להיות גבר בעולם

אליך

"כל ההתחלות קשות"¹ כי לוקח זמן להתמצא ולהסתגל. בעבודתי כפסיכולוג קליני כל מפגש רוחש אי־ודאות שאינה מוכנה לקבל את עריצות ההֶתמד המרגיע. "כל התחלה היא סכנה"² וגם הזדמנות לגילוי. כל צלילה לספר דורשת אומץ, "קריאה אינה סתם עניין של עיון, שיקול, או אף העמדה למבחן של הרעיון והחוויות המוצגים על ידי הכותב. הקריאה כרוכה במפגש אינטימי הרבה יותר... אם בדעתך לקרוא ספר זה, עליך להרשות לעצמך לחשוב את מחשבותיי, ועליי להרשות לעצמי להיעשות למחשבותיך".³ אני מוקיר את התעוזה והנכונות שלך לפגוש ולגעת.

חיפשתי לצלול לנושאים שנוגעים ישירות כמעט לכל אחד ואחת; נושאים שעליהם לומדים וקוראים ושבהם נתקלים כחלק מהחיים האנושיים. הספר הזה הוא מסע אל הבנת הגבריות ודרכי השפעתה, והוא נכתב מתוך שאיפה להתייצב לצד גברים, לצד נשים ולצד חייהם המשותפים. כפי שבטיפולים אני יושב ועובד למען גברים, נשים וזוגות, כך גם הדיונים על החברה ותיאורי המקרה ששזורים בפרקי הספר נועדו לקדם שותפות מיטיבה על פני האדמה. הספר מוקדש לגבריות ופונה למי שרוצים להבין מה היא וכיצד היא משפיעה; למי שעובדים עם גברים ושואפים להבין אותם טוב יותר; לאלה שמתקשים במפגשים עם גברים ומחפשים שינוי; להורים לגברים, לאחים ולאחיות שלהם, לבניהם ולבנותיהם; לגברים ולנשים שיש גברים בחייהן.

בכתיבתי השתדלתי להרבות בעין טובה ולהמעיט בביקורת ובהתקפות, למרות המשיכה אליהן, והתמקדתי בהצגת התפיסה שלי. יקרים לליבי (ומאתגרים) דברי הרב קוק שאמר כי "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה", אלא מוסיפים טוב.⁴ אינני צדיק או טהור, אך מאמין שנדיבות ופתיחת הלב מסוגלות להביא ברכוֹת רבות ושעדיף לתת לאנשים ולרעיונות ליהנות מחמת הספק. החופש כיצד לנהוג במילים שייקראו נתון לך, ואודה לך אם דרכה של הביקורת הנדיבה תיבחר גם על ידך.

הספר מורכב ממבוא, שמציג את המושגים הבסיסיים ואת "מפת הגבריות" שתלווה את הספר, ומגוף הספר, שמחולק לשמונה פרקים המוקדשים לנושאים מרכזיים בחיים. בכל נושא יוצגו סיפורי חיים ודרכים שבהן הגבריות משפיעה ופועלת בחיים הפרטיים. כל פרק עומד לעצמו ואפשר לשחק עם סדר הקריאה.

תודה על האמון ותודה על השאיפה להישיר מבט לגבריות ולמציאות החיים, אף שהיא צפויה גם להכאיב. אני מאמין בכוחם של מכאובים של אמת להצמיח טובה ובאפשרות שלהם גם לענג, ומעריך את בחירתך להיות כאן.

מבוא: מה הופך גבר ל"גבר"?

מפת הגבריות ועוגני המשמעות

בסוף היום הארוך, שבו עבד בשתי משׂרות, נעמד סבא ישׂראל שלי בפתח החדר שישנים בו ילדיו, הסתכל עליהם וכרסם מצה להנאתו. הוא לא התכוון להיות גבר. הוא היה אדם שמסתכל על ילדיו ישנים, מבין לשם מה הוא עובד קשה כל כך וחושב כמה נעים לו לחוש את המצה מתפצחת בפיו בשעה שהוא שוהה בפתח החדר כדי שהילדים לא יתעוררו. קצת נחת.

