איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם
מכר
מאות
עותקים
איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם
מכר
מאות
עותקים

איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם

3.5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

לוסי וילטס

לוסי וילטס היא פסיכולוגית קלינית. היא עובדת בשירות הבריאות הלאומי ) NHS ( ברדינג מזה 16 שנה, מאז השלימה את הכשרתה הקלינית. לוסי עובדת עם ילדים עם בעיות גופניות במחלקת הילדים בבית החולים רויאל ברקשייר, וכן מנהלת את המרפאה ומעבדת המחקר להפרעות חרדה של ילדים, שאותה הקימה לפני עשר שנים. המרפאה, שנמצאת באחריות משולבת של שירות הבריאות הלאומי ושל אוניברסיטת רדינג, מעניקה שירותי אבחון וטיפול לילדים ולמתבגרים עם מגוון הפרעות חרדה. בעבודת הדוקטור שלה חקרה לוסי את תפקיד המשפחה בהתפתחות חרדה בתקופת הילדות. לוסי מתגוררת בברקשייר עם בעלה אנדרו וילדיה ג’וסלין וצ’רלי.

קת'י קרסוול

קת'י קרסוול היא פסיכולוגית קלינית ועמיתת מחקר באוניברסיטת רדינג בבריטניה. מאז סיום הכשרתה הקלינית עבדה קתי עם ילדים ועם משפחות במגוון מוסדות לבריאות הנפש, בין היתר במרפאות כלליות, בבתי חולים וכחלק מצוות לטיפול בבעיות נפשיות של ילדים ומתבגרים. היא כתבה את עבודת הדוקטור שלה על התפתחות דפוסי חשיבה חרדתיים בילדים, ויש לה תעודה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים ובמתבגרים. בשמונה השנים האחרונות היא חלק מצוות יחידת המחקר באוניברסיטת רדינג וכן מטפלת בילדים עם הפרעות חרדה ובמשפחותיהם. היא מתגוררת באוקספורדשייר עם בן־זוגה קולין ובנה ג’ו.

תקציר

ילדים רבים הם ביישנים מטבעם, אך ביישנות וחרדה חברתית קיצוניות עלולות לגרום לבעיות חמורות יותר, כגון הימנעות מהליכה לבית הספר, קשיים ברכישת חברים והתפתחות של חרדה חברתית בבגרות. על סמך ניסיונן בטיפול במאות ילדים ובהוריהם, הפסיכולוגיות לוסי וילטס וקת'י קרסוול מסבירות איך יכולים הורים לסייע לילד ביישן ללמוד לאתגר את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלו, ולרכוש ביטחון בתחומי הפעילות השונים שבחייו.
* למדו מה גורם לביישנות ואיך לזהות זאת בילדכם
 * עזרו לילדכם להתמודד עם החרדות בעזרת השיטה הקוגניטיבית התנהגותית
 * קבלו עצות איך לעזור לילד המתבגר שלכם להתגבר על ביישנות ועל חרדה חברתית
 * קראו על התמודדות עם הימנעות מבית הספר ועם בעיות התנהגות
* קריאת חובה להורים, למורים ולאנשים שעובדים עם ילדים.
 ד"ר קת'י קרסוול וד"ר לוסי וילטס עובדות במרפאה ומעבדת המחקר להפרעות חרדה באוניברסיטת רדינג, ומומחיות בטיפול בהפרעות חרדה של ילדים. במדריכי העזרה העצמית "איך להתגבר על" נעשה שימוש בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) כדי להתגבר על הפרעות שונות על-ידי שינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות לא יעילים. השיטה הקוגניטיבית התנהגותית היא אמצעי מועדף ברחבי העולם לטיפול בהפרעות מתמשכות, נפשיות וגופניות גם יחד, שפוגמות באיכות החיים. מדריכים רבים בסדרה "איך להתגבר על" מומלצים על-ידי משרד הבריאות הבריטי כחלק מתכנית לעידוד שימוש בספרי עזרה עצמית לפי עקרונות הCBT.

פרק ראשון

פרק 1
מהן ביישנות וחרדה חברתית?
 

