אלרגיות - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

הכלב בכלל היה רעיון שלי. בדיוק היינו בדרך חזרה מהגינקולוג. רקפת בכתה, ונהג המונית, שהיה דווקא נחמד, הוריד אותנו בפינת ארלוזורוב כי את אבן גבירול סגרו בגלל הפגנה. הלכנו הביתה ברגל. הרחוב היה צפוף ולח ואנשים מסביב צעקו במגפונים. על אי תנועה היה תקוע דחליל ענקי עם פרצוף של שר האוצר ואנשים ערמו סביבו חבילות של שטרות, וממש כשעברנו לידו מישהו הצית את השטרות והדחליל התחיל לבעור. "אני לא רוצה שנאמץ," אמרה רקפת, "זה מספיק קשה כשיש לך בבית ילד משלך. לא רוצה אחד של מישהו אחר." מסביבנו אנשים צרחו אבל היא הסתכלה רק עלי, חיכתה לתגובה שלי.