אשם ייקום

פתח דבר

כמו בסיפור העם הגרמני מהמאה ה־13, ״החלילן מהמלין״, בנימין נתניהו מהלך קסם על חלק גדול מהציבור הישראלי כבר שנים ארוכות. גם כשמנהיגותו רצופה בשחיתויות, בשקרים, בשיסוי של חלקים בחברה הישראלית אלה באלה, במחדלים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, שוב ושוב הוא מצליח להוביל המונים אחריו, היישר אל הקלפי.

החלילן המקורי הסתפק בכלי נגינה אחד. לרשות נתניהו עומדת תזמורת שלמה, מתואמת היטב, מתוחכמת, רבת עוצמה והשפעה, שמנגנת בהרמוניה מושלמת את המנגינה שהוא מכתיב לה. מיליארדרים מממנים את נגני פולחן האישיות, כלי תקשורת מגויסים להפצת שנאה נגד יריבים מבית ומחוץ, ותנועה חברתית פועלת להבטחת קיומו הפוליטי. מאחוריו ניצבת קואליציה נאמנה, הנשענת על מפלגות המקדשות סרבנות, אי־תשלום מסים וגזל הקופה הציבורית. כל אלו מבטיחים לנתניהו יציבות שלטונית אין־סופית.

התהליך מניב פירות. ארגוני אכיפה ומשפט הופכים בהדרגה למשרתי המלך ולא הממלכה. כלי הנגינה בתזמורת נתניהו, אותו "מפעל רעל״ - או בשם המתאים יותר לטעמנו לספר זה: "מפעל ההשפעה" - פועלים בקצב אחיד, בתיאום מדויק ובחזרתיות כפייתית כדי להנציח את הנרטיב של נתניהו כמושיע היהודים, כמגן ביטחון ישראל וכמנהיג האולטימטיבי והיחיד שמדינת ישראל זקוקה לו ואינה יכולה בלעדיו.

כשם שבסיפור המקורי הילדים נעלמו, נבלעו במערה ונמחקו מהזיכרון הקולקטיבי, כך גם החברה הישראלית מסתכנת באובדנה של הדמוקרטיה, של הסולידריות החברתית ושל אמון הציבור במוסדות הממלכתיים. אבל, בניגוד לסיפור המקורי שסופו ידוע, בסיפור של נתניהו ומדינת ישראל איננו יודעים עדיין אם הסוף יהיה טרגי, או שאלו רגעי ההזדמנות האחרונה לעצור את החלילן מניגונו האסוני.

בשונה מספרים קודמים שפורסמו על אודות נתניהו, ספר זה אינו בבחינת ביוגרפיה על האיש ותיאור קורותיו כרשומון, אלא ניסיון לעמוד על הסיבות ועל המניעים העמוקים שהובילו אותו ואת מי שנוהים אחריו לפעול, לאורך השנים, כפי שהם פועלים.

בחלקו הראשון של הספר נציב תזה ייחודית, המתארת כיצד הפכה תופעה פוליטית שגרתית לתנועה חברתית רבת עוצמה, היא "התנועה הביביסטית", ונוכיח כי זו תנועה שבמרכזה שאיפה לנקמה. נתמודד עם היבטיה של תפיסת הנקמה כעוגן המוביל לשיח האלים בחברה הישראלית, לכמיהה לפגיעה בזדון בכל מי שאינו חלק מהתנועה, להטלת אימה ולרמיסה מכוונת של כבודם של אזרחים שאינם מזדהים עם התנועה וראשיה עד הבאת המתח הפנימי לסִפָּהּ של מלחמת אזרחים.

נעמיק את הדיון בתזה דרך הצגתה של ספירלת הנקמה, שאותה אנו מזהים בבסיס התנועה הביביסטית, ספירלה המקדמת דרדור מוסדות שלטוניים וארגוני אכיפה, ואת המאמץ להפיכתם לכלי שרת בפולחן האישיות והבטחת שלטונה של התנועה. נתאר כיצד נורמלה תופעה מסוכנת, שבה עובדי ומשרתי ציבור בכירים נהפכו שותפים גאים לתנועת נקמה מסוכנת, וקידומם מותנה בצייתנותם למדיניות הנקמה.