מבוא לספר הזה
מובן לנו שאתם נלהבים לצלול עמוק לחלקים המעשיים של הספר. עם זאת אנו ממליצות לכם לקרוא את חמשת הפרקים הקצרים להלן, בהם אנו מתוות את מהותן של הביישנות ושל החרדה החברתית ואת סיבותיהן, לפני שתדלגו לחלק השני, וזאת משלושה נימוקים עיקריים. ראשית, בפרקים 1 ו-2 מתוארת מהות הביישנות והחרדה החברתית. לאחר שתקראו את הפרקים האלה, תוכלו להחליט אם הספר הזה אכן מתאים לכם, בכך שהם יעזרו לכם לוודא שילדכם אמנם ביישן או סובל מחרדה חברתית. שנית, פרק 3 יעזור לכם לקבוע באיזו מידה הביישנות או החרדה החברתית של ילדכם מהוות בעיה ואם נכון להתמודד אתה כעת. לבסוף, בשני הפרקים האחרונים מוסבר איך מתפתחות ביישנות וחרדה חברתית אצל הילד ומה מונע מן הילד להתגבר על הבעיה. המידע בפרקים אלה מבהיר את הרציונל לכל תרגול שתעשו בהמשך, כשתמלאו אחר ההנחיות שבחלק השני. אם תבינו מדוע אתם פועלים לפי הנחיות המדריך, תוכלו ליישם את האסטרטגיות המוצעות בו ביתר קלות, והדבר יסייע לכם להתמיד במעשיכם גם ברגעים קשים. עוד סיבה לקרוא את החלק הראשון היא שתכירו בו חמישה ילדים: רְבֶּקָה, מייקל, לורֶן, פיטר ואֶמילי. כולם היו ביישנים או חוו חרדה חברתית, וכך תיחשפו לרקע לקשייהם, לפני שתקראו בחלק השני על הדרך שבה התגברו על הקשיים בעזרת הוריהם.
 
מהי ביישנות
תחושת חרדה של ילדים מפני דברים שונים היא תופעה שכיחה. היא חלק מתהליך ההתבגרות והלמידה על העולם. לדוגמה, תינוקות נבהלים לעתים מרעשים חזקים ובני ארבע וחמש פוחדים לפעמים ממפלצות בחושך. גם ילדים קטנים נוטים לחרדה בנסיבות חברתיות. סביר בהחלט שילדכם הפעוט ישתוק בנוכחותם של אנשים שאינם מוּכָּרים לו היטב. אפשר להבינו אם יחווה חרדה כשיתחיל ללכת לגן או לבית הספר; רוב הילדים חווים זאת. הוא עשוי להרגיש מתח כשילך לגן ילדים או למועדונית או שיתארח אצל חבר לראשונה. הוא עשוי לשתוק בפגישה ראשונה עם אדם שהוא אינו מכיר או שהוא פוגש לעתים רחוקות. כל ההתנהגויות האלה נורמליות.
 
רבקה בת ארבע ובקרוב תתחיל ללמוד בבית הספר. אמה מוטרדת מאוד כי רבקה מתוחה בנוכחות אנשים אחרים והיא חוששת שילדתה תתקשה ללכת לבית הספר. כשהייתה תינוקת, רבקה הייתה שקטה מאוד ומכונסת בעצמה בפגישות עם אימהות ותינוקות אחרים, ולפעמים מתוחה. כשרבקה גדלה מעט, התחילה ללכת לגן הילדים. רבקה הייתה ביישנית ביותר ודיברה מעט מאוד עם הגננות ועם הילדים. כבר שנה וחצי היא בגן והיא משחקת רק עם שני ילדים שהיא מכירה היטב. היא מדברת עם גננת אחת בלבד. רבקה הייתה תמיד צמודה לאימא. אימא של רבקה ניסתה לעודד אותה להשתלב יותר בחברה, הזמינה הביתה את חברותיה הקרובות ולקחה אותה לשיעורי בלט. למרות זאת כשחברותיה של אמה מתארחות בבית, רבקה שומרת על שקט, על אף שהיום היא מכירה אותן היטב. כשמישהו פוגש את אמה באקראי ועומד ומפטפט אתה, רבקה מורידה את הראש או מפנה את המבט.
 