הסבא השני שלי, יעקב, הקדיש שנים של עבודה בלתי פוסקת כדי לבנות פירמת רואי חשבון מצליחה ולהראות לאימא שלו שהוא בעל ערך. גם הוא לא ניסה להיות גבר. הוא לא ידע לדבר במילים הללו, ובאופן כללי לא עניינו אותו רגשות. כשהוא לחם כקצין בריטי על אדמת צרפת ואף נפצע, הוא לא כיוון להעפיל בסולם הגבריות, אלא לתרום ללחימה ולשרוד אותה. כך גם אחרי שהתאושש ושב לפקד — הגבריות לא הייתה חלק מתודעתו. הוא המשיך לשרת בצבא, והיה גאה בחלקו במלחמה הקשה.

עשרים שנה מאוחר יותר, ליבו התרסק עם מותו הטרגי של בנו סטיבן, דוד שלי. סבא לא ידע מה לעשות עם הכאב והאובדן, לא כי הוא ניסה להיות גבר, אלא כי לא ידע מה עושים עם זוועה כזו. המשא הזה המשיך להאפיל את חייו עד מותו בגיל צעיר, שבו נחסם ליבו לתמיד.

גם בלי לדבר על גבריות, אנו מושפעים ממנה, שואבים ממנה משמעות או חשים לא בסדר בגללה. כל גבר ואישה שחיים בעולם מושפעים מהגבריות, כפי שהם מושפעים מהשינויים שחלו במעמד האישה, מהציפיות ומהערכים של המשפחה שלהם ומהאוכל שאכלו אתמול בערב. כפי שחיידקים פעלו והשפיעו על חיינו לפני שבני האדם גילו אותם, כך הגבריות קיימת ופועלת סביבנו ללא תלות בהכרה שלנו.

ככל שרכשתי התמצאות במשמעות של הגבריות ובמרכיביה, הבנתי יותר כי שני הסבים שלי ביטאו אותה, גם אם לא היו יודעים לנסח תשובה ברורה לשאלה "מהו גבר ראוי". הגבריות התגלמה במעשיהם, בעבודתם הקשה, ברחיים שהיו מונחים על צווארם, בשירותם הצבאי, באחריותם למשפחה וגם בקושי — בוודאי של סבא יעקב — להבין רגשות ולהתמודד עימם.

מטרה בסיסית של הספר היא להציג את השפעת הגבריות, הפרושׂה על נשים לצד גברים, כמרכיב חשוב בסיפורים אישיים, משפחתיים ולאומיים, ואת היותה חלק מהתרבות ומה"לא־מודע התרבותי",⁵ שבתוכו זורמים כל איש ואישה.

התרבות היא כמו האוויר הבלתי נראה: חיונית, מעניקה אופקֵי שפה ומובן למילים, אך שקופה. בדומה לילדים החיים בכפר במרכז ארצות הברית, ששמעו עד גיל חמש רק אנגלית ואינם מדמיינים שקיימות בעולם שפות נוספות ודרכים רבות לומר "ירח", כך גם בנוגע לגבריות קשה לראות את המובן מאליו התרבותי. בכל תרבות באשר היא, בני האדם — גברים ונשים — מוקפים בתפיסות, במחשבות ובערכים שנוגעים לגבריות, ובמהלך פרקי הספר נפרוש כמה מהמרכזיים שבהם.

במבוא זה אבקש לשרטט את קווי המתאר של הגבריות שסביבה מתעצבים רעיונות, מדיניות ורגשות בתרבות שלנו. המשימה היא להאיר את המובן מאליו — שהוא ידוע ומוּכר — ולכן לא מורגש או נראה. הארת תפיסות הגבריות שגילמו שני הסבים שלי, למשל, עשויה לסייע לי להעריך אותם ולרצות להיות כמותם: אחראי, דובר אמת ומשמש משענת למשפחתי. לצד זאת, חשיפת המבנה שהתבטא בחייהם מאפשרת לי גם לחתור לשינוי שלו: לדוגמה, שלא כמו במורשת הבריטית של בית אבא, ללמוד כיצד לפגוש רגשות קשים ולתת להם מקום גלוי. גילוי המובן מאליו וחשיפת המבנה התרבותי הסמוי מאפשרים להוקיר את מה שיש וגורמים לחסרונות הדורשים עבודה ושינוי להזדקר ולקבל בהירות.