בחלקו השני של הספר נציג את תפיסת נתניהו בעיני עצמו ובעיני התנועה החברתית הביביסטית כ"שליט־קורבן", ועל אימוץ פרדוקס השליטה וההתקרבנות כנרטיב מאחד. שני המושגים סותרים זה את זה, ובמקביל מקיימים האחד את השני.

לימים הפכה התפיסה לאסטרטגיה סדורה המשייטת בין עולמות השליטה האבסולוטית להתקרבנות האולטימטיבית, עד כדי שִכלול תיבות המסרים וסדר היום המנהיגותי. כך יוּחסו הצלחות לאלמנט השליטה והיוזמה, בעוד כישלונות הוצגו כתוצר של התנהלותם הכושלת של כל מי שאינם שייכים לתנועה הביביסטית. אבות הכישלון הם תמיד פקידות בכירה, מפקדים בכירים, פוליטיקאים יריבים או מנהיגים זרים ולעולם לא השליט, אשר הוצג תמיד כקורבן של קנוניה אפלה.

נתניהו מקפיד בכל מסעות הבחירות שלו לנסח סלוגן מוביל, הכולל בתוכו את המילה "חזק". הוא מופיע כמלך היהודים, כמשיח מודרני, כאבי האומה והתקומה, כאדם היחיד הראוי להנהיג את מדינת ישראל בעת הזו, כמנהיג כול־יכול. באותה נשימה, כשהדבר משרת אותו, הוא מציג את עצמו כקורבן סדרתי, כמי שנרדף תמידית, כמי שלא ידע, שלא משכו בדש מעילו, שלא העירו אותו, שלא סיפקו לו מידע, וכמי שנעשה לו עוול מתמשך על ידי ה"דיפ־סטייט", מונח המתייחס לתיאוריות קונספירציה על עולם של פקידים, אנשי צבא ומודיעין המושכים בחוטים ומניעים תהליכים לא דמוקרטיים מאחורי הקלעים. הדיפ־סטייט, אליבא דנתניהו - אותו מונח עלום וחמקמק, שתואר על ידו בסרטון שפרסם סמוך לחצות בשלהי מרס 2025 - אלו ראשי הפקידות הבכירה והקבועה, המונעת ממנו ומממשלתו את מימוש חזונם. נתניהו התעלם באותו סרטון מהעובדה הפשוטה, שרוב הפקידות הבכירה מונתה בשנות כהונתו הרבות כראש ממשלה, וכי הוא האחראי לאי־תפקודה. כך גם הצליח נתניהו לקבע את מעמדו כקורבן של מערכת המשפט, השמאל, התקשורת, האליטות הישנות, ועדי העובדים ויריבים פוליטיים מבית, אשר העזו לחרוג משורת הסוגדים לפולחן האישיות, שתפס במלואו את מקומה של האידיאולוגיה הימנית.

נראה כיצד דמותו של נתניהו נעה בין פאתוס של שליט כמעט מיתולוגי ואלוהי לבין תחושת נרדפות אישית עמוקה, תנועת מטוטלת אשר שוזרת את מנהיגותו בתערובת טעונה של כוחנות ורחמים עצמיים, הבטחת עוצמה לאומית ונאומי התקרבנות עקביים. תהא המציאות אשר תהא, הוא תמיד המושיע וגם תמיד הקורבן. בהשראת מייסד התנועה והעומד בראשה, נציג כיצד חברי התנועה החברתית והפוליטית הביביסטית אימצו את תפיסת העולם של שליטה וקורבנות, הדרות בכפיפה זו לזו, כשהבטחות ניצחון מוחלט ניצבות בגאון לצד מאבק בדיפ־סטייט דמיוני, המונע את מימושן.

