להתעורר לחיים

הקדמה

שמי אוריה. תמיד הייתי ילדה שקטה וביישנית, נמנעתי מאור הזרקורים ונחבאתי אל הכלים. חוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני שלי והרגשה שאיני מקובלת בחברה ליוו אותי בכל צעד. הייתי הילדה שישבה בפינת הכיתה והתבוננה מהצד, חששה להשמיע את קולה מפחד שדעתה לא תתקבל או תזכה ללעג.

התחושה שאף אחד לא האמין בי הייתה כבדת משקל על כתפיי הצעירות. בכל פעם שניסיתי לצאת מהקונכייה שלי נתקלתי במבטים ספקניים או בהתעלמות. בנחישות שקטה החלטתי להוכיח לעולם, ובעיקר לעצמי, שאני שווה יותר מהתוויות שהדביקו לי.

במהלך השנים בחרתי לקחת את חיי בידיי. השירות הצבאי שלי היה משמעותי, ובו נאלצתי להתמודד עם אתגרים שדרשו ממני לצאת מאזור הנוחות שלי. לא הסתפקתי בתואר אחד, השגתי שני תארים. כל אחד מהם מסמל ניצחון אישי על הפחדים ועל הספקות. התחלתי לחקור לעומק נושאים כמו ביטחון עצמי, ערך עצמי והתפתחות אישית. במשך עשור שקעתי בלמידה, בקריאת ספרים ובהשתתפות בסדנאות, במטרה להבין את משמעות החיים ולגלות את ייעודי האמיתי.

החיים זימנו לי אתגר נוסף. ב־7 באוקטובר 2023 התעוררתי למציאות חדשה ומטלטלת. המלחמה פרצה, והביאה עימה תחושות של חוסר ודאות ופחד קיומי לגורלי ולגורל משפחתי – שמענו את המחבלים מתקרבים, וחששנו לחיינו. באותה תקופה חוויתי גם פרֵדה כואבת, שהותירה אותי שבורה וריקה. השמנתי, והאהבה העצמית שהצלחתי לבנות בעמל רב התפוגגה. התשוקה לעבודה נעלמה. נראה לי שהעולם סביבי התמוטט, והכאב היה בלתי נסבל.

עם זאת ולמרות הכאוס לא ויתרתי לעצמי. ניצתה בי אש קטנה של תקווה. הבנתי שהדרך היחידה לצאת מהתהום היא להאמין בעצמי מחדש. פניתי לכלים ולתובנות שצברתי במהלך השנים, והתחלתי ליישם אותם בחיי היומיום שלי. צעד אחר צעד בניתי את עצמי מחדש.

כיום, בזכות הכלים שרכשתי ויישמתי, אני מאורסת לאהוב ליבי, אדם שרואה אותי באמת ומקבל אותי כפי שאני. חזרתי למשקל שבו אני מרגישה בריאה ומאושרת. אני מרגישה יפה, שלמה ואהובה. החרדות, שבעבר שיתקו אותי, פחתו משמעותית. אני חיה בהגשמה עצמית, עוסקת בעבודה שממלאת אותי סיפוק, ואוהבת את עצמי ואת חיי כפי שהם.

המסע שעברתי הוכיח לי שאף אחד מאיתנו אינו באמת לבד. כולנו מתמודדים עם אתגרים ומשברים, אך יש בנו כוח להתגבר עליהם. בספר זה אני חולקת איתכם את התובנות, את הכלים ואת החוויות שלמדתי ואספתי לאורך הדרך, במטרה לסייע גם לכם במסע האישי שלכם.

הכנתי עבורכם 30 פרקים, כל אחד מתמקד בנושא מעצים ומפתיע. אני ממליצה לקרוא פרק ביום, לתת לעצמכם זמן להפנים את התובנות וליישם אותן בחייכם. זכרו, השינוי מתחיל בצעד קטן, והמסע שלכם לעבר חיים מאושרים ומלאים יותר מתחיל כאן.

