הציניקנים

א. אנטיסתנס

(1) אַנְטִיסְתֵּנֶס,^[1] בן אנטיסתנס, איש אתונה. אך נאמר, כי לא היה אתונאי בייחוס ישיר;^[2] לפיכך השיב למי שהקניט אותו על זאת: "גם אֵם האלים היא מפריגיה."^[3] הן ככל הנראה היה בן לאם מתרקיה. ומכאן גם כשהצטיין בקרב בטַנַגְרָה,^[4] נתן לסוקרטס הזדמנות לומר, כי אדם כה אציל לא יכול היה להיוולד משני אתונאים.^[5] אף הוא עצמו לעג לאתונאים, שהתפארו בהיותם ילודי האדמה, ואמר, כי אין הם עולים בייחוסם על שבלולים וחגבים.^[6]

בתחילה שמע אנטיסתנס תורה מפי הנואם גּוֹרְגִּיאַס;^[7] משום כך נקט סגנון רטורי בדיאלוגים שחיבר ובייחוד באמת ובהטפות מוסר.^[8] (2) הרמיפּוס מוסר, כי באספת העם במשחקים האיסתמיים התכוון אנטיסתנס הן לגנות הן לשבח את אנשי אתונה, תבאי ולַקֶדַיְמוֹן; אך כשראה את ההמונים שהגיעו מערים אלה, חזר בו מכוונתו.

אחרי כן חבר לסוקרטס והפיק ממנו תועלת כה רבה, עד כי עודד את תלמידיו להיות חבריו ללימודים אצל סוקרטס. הוא גר בפיראוס ומדי יום ביומו היה פוסע את ארבעים הסְטַאדִיָה^[9] כדי להאזין לסוקרטס. ממנו קיבל חוסן נפשי, אף חיקה את ריסונו העצמי, ובזאת היה הראשון שפתח באורח החיים הקיני. ועוד, את היות הסבל דבר טוב הוא קבע באמצעות חיבוריו הרקלס רבא וכורש: את הדוגמא האחת שאב מן היוונים ואת השנייה — מן הברברים.

(3) הוא ראשון הגדיר מהו מושג (logos): "מושג הוא זה אשר מביע מה היה או מה הנו דבר כלשהו." כן אמר דרך קבע: "הייתי מעדיף להשתגע מאשר להתענג." וכן: "יש להתייחד עם נשים, אשר תכרנה על כך תודה." כאשר בחור צעיר מפּוֹנְטוֹס, שהתעתד לבוא לשיעוריו, שאל לאילו דברים יזדקק, השיב לו: "ספרון חדש וקולמוס חדש ולוח כתיבה חדש," ובזאת רמז כי יזדקק לשכל.^[10] לאיש ששאלו איזו מין אישה עליו לשאת, השיב: "אם יפה — לא רק שלך, אך אם כעורה — תקבל גמולך."^[11] פעם אחת, לאחר ששמע כי אפלטון דיבר עליו רעות, אמר: "גורלו של מלך הוא לעשות טוב ולהיות מושמץ."^[12]

(4) פעם, כאשר נכנס כחניך בפולחן המיסטורין של אורפאוס,^[13] אמר הכוהן כי מנת חלקם של חניכים במִיסְטֵרִיוֹת אלה תהא טובות מרובות בשאול; "מדוע אפוא," אמר אנטיסתנס, "אינך מת?" ופעם הקניטוהו, על שלא נולד לשני הורים בני חורין; השיב: "הן אף לא לשני מתגוששים, אולם אנוכי מתגושש." כאשר נשאל, מדוע יש לו תלמידים מעטים, ענה: "כי אני מגרש אותם במטה של כסף."^[14] שאלוהו מדוע הוא נוזף בתלמידיו בחומרה, "גם רופאים," אמר, "נוזפים כך במטופליהם." פעם ראה נואף במנוסה, "הוי אומלל," אמר, "יכולת להימלט מסכנה כה גדולה במחיר אוֹבּוֹל.^"[15] הוא היה אומר, כשם שמוסר הֶקָטוֹן^[16] בחיבורו מעשיות, כי מוטב להיקלע ללהקת עורבים מאשר לחברת חנפנים,^[17] כי עורבים טורפים פגרים, ואילו חנפנים — אנשים חיים.

(5) משנשאל מהו שיא הברכה אצל בני אנוש, השיב: "למות באושר." פעם התלונן באוזניו ידידו, כי איבד את רשימותיו; "הן צריך היית," אמר, "לחרות אותן על לוח לבך, ולא על פפירוס." כשם שברזל מתאכל על ידי חלודה, כך, היה אומר, מתאכלים קנאים על ידי אופיים הם. הוא טען, כי אלה החפצים להיות בני אלמוות צריכים לחיות באדיקות ובצדק. הוא אמר, כי מדינות נחרבות כל אימת שאין ביכולתן להבחין בין נקלים לבין מצוינים. כשפעם אחת שיבחוהו רשעים, אמר: "חרד אני שמא עוללתי איזו רעה."

