמר יקבלו שכר הוגן שדי בו לקיומם של חיים פשוטים, ואותו יחלקו ביניהם. הם יחיו בצוותא זה עם זה, יקדישו את חייהם לרדיפת צדק, ולשם כך יהיו פטורים מכל עיסוק אחר.

טימאיוס: גם כך נאמר.

סוקרטס: ולא שכחנו את הנשים, שבנוגע להן הכרזנו שעל טבען להיטמע באופן הרמוני עם טבעם של הגברים, ושיש למצוא לכולן תעסוקה משותפת, הן בעתות מלחמה והן בחיי השגרה.

טימאיוס: כך אכן נאמר.

סוקרטס: ומה קבענו בנוגע להולדת ילדים? לדעתי קל לזכור זאת בשל חדשנותם של דברינו. אמרנו שהזכות לנישואין ולילדים מוכרחה להיות משותפת לכולם, כך שאף אחד לא ידע מיהו ילדו, וכולם יחיו כמשפחה אחת. הקרובים בגיליהם יהיו אחים ואחיות זה לזה, אנשי הדור הוותיק יהיו ההורים והורי־ההורים, והדור הצעיר יהיו ילדיהם ונכדיהם.

טימאיוס: כן. וכפי שאמרת, קל לזכור מחשבה שכזו.

סוקרטס: ועל מנת להבטיח את טבענו ואת שלמותו, האינכם זוכרים שהכרזנו על כך שהשליטים משני המינים מוכרחים להקפיד ולשמור רשימות מסודרות ודיסקרטיות, ועל פיהן לשדך לטובים ולגרועים מכל מין אך ורק את הדומים להם? ושאל להם להתרשל בתפקידם, שמא יחושו המשודכים שזיווגם אינו יד המקרה ומוכתב מתוך הקצאה כלשהי?

טימאיוס: זכור לנו.

סוקרטס: ואת צאצאי הטובים יש לחנך היטב, אך את ילדי הגרועים יש לפזר בחשאי בין המעמדות האחרים במדינה, ובמהלך התבגרותם מוכרחים השליטים להשגיח היטב ולהשיב לאלה הראויים לכך את מעמדם, כשבמקומם יש להוריד את אלה שכשלו מלהיות ראויים.

טימאיוס: בהחלט.

סוקרטס: האם בכך סיכמנו את דיוננו אתמול? או שמא החסרתי דבר מה, טימאיוס יקירי.

טימאיוס: לא החסרת דבר, סוקרטס. הכול כפי שאמרת.

סוקרטס: אז הקשיבו ואספר לכם את תחושותיי בנוגע למערכת החוקים הזו שתיארנו. אדם הצופה מן הצד ומתפעל מיופייה של חיה כלשהי שנוצרה ממכחולו של צייר, או של חיה אמיתית אשר קפאה מתנועתה, לעיתים הוא מתמלא בתשוקה לראותה נעה, או עוסקת בפעילות כלשהי שלשמה הותאמה צורתה. כך בדיוק חש גם אני כלפי המדינה שתיארנו. בשמחה הייתי מקשיב לכל מי שיוכל לפרט בפני ולו אחד מסיפורי מאבקיה של המדינה הזו מול שכניה, מאבק שבו נתקלת כל מדינה לא פעם; כיצד יצאה למערכה וכיצד באו לידי ביטוי אימונם וחינוכם של בניה, הן בתקיפוּת שהפגינה, והן בעת המשא ומתן שניהלה מול יריבותיה.

כעת, קריטיאס והרמוקרטס, בהכירי את עצמי, חוששני שלעולם לא אוכל להעריך נכונה את מעלות העיר הזו ואת אזרחיה, ולכן אין זה ראוי שאדבר בשבחם. מקנן בי ספק רב גם ביכולתם של משוררי העבר וההווה לתאר זאת, כי למרות שאין בכוונתי להמעיט בערכו של מעמד המשוררים, אומר שהם אינם אלא עדת חקיינים שתוכל בקלות לתאר את סביבתם הקרובה, אך כל דבר שמעבר לניסיונם האישי, אותו לעולם לא יוכלו לחקות במעשה, ובוודאי לא במילים. גם בנוגע למעמד הסופיסטים,^[6] תמיד אעריך את כישרונם הייחודי לנהל שיח גבוה ועשיר בעניינים רבים, אך הם אינם אלא נוודים העוברים מעיר לעיר. בלא בית משלהם, חוששני שלעולם לא יוכלו לתפקד כפילוסופים או כמדינאים, ובוודאי לא ידעו מה לעשות ולומר כשהם נלחמים או נושאים ונותנים עם אויביהם.