ילדים ביישנים אינם מתרגלים למצבים האלה, לכן הם כמעט תמיד מרגישים מתח במצב חברתי אחד או יותר, כגון ללכת לגן או לבית הספר, להתארח אצל חבר, לשוחח עם מבוגרים. הם שקטים מאוד במפגשים עם אנשים, הם לא יוצרים קשר עין והם מתוחים או מוטרדים מן הרושם שהם משאירים על הסובבים אותם. ילדים ביישנים נרתעים מאותם מצבים חברתיים; הם ייכנסו אליהם בחשש ובזהירות. הם נוטים לשחק או לבלות לבדם יותר מילדים שאינם ביישנים ולתקשר פחות עם חבריהם לכיתה. במפגש עם ילדים, לדוגמה בגן השעשועים, הם לפעמים עומדים מהצד וצופים בפעילויות קבוצתיות ולא מצטרפים. ילדים ביישנים עשויים להיות פחות אסרטיביים ממי שאינם ביישנים: הם נוטים פחות להביע את דעתם או לעמוד עליה. קשה להם לבקש את עזרתם של מורים ושל למבוגרים אחרים. לילדים ביישנים, האינטראקציה עם מי שלא מוּכָּר להם קשה ביותר. מנגד, הם עשויים להיות דברנים ובטוחים בעצמם בבית עם המשפחה או עם חברים קרובים.
 
מייקל בן שש. קשה היה לו להתרגל לבית הספר אבל היום הוא הולך לשם בשמחה. עם זאת הוא חרד ללכת לשירותים בבית הספר ומסרב להיכנס אליהם. בעקבות זאת הוא לפעמים מרטיב את מכנסיו בבית הספר. מאותה הסיבה הוא שותה מעט מאוד בבית הספר כדי שיוכל "להתאפק" עד שיגיע הביתה. מייקל מתואר כשקט בכיתה וכמי שלעולם לא מצביע. קשה לו לפעול בצוות; בהפסקות, כששאר הילדים משחקים בכדורגל, הוא לעתים קרובות עומד בשולי המגרש. יש למייקל חברים למשחק אלא שהוא נגרר אחריהם ולרוב לא מתבטא בעצמו. לבקשתו רשמו אותו הוריו לצופים אלא שהיום הוא מסרב ללכת והוריו חושבים שהוא מפסיד חוויות רבות של ילדים בגילו.
בבית מייקל דברן ונהנה לבלות עם סבא וסבתא ועם בן דודו. אין לו קושי לשהות בביתם והריחוק מהוריו לא מטריד אותו.
 
ייתכן שאתם קוראים את הספר הזה משום שאתם רואים בעיה בביישנותו של ילדכם; אבל ביישנות נתפסת לפעמים כתכונה חיובית. ילדים ביישנים נתפסים כילדים חביבים ובפרט בבריטניה, שבה איפוק הוא תכונה מוערכת ביותר. ילדים ביישנים מתנהגים יפה מחוץ לבית; הם לא עושים בעיות למורים או להורים אחרים והם נחשבים לרגועים ולרציניים, בניגוד בולט לילדים תוקפניים או אימפולסיביים. ביישנות נתפסת כתכונה חיובית אצל בנות יותר מאשר אצל בנים, שמצופה מהם לרוב להיות קולניים ומלאי מרץ. אבל גם אם ביישנות היא תכונה חיובית באישיותו של ילדכם, היא עלולה להפריע. לדוגמה, ילדים ביישנים רבים אינם מסוגלים להשתתף לגמרי בפעילויות חברתיות. ביישנותם של הילדים האלה הפכה לבעיה: נוהגים לכנותה חרדה חברתית.
 
מהי חרדה חברתית?
מילים רבות משמשות לתיאור אדם "חרד" ובהן: מפוחד, מבוהל, מתוח, מוטרד. בכל גיל עשויים לחוות חרדה. למעשה כל הילדים חווים מידה מסוימת של חרדה, ואף יש בכך תועלת. ילדים אשר חרדים מעט ממבחנים יִטּוּ לפתח מוטיבציה להתכונן במטרה להצליח; כמו כן מעט חרדה לקראת השתתפות במחזה או ביום ספורט בבית הספר יכולה לסייע לילדים לשפר את ביצועיהם. חרדה עשויה להיות לעזר משום היא גורמת לנו לפעול במהירות אם נרגיש שאנו בסכנה. למשל, כשאנחנו חוצים כביש ומבחינים ברכב מתקרב, החרדה מזרזת אותנו להסתלק מן הדרך! אצל רוב הילדים החרדה אינה קיצונית והיא אינה מפריעה להם בחיים. ילדים רבים, לדוגמה, פוחדים לדבר בפני קהל גדול של ילדים או של מבוגרים אבל הפחד אינו גורם להם להפסיק פעילויות כגון הליכה לבית הספר או למועדונית. עם זאת חרדתם של כמה ילדים מוקצנת ומפריעה משמעותית לחיי היום-יום; בתופעה הזאת יש לראות בעיה. כך למשל, יש ילדים שפוחדים לדבר בפני אחרים עד כדי כך שהם מפסיקים ללכת לפעילויות מחוץ לבית הספר - למשל לתנועת נוער - ובמקרים קיצוניים, מפסיקים ללכת לבית הספר מחשש שיידרשו לדבר בפני קהל ילדים או מבוגרים. פחדם מוגזם כי הוא מונע מהם לעסוק בפעילויות שגרתיות או הופך אותן למסובכות.
 