בחלקו השלישי של הספר נתאר בהרחבה את "מפעל ההשפעה" שבנה נתניהו לצורך כיבוש השלטון, ההתבצרות בו והשליטה המוחלטת בנרטיבים ובמסרים שבמרכזם התקרבנות ונקמה. רעש מכונות המפעל כה אובססיבי ואינטנסיבי, עד כי נדמה לעתים כי אין לו ולמשפחתו חיים בלעדיו, ולעתים נדמה גם לישראלים רבים שאין להם חיים בלי נתניהו כמנהיגם.

נתאר את המבנה המורכב של המפעל ככזה הבנוי על חטיבות סדורות הפועלות בסינרגיה ובתיאום מרשימים, המאפשרים לנתניהו להמשיך ולשרוד בשלטון.

נראה כיצד חטיבת המימון מאפשרת את פעילות המפעל באמצעות הקמה ותחזוקה של כלי תקשורת בשירותו האישי, תרומות ומימון ישיר. נתאר את תפקידה של חטיבת שכתוב המציאות בביטולה של "האמת" וביצירה של מציאות חלופית המשרתת את נתניהו, את משפחתו ואת נרטיב השליט־קורבן. נפרט את תפקידה של חטיבת ההפצה, המורכבת מכלי תקשורת מגוונים, עיתונאים ועיתונאים לכאורה, משפיעני רשת ופעילים המהדהדים את מסרי התנועה בלא הפסקה, ובאופן מתואם, תוך שהם נהנים מתגמול חומרי צולב על פעילותם, ומהכבוד ומהמעמד הציבורי הכרוכים בקִרבה למנהיג.

לבסוף נתאר כיצד פועלת חטיבת הנקמה של המפעל, שתפקידה להעניש או "ליישר" את הסוטים מן הדרך: אישי ציבור, מתחרים פוליטיים ואזרחים מן השורה, המעִזים לקרוא תיגר על המנהיג או על מדיניותו.

בחלק הרביעי של הספר נדון בהרחבה בתפקידה של האופוזיציה הפוליטית לנתניהו. מערך מפולג ומפוצל של מפלגות ואינטרסים נחלש וקרס מול מפעל השפעה הכולל ערוצי טלוויזיה ורדיו, עיתונים ומשפיעני רשת ממומנים, שהדהדו את מסרי התנועה, קידשו את פולחן האישיות והילכו אימים על יריביו.

נסביר כיצד חלק ממנהיגי האופוזיציה הפוליטית הפכו עצמם לכלי שרת בידי נתניהו, ואף נזדעקו לסייע לו בכל עת משבר בלי לעמוד על זכותם למעמד שווה ולמימוש הערכים שבשמם נבחרו. רבים משולחיהם לכנסת הביעו זעם אל מול התנהלות כנועה ומרַצה, שתורצה בידי ראשי האופוזיציה כ"ממלכתיות" אשר בשמה ניתן לעצום עין מול שינוי בוטה של שיטת המשטר, הסתה פרועה ושוד הקופה הציבורית.

נראה כיצד הוחלפה בהדרגה האופוזיציה הפוליטית במנהיגות אזרחית, אשר צמחה מתוך תנועת מחאה ספונטנית, והובילה את הזעם הציבורי. בשיאה משכה התנועה המונים לליל גלנט המפורסם, ב־26 במרס 2023, שבו לראשונה מנעה מחאה ציבורית פיטורי שר משיקולים פוליטיים.

ננתח את מקורות היעלמותה של האופוזיציה ומדוע לא תפקדה כגורם חזק ודומיננטי, המייצר אלטרנטיבה ראויה לשלטון, עד אשר תנועת מחאה עממית, הנשענת על מנהיגות אזרחית חליפית, תפסה את מקומה בהובלת המחאה כנגד ההפיכה המשטרית, וכך גם לאחר טבח 7 באוקטובר. נציג עשרה קריטריונים להערכת סיכויי האופוזיציה לתפוס את השלטון, ובמסגרתם נבחן מה היה ניתן לעשות אחרת כדי שהאופוזיציה תשמש גוף פוליטי משמעותי, נושך, כזה שמציג חלופה אמיתית לשלטון ומנסה להדיחו בדרכים חוקיות מגוונות.