אף אחד מאיתנו איננו "לוח חלק" ביחסו לגבריות.⁶ לכל אחד ואחת יש חוויות מוקדמות, דעות ותחושות בטן בנוגע ל"גבריות" ול"גברים". אלה מבוססות על ניסיון אישי ומחשבות וכן על מורשת וחינוך שקיבלנו מהמשפחה, מהחברים, מהמוסדות ומהתקשורת. מכיוון שכך, חלקים מהקריאה צפויים לעורר תחושות שונות שאני ממליץ לשים לב אליהן. לפעמים הקריאה תנעם לנו ותפגיש אותנו עם דברים מוכרים, ובזמנים אחרים היא תקומם ותפגע ברגשות ובהבנות שנהפכו להרגל. ההתקוממות הרגשית הזו היא חשובה מפני שצלילה לנושאים טעונים כמו גבריות נעשית מעמיקה ויסודית יותר ככל שאנו יודעים איפה אנחנו עומדים ביחס אליהם. ואת זה גם הבטן מספרת, ולא רק הראש. אני מאמין שחזרה אל המבוא בסוף קריאת הספר תצליח להאיר אותו מחדש ולייצב עוד יותר את ההבנה מהי גבריות, מה עמדתך ביחס אליה וכיצד כדאי לדבר עליה.

מהי גבריות?

השאלה מה הוא גבר ובעיקר מה גברי, היא שאלה חשובה ומאתגרת, שעליה נשיב בקרוב. לפני כמה עשורים נטען ששאלה זו אינה יכולה לעלות על הדעת: "גבר לא היה מעלה על דעתו לכתוב ספר על מצבם המיוחד של הגברים באנושות",⁷ אמרה סימון דה בובואר בספרה המכונן על מצבן הייחודי של נשים בתרבות המערבית. והינה, ספר זה נועד במפורש לכתוב על גברים, על המצב המיוחד שלהם ועל המאפיינים שלו.

גבריות היא מציאות המורכבת משלל היבטים. היא טבעית־גופנית־ביולוגית, היא חברתית, היא תרבותית והיא אישית; ספר זה עוסק בעיקר בהתנהגות הגברית ובמאפייניה החברתיים־תרבותיים. מסיבה זו, אקדים כמה עקרונות בסיסיים במדעי החברה, אשר יסייעו לנו להבין את משמעות הקביעות שיתוארו בספר.

נקודה עקרונית וחמקמקה היא שכאשר מדברים על חֶברה, עוסקים בדברים שהם נכונים "ככלל". מסיבה זו, אף שיש הרבה מאוד חריגים, הכלל נשאר נכון. למשל, אין ספק שבממוצע גברים גבוהים יותר מנשים (בארה"ב למשל ממוצע הגברים הוא 175 ס"מ וממוצע הנשים 162 ס"מ).⁸ ובכל זאת גברים רבים — ואני בכללם — פוגשים הרבה מאוד נשים שגבוהות מהם. כך גם תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים בכל העולם (בישראל הפער הוא ארבע שנים),⁹ ועדיין ברור שיש נשים שנפטרות בגיל צעיר וגברים שמאריכים ימים. למעשה, קיומן של חריגות הוא חלק טבעי ומובן בכללים חברתיים.

דוגמה תרבותית לכלל כזה היא שנשים מזוהות כהורה הראשי שהילד זקוק לו. זו דוגמה תרבותית, מפני שאף שאימהות רבות אינן מניקות או שאינן יולדות בעצמן, כי אם מאמצות ילדים או זוכות בהם בעזרת פונדקאות — הדמות ההורית הראשית מזוהה עם נשים. כך למשל, מי שמקבלת בישראל חופשת לידה לאחר פונדקאות היא האם, ולא האב. במקרה הזה החוק משקף תרבות שתופסת את האימא כמי שנושאת בזכויות ובחובות על הקשר עם תינוקות. כך התרבות משמרת את דרך ההתנהלות הטבעית גם במקרים שבהם הטבע אינו מאפשר לאישה ללדת או להיניק בעצמה.

