תרכיז אוטו - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תרכיז אוטו - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

תרכיז אוטו - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

״כשאתה נמצא במקום חשוך אתה אמור עם הזמן להתרגל לחשיכה, אבל במקרה של מיקי זה היה כמעט ההפך. עם כל רגע חולף נראה לו שהחדר נעשה חשוך יותר. הוא גישש את דרכו, נתקל במעט הרהיטים שהיו בחדר, מישש כל סנטימטר בקירות החלקים עד שחזר לנקודת ההתחלה: ארבעה קירות, שום דלת.״
תקלה בקצה הגלקסיה הוא קובץ הסיפורים השישי של אתגר קרת. ספריו תורגמו ליותר מארבעים שפות וזכו בפרסים ברחבי העולם.
**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

פרק ראשון

באמצע הסלון הגדול והריק שלי, בין ספת העור המשופשפת למערכת הסטריאו העתיקה שמנגנת תקליטי בלוז שרוטים, ניצבת תיבת מתכת דחוסה. היא אדומה עם פס לבן, וכשאור השמש פוגע בה בזווית הנכונה הבוהק שלה עלול לסנוור. היא לא שולחן, למרות שהרבה פעמים אני מניח עליה דברים, ואין אדם שנכנס אלי הביתה ולא שואל עליה. ובכל פעם אני עונה תשובה שונה, לפי המצב רוח וגם לפי השואל.

לפעמים אני אומר "זה משהו מאבא שלי", לפעמים "זאת חתיכה כבדה של זיכרון", לפעמים "זה מוסטנג 68' עם גג נפתח" או "זאת נקמה אדומה ובוהקת", ולפעמים אפילו "זה העוגן שמחזיק את כל הבית הזה במקום, בלעדיו כבר מזמן הכל היה עף לשמים".

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

תרכיז אוטו - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה אתגר קרת

באמצע הסלון הגדול והריק שלי, בין ספת העור המשופשפת למערכת הסטריאו העתיקה שמנגנת תקליטי בלוז שרוטים, ניצבת תיבת מתכת דחוסה. היא אדומה עם פס לבן, וכשאור השמש פוגע בה בזווית הנכונה הבוהק שלה עלול לסנוור. היא לא שולחן, למרות שהרבה פעמים אני מניח עליה דברים, ואין אדם שנכנס אלי הביתה ולא שואל עליה. ובכל פעם אני עונה תשובה שונה, לפי המצב רוח וגם לפי השואל.

לפעמים אני אומר "זה משהו מאבא שלי", לפעמים "זאת חתיכה כבדה של זיכרון", לפעמים "זה מוסטנג 68' עם גג נפתח" או "זאת נקמה אדומה ובוהקת", ולפעמים אפילו "זה העוגן שמחזיק את כל הבית הזה במקום, בלעדיו כבר מזמן הכל היה עף לשמים".