בחלקו החמישי והאחרון של הספר ננסה לשרטט את ״היום שאחרי״ נתניהו: האם ישראל נמצאת כבר בעיצומה של מלחמת אזרחים שקטה, המאיימת בכל רגע להפוך לאלימה, ומה משמעות ההתפרקות מהערכים ומהכללים אשר החזיקו, מאז קום המדינה, את החברה הישראלית בשיווי משקל רגיש ועדין, למרות הפערים, השסעים והמחלוקות, הנובעים מהיותה חברה הטרוגנית ורבת זרמים.

נשרטט תרחישים שבכוחם לרפא את החברה הישראלית מהקרע ומהדימום העמוק שבהם היא שרויה. זאת, תוך ניסוח כללים מוסכמים לחיים משותפים של כלל הזרמים שבה, שיהוו בסיס לחוקה אשר תקַבע את הדמוקרטיה המהותית כשיטת משטר שלא ניתן יהיה לערער אותה בגחמה של שר משפטים שיכור כוח, או של ראש ממשלה תאב שלטון ללא מְצרים. מדינה שבה המנון התקווה ומגילת העצמאות אינם סתם גיבוב מילים, אלא עמודי אש מוסריים, שלאורם צועדת החברה הישראלית לעבר עתידה.

במהלך כתיבת הספר אירעו אין־ספור אירועים, שלכולם השפעה עצומה על מדינת ישראל ואזרחיה. מלחמת חרבות ברזל עוד התנהלה בעיצומה בכל החזיתות, ובשלהי כתיבתו נקבעה הפסקת אש בלבנון, כאשר בעזה המלחמה נמשכה ועמדה על סף הסלמה נוספת; בני גנץ וגדי איזנקוט פרשו מהממשלה ונפרדו פוליטית, גדעון סער נפרד משניהם וחזר אל חיקו של נתניהו, יואב גלנט פוטר וישראל כץ מונה במקומו; פיטורי ראש השב"כ בידי הממשלה נדונו בבג"ץ, ראש שב"כ חדש מונה ונפסל, ושמו של מועמד נוסף עלה תוך הפרת צו בג"ץ. היועצת המשפטית פוטרה בהחלטת ממשלה, ועניינה של החלטה זו גם הוא מצוי בבג"ץ. והרמטכ"ל הטרי והאמור להיות "התקפי" שמונה בידי הממשלה הפך לשק חבטות בידי אלו שמינו אותו על רקע אי־צייתנותו המוחלטת למשנתה של התנועה.

באפריל 2024 הותקפה ישראל בטילים על ידי איראן. לרגע נדמה היה שהאזור ייגרר למלחמה כוללת אך עימות זה עם איראן שפרץ לפתע, נמוג. בינתיים ג'ו ביידן פרש מן המרוץ לנשיאות ארצות הברית, ומחליפתו קמלה האריס הפסידה לדונלד טראמפ. בתוך כך, בדצמבר 2024, משטר אסד נפל. ובמקביל למעורבות העמוקה של השלטון הקטארי במשא ומתן על שחרור החטופים נחקרה חדירה עמוקה של קטאר אל תוך משרד ראש הממשלה, ועוזריו הקרובים נחקרו בחשד לבגידה. סמוך לסיום כתיבת הספר, ב־13 ליוני 2025, פתח צה"ל במתקפת־פתע על איראן. מלחמת איראן, ששמה הממלכתי נקבע להיות "עם כלביא", כללה תקיפת מתקני גרעין, סיכולי מדענים וקצינים בכירים, והשמדת אתרי שיגור של טילים בליסטיים. בתגובה הותקפו בטילים ובכטב"מים אתרים צבאיים ואזרחיים במדינת ישראל, שגרמו להרס רב ולנפגעים רבים. מלחמת איראן הגשימה תוכנית ארוכת שנים אשר דוּברה מעל כל במה לאומית ובינלאומית, ליוותה כל מערכת בחירות בעשורים האחרונים, והיוותה גולת הכותרת של סדר היום שהכתיב נתניהו מאז עלה לראשונה לשלטון.