תודה רבה על האמון ועל הבחירה להצטרף אליי למסע הזה. אני מאמינה ביכולתכם ליצור את המציאות שאתם חולמים עליה.

פרק 1
כשהעולם קורס, איך מתמודדים עם משברים?

נתחיל מהשאלה הגדולה: למה תמיד משברים מגיעים בזמן שהכי לא מתאים לנו?

באמת, כאילו החיים מחכים לרגע שאנחנו סבבה עם עצמנו, רגועים, מחייכים, ואז... בום, משבר!

זה יכול להיות פרֵדה כואבת, אובדן של אדם יקר, תחושת תקיעות בעבודה או סתם בוקר שבו שום דבר לא הולך. אם נודה על האמת, החיים אף פעם לא שואלים אותנו: זה זמן טוב בשבילך לקרוס נפשית? לא. הם פשוט מחליטים בשבילנו, ואנחנו נאלצים להתמודד עם התוצאה.

ראשית, תנו לי להרגיע אתכם, זה קורה לכולנו. לאף אחד אין חיים מושלמים, גם אם זה נראה ככה ברשתות החברתיות. כן, גם ההוא שטס עכשיו למלדיביים וההיא שהתארסה אתמול – כולם חוו או יחוו משבר. זה חלק ממשחק החיים.

למה זה כואב לנו כל כך?

• כי המוח שלנו מתוכנת להיבהל. אנחנו אוהבים יציבות, משבר הוא הדבר האחרון שאנחנו רוצים, וכשהוא קורה הגוף נכנס למצב חירום.
• כי אנחנו נותנים למשבר פרשנות קיצונית. במקום להגיד לעצמנו שזה רק שלב בחיים, אנחנו חושבים מייד: אני כישלון, כלום לא הולך לי, אני לא אתגבר על זה.
• כי קשה לנו לקבל שינויים. גם אם המצב לפני המשבר לא היה אידיאלי, עדיין היה לנו נוח שם. שינוי זה דבר מפחיד.
  איך מתמודדים עם משברים?

אוקיי, זה החלק החשוב. בואו ננשום עמוק. לא להילחץ, אין כאן תרגילים מסובכים או מדיטציות של 40 דקות. יש כאן דברים אמיתיים שעובדים:

שלב 1: ניתן לעצמנו זמן להתפרק

כן, לא צריך להעמיד פנים שהכול בסדר. ניתן לעצמנו רגע לכעוס, לבכות, להתבאס. נאכל שוקולד, נראה סדרות מטופשות, נכתוב ביומן שאנחנו כועסים ומתוסכלים על כל העולם, נתחיל להוציא את הכול החוצה, אבל נשים לעצמנו דד־ליין: יום או יומיים של רחמים עצמיים, ואז נתחיל לפעול.

שלב 2: נחפש נקודת אחיזה קטנה

נשאל את עצמנו: מה הדבר הקטן שאפשר לעשות עכשיו? זה יכול להיות לקום מהמיטה, לצאת להליכה, לדבר עם חבר טוב או אפילו רק להתקלח ולשים מוזיקה. כל פעולה קטנה מחזירה לנו את תחושת השליטה.

שלב 3: נפסיק להאמין לכל מחשבה שעוברת לנו בראש

המוח שלנו ברגעים כאלה מתנהג כמו תסריטאי של סרטי אימה. הוא זורק מחשבות כמו: לעולם לא אמצא אהבה, אתקע לנצח, כלום לא מסתדר לי בחיים. אז בואו נרגיע רגע – אלה רק מחשבות, לא עובדות. המוח מחפש הסברים לכל מה שקורה, אבל הוא לא תמיד צודק. לא חייבים להאמין לו.