(6) הוא אמר, כי חייהם המשותפים של אחים תמימי דעים חזקים יותר מכל חומה. לקראת מסע, טען, עליך להכין צידה כזו, אשר תצוף עמך גם אם אונייתך טבעה. פעם אחת הקניטוהו כי התרועע עם רשעים, "גם רופאים," אמר, "שוהים בחברתם של חולים, אולם אינם נתקפים בקדחת." מוזר, טען, כי אנו מנפים את המוץ מן הבר ובמלחמה — את מי שאינם כשירים לזאת, אך בסדרי ממשל איננו מסלקים את המנוולים. משנשאל איזה יתרון השיג מהפילוסופיה, השיב: "היכולת לחיות עם עצמי." אמר לו מאן דהוא בשעת משתה: "שיר!" "ואתה," השיב לו, "לווני בחליל!" כשדיוגנס ביקש ממנו כותונת, ציווה אותו לקפל את מעילו לשתיים.^[18]

(7) משנשאל איזוהי הנחוצה מכל הידיעות, {"זו הפוטרת אותנו," השיב, "מלשכוח את מה שלמדנו."}^[19] הוא עודד את אלה, אשר הוציאו את דיבתם, כי ישאו זאת ביתר חוסן מאשר לוּ רגמו אותם באבנים.

הוא לעג לאפלטון, כי לדעתו היה יהיר. כשראה אפוא בשעת תהלוכה סוס חם מזג, אמר לאפלטון: "דומני, שאף אתה יכולת להיות סוס גאוותן!" זאת משום שאפלטון היה כל העת משבח את סוסו.^[20] ופעם אחת בא אצל אפלטון, שעה שזה היה חולה; כשהבחין בסיר שלתוכו הקיא אפלטון, אמר: "את המרה רואה אני, אך את הגאווה אינני רואה."

(8) הוא ייעץ לאתונאים להחליט על פי הצבעה, כי חמורים הנם סוסים;^[21] וכשהללו סברו שאין היגיון בדבריו, אמר: "ובכל זאת אצלכם מִתְמַנִּים מצביאים, אף על פי שלא למדו שום דבר, אלא רק זכו להיבחר בהרמת יד." לאיש שאמר לו: "רבים משבחים אותך," השיב: "איזו רעה אפוא עוללתי?" כשסובב את חלקו הקרוע של מעילו,^[22] כך שהיה גלוי לעין כול, הבחין בזאת סוקרטס ואמר: "רואה אני את אהבתך לתהילה מבעד למעילך." כאשר שאל אותו מאן דהוא, כשם שמוסר פַיְנִיאַס^[23] בחיבורו על הסוקרטיים, מה עליו לעשות כדי להיות טוב ונאה,^[24] השיב: "עליך ללמוד מיודעי דבר, כי אפשר לך להימנע מן המגרעות שיש לך." לאיש אשר שיבח מותרות, אמר: "לוּ בניהם של אויביך יחיו חיי מותרות!"

(9) לבחור צעיר, ששימש דוגמן לפַסָּל, אמר: "הגד לי, לוּ ניחנה הנחושת בכוח דיבור, במה, לדעתך, הייתה מתפארת?" וכשהלה השיב: "ביופייה," אמר לו: "האינך מתבייש אם כן לשמוח באותו הדבר כמו חפץ דומם?" צעיר מפּונטוס הבטיח כי ידאג לו בנדיבות, אם תגיע ספינתו העמוסה בדגים מלוחים. לקחוֹ אנטיסתנס עם שק ריק ובא אצל מוכרת שׂעורים; לאחר שמילא את השק, פנה ללכת. כשדרשה המוכרת תשלום, "הצעיר," אמר, "ישלם לך, אם תגיע ספינתו העמוסה בדגים מלוחים."

דומה שאנטיסתנס עצמו היה אחראי לגלותו של אַנִיטוֹס ולמותו של מֶלֵטוֹס.^[25] (10) הן כשנתקל בבחורים מפונטוס, אשר הגיעו עקב תהילתו של סוקרטס, הוליך אותם אל אניטוס ואמר, כי במוסריותו חכם הלה מסוקרטס. משום זאת עלתה חמתם של העומדים סביב אניטוס, והם גירשו אותו מן העיר. אם ראה אי בזה אישה מגונדרת, הלך אל ביתה וציווה את בעלה להוציא את סוסו ונשקו; ואם היו ברשות הבעל דברים אלה, כי אז יכול להתיר לה להתהלך בהדרהּ, שהרי בעזרתם יגן עליה; ברם אם לא היו ברשותו, אזי הורה לו להסיר מעליה את קישוטיה.