לורֶן בת תשע. היא פוחדת לבקש עזרה בכיתה ולענות לשאלות. היא שונאת מבחנים מחשש לציון גרוע ולעתים קרובות ראשה כואב בימי מבחנים. לורן גם חושבת שכל סוג של הופעה, לרבות הצגה בבית הספר, היא גורם לחרדה. יש ללורן חברות בבית הספר והיא מארחת אותן בביתה. היא גם מתארחת בבתיהם של ילדים ומשחקת אתם, היא הולכת לתנועת נוער אבל קשה לה לחבור לילדים לא מוּכָּרים. לורן טוענת שחרדת החברה שלה לא מפריעה לה. אבל אמה מוטרדת; נראה לה ששתיקה בכיתה תגרום ללורן בעיות לכשתגדל. היא גם דואגת ליכולתה של לורן להסתדר בתיכון, כי יהיו שם ילדים לא מוּכָּרים רבים והיא חוששת שיתנכלו לה.
 
חרדה חברתית היא ביישנות קיצונית. היא סוג ייחודי של חרדה המתרחשת כשהילד נפגש עם אנשים אחרים, כגון בעת הליכה לבית הספר, מפגש עם חברים ויציאה למסעדות. ילדים עם חרדה חברתית חוששים שמא יעשו מעשה מטופש שבגללו ילדים או מבוגרים ילעגו להם או יפתחו כלפיהם יחס שלילי. לכן הם מרגישים אי-נוחות ומתח באינטראקציה עם אחרים. ההרגשה עלולה לגרום להם להיות שקטים ומכונסים בעצמם, בדומה לילד ביישן; חלקם יהיו מתוחים או כעוסים. ילדים הסובלים מחרדה חברתית ינסו להתרחק ממקומות שנוכחים בהם ילדים או מבוגרים כדי שלא ירגישו מבוכה ואי-נוחות. ההתרחקות עלולה להביא לבידודם מחברים ולהפסד התנסויות. לפעמים, אך לא תמיד, חסרים לילדים עם חרדה חברתית כישורים חברתיים (כלומר, הם אינם יודעים מהי אינטראקציה עם הזולת) והדבר עלול להחמיר עוד בגלל היעדר הקשר עם ילדים ומבוגרים. ילדים עם חרדה חברתית הם בדרך כלל פחות חרדים בחברת אנשים המוכרים להם היטב, למשל בני הבית, קרובי משפחה וידידים קרובים.
 
פיטר בן השתיים-עשרה סובל מחרדה חברתית בולטת. הוא שונא ללכת לבית הספר ומנסה מדי יום להישאר בבית, אבל אמו מפצירה בו שילך. לפעמים הוא נשאר בבית, כי אמו אינה יודעת אם הוא באמת חולה ולעתים הוא מקיא בבוקר. יש לו שני חברים אבל הוא לא נפגש אתם מחוץ לבית הספר. המורים מתארים את פיטר כשתקן. הוא מעדיף להישאר בבית או לשחק עם בן-דודו. הוא שונא ללכת למסיבות. בבית פיטר דברן אבל הוא לא מוכן לענות לטלפון והוא שותק כשחברים של אמו ושל אביו החורג באים לבקר. אמו ואביו החורג מודאגים מהיותו בודד; הם היו רוצים שיצא יותר עם חברים. הם גם מוטרדים מהיעדרויותיו מבית הספר; הם מותשים מן העימותים החוזרים ונשנים אתו סביב ההליכה לבית הספר.
 
בחלק השני - המדריך - נדון בדרכים בהן תוכלו לסייע לילדכם להתמודד עם כמה מן הבעיות שנתקלים בהן ילדים הסובלים מביישנות ומחרדה חברתית. שיטותינו מתאימות גם לילדים שביישנותם פחות חמורה ואינה מהווה בעיה בשלב הזה, וניתן להשתמש בהן למניעת התרחשותן של בעיות בעתיד. אנו מעמידות לרשותו של ילדכם כישורים לחיים, שיענו על היקף רב של בעיות שהוא עלול לעמוד בפניהן בעתיד.
 
