כיצד זכיתי לסבתא ערבייה

כאשר גדלים בבית של איש ציבור, פוליטיקאי, מתרגלים לחיות בכוננות ספיגה. גרנו בתל-אביב בדירה צנועה בקומה ראשונה מעל עמודים שהחזית שלה פנתה לרחוב ארלוזורוב ההומה והרועש. אבי נאלץ לכתוב במטבח כדי ליהנות משקט יחסי, ולכן מיהר לפנות את השולחן ולשטוף את הכלים מייד עם תום הארוחה. באחד הימים בעודי עומדת בתור, אני שומעת שני אנשים, זרים לי, מספרים זה לזה איפה שמעון פרס גר ומפליגים בתיאורים. האחד אומר: יש לו פנטהאוז (דירת גג) מרווח... והשני מחרה מחזיק אחריו: כן, ענקי...