אלה הדעות שהיו מוסכמות עליו.^[26] הוא נהג להוכיח, כי המידה הטובה^[27] ניתנת להוראה, וכי אצילים הם רק אלה שניחנו במידות טובות. (11) די במידה הטובה עצמה כדי להשיג אושר, כי אין היא נצרכת לשום דבר פרט לחוסנו של סוקרטס.^[28] המידה הטובה צומחת ממעשים ואינה דורשת לא דיונים ארכניים ולא לימודים. החכם מסתפק בעצמו, שהרי כל רכושם של היתר שייך לו.^[29] שם רע הוא בחינת טוב, ממש כמו העמל.^[30] כאזרח יתנהל החכם לא על פי החוקים הקיימים, אלא על פי חוק המידה הטובה.^[31] הוא יתחתן לשם הולדת ילדים ויתייחד עם נשים נעלות באופיין. הוא גם יפגין אהבה ותשוקה, כי החכם לבדו יודע מי הם אלה שיש לֶאֱהֲבָם.

(12) דִּיוֹקְלֵס אף מייחס לו את הדברים הבאים. עבור החכם שום דבר אינו זר או חריג. אדם טוב ראוי להיאהב. בעלי מידות הריהם ידידים^.[32] את עזי הרוח והצדיקים עשה לבעלי בריתך. המידה הטובה היא נשק שלא ניתן לקחתו מבעליו. עדיף להילחם עם מעט אנשים טובים נגד הרשעים כולם מאשר להילחם עם רשעים רבים נגד טובים מעטים. יש לשים לב לאויבים, כי הם ראשונים מבחינים בשגיאותינו. יש להעריך איש תם וישר יותר מקרוב משפחה. המידה הטובה אחת היא לגבר ולאישה. הדברים הטובים נאים, הרעים — מבישים. את העוולות כולן חשוב כזרות לך. (13) התבונה היא חומה בצורה, שהרי לא תימוט ולא יוליכוה שולל. יש להקים ביצורים על גבי הגיונותינו אלה, שאותם לא ניתן להפריך.

הוא קיים שיחותיו בגימנסיון קִינוֹסְאַרְגֵּס, מרחק קצר מן החומות, ויש אומרים כי מכאן אף נקראה האסכולה 'קינית'. אנטיסתנס עצמו נתכנה 'כלב תועה'.^[33] הוא היה גם הראשון שקיפל מעילו המרופט לשתיים,^[34] כשם שמוסר דיוקלס, וזה היה לו בגדו היחיד. הוא אף נטל מטה ותרמיל. גם נֶאַנְתֵּס^[35] מוסר, כי הוא ראשון קיפל מעילו לשתיים^[36] (ברם סוֹסִיקְרָטֵס, בספר השלישי של חיבורו שושלות הפילוסופים, טוען כי היה זה דִּיוֹדוֹרוֹס איש אַסְפֶּנְדּוֹס^[37]), צימח זקן פרוע והשתמש במטה ובתרמיל.

(14) אותו לבדו מבין הסוקרטיים כולם משבח תֶּאוֹפּוֹמְפּוֹס^[38] ואומר, כי היה מוכשר מאוד ויכול באמצעות שיחותיו הנעימות להשפיע ולשכנע כל אדם באשר הוא. דבר זה ניכר מחיבוריו ומהמשתה לקסנופון.^[39] דומה גם שהוא הניח היסודות לאסכולה הסטואית, בהיבטה הגברי ביותר. לפיכך אַתֵּנַיְאוֹס,^[40] מחבר האפיגרמות, כותב עליהם^[41] בזה הלשון:

הוֹי הַבְּקִיאִים בְּדִבְרֵי הַסְּטוֹאָֽה, הוֹי אַתֶּם שֶׁבְּחֶרֶט

עַל דַּפֵּי קֹדֶשׁ כְּתַבְתֶּם אֶת מִשְׁנַתְכֶם הַמּוֹפְתִית:

יֵשׁ טוֹב אֶחָד — סְגֻלָּתָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ; לְבַד הִיא שׁוֹמֶרֶת

גַּם עַל חַיֵּי בְּנֵי אָדָם גַּם עַל עָרִים נוֹשָׁבוֹת.

בְּרַם עִנּוּגֵי הַבָּשָׂר, תַּכְלִית אֲחֵרִים יִשְׁאֲפוּ לָהּ,

זֹאת נָחֲלָה רַק אַחַת, בַּת אֲשֶׁר מְנֵֽמֵה^[42] יָלְדָה.

(15) אנטיסתנס סלל את הדרך לאדישותו של דיוגנס, לריסונו העצמי של קְרָטֵס ולקשיחותו של זנון; הוא עצמו הניח את היסודות למדינה.^[43] קסנופון אומר, כי לא היה איש שיחה נעים ממנו,^[44] ובכל יתר העניינים היה בעל ריסון עצמי שאין שני לו.