אמילי בת חמש-עשרה. היא ביישנית מאז ומתמיד. אמילי שתקנית בבית הספר ובנוכחות חבריה אבל היא מתחברת עם צעירים אחרים. היא שונאת אימון גופני ותמיד מנסה להוציא מאמה מכתב שחרור. היא שקטה בנוכחות החברים של הוריה ומסתייגת מלבקש עזרה בחנויות או מלדבר עם אנשים מבוגרים לא מוּכָּרים. היא מבקשת מאמה לשלם כשהן יוצאות לקניות מחשש שתטעה ותהיה לצחוק. אמילי אינה אוהבת לאכול בפני אנשים בגלל יתר מודעות עצמית. אמילי מצהירה שהיא מרוצה מן המצב כפי שהוא ושהיא פשוט "טיפוס של בית". אבל הוריה חושבים שהיא מחמיצה פעילויות של צעירים והם דואגים לעתידה באוניברסיטה ובעבודה.

לוסי וילטס

לוסי וילטס היא פסיכולוגית קלינית. היא עובדת בשירות הבריאות הלאומי ) NHS ( ברדינג מזה 16 שנה, מאז השלימה את הכשרתה הקלינית. לוסי עובדת עם ילדים עם בעיות גופניות במחלקת הילדים בבית החולים רויאל ברקשייר, וכן מנהלת את המרפאה ומעבדת המחקר להפרעות חרדה של ילדים, שאותה הקימה לפני עשר שנים. המרפאה, שנמצאת באחריות משולבת של שירות הבריאות הלאומי ושל אוניברסיטת רדינג, מעניקה שירותי אבחון וטיפול לילדים ולמתבגרים עם מגוון הפרעות חרדה. בעבודת הדוקטור שלה חקרה לוסי את תפקיד המשפחה בהתפתחות חרדה בתקופת הילדות. לוסי מתגוררת בברקשייר עם בעלה אנדרו וילדיה ג’וסלין וצ’רלי.

קת'י קרסוול

קת'י קרסוול היא פסיכולוגית קלינית ועמיתת מחקר באוניברסיטת רדינג בבריטניה. מאז סיום הכשרתה הקלינית עבדה קתי עם ילדים ועם משפחות במגוון מוסדות לבריאות הנפש, בין היתר במרפאות כלליות, בבתי חולים וכחלק מצוות לטיפול בבעיות נפשיות של ילדים ומתבגרים. היא כתבה את עבודת הדוקטור שלה על התפתחות דפוסי חשיבה חרדתיים בילדים, ויש לה תעודה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים ובמתבגרים. בשמונה השנים האחרונות היא חלק מצוות יחידת המחקר באוניברסיטת רדינג וכן מטפלת בילדים עם הפרעות חרדה ובמשפחותיהם. היא מתגוררת באוקספורדשייר עם בן־זוגה קולין ובנה ג’ו.

עוד על הספר

איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם לוסי וילטס, קת'י קרסוול

פרק 1
מהן ביישנות וחרדה חברתית?
 

מבוא לספר הזה
מובן לנו שאתם נלהבים לצלול עמוק לחלקים המעשיים של הספר. עם זאת אנו ממליצות לכם לקרוא את חמשת הפרקים הקצרים להלן, בהם אנו מתוות את מהותן של הביישנות ושל החרדה החברתית ואת סיבותיהן, לפני שתדלגו לחלק השני, וזאת משלושה נימוקים עיקריים. ראשית, בפרקים 1 ו-2 מתוארת מהות הביישנות והחרדה החברתית. לאחר שתקראו את הפרקים האלה, תוכלו להחליט אם הספר הזה אכן מתאים לכם, בכך שהם יעזרו לכם לוודא שילדכם אמנם ביישן או סובל מחרדה חברתית. שנית, פרק 3 יעזור לכם לקבוע באיזו מידה הביישנות או החרדה החברתית של ילדכם מהוות בעיה ואם נכון להתמודד אתה כעת. לבסוף, בשני הפרקים האחרונים מוסבר איך מתפתחות ביישנות וחרדה חברתית אצל הילד ומה מונע מן הילד להתגבר על הבעיה. המידע בפרקים אלה מבהיר את הרציונל לכל תרגול שתעשו בהמשך, כשתמלאו אחר ההנחיות שבחלק השני. אם תבינו מדוע אתם פועלים לפי הנחיות המדריך, תוכלו ליישם את האסטרטגיות המוצעות בו ביתר קלות, והדבר יסייע לכם להתמיד במעשיכם גם ברגעים קשים. עוד סיבה לקרוא את החלק הראשון היא שתכירו בו חמישה ילדים: רְבֶּקָה, מייקל, לורֶן, פיטר ואֶמילי. כולם היו ביישנים או חוו חרדה חברתית, וכך תיחשפו לרקע לקשייהם, לפני שתקראו בחלק השני על הדרך שבה התגברו על הקשיים בעזרת הוריהם.
 