איראן היתה הדמון הגדול המאיים להשמיד את ישראל, ונתניהו העמיד עצמו כמי שתכלית שליחותו כמנהיג תהיה להסיר את האיום הקיומי. "המלך כורש שחרר אותנו היהודים, אולי אנחנו נשחרר עכשיו את הפרסים", אמר נתניהו בריאיון לערוץ 14 ארבעה ימים לאחר פתיחת המלחמה, שבגינה נקשרו לראשו כתרים רבים בשל ההחלטה הנועזת לתקוף את איראן, והביצוע מעורר ההשראה של זרועות המודיעין, חיל האוויר וכוחות הקומנדו.

מלחמת איראן מהווה קליימקס היסטורי לכהונתו של נתניהו, וגם סמל עבור תומכיו להתאוששות מטראומת טבח 7 באוקטובר לטובת התמודדות אקטיבית עם טבעת האש שכוננה איראן סביב ישראל. עם זאת, סמוך לירידת הספר לדפוס, הפכה ישראל למצורעת בעולם, וממדי האנטישמיות מזכירים את קדם־מלחמת העולם השנייה. מלחמת עזה נכנסת ליומה ה־700, וחטופי 7 באוקטובר עדיין נמקים במנהרות החמאס, קורבנות מזעזעים לחטיפה אכזרית בידי מפלצות אדם ולאדישות ממשלתית המפקירה אותם לגורלם. פתרון ל"יום שאחרי" סיום המלחמה לא נראה באופק.

כתיבת הספר לוותה באירועים ובמאורעות הרודפים אחד את השני ומשמשים טריגר לשחקנים על המגרש הפוליטי לצורך ניגוח או לשם עיבוי התמיכה, כל אחד על פי תפיסת עולמו. חשיבותן של מלחמת איראן והמלחמה המתמשכת בעזה לתדמיתו ולמעמדו של נתניהו עתידה להתברר בחודשים ובשנים הקרובות, כמו גם החלטותיו האישיות בנוגע להתמודדותו בבחירות הקרבות. יש הסבורים כי בקמפיין הבחירות הבא נתניהו יבחר למנף את טראומת 7 באוקטובר ואת הצלחת המבצע באיראן לצורך קמפיין של פיוס לאומי. אחרים מטילים ספק באם נתניהו ילך בכלל לבחירות, או ישאף לחבל בהן תוך העמקת הפילוג והקרע הפנימי שהביאו את ישראל לסף מלחמת אזרחים, אך הועילו מאוד לצורכי הקמפיין הפוליטי שהוביל.

אין זה סוד כי דעותינו הפוליטיות ידועות ככאלה השייכות למחנה הליברלי. לפיכך, עמד בפנינו אתגר להבחין בין תיאורים עובדתיים לבין הטיות או משאלות לב. לאורך פרקי הספר שאפנו לנתח את פועלו של נתניהו בעין מקצועית. סברנו כי אי־אפשר שלא לקבל השראה מהאנרגיות הכבירות של נתניהו, מהעיקשות ומההישרדות הפוליטית רבת השנים שלו מול האתגרים מבית ומחוץ. כמו כן התרשמנו מיכולותיו הפוליטיות הבלתי נלאות ומהאופן חסר התקדים שבו הוא מתמרן את האופוזיציה הפוליטית לצרכיו לאורך שנים.

