אחרי הנעורים

א

נעורים

בְּלֵב הַנְּעוּרִים הַמֻּפְרָעִים שֶׁלִּי,

עֵץ דֻּבְדְּבָן

שֶׁעָמַד לְיַד הַבַּיִת בִּקְיוֹטוֹ

וּמֵעוֹלָם לֹא פָּרַח.

כְּלוֹמַר,

אֲנִי

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו מַלְבִּינוֹת

כְּשַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל אָבִי,

שֶׁבִּן לַיְלָה

שָׁחַט אֶת נְעוּרָיו

הַיָּפִים.

הַנְּעוּרִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי הֵחֵלּוּ לְאַחַר הַצָּבָא וְנִגְמְרוּ בְּמִלְחֶמֶת

לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.

אֲנִי חַיָּב לְדַיֵּק — בַּכְּפָר מַרְכַּבֶּה.

וּבְיֶתֶר פֵּרוּט — רְצוּעָה מִזְרָחִית, בַּיִת מִסְפָּר 16.

וְעוֹד יוֹתֵר — חֶדֶר אֲחוֹרִי (הָרָהִיטִים נֶאֶסְפוּ בְּמֶרְכָּזוֹ וְכֻסּוּ בְּנַיְלוֹן).

וּמַמָּשׁ קָרוֹב — עַל סַפָּה מִבַּד בְּצֶבַע בּוֹרְדוֹ.

אֲנִי יוֹשֵׁב וְנָח מְעַט.

אֵגֶל זֵעָה מַתְחִיל אֶת מַסָּעוֹ מִמֶּרְכַּז הַקַּרְקֶפֶת, דֶּרֶךְ הָרַקָּה, וְנִקְוֶה בְּזָוִית הַפֶּה.

זֶהוּ.

עוֹד רֶגַע זֶה מַתְחִיל.

הַנְּעוּרִים נִגְמְרוּ.

בַּחַלּוֹן בֻּסְתָּן פָּצוּעַ:

שִׂיחַ עַגְבָנִיּוֹת שֶׁרִי רְקוּבוֹת וְגִבְעוֹלֵי אָלוֹוֶרָה יְבֵשָׁה,

עֲרוּגַת בָּזִילִיקוּם רְמוּסָה, עַנְפֵי הַזַּעְתַּר הַמִּתְפָּרֵעַ,

יוֹרֵק אֶת רֵיחוֹ בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַוָּאדִי.

(נִיר נִכְנָס לַחֶדֶר)

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים

בֶּאֱמֶת.

לְפָרֵק אֶת הַתִּקְרָה שֶׁל הָאַכְסַנְיָה וּלְחַפֵּשׂ סַמִּים לְמַעְלָה,

בָּרֶוַח שֶׁבֵּין גַּג לְגַג.

מָצָאנוּ. מִישֶׁהוּ הָיָה מַסְפִּיק נָדִיב וְלֹא מַסְפִּיק מְסֻמָּם

כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אוֹתָם (אֲנִי רוֹצֶה לַחְשֹׁב, בַּקַּארְמָה — לָנוּ!)

מֻחְבָּאִים כְּמוֹ נֶשֶׁק חַם.

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי מֶה חָשׁוּב

בֶּאֱמֶת:

אֶל־אֶס־דִי מוֹרִידִים עִם שׁוּרָה קוֹקָאִין.

רְעִידוֹת שֶׁל אֶקְסְטָזִי עִם הַרְבֵּה מַסְטִיקִים.

עָדִיף לִבְלֹעַ אוֹפְּיוּם מֵאֲשֶׁר לְעַשֵּׁן אוֹתוֹ.

"כְּשֶׁאַתָּה גָּמוּר בֶּאֱמֶת, לֵךְ תַּשְׁתִּין בַּיַּעַר, זֶה מְאַפֵּס."

וּמִשְׁפָּחָה. הֲכִי חָשׁוּב זֶה מִשְׁפָּחָה.

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁהַיָּרֵחַ קוֹרֵס עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְנִיר שׁוֹכֵב בָּעַרְסָל כְּמוֹ בְּאַמְבַּט חָלָב

מַרְבִּיץ בִּי הֲלָכָה:

"לִפְנֵי כָּל טִיסָה תְּנַקֶּה אֶת הַמַּבְחֵנָה עִם חָלָב חַם,

אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ עִם הַמַּחְלָקָה."

"אַף פַּעַם אַל תִּשְׁתֶּה מִבַּקְבּוּק מַיִם פָּתוּחַ."

וּבַיּוֹם הַהוּא חָתַכְתִּי מְלָפְפוֹן

בְּמִטְבָּח שֶׁל בֵּית קָפֶה קָטָן

שֶׁנִּסָּה בְּכָל מְאוֹדוֹ לְהַשְׁקִיף לַיָּם,

אֲבָל דְּיוּנוֹת הַחוֹל הִסְתִּירוּ לוֹ

אֶת קַו הַחוֹף.

בְּכָל זֹאת, הוּא הָיָה שָׁם,

אֲפִלּוּ כְּאֶפְשָׁרוּת.

הַמְּלָפְפוֹן הָיָה גָּדוֹל וַעֲסִיסִי

אֲבָל הַסַּכִּין לֹא הָיְתָה חַדָּה מַסְפִּיק

וְהֶחְלִיקָה עַל הַקְּלִפָּה הַלַּחָה.

נֶאֱלַצְתִּי לַעֲבֹד בְּאִטִּיּוּת:

חָצִיתִי אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם וְאַחַר כָּךְ לְאַרְבַּע,

סוֹבַבְתִּי בְּתִשְׁעִים מַעֲלוֹת וְחָתַכְתִּי

לְקֻבִּיּוֹת קְטַנּוֹת, מֻשְׁלָמוֹת.

(הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל. זֶה לֹא הָיָה נִיר)