נותר אם כן רק המעמד של אלה החולקים עימכם את דרך מחשבתכם, שטבעם וחינוכם ייעדו אותם לעיסוק בפילוסופיה ובפוליטיקה. הנה טימאיוס למשל, המגיע מהעיר לוקריס האיטלקית^[7] הידועה בניהולה המשובח. הוא נושא עושר רב ומעמד מהגבוהים בעירו, החזיק בה במשרות החשובות והמכובדות ביותר, ולמיטב שיפוטי אף זכה בעצמו להעפיל אל פסגות הפילוסופיה הגבוהות ביותר. את קריטיאס מכירים כולנו כאן באתונה, ויודעים שגם הוא אינו טירון בסוגיות הניצבות לפנינו, וביטחוני נתון גם בהרמוקרטס, שגאונותו המופלגת וחינוכו המשובח, כך העידו רבים בפניי, הכשירוהו בוודאי לכל דיון מסוג זה.

אלה היו מחשבותיי אתמול כשנעתרתי לבקשתכם לחזור ולדון על אודות המדינה האידאלית, וידעתי שאם רק תסכימו, אין מתאימים מכם להמשך הדיון הזה. למעשה, אתם היחידים בנמצא המסוגלים לאתגר את המדינה בעימות ראוי לשמו, שבו תוכל להפגין את מיטב כישוריה.

משסיימתי לומר את חלקי, כעת זהו תורכם לבצע את המשימה שייעדתי לכם, וממילא כבר נועצתם ביניכם והסכמתם להשיב לי כגמולי במנחה של דברי טעם.^[8] הנני ניצב כאן לפניכם במיטב מחלצותיי, ואין מוכן ומזומן ממני לאירוע.

הרמוקרטס: אכן, סוקרטס, וכפי שאמר טימאיוס, גם אנו נרגשים מאוד, ואין לנו כל כוונה לחמוק מביצוע המשימה. למעשה, מייד כשיצאנו מכאן אתמול, עוד בטרם הגענו אל חדר האורחים בביתו של קריטיאס, שוחחנו רבות ממש בעניין הזה, וקריטיאס סיפר לנו סיפור נאה ממסורת עתיקה. הלוואי שתוכל, קריטיאס, לחזור ולספרו כאן בפני סוקרטס, שיאמר לנו אם הוא מתאים למטרת הדיון שתכנן, או שלא.

קריטיאס: כך אעשה, אם רק יסכים לכך גם שותפנו השלישי טימאיוס.

טימאיוס: מסכים בהחלט.

קריטיאס: אז אנא הקשב, סוקרטס, לסיפור שחרף מוזרותו, הוא אמת לאמיתה, ועל כך העיד גם סוֹלוֹן, החכם מבין השבעה,^[9] שגם היה קרוב משפחה וידיד נפש של אבי־סבי דְרוֹפִּידֶס, ואף הזכיר זאת ברבים משיריו. את הכול סיפר דרופידס לסבי קריטיאס,^[10] שזכר הכול ומאוחר יותר סיפר גם לנו. הסיפור הוא על הישג גדול ומופלא של העיר אתונה בעת העתיקה, הישג אשר שקע אל תהומות השכחה בשל הזמן הרב שחלף, ובשל מותם של אנשים כה רבים. נספר לך כעת על המעשה הזה הגדול מכולם, ובכך נגמול לך טובה, ויהיה זה גם כמזמור הלל הראוי לאלָה ביום חגה.^[11]

סוקרטס: יפה אמרתם. ומהו אותו הישג קדום של העיר הזו, שעליו הכריז קריטיאס על סמך מילתו של סולון, למרות שמעולם לא תועד ברישומינו?

הערות

[1] זהות האורח הרביעי אינה ידועה. [חזרה]
[2] πολιτεία ("פּוֹלִיטֵיאָה"). פּוֹלִיטֵיאָה (או המדינה, הרפובליקה) הוא גם כינויו של אחד מחיבוריו החשובים של אפלטון. [חזרה]
[3] ἀνδρῶν. משמעות המילה ἀνήρ היא גבר, אך כאן הכוונה היא לאזרחי המדינה הגברים. [חזרה]
[4] γένος [חזרה]
[5] μουσική ("מוּסִיקֶה") היא אומנותן של המוזות, שהייתה בעיקר נגינה ושירה. [חזרה]
[6] σοφιστῶν γένος. ביוון העתיקה היו הסופיסטים מורים פרטיים שהתמחו בתחום מסוים, שאותו לימדו את בני מעמד האצולה. [חזרה]
[7] Ἰταλίᾳ Λοκρίδος. הכוונה לעיר לוקרי שבדרום איטליה. לוקרי הוקמה במאה השביעית לפנה"ס על ידי מתיישבים יוונים שהגיעו מהאזור המכונה לוקריס ביוון. [חזרה]
[8] τὰ τῶν λόγων ξένια [חזרה]
[9] שבעת חכמי יוון. סולון היה ממייסדי הדמוקרטיה היוונית, והיה גם אחד מאבותיו של אפלטון עצמו. [חזרה]
[10] שם סבו של קריטיאס היה קריטיאס גם כן. [חזרה]
[11] נראה שמדובר באלה אָתֶנָה ובפסטיבל הפָּאנָאתֶנָאיָה. [חזרה]