מהי ביישנות
תחושת חרדה של ילדים מפני דברים שונים היא תופעה שכיחה. היא חלק מתהליך ההתבגרות והלמידה על העולם. לדוגמה, תינוקות נבהלים לעתים מרעשים חזקים ובני ארבע וחמש פוחדים לפעמים ממפלצות בחושך. גם ילדים קטנים נוטים לחרדה בנסיבות חברתיות. סביר בהחלט שילדכם הפעוט ישתוק בנוכחותם של אנשים שאינם מוּכָּרים לו היטב. אפשר להבינו אם יחווה חרדה כשיתחיל ללכת לגן או לבית הספר; רוב הילדים חווים זאת. הוא עשוי להרגיש מתח כשילך לגן ילדים או למועדונית או שיתארח אצל חבר לראשונה. הוא עשוי לשתוק בפגישה ראשונה עם אדם שהוא אינו מכיר או שהוא פוגש לעתים רחוקות. כל ההתנהגויות האלה נורמליות.
 
רבקה בת ארבע ובקרוב תתחיל ללמוד בבית הספר. אמה מוטרדת מאוד כי רבקה מתוחה בנוכחות אנשים אחרים והיא חוששת שילדתה תתקשה ללכת לבית הספר. כשהייתה תינוקת, רבקה הייתה שקטה מאוד ומכונסת בעצמה בפגישות עם אימהות ותינוקות אחרים, ולפעמים מתוחה. כשרבקה גדלה מעט, התחילה ללכת לגן הילדים. רבקה הייתה ביישנית ביותר ודיברה מעט מאוד עם הגננות ועם הילדים. כבר שנה וחצי היא בגן והיא משחקת רק עם שני ילדים שהיא מכירה היטב. היא מדברת עם גננת אחת בלבד. רבקה הייתה תמיד צמודה לאימא. אימא של רבקה ניסתה לעודד אותה להשתלב יותר בחברה, הזמינה הביתה את חברותיה הקרובות ולקחה אותה לשיעורי בלט. למרות זאת כשחברותיה של אמה מתארחות בבית, רבקה שומרת על שקט, על אף שהיום היא מכירה אותן היטב. כשמישהו פוגש את אמה באקראי ועומד ומפטפט אתה, רבקה מורידה את הראש או מפנה את המבט.
 
ילדים ביישנים אינם מתרגלים למצבים האלה, לכן הם כמעט תמיד מרגישים מתח במצב חברתי אחד או יותר, כגון ללכת לגן או לבית הספר, להתארח אצל חבר, לשוחח עם מבוגרים. הם שקטים מאוד במפגשים עם אנשים, הם לא יוצרים קשר עין והם מתוחים או מוטרדים מן הרושם שהם משאירים על הסובבים אותם. ילדים ביישנים נרתעים מאותם מצבים חברתיים; הם ייכנסו אליהם בחשש ובזהירות. הם נוטים לשחק או לבלות לבדם יותר מילדים שאינם ביישנים ולתקשר פחות עם חבריהם לכיתה. במפגש עם ילדים, לדוגמה בגן השעשועים, הם לפעמים עומדים מהצד וצופים בפעילויות קבוצתיות ולא מצטרפים. ילדים ביישנים עשויים להיות פחות אסרטיביים ממי שאינם ביישנים: הם נוטים פחות להביע את דעתם או לעמוד עליה. קשה להם לבקש את עזרתם של מורים ושל למבוגרים אחרים. לילדים ביישנים, האינטראקציה עם מי שלא מוּכָּר להם קשה ביותר. מנגד, הם עשויים להיות דברנים ובטוחים בעצמם בבית עם המשפחה או עם חברים קרובים.
 
