חצות ושלוש דקות

פרולוג

ויליאם

בשנה הראשונה להיעלמותה של קימברלי אדריאן, אני, המלך הכול־יכול שלא הצליח להציל את אהובתו, הצלתי כל סנטימטר מהממלכה הארורה שלי. כולם היו מאושרים, מספר מקרי הפשע ירד כמעט לאפס, בדיוק כמו העונשים הקשים. חסרי הבית התארחו בבתי הארחה במימון הארמון ואני, המלך כאוב הלב, דאג לכל אחד ואחד מהם כאילו היו אהובתי הנעדרת. אולי היא הייתה בדיוק כמוהם, אבודה ומפוחדת.

ביטלתי אישית את העונשים מהפחד שהיא תנסה לקחת אחד מהם על עצמה, כהרגלה.

הייתי בטוח שקרה לה משהו. היא נשבעה שלעולם לא תברח, שתמיד תבחר בה, או לפחות במה שעושה לה טוב. אני בחרתי בה שוב ושוב בתקווה שיום יבוא וגם היא תבחר בעצמה. בעבר תמיד בחרה באחרים ופגעה בעצמה, ואני תמיד הייתי שם כדי לבחור בה במקומה.

בשנה השנייה כולם, מלבדי, היו בטוחים שהיא מתה, אבל כפי שהיא לימדה אותי, הרגשתי אותה בכל נשימה. יכולתי להישבע שהרגשתי את זה בכל פעם שכאב לה, וזה כאב לי מפני שבכל פעם שזה קרה, לא הייתה לי דרך לעזור לה. זה הרג אותי קצת בכל יום שחלף.

החזרתי את העונשים. אולי מישהו ישמע על בחורה משוגעת שקפצה להציל אדם זר, נסיכת הקרח שהפשירה את הירח. הייתי בטוח שאני האשם בעזיבתה, שקרה לה אסון אך ורק באשמתי.

בשנה השלישית שכנעתי את עצמי שהיא אשמה בעזיבתה, שהיא נטשה אותי, הפנתה את גבה אל האדם שאהב אותה, בחרה בכל דבר אחר מלבדי, מלבדנו. רגע לפני שהרמתי ידיים, נתתי לה הזדמנות אחרונה, אולי תחזור ותשכנע אותי אחרת, תגיד לי מילים יפות יותר מהמחשבות שאכלו אותי בכל לילה.

באין אדם שישכנע אותי שאפשר למלוך בדרך שונה, דיינימור הפכה לסיוט לאור היום. לא היה יוצא או נכנס, העונשים החריפו, בתי ההארחה הפכו למועדוני לילה. שלג כיסה את המדינה, השמש ניסתה נואשות לזרוח בין העננים הכבדים, אך השלג לא הפסיק במשך שלוש שנים, גם לא בחודשי הקיץ.

כבר לא היה קיץ. אפילו אני, שבעבר נהגתי לצחוק איתה על כך שאני לא יכול לעצור את השמש, תהיתי אם השמש באמת עצרה, בדיוק כמו העולם שלי שעצר ביום שבו היא נעלמה.

רגע לפני תום השנה השלישית, מיואש ומתוסכל, רגע לפני שכיביתי לחלוטין כל רגש אנושי בי, נשבעתי שלא תהיה שנה רביעית, שבחצות בדיוק אפסיק את החיפוש אחריה ואחפש אחר כלה חדשה. ארורה תהיה הקודמת. עדיפה יפה ושותקת מאשר דעתנית עם הבטחות ריקות. אמשיך בחיי בדיוק כמוה. הרי איך בחורה אחת יכולה להצליח למוטט ממלכה שלמה?

*המשך הפרק זמין בספר המלא*