הוא סטר לה בכל פעם שניסתה להשתלט ולבלוע את הרוק שנזל החוצה מהפה שלה על הזין שלו, משם על הסנטר שלה, ומשם על המזרן הקשיח של חדר בית המלון. הוא הזהיר אותה שכך יעשה לפני שהכניסה אותו לפה - בפשטות, בקול יציב אמר מלמעלה: לא לבלוע, אם אראה שאת בולעת תקבלי סטירה. זה לא היה נורא כל כך, יותר כמו קריאה נינוחה של הורה המקריא לילד שלו הוראות הפעלה של צעצוע שזה עתה קנה לו. ובאמת כך היה. היא ניסתה - בכל כוחה ניסתה - לתת לרוק לנזול ולהינגר, אבל מעת לעת היה חזק ממנה דחף הבליעה. ואז היא נחתה עליה - סטירה חזקה, מצלצלת. לא מצלצלת כפי שאנשים אומרים כך סתם: לא. מצלצלת באופן כזה שכל הראש, המהות שלה נהפכה לצלצולים. ואף שהייתה צריכה לחזות אותה, הסטירה על לחיה הימנית (הוא לא גיוון בצדדים) הותירה אותה המומת התרגשות. מגורה. לא הייתה זו סטירה פלרטטנית, לא, אלא סטירה קרת רוח של ״אמרתי לך שזה יקרה״, חזקה, יציבה, לא מתנצלת, כמו הקול שלו.
הקול הזה היה העוגן היחיד שלה מהרגע שבו כיסה את עיניה. זה קרה דקות מספר קודם לכן, כשנכנסה לחדר חשוך, שממנו לא הספיקה לראות הרבה כי מייד הפנתה את הגב לדלת כפי שביקש מראש. היא שמעה את הקול מצווה עליה לעמוד ולא לזוז, מצמיד וקושר חזק חזק חתיכת בד מסביב לעיניה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