מייקל בן שש. קשה היה לו להתרגל לבית הספר אבל היום הוא הולך לשם בשמחה. עם זאת הוא חרד ללכת לשירותים בבית הספר ומסרב להיכנס אליהם. בעקבות זאת הוא לפעמים מרטיב את מכנסיו בבית הספר. מאותה הסיבה הוא שותה מעט מאוד בבית הספר כדי שיוכל "להתאפק" עד שיגיע הביתה. מייקל מתואר כשקט בכיתה וכמי שלעולם לא מצביע. קשה לו לפעול בצוות; בהפסקות, כששאר הילדים משחקים בכדורגל, הוא לעתים קרובות עומד בשולי המגרש. יש למייקל חברים למשחק אלא שהוא נגרר אחריהם ולרוב לא מתבטא בעצמו. לבקשתו רשמו אותו הוריו לצופים אלא שהיום הוא מסרב ללכת והוריו חושבים שהוא מפסיד חוויות רבות של ילדים בגילו.
בבית מייקל דברן ונהנה לבלות עם סבא וסבתא ועם בן דודו. אין לו קושי לשהות בביתם והריחוק מהוריו לא מטריד אותו.
 
ייתכן שאתם קוראים את הספר הזה משום שאתם רואים בעיה בביישנותו של ילדכם; אבל ביישנות נתפסת לפעמים כתכונה חיובית. ילדים ביישנים נתפסים כילדים חביבים ובפרט בבריטניה, שבה איפוק הוא תכונה מוערכת ביותר. ילדים ביישנים מתנהגים יפה מחוץ לבית; הם לא עושים בעיות למורים או להורים אחרים והם נחשבים לרגועים ולרציניים, בניגוד בולט לילדים תוקפניים או אימפולסיביים. ביישנות נתפסת כתכונה חיובית אצל בנות יותר מאשר אצל בנים, שמצופה מהם לרוב להיות קולניים ומלאי מרץ. אבל גם אם ביישנות היא תכונה חיובית באישיותו של ילדכם, היא עלולה להפריע. לדוגמה, ילדים ביישנים רבים אינם מסוגלים להשתתף לגמרי בפעילויות חברתיות. ביישנותם של הילדים האלה הפכה לבעיה: נוהגים לכנותה חרדה חברתית.
 
מהי חרדה חברתית?
מילים רבות משמשות לתיאור אדם "חרד" ובהן: מפוחד, מבוהל, מתוח, מוטרד. בכל גיל עשויים לחוות חרדה. למעשה כל הילדים חווים מידה מסוימת של חרדה, ואף יש בכך תועלת. ילדים אשר חרדים מעט ממבחנים יִטּוּ לפתח מוטיבציה להתכונן במטרה להצליח; כמו כן מעט חרדה לקראת השתתפות במחזה או ביום ספורט בבית הספר יכולה לסייע לילדים לשפר את ביצועיהם. חרדה עשויה להיות לעזר משום היא גורמת לנו לפעול במהירות אם נרגיש שאנו בסכנה. למשל, כשאנחנו חוצים כביש ומבחינים ברכב מתקרב, החרדה מזרזת אותנו להסתלק מן הדרך! אצל רוב הילדים החרדה אינה קיצונית והיא אינה מפריעה להם בחיים. ילדים רבים, לדוגמה, פוחדים לדבר בפני קהל גדול של ילדים או של מבוגרים אבל הפחד אינו גורם להם להפסיק פעילויות כגון הליכה לבית הספר או למועדונית. עם זאת חרדתם של כמה ילדים מוקצנת ומפריעה משמעותית לחיי היום-יום; בתופעה הזאת יש לראות בעיה. כך למשל, יש ילדים שפוחדים לדבר בפני אחרים עד כדי כך שהם מפסיקים ללכת לפעילויות מחוץ לבית הספר - למשל לתנועת נוער - ובמקרים קיצוניים, מפסיקים ללכת לבית הספר מחשש שיידרשו לדבר בפני קהל ילדים או מבוגרים. פחדם מוגזם כי הוא מונע מהם לעסוק בפעילויות שגרתיות או הופך אותן למסובכות.
 
לורֶן בת תשע. היא פוחדת לבקש עזרה בכיתה ולענות לשאלות. היא שונאת מבחנים מחשש לציון גרוע ולעתים קרובות ראשה כואב בימי מבחנים. לורן גם חושבת שכל סוג של הופעה, לרבות הצגה בבית הספר, היא גורם לחרדה. יש ללורן חברות בבית הספר והיא מארחת אותן בביתה. היא גם מתארחת בבתיהם של ילדים ומשחקת אתם, היא הולכת לתנועת נוער אבל קשה לה לחבור לילדים לא מוּכָּרים. לורן טוענת שחרדת החברה שלה לא מפריעה לה. אבל אמה מוטרדת; נראה לה ששתיקה בכיתה תגרום ללורן בעיות לכשתגדל. היא גם דואגת ליכולתה של לורן להסתדר בתיכון, כי יהיו שם ילדים לא מוּכָּרים רבים והיא חוששת שיתנכלו לה.
 
