יסודות

לפני הכול 

כתבתי את הספר הזה במשך כמה שנים, ON&OFF. תקופות ה־OFF צצו ברגעים שבהם חלחלה אל ההכרה שלי המחשבה שהידע הזה מוכר לכולם, כך שאני לא מחדשת דבר לאף אחד. הייתי צריכה להזכיר אז לעצמי שעד לפני כמה שנים גם אני לא הכרתי את חוכמת היסודות, ולכן הכול בחיי היה הרבה יותר מעורפל. מרוב שהידע הזה השתרש בי, שכחתי איך זה היה כשהוא "התיישב" אצלי בפעם הראשונה; עד כמה הוא שינה את דרך ההסתכלות שלי על עצמי, על העולם, על אנשים שאני מכירה כל חיי, וגם על כאלה שרק פגשתי; עד כמה הוא הכניס לחיי בהירות פשוטה ויפה. כיוון שהחוכמה שמאחוריו הפכה ל"עדשות" שמורכבות על עיניי, הייתי צריכה להיזכר שרוב מי שנמצא סביבי לא חשוף אליה ולא מודע לאוצר האדיר שטמון בה. 

עם כמה שהידע הזה פשוט, הוא עמוק וחכם כל כך, עד שבעיניי זהו אחד הסודות הכמוסים של הקיום. אחד הדברים היפים בו הוא ההקבלה לטבע; בבסיס חוכמת היסודות עומד הרעיון שלאדם ולטבע תכונות זהות, לכן ככל שנתבונן בטבע ונזהה את חוקיו, נכיר את עצמנו טוב יותר.  

מרגע שהתוודעתי לידע הזה, התעסקתי בו בכל מיני דרכים, כמו הרצאות וסדנאות. אבל רק בשלב מתקדם של הספר הבנתי שדרך הכתיבה עליו ביקשתי לחקור אותו עוד. מתוך סקרנות גדולה יצאתי לבחון את הנוכחות הפרקטית של ארבעת היסודות אצל האנשים בחיי. במשך שנים הצקתי כמעט לכל מי שאני מכירה, באופן ישיר ועקיף; רתמתי את האנשים סביבי לטובת הספר, במחשבה שדרך השיחה איתם נחשוף יחד כיצד האנרגיה של היסודות מתגלמת בחיים של כולנו באופן מוחשי יומיומי.  

תחקרתי את כל מי שהיה עשוי לשפוך אור על הנושא, לא מתוך ידע תיאורטי, אלא ממה שנקרא החיים עצמם. ישבתי לשיחה עם חברות, חברים, תלמידות בהווה ובעבר, בני משפחה ומי שהגיעו אליי לייעוץ אישי. בשיחות האלה מצאתי מכנים משותפים, דפוסים שחזרו על עצמם או נחשפו בלבוש שונה מעט, אבל עדיין דומה למדי. כל שיחה כזאת תרמה קרן אור נוספת על הנושא.  

ממרחק הזמן אני יכולה לומר שיותר מספר ש"בא ללמד", זהו ספר של מי שביקשה ללמוד, לחקור ולהבין קצת יותר לעומק תחום שיש לו נוכחות והשפעה אדירה על חייה. דרך המחקר הפרטי שלי שאפתי לשרטט תמונה בהירה עבור אחרים, שמי שיביט בה יוכל להבין משהו נוסף על עצמו ועל חייו, ואולי גם על מה שסביבו. 

מבוא 

"על פי מסורת האלכימיה, ארבעת היסודות — אדמה, אוויר, מים ואש — מתחברים באופן מסתורי ומופיעים בדמות מוצר סופי הנקרא חיים."  