בדומה לכך קיימים מאפיינים גבריים שנכונים ברמה העולמית־כללית, אף שיש הבדלי גוון ניכרים בין תרבויות שונות בעולם. הקיום של "גברוּיוֹת"¹⁰ מקומיות השונות זו מזו, אינו סותר את היסודות המשותפים המתבטאים הן בתרבויות שונות והן לאורך ההיסטוריה. הרכיבים המקומיים והמשתנים מקיימים יחסי גומלין עם הליבה המשותפת והקבועה, וחשוב להבחין בליבה ולאפיין אותה. למשל, גבר המצליח לספק פרנסה לביתו נחשב תמיד לבעל ערך תרבותי. היו תקופות שבהן היה מצופה מהגבר להיראות שזוף, ככל הנראה מכיוון שעבד בשדות ועסק בציד כדי להזין את משפחתו. לעומת זאת, בעיקר לאחר המהפכה התעשייתית, עברה העבודה למפעלים מוצלים ולמכרות תת־קרקעיים, וגברים מפרנסים החלו להיראות חיוורים יותר. כך גם עם המהפכה הדיגיטלית, ירד גם ההכרח בשרירים מפותחים. אנשי היי־טק יכולים להרוויח שכר גבוה ולהיות הן חיוורים והן חלשים גופנית. הדימוי של הגבר המפרנס והמצליח משתנה אפוא בהחלט, אבל הליבה — הציפייה שהגבר יפרנס — אינה משתנה. היא פושטת ולובשת צורות שונות לאורך השנים, אבל עצם הקיום שלה נשאר יציב.

לצד זאת מתרחשים שינויים גדולים. לדוגמה, האופן שבו גברים מתלבשים השתנה מאוד. בתקופת התנ"ך כולם לבשו שמלות ולפני מאתיים שנה אצילים אירופים התלבשו בסגנון לבוש שכיום יזוהה כנשי מאוד. התפיסה כיום בנוגע למה נראה "גברי" או "לא גברי" במובהק אינה חקוקה בסלע, אלא משתנה בין תרבויות ולאורך השנים.

מעט מספרים

מחקרים רבים במדעי החברה מתיימרים לנבא התנהגות אנושית. בתחומים מחקריים אלה, היכולת להסביר עשרה אחוזים מההתנהגות נחשבת להישג גדול מאוד. מכיוון שלחוקרים ברור כי התנהגות אנושית מושפעת משלל גורמים, ממצא שמסביר חלק קטן מהמציאות הוא בעל ערך רב. ניסוח כלל האומר שמאפיין אישיותי מסוים מוביל עשרה אחוזים מהאוכלוסייה לכיוון פעולה כלשהו, יכול לעזור מאוד להבין תופעות שונות. ההיגיון הזה ניצב בתשתית של חקר האישיות בפרט ומדעי החברה בכלל.

דוגמה לפער בין גברים לנשים נמצא ביחס למרכיב אישיות שזכה לשם "נעימוּת" (Agreeableness), מרכיב שהובחן בתחום מחקר האישיות ומתבסס על ממצאים ששוחזרו באלפי מחקרים.¹¹ את המרכיב הזה חוקרים פורטים לשישה מאפיינים: הִתחשבות באחרים, אלטרואיזם, יושר, שיתוף פעולה, אֵמון וצניעות (Modesty).‏¹² באופן עקרוני, יש חפיפה גדולה בין מי שהיינו קוראים לו "אדם טוב" באמות המוסר המקובלות ובין מי שמקבל ציוני נעימות גבוהים: מי שמידת הנעימות שלהם גבוהה נוטים לשיתוף פעולה, לשמירה על הרמוניה ביחסים בין־אישיים, להתחשבות באחרים וברגשותיהם ולגילויים של רוך, חום, נימוסים וחמלה. בגדול, אנשים אלה אינם מנצלים אחרים, שומרים על כללים, נענים לדרישות ומשתפים פעולה עם מי שאחראי להם.

בניגוד למרבית המרכיבים שנמצאו במחקר האישיות — שבהם אין הבדלים בממוצע בין גברים לנשים — במקרה של נעימות נמצא פער משמעותי של חצי סטיית תקן. אף שהרוב הגדול של גברים ונשים מתאפיינים ברמות דומות מאוד של נעימות, ברמות הקיצוניות — הגבוהות והנמוכות מאוד — יש פער גדול בין נשים לגברים. בקרב הגבוהים מאוד במדד הנעימות, נמצא רוב נשי מוצק, בזמן שברמות הנמוכות מאוד הנוכחות של גברים גדולה בהרבה מזו של נשים:¹³

הגרף מראה כי רוב האוכלוסייה של הגברים והנשים מתאפיינת ברמות דומות מאוד של נעימות (הממוצע של גברים הוא 3.65 ושל נשים 3.89), כלומר יש חפיפה גבוהה מאוד בין גברים לנשים. לצד זאת, בשוליים הימניים, המייצגים את מי שמקבלים ציון גבוה במיוחד של נעימות (בערך 2%), נמצא רוב בולט מאוד של נשים. כך גם בקצה השמאלי, שמייצג את מי שקיבלו ציונים נמוכים במיוחד של נעימות, נמצא כמעט רק גברים.