חרדה חברתית היא ביישנות קיצונית. היא סוג ייחודי של חרדה המתרחשת כשהילד נפגש עם אנשים אחרים, כגון בעת הליכה לבית הספר, מפגש עם חברים ויציאה למסעדות. ילדים עם חרדה חברתית חוששים שמא יעשו מעשה מטופש שבגללו ילדים או מבוגרים ילעגו להם או יפתחו כלפיהם יחס שלילי. לכן הם מרגישים אי-נוחות ומתח באינטראקציה עם אחרים. ההרגשה עלולה לגרום להם להיות שקטים ומכונסים בעצמם, בדומה לילד ביישן; חלקם יהיו מתוחים או כעוסים. ילדים הסובלים מחרדה חברתית ינסו להתרחק ממקומות שנוכחים בהם ילדים או מבוגרים כדי שלא ירגישו מבוכה ואי-נוחות. ההתרחקות עלולה להביא לבידודם מחברים ולהפסד התנסויות. לפעמים, אך לא תמיד, חסרים לילדים עם חרדה חברתית כישורים חברתיים (כלומר, הם אינם יודעים מהי אינטראקציה עם הזולת) והדבר עלול להחמיר עוד בגלל היעדר הקשר עם ילדים ומבוגרים. ילדים עם חרדה חברתית הם בדרך כלל פחות חרדים בחברת אנשים המוכרים להם היטב, למשל בני הבית, קרובי משפחה וידידים קרובים.
 
פיטר בן השתיים-עשרה סובל מחרדה חברתית בולטת. הוא שונא ללכת לבית הספר ומנסה מדי יום להישאר בבית, אבל אמו מפצירה בו שילך. לפעמים הוא נשאר בבית, כי אמו אינה יודעת אם הוא באמת חולה ולעתים הוא מקיא בבוקר. יש לו שני חברים אבל הוא לא נפגש אתם מחוץ לבית הספר. המורים מתארים את פיטר כשתקן. הוא מעדיף להישאר בבית או לשחק עם בן-דודו. הוא שונא ללכת למסיבות. בבית פיטר דברן אבל הוא לא מוכן לענות לטלפון והוא שותק כשחברים של אמו ושל אביו החורג באים לבקר. אמו ואביו החורג מודאגים מהיותו בודד; הם היו רוצים שיצא יותר עם חברים. הם גם מוטרדים מהיעדרויותיו מבית הספר; הם מותשים מן העימותים החוזרים ונשנים אתו סביב ההליכה לבית הספר.
 
בחלק השני - המדריך - נדון בדרכים בהן תוכלו לסייע לילדכם להתמודד עם כמה מן הבעיות שנתקלים בהן ילדים הסובלים מביישנות ומחרדה חברתית. שיטותינו מתאימות גם לילדים שביישנותם פחות חמורה ואינה מהווה בעיה בשלב הזה, וניתן להשתמש בהן למניעת התרחשותן של בעיות בעתיד. אנו מעמידות לרשותו של ילדכם כישורים לחיים, שיענו על היקף רב של בעיות שהוא עלול לעמוד בפניהן בעתיד.
 
אמילי בת חמש-עשרה. היא ביישנית מאז ומתמיד. אמילי שתקנית בבית הספר ובנוכחות חבריה אבל היא מתחברת עם צעירים אחרים. היא שונאת אימון גופני ותמיד מנסה להוציא מאמה מכתב שחרור. היא שקטה בנוכחות החברים של הוריה ומסתייגת מלבקש עזרה בחנויות או מלדבר עם אנשים מבוגרים לא מוּכָּרים. היא מבקשת מאמה לשלם כשהן יוצאות לקניות מחשש שתטעה ותהיה לצחוק. אמילי אינה אוהבת לאכול בפני אנשים בגלל יתר מודעות עצמית. אמילי מצהירה שהיא מרוצה מן המצב כפי שהוא ושהיא פשוט "טיפוס של בית". אבל הוריה חושבים שהיא מחמיצה פעילויות של צעירים והם דואגים לעתידה באוניברסיטה ובעבודה.