דיפּאק צוֹ'פּרה 

האגדה מספרת על ארבעה חברים שיצאו לטיול במדבר. הרצון לצאת לטיול צץ אצל אחד מהם, שהצית את ההתלהבות של שלושת חבריו. לפני שיצאו תכנן אחד מהם את המסלול. הוא חקר על אודות שבילי דרכים מומלצים לפי מזג האוויר והעונה, בדק אזורי לינה ועוד. במהלך הטיול עצמו חבר נוסף היה אמון על האווירה ועל תחושת ההרמוניה והיחד — הוא דאג שכולם יהיו מרוצים, היה קשוב ואמפתי לצורכי חבריו וארגן משחקי חברה בערבים. על החבר האחרון סמכו כולם שהוא זה שיֵדע להוציא את המסע לפועל — להקים מאהל, לארגן מדורה וכדומה.  

ארבעת החברים האלה מייצגים את ארבעת הכוחות המרכזיים בנפש האדם: אש, אוויר, מים ואדמה. תורות רוחניות רבות מייחסות להם חשיבות רבה; לפי היהדות, ארבעת הכוחות האלה הם התשתית של בריאת העולם והאדם. בספרי הקַבּלה הם מוזכרים בהַקבלה לארבע רוחות השמים ולארבעת מלאכי שרת. ספר הזוהר מקביל בין ארבעת היסודות לארבעת החכמים שנכנסו לפרדס, ובספר היצירה נכתב כך: "רוח ומים ואש, שמים נבראו תחילה מאש, ארץ נבראת ממים, אוויר נברא מרוח מכריע בינתיים." תורת היסודות מוזכרת גם בכתביהם של רבנים והוגי דעות יהודים ידועים מתקופת ימי הביניים, בהם הרמב"ם והמהר"ל.  

האָיוּרוֶודָה, תורת הרפואה ההודית, מושתתת כולה על היסודות בחלוקה מעט שונה: פּיטָה (Pitta; אש), וָאטָה (Vata; רוח) ו־קָאפָה (Kapha; מים ואדמה). השלשה הנ"ל מכונה בפי האיורוודה דוֹשוֹת. פירוש השם דוֹשה (Dosha) בסנסקריט, השפה ההינדית העתיקה, הוא "זה הנוטה לצאת מאיזון". לפי התפיסה האיורוודית, שלוש הדושות מצויות בקומבינציות שונות בכול — בכל הנבראים וכעקרון החיים של העולם. כיוון שהנטייה הטבעית שלהן היא לצאת מאיזון, האיורוודה מסבירה כי הדושות משפיעות על כל ההוויה שלנו — על מבנה הגוף, מחזור הדם, המערכת ההורמונלית, מערכת העיכול, מערכת העצבים וגם על תכונות האופי והמערך הנפשי. בדיוק כפי שלכל אדם יש טביעת אצבע ייחודית משלו, כך גם לכל אחד מאיתנו ישנה "טביעת האנרגיה שלו", שמקורה בתמהיל הייחודי של היסודות הנ"ל. 

מדע היוגה מתייחס לשלוש הדושות בכובד ראש. בשיטת היוגה תרפיה קיימת בדיקת דופק המכונה נאדי פריקשה (Nadi Pariksha). בבדיקה זו מניחים שלוש אצבעות על הדופק, סמוך לשורש כף היד, כאשר כל אצבע מסמלת את אחת משלוש הדושות. באצבע שבה נרגיש את הדופק פועם — שם נמצאת הדושה הדומיננטית אצל אותו אדם.  

תורת היסודות נחקרה על ידי פילוסופים כבר בימי יוון העתיקה. במאה ה־5 לפני הספירה טען הפילוסוף אֶמפֶּדוֹקלֶס כי העולם כולו וכל מה שבו מורכב מהיסודות אש, מים, אוויר ואדמה, שמתאפיינים בהיותם נצחיים ובלתי משתנים. התיאוריה של אמפדוקלס, שאומצה לימים על ידי אריסטו, נחקרה אז בהקשרים מדעיים, להסברת מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם. ברבות השנים נעשתה תורה זו בסיס לפילוסופיות שונות במזרח ובמערב ולשיטות הוליסטיות שונות, בהן הרפלקסולוגיה, הרפואה הסינית (שבה החלוקה היא לחמישה יסודות), האסטרולוגיה ועוד.  