כתביו כלולים בעשרה כרכים: הראשון, אשר בו:

על סגנון הדיבור או על סגנון הדיבור לסוגיו

אַיְאַס או נאומו של איאס

אודיסאוס או על אודיסאוס

נאום ההגנה של אוֹרֶסְטֵס

על הכותבים נאומי משפט

אִיסוֹגְרָפֵס ודֶסִיאַס או איסוקרטס^[45]

תגובה לנאום ללא עֵד מאת איסוקרטס

כרך שני, אשר בו:

על טבעם של בעלי חיים

על הולדת ילדים או על נישואין: דיון על תשוקה

על הסופיסטים: דיון על פיזיוגנומיה

(16) על צדק ואומץ: דיון שתכליתו תוכחה,^[46] חלק ראשון, שני, שלישי

על תֶּאוֹגְנִיס: חלק רביעי, חמישי^[47]

כרך שלישי, אשר בו:

על הטוב

על האומץ

על החוק או על המדינה^[48]

על החוק או על הַנָּאֶה והצודק

על חירות ושיעבוד

על כנות

על המשגיח או על הציות

על הניצחון: דיון על כלכלה

כרך רביעי, אשר בו:

כורש

הרקלס רבא או על החוסן

כרך חמישי, אשר בו:

כורש או על המלכוּת

אַסְפַּסִיָה

כרך שישי, אשר בו:

אמת

על הדיון במתכונת שאלות ותשובות

סַתּוֹן^[49]

על הסתירה, ספרים א-ג

על השיחה

כרך שביעי, אשר בו:

(17) על החינוך או על השמות, ספרים א-ה

{על המיתה

על החיים והמוות}

על השימוש בשמות או דיון באריסטיקה^[50]

על חקירה ומענה^[51]

על דעה וידע, ספרים א-ד

על המיתה

על החיים והמוות

על אלה שבשאול

על הטבע, ספרים א, ב

שאלה על הטבע, ספר א; שאלה על הטבע, ספר ב

דעות או דיון באריסטיקה

על הבנת בעיות^[52]

כרך שמיני, אשר בו:

על המוזיקה

על הפרשנים^[53]

על הומרוס

על עוולה וכפירה^[54]

על קלכס^[55]

על הצוֹפֶה

על ההנאה

כרך תשיעי, אשר בו:

על האודיסיאה

על הַמַּטֶּה

אתנה או על טֵלֶמָכוֹס

על הלנה ופֵּנֶלוֹפֵּה

על פְּרוֹטֶאוּס^[56]

קיקלופּ או על אודיסאוס

(18) על השימוש ביין או על השִכרות או על הקיקלופּ

על קִירְקֵה^[57]

על אַמְפִיאַרָאוֹס^[58]

על אודיסאוס ופּנלופּה

על הכלב

כרך עשירי, אשר בו:

הרקלס ומידַס

הרקלס או על תבונה וחוסן

האדון^[59] או האהוב

האדון^[60] או הצופים

מֶנֶקְסֶנוֹס או על השלטון

אַלְקִיבִּיאָדֵס

אַרְכֶלָאוֹס או על המלוכה

אלה אפוא היצירות שחיבר.

טִימוֹן^[61] מגנה אותו בשל ריבוי כתביו ומכנהו 'פטפטן בלתי נלאה'. הוא גסס מחולי ומחולשה, ובאותה עת בא אצלו דיוגנס ואמר: "כלום אין לך צורך בידיד?" ופעם אחת בא אצלו ובידו פגיון. כשאמר אנטיסתנס: "מי ישחררני ממכאובַי?" הראה לו דיוגנס את הפגיון ואמר: "זה". (19) אך אנטיסתנס השיב: "ממכאובַי אמרתי, לא מחיי." הן נדמה היה, כי במידה מסוימת נשא את חוליו ברפיון בשל אהבתו לחיים. כן ישנם החרוזים הבאים מפרי עטנו על אודותיו:

כֶּלֶב הָיִיתָ בִּימֵי חֶלְדְּךָ, אַנְטִיסְתֶּֽנֵס, גָּדַלְתָּ

כָּךְ כְּדֵי לִנְשֹׁךְ לְבָבוֹת לֹא בְּשֵׁן פֶּה, בְּמִלִּים;

בְּרַם בְּשַׁחֶפֶת גָּוַעְתָּ, אוּלַי אִישׁ יֹאמַר: "מָה הַפֶּלֶא?

בֶּטַח זְקוּקִים לְמַדְרִיךְ אֶל עוֹלָמָם שֶׁל מֵתִים."

היו גם אישים אחרים בשם אנטיסתנס, שלושה במספר: אחד, מחסידי הֵרַקְלֵיטוֹס;^[62] שני, איש אֶפֶסוֹס; ושלישי, איש רודוס, היסטוריון.^[63]

היות שסקרנו את תלמידיהם של אריסטיפּוס ושל פַיְדּוֹן,^[64] הבה נצרף עתה את ממשיכיו של אנטיסתנס, הם הקיניקנים והסטואיים. ויהא הסדר כדלהלן.