מכיוון שהחברה מורכבת ממספרים גדולים של אנשים ומתופעות שונות, השוליים של ההתפלגות יכולים להשפיע על תופעות מוכרות. לדוגמה, יותר מ־95% מהאסירים בבתי הכלא הם גברים.¹⁴ הסבר אחד למציאות הזו יכול להישען על כך שחלק קטן בלבד מהאוכלוסייה כלוא בבתי הכלא (בישראל מדובר על כאלפית, 9,500 מתוך כ-9,500,000), והגיוני שמי שמגיעים לבתי הכלא אלה האנשים שממוקמים בזנב השמאלי והנמוך של הגרף.¹⁵ לאור זאת סביר שהרבה יותר גברים יהיו בכלא מאשר נשים, ולא מדובר על אפליה בממדים עצומים.

מכיוון שהדוגמה הזו נועדה להראות את הקושי להחזיק את הפער בין מה שנכון ברמה החברתית־מחקרית לבין הרמה הפרטית, חשוב להדגיש כי מי שמקבל ציונים נמוכים בנעימות, הוא רוב הזמן אדם סביר שיכול להיות גם אכפתי. כפי שניסחו זאת כמה חוקרים:¹⁶ "בממוצע, אנשים עם נעימות נמוכה הם ידידותיים באופן בסיסי. פשוט יש להם סיכוי מעט גבוה יותר מאנשים עם נעימות גבוהה, להתנהג בצורה לא נעימה במצבים מסוימים, למשל להגן על עמדתם באגרסיביות במהלך עימות". כלומר, בוודאי שיש אנשים דוחים בעולם. אבל גם האנשים הלא־מתחשבים יודעים לרוב להתחשב ולהיות די נחמדים. עם זאת, הנטייה שלהם להיות פחות נחמדים ויותר נצלניים יכולה להוביל להשלכות כבדות.

ציונים גבוהים בנעימות יכולים ללמד על טוב במובן המוסרי ולעיתים הם משתלמים בצורות אחרות, אבל לא תמיד. למשל, אנשים שחשוב להם מאוד שכולם יהיה מרוצים ומנומסים, לא יצעקו "המלך עירום" גם אם ממש חשוב לומר זאת. הם יתקשו לעמוד מול עריצים ומערכות פוגעות, ואפילו להיכנס לחיכוכים עדינים כמו דרישת תוספת שכר. יש חוקרים הטוענים כי חלק מהפער הגולמי ברמת השכר בין גברים לנשים — גברים בממוצע משׂתכרים יותר מנשים באופן ניכר¹⁷ — קשור לעובדה שנשים נעימות, מתחשבות ומוותרות יותר. לטענתם הנכונות לגלות קשיחות במשא ומתן, להציב דרישות ברורות ושלא לחשוש מחיכוכים, תורמת לקבלת שכר גבוה יותר.¹⁸

לסיכום, גם אם ברמת הפרט גברים רבים ממוקמים גבוה במדד הנעימות ונשים רבות ממוקמות נמוך, במבט על כלל החברה קיימים מרחבים ומקרים מדידים שבהם נשים נעימות יותר מגברים, ויש לכך השפעות במציאות.