בחקירה האישית שלי, את הידע המעמיק והעדכני ביותר בנוגע לארבעת היסודות מצאתי בקורס בשם "תודעת־העל" (כל המידע שבו תוקשר על ידי זאב אבירז), אשר תכניו נועדו לעזור לאנושות לצלוח בקלות ככל האפשר את המעבר לעידן החדש, עידן האש והאוויר. הקורס כולל ידע רב על "אחורי הקלעים" של החיים שלנו: הסיבות ה"גבוהות" לדברים שאנחנו חווים ביומיום, מערך הייעוד שלנו וארבעת היסודות ככוחות המרכזיים שמניעים את בני האדם והעולם.  

לפי הידע של תודעת־העל, ארבעת היסודות הם נושא המחקר של הבריאה שאנחנו חיים בה, והמטרה המרכזית של עולמנו היא חקר השילוב של הארבעה זה עם זה (ועם תתי־היסודות שבתוכם). גם גישה זאת גורסת כי כל דבר בעולם שלנו מורכב משילוב בין ארבעת היסודות, ולכל אחד ואחת מאיתנו תמהיל ייחודי, שהשפעתו חולשת על כל רובדי אישיותנו ועל האופן שבו אנחנו חווים את החיים.  

*** 

כולם מדברים לאחרונה על החשיבות של איזון פנימי, על הצורך להיות מאוזנים. אנשים מצהירים כמעט באגביות שהם חייבים להעלות או להוריד את האנרגיה שלהם. אבל מה זה בכלל אומר להעלות או להוריד אנרגיה? הרי המושג אנרגיה כללי מאוד. במבט דרך משקפי היסודות אפשר לראות שמתחוללים בתוכנו סוגי אנרגיה שונים, ושכל אחד מהם "מושך" לכיוון אחר. אם ניטיב לזהות את האנרגיות העיקריות שאנחנו מורכבים מהן ולעבוד איתן נכון, יהיה לנו קל יותר לסלול את הדרך לאיזון פנימי וליצור חיים עתירי קלילות ושמחה. 

בספר זה אנסה לפתוח דלת להיכרות מעמיקה עם ארבע האנרגיות המרכזיות שמפעילות אותנו ואת העולם. אני מזמינה אתכם לחפש את עצמכם במהלך הקריאה, לבדוק אֵילו יסודות דומיננטיים אצלכם, ואיזה מהם זקוק לחיזוק או לעידון. עד שתסַגלו לעצמכם משקפיים חדשים להתבונן דרכם על עצמכם ועל מי ומה שסביבכם.  

התחלה 

באחד הקיצים האחרונים ישבתי בחדר ההמתנה בבית החולים בזמן שאמי עברה ניתוח. איתי בחדר חיכו אחותי, שני דודים שלי, דודה שלי ובעלה. הניתוח היה צפוי להיות ארוך, וידענו שיעבור זמן עד שהיא תעבור לחדר ההתאוששות.  

כשהשיחות הרגילות הגיעו למיצוי, תהיתי אם יהיה נכון לנצל את הזמן כדי לספר להם על ארבעת היסודות. המשפחה שלי היא "משפחת מים", לפחות ברובה. כלומר, אנשים רגשיים, חמים, שאוהבים ליהנות מהחיים, זקוקים לחברה ויודעים להעריך אותה. בצד הזה של המשפחה המורחבת שלי, מפגשים משפחתיים מתרחשים בתדירות גבוהה, נמשכים שעות ארוכות, לפעמים יום אחרי יום, וזה אף פעם לא יותר מדי בשבילם. השהות איתם מלווה תמיד בהומור, פרצי צחוק ושיחות על ענייני היום. בשנים מוקדמות יותר, שירים וריקודים בסלון הבית של סבתא שלי היו דבר שבשגרה.  