הערות

[1] זמנו: 445 בקירוב-365 בקירוב לפנה"ס, איש אתונה; היה מחסידיו של סוקרטס. מהדיאלוגים הסוקרטיים שחיבר לא נותרו אלא פרגמנטים. הוא לימד בגימנסיון הקרוי קינוסארגס (Cynosarges) אשר מחוץ לחומות אתונה, ויש סוברים כי מכאן קיבלה האסכולה הקינית את שמה. ראו גם להלן סעיף 13 והערה 33. [חזרה]
[2] התואר היווני שמופיע כאן הוא ἰθαγενής (ithagenēs), אשר משמעו "כשר (דהיינו, בן להורים נשואים כחוק)" וכן "ממוצא המקום" (והוא, ככל הנראה, המובן בהקשרנו, ולכן תורגם "בייחוס ישיר"). על פי החוק באתונה בתקופה הנדונה, אזרח אתונאי היה מי שנולד להורים שאף הם אתונאים במוצאם; מוצא אמו של אנטיסתנס היה, כנראה, מתרקיה (ראו להלן). לכן, אף כי היה בן אתונה, לא היה אנטיסתנס אזרח הפוליס. [חזרה]
[3] הכוונה לאלה קיבּלה (Cybēlē), היא "האם הגדולה", שמרכז פולחנה היה בהר דינדימוס אשר בפריגיה (ממלכה ידועה במרכז מערבה של אסיה הקטנה/אנטוליה). השוו קטולוס, שיר 63. [חזרה]
[4] ככל הנראה הכוונה לקרב בטנגרה שאירע בקיץ שנת 426 לפנה"ס. ראו תוקידידס, תולדות מלחמת פילופוניס, ג, 91. [חזרה]
[5] השוו ספר ב, 31. [חזרה]
[6] על פי האגדה נולד מלכם הקדמון של האתונאים, אריכתוניוס (Erichthonios), מן האדמה עצמה, ועל כן נתכנו האתונאים "אוטוכתוניים", כלומר, בני האדמה עצמה/ילידי המקום עצמו. גם שבלולים וחגבים נחשבו כבוקעים מן האדמה. [חזרה]
[7] מגדולי הסופיסטים, חי בשנים 483 בקירוב-385 בקירוב לפנה"ס, התמחה בהוראת רטוריקה. ראו הדיאלוג האפלטוני הנושא את שמו. [חזרה]
[8] ביוונית: (προτρεπτικοί (sc. λόγοι; protreptikoi logoi. משמעותו של המונח פְּרוֹטְרֶפְּטִיקוֹס היא שיח (סיפור, נאום, מונולוג או דיאלוג), שתכליתו להוכיח, ללמד לקח, לעודד ולדרבן להתנהגות מסוימת. ראו ביתר הרחבה לונג (Long, 2003), עמ' 54. השוו גם ספר ה, 22 והערה 66 (ברשימת חיבוריו של אריסטו). [חזרה]
[9] סטאדיה: צורת הריבוי של סטאדיון (στάδιον [stadion]), מידת אורך השווה ל־180 מטרים. 40 סטאדיה הם אפוא שבעה קילומטרים ומאתיים מטרים. [חזרה]
[10] ביוונית ישנו כאן משחק מילים משעשע: המילה 'חדש' בכל אחד מהצירופים בתשובתו של אנטיסתנס היא καινοῦ (kainou); אך אם נחלקה לשתיים כך: καὶ νοῦ (kai nou) יתקבל הפירוש 'ושכל', ומשמעות המשפט תהיה: "ספרון ושכל וקולמוס ושכל ולוח כתיבה ושכל," (ומובן שבהגיית הדברים אין כל הבדל, ועל כן כפל המשמעות). לחידוד לשון דומה השוו ספר ב, 118. [חזרה]
[11] הרישא של המשפט תורגמה תרגום חופשי, שנועד לשמר את התמציתיות והחריזה שבמקור היווני. תרגום מילולי יותר הוא: "אם יפה — תהיה לך [אשתך] משותפת" — כלומר, תחלוק אותה עם אחרים. אף לסיפא של המשפט יש משמעות אירונית: "אם כעורה — תקבל גמולך," דהיינו, תסבול, תשלם על כך ביוקר. בספר ד, 48 מיוחסת תשובה זו לבּיאון. [חזרה]
[12] השוו אפיקטטוס, השיחות, ד, 6, 20 (מיוונית: ש' ויסמן): "וכי מה אומר אנטיסתנס? כלום לא שמעת מעולם? 'כורש! גורלו של מלך הוא להיטיב לעשות ולהיות לשימצה בפי הבריות.'" מרקוס אורליוס, מחשבות לעצמי, ז 36 (אותו הציטוט). [חזרה]
[13] פולחנות המיסטורין (המיסטריות) היו בחינת סוד השמור רק לאלה שעברו את טקסי החניכות. הפולחן שנזכר כאן נקשר בשמו של המשורר/זמר האגדי אורפאוס, אשר נחשב לאבי המיסטריות וכת האורפיים (אורפיסם). ראו ביתר הרחבה פוקס (1984) 224–225; עמית (1998) 227–229. [חזרה]
