דרך המלך

"בעולם משונה הזה, לחיות פרושו לחלום. וכל אחד מאיתנו אנוס לחלום את מה שהוא, עד שיקיץ. המלך חולם שהוא מלך, והוא חי באשליה הזאת: מצווה, שולט, מדיח, וכל תהילתו כתובה על חול, והמוות הופך אותה לאפר. העשיר חולם על נכסיו, העני חולם על עוניו, האדם המצליח חולם על הצלחה, והאדם העמל חולם על תקווה. המענה והמעונה שניהם חולמים על כאב, כל אדם חולם את חייו. ואני חולם שאני מוטל כאן, כבול האזיקים, וחלמתי חלום אחר, מלא פאר והדר"

מתוך המחזה "החיים הם חלום", הדמות זיגמונד, שנכתב על ידי, פדרו קלדרון דה לה ברקה.

הבית בלב העמק

בעמק רחב ידיים מוקף טבעת הרים, יהיו מי שיסכימו, כי הטבעת אילצה את החיים בה, לחיות יחד מחוסר ברירה. היכן דשא ירוק ושדות ירוקים מכל עבר, הטבע האמיתי של העמק חושף את הטבע האמיתי של אדם או חווה.

אלברטו היה אומר בספרדית: "קה טודה לה וידה אס און סווניו אי לוס סווניוס, סווניוס סון", בתרגום לעברית: "החיים הם חלום, וחלומות הם חלומות". רחל, הייתה אומרת: " קוף גם אם ילבש על עצמו משי, קוף הוא וקוף יהיה".

אני אומרת, אם אחד או אחת רוצים לחיות בעולם הזה, הם צריכים להילחם, להשיב מלחמה, בלי פחד, להילחם נגד רעיונות שאחרים חושבים שהם נכונים או אמיתיים, להילחם בהרגלים רעים אם הם חושבים שאינם טובים עבורם, ולהילחם כדי לחיות חיים הגונים, כי החיים של כל אחד ואחת הם שלהם, לכן, הלחמו. אך לא לשכוח, אם כבר בחרתם להילחם, תמיד תלחמו למען אהבה, עם אהבה ובשביל אהבה.

בית היתומים ע״ש המלך אלברט ״לילדים מושלמים״

הגשם היכה בחוזקה על רעפי בית היתומים ע"ש המלך אלברט לילדים מושלמים. בית היתומים נמצא בלב העמק, בית גדול שתי קומות המתפרס על 500 דונם, חלונות הבית בקומה השנייה נראו כזוג עיניים חולמות, הגג זוויתי ורעפים בצבע אדום, עם מרזבים דרכם התנקז הגשם לתוך תעלות באדמה להשקיית הגינה בחזית. סורגי החלונות הבית בצבע ברזל ובמרכזם צורת טיפה שעולה כלפי מעלה.

עלמה ישובה על גבי סוסה לושייה, עטופה שכמייה ארוכה בצבע כחול עם הודי, שמלתה הלבנה כוסתה בשכבות מלמלה, ומכנסי הכותנה שכיסו את רגליה הוצמדו אל בטנה של לושייה, "הויה" קראה עלמה, ואחזה במושכות על השביל שהראה את הדרך. יללות התנים נשמעו ממרחק, קראו בחוזקה, "עלמה, את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאלה את עצמה עלמה בקול. מבט אחרון לאחור, ומבט לפנים, "כן" ענתה נחרצות, "הדרך מולי". הכתה חבטה קלה בעקביה והחלו שתיהן לצעוד על גבי השביל.

צעדים שקטים, הליכה איטית, החשיכה בצידי הדרך, הערפל מלפנים, ריח אדמה רטובה, והכביסה הנקייה שהיית תלויה על החבל העלתה ריח סבון שהתמזג באוויר הרטוב. הן צעדו אט אט ובשקט על גבי שביל החצץ. ראשה וצווארה היו עטופים בצעיף קשמיר רך בגוון חאקי, לחייה סמוקות מהקור העז, "החורף הגיע", אמרה.

הן נכנסו אל היער, עצי המחט והברושים, התמלאו מכל עבר, וערבות העשב הפכו לצמחייה רטובה. הסלעים הגדולים, במשעול, עליהן טיפסו לטאות שחיפשו מכסה. שבלולים וחשופיות מכל עבר, "החורף כבר כאן, לושייה", אמרה עלמה בשנית. הן צעדו בשקט על גבי השביל, שהוליך אותן בדרך אפלה ומסתורית. אפשר היה להריח את העץ השרוף שהתאדה באוויר הפתוח, ריח פרחים רטובים, ודשא רטוב. טיפות הגשם החליקו על גבי העצים והעלים. ציפורים ניטרו לתפוס מחסה. וריח הכביסה עלה מתוך הבגדים והתערבב בתוך החשיכה.

23 שנים קודם. ..

עלמה נולדה בשנת הירח, בשנה השנייה לנישואיהם של הוריה. אותו הלילה הירח היה בחצי השני של החודש, היום החמישי בשבוע, ערב היום למחרת, ראשית חודש הסתיו. הריון ראשון, אימה סבלה מכאבים חזקים, אביה שהיה עבד ככוח עזר במרפאה בעיירת אלקנסה הזמין את כל הרופאים של הקהילה אל החדר באותו היום, אימה נאנקה מכאבים, "מורפיום" קרא הרופא, "יש לנו פתיחה של 10 ס"מ, אמר רופא אחר,, "אני לא רואה ראש" אמר רופא שלישי, "מה קורה?" שאל אביה מתוך ההמולה, "נראה שיש לנו כאן לידת עכוז, אדוני" אמר הרופא הראשון. אימה של עלמה כמעט איבדה את חייה במהלך הלידה.