שלב 4: ניזכר במשברים קודמים שהתגברנו עליהם

בואו נעשה רגע רשימה בראש: כמה פעמים בעבר הרגשנו שהכול קורס? עכשיו נחשוב – כמה פעמים הצלחנו לצאת מזה? בדיוק. תמיד בסוף יוצאים מזה. גם הפעם.

שלב 5: נמצא משמעות חדשה

לפעמים משברים הם סימן שהגיע הזמן לשינוי. אם המשבר הגיע בגלל פרֵדה, אולי זה סימן שהקשר לא היה נכון לנו. אם העבודה שלנו מתסכלת אותנו, אולי זה הזמן לחפש כיוון חדש. המשבר לא בא סתם, הוא בא להגיד לנו משהו. נקשיב לו.

פרק 2
אנחנו לא לבד, המשבר הוא זמני

אולי אנחנו מרגישים שהמשבר שלנו הוא סוף העולם, אבל תנו לי לספר לכם משהו: גם כשהייתי במקום הכי נמוך שלי, כשהרגשתי שאין מוצא, החיים נמשכו. זה בדיוק מה שקורה.

הבעיה הכי גדולה של משברים היא שהם גורמים לנו להרגיש שאנחנו לבד במערכה. אנחנו בטוחים שרק לנו זה קורה. אבל האמת? כולנו עוברים את זה. כולנו. אפילו האנשים הכי מצליחים בעולם חווים משברים. סטיב ג'ובס פוטר מהחברה שהוא עצמו הקים. אופרה וינפרי פוטרה מהטלוויזיה כי אמרו לה שהיא לא מתאימה למסך. אם הם הצליחו לקום מהקרשים, גם אנחנו יכולים.

למה משברים גורמים לנו להרגיש שהם גדולים ומפחידים כל כך?

• כי אנחנו בתוך הסערה. זה כמו להסתכל על הסערה מבחוץ או להיות בתוכה. כשאנחנו בפנים הכול נראה עצום, אבל בעוד כמה חודשים, כשנסתכל לאחור, נבין שזה היה רק פרק קטן בסיפור שלנו.
• כי נדמה לנו שאין דרך החוצה – לפעמים אנחנו פשוט לא רואים איך נצא מזה. אבל יש דרך, תמיד. פשוט צריך לעשות צעד אחד קטן קדימה.
• כי אנחנו מרגישים לבד, וזה הדבר הכי קשה. כשאנחנו מרגישים שאין לנו עם מי לדבר המשבר הופך להיות מפחיד יותר.
  מה עושים עם זה?
• מדברים עם מישהו שעבר משהו דומה. אין כמו להקשיב למישהו שכבר היה שם. זה נותן תקווה. זה מזכיר לנו שאנחנו לא הראשונים וגם לא האחרונים שעוברים את זה.
• כותבים לעצמנו מכתב מהעתיד. נדמיין את עצמנו בעוד שנה, אחרי שהמשבר ייגמר. מה היינו רוצים להגיד לעצמנו של היום? נכתוב את זה, ונקרא את מה שכתבתנו כשקשה לנו.
• נתחיל לזוז, אפילו קצת. נכון, אין לנו כוח. אנחנו רק רוצים להישאר במיטה. אבל נכריח את עצמנו לעשות משהו קטן, אפילו אם זה רק לצאת מהבית לכמה דקות. כל תזוזה פיזית משפיעה על מצב הרוח.
• נזכיר לעצמנו שהזמן הוא התרופה הכי טובה. כל מה שמרגיש נצחי עכשיו, ייראה אחרת בעוד כמה חודשים. החיים הם גלגל. שום דבר לא נשאר באותו מקום לנצח.

אז עכשיו, כשהבנו שהמשבר זמני ושאנחנו לא לבד, הגיע הזמן לדבר על איך מתחילים לצאת ממנו ולהחזיר את האור לחיים. נתחיל לכתוב את התובנות מכל פרק וליישם אותן, ובקרוב חיינו ישתנו.