[14] מטה של כסף הוא, ככל הנראה, משל להוראה משובחת שאינה מתאימה לכל אחד. עם זאת, אפשר שמדובר במטה של ממש (ואולי לא של כסף, אלא של עץ; ראו להלן סעיף 21). [חזרה]
[15] כלומר, יכול היה לשלם אובול (מטבע בעל ערך קטן) ליצאנית ובכך להימנע מסכנה. [חזרה]
[16] איש רודוס, פילוסוף סטואי מהמאה הראשונה לפנה"ס, היה תלמידו של פַּנַיְטִיוֹס. דיוגנס נסמך על כתביו בדיונו באתיקה הסטואית (ראו ספר ז). הקאטון אף השפיע על קיקרו, שמזכירו בחיבור על החובות (ג, 63) וסנקא (למשל: איגרות מוסר, ספר א, איגרת 5 סעיף 7; איגרת 6 סעיף 7; איגרת 9 סעיף 6). [חזרה]
[17] ביוונית ישנו כאן משחק מילים: κόρακας (korakas) (עורבים) לעומת κόλακας (kolakas) (חנפנים). [חזרה]
[18] דיוגנס הנזכר כאן הוא דיוגנס איש סִינוֹפֵּה, הקיניקן הנודע. לדיון בחייו ובהשקפותיו ראו להלן סעיפים 20–81. פרטי הלבוש הנזכרים כאן הם כותונת (χιτών [chitōn]) ומעיל (ἱμάτιον [himation]). בדרך כלל לבשו את שניהם יחדיו: כותונת ומעליה מעיל. אנטיסתנס מייעץ כאן לדיוגנס להפחית בלבושו, ואכן יהיה זה אחד מסימני ההיכר של הפילוסוף הקיני: מעיל בודד ומרופט מקופל לשתיים (הוא הקרוי τρίβων [tribōn]), תרמיל, מטה ושיער ארוך ופרוע. [חזרה]
[19] הטקסט היווני במקום זה משובש ועל כן מובא התרגום בסוגריים. אפשר שכוונת הדברים היא לידיעה ברורה מהם העניינים ההכרחיים עבורנו ללמדם, ובכך מלכתחילה נימנע מללמוד את אלה, שאינם נחוצים לנו. באשר על כן היא פוטרת אותנו מלשכוח את מה שכבר למדנו (ואין לנו צורך בו). [חזרה]
[20] השוו ספר ג, 39, שם נאמר על אפלטון: "כשהיה רכוב על סוס, ירד מיד ואמר, כי הוא נשמר פן ייסחף על ידי גאווה יתרה." [חזרה]
[21] השוו אפלטון, פַיְדּרוֹס, 260ג. [חזרה]
[22] כאן מדובר באותו מעיל מרופט המקופל לשתיים, הטְרִיבּוֹן, שנזכר לעיל בהערה 18. [חזרה]
[23] פיניאס (וכן מצוי השם פַנִיאַס) איש ארסוס שבלסבוס (375–300 לפנה"ס בקירוב) היה תלמידו של אריסטו וידידו של תאופרסטוס. מחיבוריו בפילוסופיה, היסטוריה וספרות לא נותרו אלא קרעי שרידים. [חזרה]
[24] זהו תרגום מילולי לצירוף היווני הידוע: καλὸς κἀγαθός (kalos kagathos) המקפל בתוכו גם משמעות מוסרית: בעל מידות ונאצל. [חזרה]
[25] אניטוס ומלטוס היו מראשי מקטרגיו של סוקרטס, אשר העמידוהו לדין. השוו אפלטון, אפולוגיה, 18ב, 23ה ואילך; וכן מנון, 89ה-95א. לאמור כאן באשר לגורלם השוו ספר ב, 43. [חזרה]
[26] כאן ובסעיפים הבאים (11–13) מביא דיוגנס את הדוקסוגרפיה (כלומר, סקירת עיקרי התורה) של אנטיסתנס. האמור בסעיף 11 מקורו אינו ידוע; ואילו האמור בסעיפים 12, 13 מקורו דיוקלס איש מגנסיה (המאה הראשונה לפנה"ס), שחיבר את תקציר על הפילוסופים (ראו ספר ז, 48; י, 11) וכן את חיי הפילוסופים (יצירותיו לא נשתמרו). אפשר ששני החיבורים לא היו אלא יצירה אחת. [חזרה]
[27] ביוונית מופיע כאן המונח הידוע ἀρετή (aretē) (וכן גם להלן, כל אימת שמופיע התרגום 'מידה/מעלה טובה'). מקובל לתרגמו 'סגולה', 'מידה/מעלה טובה' ואף 'מצוינות'. המונח מציין למעשה את כלל המידות הטובות, כגון גבורה, מתינות, מעשי צדק, שלמות מוסרית וכולי. [חזרה]