הספר כולל תיאורים של התנהלות מנהיגי התנועה הביביסטית, אך לצדם גם תיאור התנהלותם של מנהיגי האופוזיציה, כשגם אלה וגם אלה זוכים למחמאות ולביקורת ומתוארים על אופן תרומתם למדינה, מחד גיסא, ועל פגיעתם בה, מאידך גיסא. זו המציאות הישראלית המורכבת, ושאיפתנו הכנה היא שהקוראות והקוראים, מימין ומשמאל, ייווכחו שאכן עשינו מאמץ עליון כדי להביא ניתוח מקצועי ואובייקטיבי ככל שדעתנו משגת, בלי להידרש לאותו איזון מלאכותי המוכר מאולפני הטלוויזיה, אלא מתוך התחייבות לכתיבה עניינית ומקצועית בלבד.

אם חטאנו ובמהלך הכתיבה נוצר הרושם של הטיה, הרי שהיא נעשתה בלא כוונת זדון אלא ביטוי אותנטי לסך האמונות והדעות שבהן אנו מחזיקים, וגאים בהן.

כמו בכל דיון מורכב השואף להיות מוצג באופן קליט ותמציתי באופן יחסי, ברור לנו כי נדרשת העמקה כמעט בכל נושא שהספר עוסק בו. אנחנו מודעים לכך שרפרפנו בחלק מהעולמות שבהם נדרשת העמקה: בחקר תנועות פוליטיות וחברתיות, בניתוחים היסטוריים מעמיקים הקשורים בעלייתם ובנפילתם של מנהיגים, ובכלל ביכולת לקשור את האישים והאירועים שהספר נוגע בהם בהקשרים גיאו־פוליטיים וסוציולוגיים רחבים. ניסינו לנוע במרחב שבין האקדמיה הפופולרית לבין כתיבה קולחת. אנחנו מתנצלים בפני מומחי התוכן אם בחרנו לצמצם העמקה משיקולי קריאה נעימה ומעניינת. בררנו מוץ מן התבן העצום העומד לרשות מי שחוקר את המציאות הפוליטית כדי למקד ולחדד נקודות מהותיות.

לבסוף נאמר כי לצד מה שעשוי להיתפס כניתוח ביקורתי, שאפנו להתבונן בבנימין נתניהו ובתנועה הביביסטית באופן ענייני, שבצדו הערכה על העוצמה שהאיש והתנועה מייצגים בעיני תומכיהם. נוסף על כך, אין לנו ספק כי נתניהו, כמנהיג תנועה של אנשים רבים, מייצג לא מעט עמדות ותחושות של קהלים, הנובעות מכאבים אמיתיים ומתחושות של אפליה, קיפוח והדרה. ולכן נאמר שאם מי מהקוראים והקוראות מצא טעם לפגם או נימה פוגעת, שיֵדע רק זאת: כתבנו את הספר כדי לבנות מסגרת דיונית חדשה, לעורר שיחה עניינית ולהעמיק את ההתבוננות העצמית, שרבים מאיתנו כישראלים לוקים בה.

חלק ראשון

״תנועת הנקמה״
מתופעה פוליטית לתנועה חברתית

התפתחותה של תנועת נקמה

כדי להבין כיצד התפתחה קבוצה פוליטית שגרתית ורגילה לתנועה חברתית המונית, שביסודה יצר נקמה, יש להעמיק בהבנת תהליך התגבשותה של קבוצת אזרחים אקראית לכדי כוח המוּנע מרגשי נחיתות אשר מבקש לנקום בכל מי שאינו חלק ממנה.

אף שחלק גדול ממנהיגותה של התנועה הביביסטית בא מליבת האליטה הישראלית, ומרכיב משמעותי מהנהגתה הפוליטית משתייך לרקע סוציו־אקונומי מבוסס, מנהיגיה רואים עצמם כמודרים מהאליטה שאליה הם משתייכים. אף על פי שמנהיגיה הם בעלי יכולות כלכליות ומעמדיות העולות על הממוצע בישראל, חבריה משייכים עצמם לקבוצה מתקרבנת, הטוענת לאפליה מתמשכת.