להוריד קליפות מהגבריות

מפת הגבריות שתוצג בקרוב נכונה באופן כללי ונועדה לצייר את הגבריות של ימינו ולעזור להסביר את המציאות באמצעותה. הפילוסוף הבריטי דיוויד יוּם העיר על הכשל הלוגי, המכונה בעיית "הראוי–מצוי", המביא בני אדם להסיק לעיתים קרובות שאם משהו קיים — כך גם ראוי ומוצדק שיהיה. ביטוי לבלבול הזה אפשר למצוא בשתי המשמעויות שמשמשת בהן המילה נורמלי: נורמה היא גם שיקוף של המצב הקיים, שנחשב לרגיל ולמצוי ("ככה זה"), ולצד זאת היא גם ציווי ולחץ חברתי, שדוחק באנשים להיות נורמליים ולא לחרוג מהנורמה המקובלת ("תהיו נורמליים! ככה ראוי להיות"). המשמעות השנייה נובעת מהמבנה של חברות: הן אוכפות ומעצבות את הפרטים שחיים בה באמצעות הנורמות המקובלות, וכך הנורמלי נעשה לנורמטיבי; לְמה שמקובל יש כוח על מי שחי בחברה ומבטא זאת היטב המונח "מיינסטרים", המדמה את הנורמות המקובלות במרכז החברה לזרם שסוחף ודוחף לכיוון ברור. בדומה לכך, אפשר לטעות ולחשוב שהצגת מפת הגבריות תומכת בשימור מוחלט שלה. בעקבות ההבחנה החשובה של יוּם, אבהיר כי על אף הכוח הנורמטיבי שיש לגבריות אין בפרק זה ניסיון לקדש אותה כמות שהיא, אלא ניסיון להכיר אותה.

לתכונות מסוימות יש ערך גברי מובהק ויציב, ולתכונות אחרות אין. הרבה מאפיינים אנושיים לא קשורים ממש למגדר. למשל, אפשר להיות מצחיקים, לכבד את ההורים, לאהוב לאכול כרוב, לתרום כסף לצדקה ולגדל פטרוזיליה בגינה, בלי קשר לגבריות או לנשיות. אין סיבה שהמבנה התרבותי של "גבריות" יכלול את כל המעשים והתכונות האנושיות. הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט ציין כי חוקרים נוטים להגזים בהשפעה של תחום המחקר שלהם — "לעתים קרובות, אנשים שמקדישים את חייהם למחקר כלשהו מתחילים להאמין כי הנושא שמלהיב אותם הוא המפתח להבנת הכול. בשנים האחרונות ראו אור ספרים על התפקיד המהפכני שהיה לבישול, לאמהוּת, למלחמות... אפילו למלח בהיסטוריה האנושית".¹⁹ לכן מומלץ לשים לב שהגבריות חשובה ומשפיעה בהחלט, אבל אינה חזות הכול.

אחד החידושים המרכזיים של קונל בספרו "גברוּיות"²⁰ (הספר המצוטט ביותר בתחום לימודי הגבריות) הוא העיסוק בדירוג ובהשוואה בין צורות שונות של גבריות ולא רק בין גברים לנשים.²¹ לא נכון לצייר ספקטרום בין גברים לנשים — אין להעמיד גברים גבריים אל מול נשים אלא מול גברים שאינם זכאים דיים לתואר "גבריים". ההשוואה הזו יוצרת היררכיה בין סוג הגבריות שמזוהֶה עם הפסגה הגברית, ונקרא "גבריות הגמונית", הסוג השַׁליט והאידיאלי, ובין קבוצות גברים אחרות וקבוצת הנשים כאחד. קונל הניח את היסודות להבנה שאפשר לייחד מקום לעיסוק בגבריות בלי להשוות אותה תמיד לנשים.

אני מרחיב עוד יותר את הרעיון הזה וטוען כי אפשר לרדת במעמד הגבריות בכמה דרכים, והזיהוי כאישה הוא רק אחת מהן. כמו כן, ניתן להעפיל במעלה סולם הגבריות במספר ערוצי הצלחה שונים, והללו משתנים ותופסים מקום ייחודי בקהילות שונות וכן זוכים דרכן למגוון של פרשנויות. קיימים גם מצבים שבהם גברויות שונות תופסות את עצמן כמובחרות ולא ככפופות לאידיאל גברי אחר.²²

מאפיין נוסף של גבריות בחברה הוא שגברים ונשים יוצרים אותה בשיתוף פעולה ולא בדרך של מלחמה. כמו בכל תרבות ובכל חינוך להמשכיות (שעתוק), הן גברים והן נשים מחנכים את הבנים והבנות מהו הראוי ומהו הפסול. אימהות, גננות, בנות זוג וכל שאר הנשים משפיעות וממלאות תפקיד בהנחלת הגבריות הראויה, כפי שהן מחנכות וגם מחונכות בחברה בשאר תחומי החיים.