[28] חוסן הוא עיקר חשוב אצל הקיניקנים; סוקרטס וכן הגיבור הרקלס היו להם דמויות מופת לתכונה זו. [חזרה]
[29] השוו להלן סעיפים 37, 46 ו־72. [חזרה]
[30] שם רע ועמל שווים הם בעיני אנטיסתנס, הואיל ושניהם מחשלים את אופיו של אדם. [חזרה]
[31] זהו למעשה הניגוד בין הסגולה המוסרית הטהורה לבין מוסכמות החברה, ניגוד שהוא יסוד מוסד בהתנהלותו של הקיניקן. [חזרה]
[32] השוו קיקרו, על הידידות, 18: "ראשית אני מרגיש כי אין ידידות יכולה להתקיים אלא בין טובים." [חזרה]
[33] ביוונית: Ἁπλοκύων (תרגום מילולי: כלב פשוט). משמעות השם קינוסארגס (Cynosarges) היא, בקירוב, 'כלב לבן' או 'כלב זריז'. זהו כאמור הגימנסיון, שהיה במתחם מקודש להרקלס ובו שוחח אנטיסתנס. גימנסיון זה מיועד היה לילדים לא כשרים (השוו לעיל סעיף 1 והערה 2). הסבר עתיק למקור שמו נסב על אגדה, כי פעם בעת קורבן, חטף כלב נתח בשר והניחו במקום, שבו הוקם הגימנסיון ברבות הימים. אם כן Cynosarges (Κυνόσαργες), מורכב מ־cynos/kynos (הוא הרכיב שנתרגמו '[של] כלב') ומהתואר argos (ἀργός), שמשמעו 'לבן', 'בוהק', וכן 'זריז'. הסבר אטימולוגי נוסף הוא cynos ו־sarkes (σάρκες) (נתחי בשר), כלומר, 'נתחי הבשר של הכלב' (אף אטימולוגיה זו נסבה על האגדה שהוזכרה לעיל. השוו Goulet-Cazé [1999] עמ' 691 הערה 3). מכל מקום, הפילוסופים הקיניים/ציניים הם אפוא ה'כלביים'. יש סוברים כי נתכנו כך גם על שום אורחות החיים הקיצוניים שסיגלו לעצמם, אשר היו בניגוד למוסכמות החברתיות, ללא שמץ בושה (חוסר בושה נחשב מאפיין כלבּי; השוו הומרוס, איליאדה, א 159). הדברים אמורים בעיקר על דיוגנס איש סינופה, הקיניקן המובהק, אשר יש אף חושבים אותו למייסד האסכולה — או ליתר דיוק הזרם/התנועה — הקינית. [חזרה]
[34] השוו לעיל סעיף 6 והערה 18. הכוונה לבגד עליון, יריעת בד מלבנית/מוארכת, שבה התעטף אנטיסתנס פעמיים כדי לא ללבוש כותונת מתחתיה. [חזרה]
[35] נאתנס איש קיזיקוס, היסטוריון מן המאה השלישית לפנה"ס. כתב חיבורים על יוון, קיזיקוס וכן קובץ ביוגרפיות. [חזרה]
[36] כך על פי תיקון טקסט המוצע במקום זה: diplōsai (διπλῶσαι), 'לכפול', 'לקפל לשתיים', במקום ἁπλῶσαι (haplōsai), בהקשרנו: 'ללבוש כפשוטו' (כלומר, ללא קיפול). [חזרה]
[37] פילוסוף פיתגוראי מן המאה הרביעית לפנה"ס. בלט בהיותו צמחוני אדוק, בלָבְשו בלויים ובהופעתו הפרועה. [חזרה]
[38] איש כיוס, היסטוריון חשוב מהמאה הרביעית לפנה"ס. [חזרה]
[39] השוו קסנופון, המשתה, פרק 4, סעיפים 34–44 וכן 61–64. [חזרה]
[40] מחברן של אפיגרמות (מכתמים); אין בידינו ידיעות על זמנו וחייו. דיוגנס מזכירו שוב בחיי זנון (ספר ז, 30), שם מצוטט שוב המכתם המובא להלן, ובחיי אפיקורוס (ספר י, 11–12). [חזרה]
[41] כלומר, על הסטואיים. [חזרה]
[42] מנמה (Mnēmē [Μνήμη], פירוש השם: זיכרון) היא אמן של המוזות. הבת שאליה הכוונה בטור האחרון היא המוזה ארטו (Erato), האמונה על השירה הלירית ושירת האהבה (השוו אפולוניוס איש רודוס, ארגונאוטיקה, ג 1). [חזרה]
[43] כך על פי תיקון טקסט שהציעו רייסקה (Reiske) וּוִילמוביץ (Wilamowitz): τῇ πολιτείᾳ (tēi politeiai) (כלומר, למדינה, והוא שמו של חיבור פילוסופי) במקום τῇ πόλει (tēi polei) (כלומר, לעיר, מילה שאינה הגיונית בהקשר המשפט). הפילוסופים שנזכרו בראשית המשפט, דיוגנס איש סינופה (ראו להלן סעיפים 20–81), קרטס איש תבאי (ראו להלן סעיפים 85–93) וזנון איש קיטיון (ספר ז, 1–160) חיברו כל אחד חיבור בשם המדינה, כדוגמת יצירתו הנודעת של אפלטון. הגיון המשפט הוא, כי אנטיסתנס הניח את היסודות עבור חיבוריהם אלה. [חזרה]