אצל אנשי מים, חברתיות היא ערך עליון. לגדול בתוך משפחה שכזאת, "משפחת חברותא", שם אותי לאורך רוב חיי במשבצת העוף המוזר. אומנם תמיד היה לי נעים בחברתה, אבל בשנותיי הראשונות הרגשתי כמו דג שהוכנס בטעות למים הלא נכונים (תרתי משמע). כטיפוס "אווירי" אני זקוקה להרבה מרחב, המון. אני חייבת לעיתים די תכופות מנה טובה של "זמן לבד". לא בהכרח בשביל לעשות משהו מיוחד, לרוב סתם בשביל להקשיב למחשבות שלי או להתחבר למרחב פנימי נטול הפרעות חיצוניות. מטבעי אני מאוד אוהבת אנשים ואת חברתם, אבל לאורך הזמן גיליתי שלעומת אחרים אני זקוקה ל"זמן לבד" במנות אחרות, גדולות יותר. עכשיו לכי תסבירי את זה לאנשים שהמהות המרכזית שלהם הפוכה לחלוטין משלך. לאנשים שכאלה זה עשוי להישמע מופרך, ובמקרים מסוימים להעליב — איך יכול להיות שאת מעדיפה להיות לבד, כשמציעים לך את האפשרות להיות יחד? 

אז במקום לנסות להסביר את זה — משימה מאתגרת בהחלט מבחינתי (מפני שלא הצלחתי אז להסביר את זה אפילו לעצמי), שתקתי. וכך חלפו להן השנים בתחושה שאני שונה מרוב האנשים סביבי, אבל לא יודעת לשים את האצבע על מה בדיוק ולמה. את השוני הזה פגשתי כמובן לא רק במשפחה, אלא כמעט בכל מסגרת אנושית שהייתי בה. לאורך כל הזמן הזה לא הצלחתי להבין את שורש העניין. אפשר היה כמובן לפטור את זה בכך, שכל אחד מבני המין האנושי שונה מהאחר וזהו זה. אבל עדיין לא היה בכך הסבר לשאלה, מדוע אנחנו מתחברים לאנשים מסוימים בקלות ובמהירות, ובן רגע מוצאים איתם שפה משותפת, בעוד שלאחרים לא נתחבר כלל ואולי אפילו נרתע מהם. וזה בטח לא ענה לי על השאלה למה אנשים מסוימים זקוקים לכל כך הרבה יחד, ואני זקוקה לכל כך הרבה לבד.  

כל זה היה מזמן, הרבה לפני שהכרתי את תיאוריית היסודות, לפני שחקרתי אותה עד דק ביני לבין עצמי, לפני שבדקתי איך היא מתבטאת אצל כל אדם שנכנס לרדיוס שלי, וניסיתי לזהות מהם היסודות הדומיננטיים שלו ומהם היסודות החלשים יותר — לפי צורת הדיבור שלו, קצב ההליכה, המקצוע שבחר לו, הלבוש, מידת ההקפדה על אסתטיקה, אפילו קצב האכילה שלו ועוד. עשיתי את זה כמעט בלי משים; מן הרגע שנחשפתי לעובדה שכולנו מורכבים מארבעת היסודות, ושבאותה נשימה אצל כל אחד מאיתנו התמהיל שונה, התחלתי לבחון כיצד זה בא לידי ביטוי אצל כל אחד ואחת סביבי.  

ובזכות זה שלמדתי את האנשים סביבי, בעצם למדתי את עצמי. לא הייתה לי אז כוונה להשתמש בזה כדי לטפל באחרים או לייעץ להם, אלא רק כדי להכיר אותי ואת העולם טוב יותר ולהפיג מעט את מסך הערפל שחייתי בו. כטיפוס אווירי מה שמניע אותי הוא להבין למה, וזו הייתה נקודת ההתחלה. כאשר הבנתי את השיטה בבסיסה, רציתי לספר עליה לכל העולם. כמו שזה עזר לי — הבהיר לי את עצמי, את העולם שאני חיה בו ואת האנושות סביבי — ידעתי שזה יכול לעזור לכל אחד. סיפרתי על כך בפרוטרוט לכל מי שרצה לשמוע — כל עוד חשתי שיש סקרנות ועניין.  