המטרה של הצגת העוגנים המרכזיים של הגבריות היא לראות את המפה ולהבין איך היא עובדת. המפה נועדה לעזור לראות את הרקע התרבותי הקיים סביב גברים ומשפיע על הצורה שבה אנו מעריכים אותם. את המפה ניתן לראות כמד־גבריות, שלפיו שופטים ובוחנים כמה הגברים ראויים ומוצלחים ומה נקודות החולשה שלהם. למד הזה נקרא "גבר־מטר". כבני אדם אנחנו מעריכים ובוחנים את האנשים שסביבנו. נניח בדייט עם גבר, האישה שואלת כל מיני שאלות כדי לברר כל מיני מאפיינים של האדם שעומד מולה — מה הוא אוהב, מה חשוב לו בחיים, מה גובהו ומה הוא רוצה לעשות. אחד המרכיבים שהיא תבחן — פעמים רבות בצורה לא מודעת — הוא מידת הגבריות שלו. כולם משתמשים ב"גבר־מטר", אבל לרוב אינם שמים לב לכך כי הוא שייך ללא־מודע התרבותי, לרקע השקוף של התמונה.

האישה האינדיבידואלית חופשייה לבחור מה היא מחפשת בדייט כמובן. אף שנשים רבות מעוניינות בגבר בעל ניקוד גבוה ב"גבר־מטר", אחרות מחפשות בפירוש גברים בעלי ניקוד נמוך. יש שאפילו נרתעות מגברים שזוכים לניקוד גבוה. כמו שאפשר להעדיף אנשים בעלי ממד נמוך של "נעימות" או לבחור בנעימים במיוחד, כך גם בנוגע לגבריות.

אם כן, האיש והאישה הפרטיים חופשיים מאוד להגדיר לעצמם מה פירושו של דבר להיות גבר מוצלח. כך מתאפשרות תפיסות והתנהגויות שחורגות מה"כלל" ואינן הולכות במיינסטרים. אבל החופש עובד רק ברמה הפרטית. מכיוון שקיימת הגדרה ברורה ויציבה של גבריות בחברה, הגדרה אחרת של אדם פרטי אינה משפיעה ממש, כמו שאם אחליט ש"ראש כרוּב" היא מחמאה ואתחיל להשתמש בה כדי להחמיא לאנשים, סביר שהם לא יזרמו עם התפיסה האישית שלי. דוגמה משמעותית יותר היא להגדיר את עצמי כטבעוני שאוכל בשר בקר רק בארוחות ערב או יהודי דתי אורתודוקסי שמחלל שבת ואוכל צפרדעים בימי רביעי. אנשים יכולים להגדיר לעצמם מושגים כמו "טבעוני" ולהיות "דתי" ואפילו לחיות לפי ההגדרות האישיות הללו; אבל הן כלל לא מערערות את יציבות המבנים התרבותיים שנקראים "טבעונות" ו"יהודי אורתודוקסי". כלומר, יש חופש וכוח להגדרה עצמית, אבל ברמה החברתית היא מתפוגגת. בשביל שינויים חברתיים נדרשים שינויים מוסדיים כמו חקיקה, שינויים שמוּנעים מכוחם של קהילות ומוסדות ולא של פרטים. לכן אף שמקובל לשמוע שרבים תופסים ש"כל אדם מגדיר לעצמו מי הוא ומה הוא, מה גברי בו ומה נשי", עובדה זו נכונה רק ברמה הפרטית ושגויה ברמה הכללית. בוודאי שאפשר לדבר על מה המשמעות של "להיות גבר" בצורה ברורה.

לפני יצירת המודל קראתי מאות מאמרים ועשרות ספרים על גבריות ומגדר, ובייחוד מספר מאמרים מחקריים שבהם נמצא שיש גורמים משותפים (Factor Analysis) שחוזרים ומאפיינים גבריות במקומות שונים. אומנם החלפתי חלק מהשמות שהפקטורים קיבלו והשמטתי מהאיור כמה אחרים (שחלקם יוזכרו במפורש בהמשך הספר), אבל אני מאמין בהחלט שחוקרים יסכימו עם הצגת הדברים והוספת הממד המרחבי שבו ניתן להעפיל מעלה ולגלוש מטה.²³

*המשך הפרק זמין בספר המלא*