[44] תרגום אפשרי נוסף: "קסנופון אומר, כי הוא נהנה עד מאוד בשיחותיו." [חזרה]
[45] הטקסט היווני במקום זה משובש. אפשר שיש פה משחק מילים על שמות הנואמים הידועים: איסוקרטס (שמשמעו: 'שְווה־כוח', ובהלצה: איסוגרפס — 'שְווה־כתיבה') וליסיאס (שמשמעו: 'המשחרר', ובהלצה: דסיאס — 'המעכב'). [חזרה]
[46] ביוונית: פרוטרפטיקוס. השוו לעיל סעיף 1 והערה 8. [חזרה]
[47] ככל הנראה זהו המשכה של היצירה הקודמת. [חזרה]
[48] במקור: περὶ πολιτείας (peri politeiās). תרגום נוסף: על סדרי ממשל. [חזרה]
[49] זוהי כותרתו של דיאלוג נגד אפלטון. השוו ספר ג, 35 והערה 108. [חזרה]
[50] מלשון אריס (eris), שמשמעה מריבה. האריסטיקה היא "סוג מסוים של דיאלקטיקה שלילית" (קציר [1991] 13). כלומר, ניסוח טיעונים שמטרתם להפריך את טענות היריב בדיון. השוו גם ספר ב, 106 והערה 250. [חזרה]
[51] זהו גם שמו של חיבור בשני ספרים מאת אריסטו הנזכר בספר ה, 23. [חזרה]
[52] תרגום אפשרי נוסף: בעיות בהשגת הבנה. [חזרה]
[53] יש מציעים לראות ביצירה זו ובבאה אחריה חיבור אחד, דהיינו: על פרשניו של הומרוס. [חזרה]
[54] עוולה, במקור: ἀδικία (adikiā), מונח שאפשר לתרגמו גם: 'עוול', 'אי צדק', 'קיפוח'. כפירה, במקור: ἀσέβεια (asebeia), מונח המציין חילול כבוד האלים, היעדר יראה כלפי האלים, חטא. [חזרה]
[55] הוא הנביא הנודע המופיע באיליאדה, א 53–120. [חזרה]
[56] הוא זקן הים; השוו אודיסיאה, ד 365 ואילך. [חזרה]
[57] השוו אודיסיאה, י 136 ואילך. [חזרה]
[58] אמפיאראוס, החוזה האגדי, לחם לצדו של פוליניקס במשלחת השבעה נגד תבאי; שם גם מצא את מותו (השוו אודיסיאה, טו 243–255). על פי גרסה אחרת, הושלך אמפיאראוס עם מרכבתו אל תהום שזאוס פער באדמה. השוו גם ספר ד, 48. [חזרה]
[59] ככל הנראה הטקסט היווני במקום זה משובש; במקום κύριος (kyrios) (אדון) יש מציעים לתקן ל־Κῦρος (Kyros) (כורש) או Κύρνος (Kyrnos) (קירנוס). [חזרה]
[60] אפשר שגם כאן יש לתקן ל־Κῦρος (Kyros) (כורש). [חזרה]
[61] איש פְלֵיאוּס, פילוסוף סקפטי בן המאה השלישית לפנה"ס. יצירתו שנינוֹת, הכתובה הקסמטרים, שמה ללעג את הפילוסופים הדוגמטיים. [חזרה]
[62] הרקליטוס איש אפסוס (540 בקירוב-480 בקירוב לפנה"ס), פילוסוף קדם־סוקרטי. לדיון בחייו ובהשקפותיו ראו ספר ט, 1–17. אנטיסתנס הנזכר כאן הוא ללא ספק אחד מפרשני הרקליטוס הנמנים בספר ט, 15. [חזרה]
[63] זמנו: ראשית המאה השנייה לפנה"ס, היסטוריון ודוקסוגרף. הוא, ככל הנראה, גם מחברה של היצירה שושלות הפילוסופים, שאותה מזכיר דיוגנס לארטיוס מספר פעמים (השוו למשל ספר א, 40; ספר ב, 39; 98; 134). [חזרה]
[64] תלמידיהם של אריסטיפוס ופידון נסקרו בספר ב. המשפט החותם את הביוגרפיה של אנטיסתנס אינו מציין אפוא מעבר בין פילוסוף זה לדיוגנס, אלא מעבר מחטיבת הפילוסופים ששורשם באריסטיפוס ובפידון לאלה שמוצאם מאנטיסתנס; ואפשר שהדבר מעיד, כי המתכונת המקורית של חיי הפילוסופים הייתה שונה מזו הידועה לנו כיום (השוו גם Goulet-Cazé [1999] עמ' 702 הערה 4). [חזרה]