מקס ובר, סוציולוג ופילוסוף גרמני, מאבות הסוציולוגיה המודרנית, הגדיר קבוצה חברתית כצֶבר של אנשים שיש להם תחושת שייכות משותפת, זהות משותפת, מוטיבציות משותפות, ולעתים אף התנהגויות משותפות. על פי ובר, חברי הקבוצה אינם בהכרח צריכים להכיר זה את זה או לקיים ביניהם אינטראקציה חברתית. הגישות הדומות והמשיכה אל אותן מטרות הן המגדירות את השייכות לקבוצה. ובר התייחס לסוגים שונים של קבוצות, כגון קבוצות שחבריהן נמצאים בסטטוס חברתי דומה, או קבוצות פוליטיות שחבריהן חולקים עמדות או תפיסות דומות.

התנועה הביביסטית עומדת בקריטריונים הללו, למעט העובדה שאין למנהיגהּ ולחבריה מטרת ליבה מוצהרת כלשהי מעבר לאחיזה בשלטון. זאת, בסתירה לכך שמשחר ההיסטוריה פועלות תנועות חברתיות לצד תנועות פוליטיות - במעמד של בעלי ברית או אלטרנטיבה - לשינוי סדרי עדיפויות, לשוויון או לחלוקת משאבים הוגנת, ומאתגרות את החזון שמציעים ראשי השלטון.

תנועות חברתיות שואפות לשנות מדיניות וחוקים, להציע חלוקת עושר לאומי באופן שונה, להגביר מודעות לסוגיות של זכויות אדם ואזרח, אלימות, גזענות, אקלים או מגדר. מנהיגיהן קוראים תיגר על סדרי העדיפות הלאומיים, על אופן הקצאת המשאבים ועל המנגנונים הבירוקרטיים. מיותר לציין כי כל אלה כתובים במצע המפלגה המייצגת את התנועה, אך בפועל, ככל שמעמד התנועה הביביסטית כתנועה חברתית הלך והתחזק, נהפכו שימור השלטון והנקמה במתנגדיה למטרות בפני עצמן - ולא לאמצעי להשגת מטרות ליבה.

האם נקמה באשר היא עשויה להיחשב כתשתית אידיאולוגית? תנועות מחאה ומחתרות רבות לאורך ההיסטוריה השתמשו בנקמה כחלק ממכלול מסרים, ולרוב כאמצעי ולא כמטרה. תנועות אלה קמו לרוב בתגובה לעוול, לדיכוי, לאי־צדק חברתי או פוליטי, והשתמשו בנקמה כדלק להגשמת מטרותיהן וכמניע רגשי לפעולותיהן.

תנועות מחאה ומחתרות רבות ברחבי העולם תדלקו, באמצעות נקמה, את מאבקיהן לתקן את חוסר הצדק שנעשה לאוכלוסיות שהן מייצגות, להשיג עצמאות פוליטית או לשמור על כבודן. ניכר כי רעיון הנקמה נותר כלי עוצמתי בפוליטיקה החברתית והמדינית של ההיסטוריה האנושית. מן ההיסטוריה הישראלית ניתן למנות, לדוגמה, את תנועת "הפנתרים השחורים", שנאבקה למען שוויון חברתי בין יוצאי עדות המזרח והאשכנזים; "גוש אמונים", ששאפה ליישב את יהודה ושומרון מתוך תפיסה אמונית שחבל ארץ זה שייך ליהודים; "הקשת המזרחית" שהציבה מטרות של שוויון הזדמנויות וצדק חלוקתי. בכל אלה ניתן לזהות מרכיב נקמתי השזור בפעילות התנועה, אך הוא מיועד לקידום מטרות ציבוריות רחבות, ולשיפור מעמדן של קהילות מדוכאות - ולא לצורך השגת שלטון ושימורו או לפולחן אישיות מנהיגותי.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*