עם טיפוסים שהאוויר הוא היסוד הדומיננטי אצלם — זה היה הכי קל, כיוון שאלה אנשים שצמאים לידע ומוּנעים מתוך סקרנות. בכל פעם שנתקלתי במישהו כזה, הייתי צריכה פשוט לדבר על זה, ולא משנה מה הייתה הסיטואציה. התפיסה הרווחת אצל טיפוסים אוויריים היא שמכל ידע אפשר להפיק משהו, לכן כמעט בכל רגע נתון אפשר לתפוס אותם לשיחת עומק, כולל במסיבה באמצע הלילה על חוף הים. עם כל השאר זה בדרך כלל סיפור אחר. כדי לצלול לעומקה של שיטה תיאורטית, צריך לכל הפחות למצוא את הזמן, המקום והנסיבות המתאימים.  

ומכאן בחזרה לבית החולים. את חבורת האנשים שהיו סביבי, בני משפחה יקרים ואהובים, אני מכירה כל חיי. מכירה מספיק כדי לדעת, שאי־אפשר ליפול עליהם סתם ככה עם "הרצאה", ושלכל הפחות עליהם להביע עניין, אחרת התחושה תהיה שאני נופלת עליהם, ובמקרים כאלה זה סתם בזבוז זמן. לשמחתי הם גילו סקרנות, ואני פתחתי בהסבר הבא, שהוא בעיניי תמצית הכול: 

העולם שאנחנו חיים בו, כולו וכל מה שבתוכו, מורכב מארבעה יסודות, שהם למעשה ארבעה סוגים של אנרגיה: אש, אוויר, מים ואדמה. כל מה שאנחנו מכירים, כולל הכול — מהדבר הגס ביותר ועד למעודן ביותר — מורכב מהארבעה הנ"ל, בתמהיל כזה או אחר: האוכל שאנחנו אוכלים, העצים, הפרחים, הרהיטים, החפצים, בעלי החיים, בקיצור — הכול.  

וגם אנחנו. אם פורטים אותו למהות האנרגטית הבסיסית ביותר, האדם עשוי גם הוא מארבעת היסודות הללו. מה שמבדיל אותנו זה מזה הוא התמהיל; המידה של כל אחד מהיסודות בתוכנו, והגוון הספציפי, העוצמה, של כל אחד מהם. לאורך החיים תמהיל זה עשוי להשתנות שוב ושוב; לעיתים יסוד אחד עשוי להתחזק ואחר נחלש, ולהפך — בהתאם לידע ולהבנות שרכשנו, לניסיון חיינו ועוד.  

מה שלא משתנה הוא יסוד הבסיס, יסוד "הבית": אחד מבין הארבעה משמש לנו מאז ומעולם כמשקפיים שדרכם אנחנו תופסים וחווים את העולם. זהו היסוד שלרוב יכריע בהחלטות המורכבות שנקבל כמו גם בהחלטות הפשוטות יותר; זהו היסוד שיניע את עיקר מהלך חיינו.  

כדי להבין את זה, צריך קודם כול להתחיל להכיר את היסודות עצמם: 

יסוד האש מייצג את הרצון שלנו.  

יסוד האוויר מייצג את החשיבה וההבנה.  

יסוד המים מייצג את הרגשות שלנו.  

יסוד האדמה מייצג את יכולת הביצוע והמימוש. 

אנרגיית האש מתגלמת בחיינו באמצעות תשוקה, יצירה, יצריות, התלהבות, יוזמה, מנהיגות והליכה אל המטרה. האוויר בא לידי ביטוי באמצעות חשיבה, הבנה, חקירה, העמקה, בהירות, יעילות ואינטואיציה. המים מתגלמים באמצעות המערך הרגשי שלנו, היכולת לאהוב, ליהנות מהחיים ולהתחבר זה לזה. האדמה מתגלמת באמצעות המימוש הפרקטי, והיא באה לידי ביטוי באמצעות ביצועיות, מעשיות, התמדה, התמסרות ומסגרתיות.  

בין שאנחנו מודעים לכך ובין שלא, בכל סיטואציית חיים — מהזניחה ביותר ועד למשמעותית ביותר — אחד מארבעת היסודות הללו אוחז ב"מושכות" ומנווט את דרכנו. לכן, כדי להכיר את עצמנו מקרוב, עלינו להתחיל לזהות את היסודות, להבין כיצד כל אחד מהם פועל בחיים שלנו — ומכאן לנהל אותם טוב יותר. 

כל עוד היסודות שלנו מאוזנים, אפשר לומר בגדול ש"הכול טוב". ברור שגם אז החיים יהיו מלאֵי אתגרים, ומובן שנפגוש מעת לעת כאב ותחושות לא נעימות אחרות, אבל במצב כזה נחווה באופן כללי יציבות, והתחושה הרווחת תהיה שסך הכול הדברים זורמים.  

האתגרים שלנו מתחילים כשהיסודות (אחד מהם או יותר) יוצאים מאיזון. כלומר, כאשר אנרגיה של יסוד מסוים מצויה בעודף, ועקב כך יוצאת משליטה ומתחילה "להשתולל". או במצב ההפוך — כאשר אין לנו מספיק ממנה, ולחוסר שלה יש השלכות בחיינו.  

חשוב להבין: לכולנו יש בדרך כלל שני יסודות חזקים ושניים חלשים. היסודות החזקים הם אלה שקל לנו יותר איתם, לכן הם לרוב יהיו מאוזנים (אבל לא בהכרח). אלה האזורים שלרוב קל וטבעי לנו לשהות בהם. שני היסודות החלשים יותר — בהם בדרך כלל יימצאו נקודות התורפה שלנו. במקומות האלה נפגוש את מצבי החיים שישאבו מאיתנו את מרב הכוחות והמשאבים, כמו זמן, כסף, הצפות רגשיות ועוד. זה עשוי להתבטא באופנים שונים — החל בהתפרצויות זעם, דרך התקפי בכי ועלבון בלתי נשלטים או "לוּפּים" מחשבתיים אינסופיים, וכלה בהתעקשות על דרך שאינה נכונה לנו ושאינה מובילה אותנו למקום הרצוי.  

החדשות הטובות הן שיש מה לעשות; אפשר בהחלט לשנות את המצב ולייצר איזון באותם יסודות שיש לנו פחות שליטה עליהם. השלב הראשון הוא להכיר כל יסוד לעומקו, להבין ממה הוא מורכב, כיצד הוא פועל, ואיך הוא נראה במצבי איזון וחוסר איזון.  

השלב השני הוא לזהות כיצד הוא פועל אצלנו באופן אישי — אֵילו טריגרים מפעילים אותו אצלנו, מה לוחץ לנו על הכפתורים שמעצימים בנו יסוד מסוים, ולחלופין — עד כמה עלינו לחזק יסוד אחר.  

השלב השלישי הוא להגביר או להחליש את מה שנדרש. 

כל אחד מהשלבים הללו חשוב לא פחות מהאחר, אבל מן הסתם ללא שני השלבים הראשונים — המודעות וההיכרות עם היסודות וההבנה כיצד כל אחד מהם פועל ברמה האישית — אי־אפשר לייצר שינוי.  

אחד הדברים היפים שמתרחשים בתהליך הזה הוא שכאשר המוּדעוּת מתחילה לעלות, אנחנו מתחילים להבין שיכולת השליטה שלנו על חיינו גדולה בהרבה מכפי שחשבנו עד כה. וככל שהשליטה על היסודות שבנו מתרחבת וגדלה, כך החיים נעשים קלילים ומדויקים יותר, ומתוך כך הרבה יותר שמחים ומספקים.  

*המשך הפרק זמין בספר המלא*