יש לי שכן מיוחד

"יֵשׁ לִי שָׁכֵן שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת בִּמְיוּחָד,
הוּא גָּר בַּדִּירָה מֵעָלֵינוּ, אִישׁ מְאוֹד נֶחְמָד.
יֵשׁ לוֹ רֶגֶל אַחַת כְּמוֹ לְכָל הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם,
אֲבָל רֶגֶל שְׁנִיָּיה מְעַט שׁוֹנָה מִכּוּלָּם.

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לָמָּה רַגְלָיו לֹא דּוֹמוֹת,
הוּא סִיפֵּר לִי שֶׁהוּא אִישׁ־רוֹבּוֹט!
בְּכָל יוֹם הוּא יוֹצֵא לְהַרְפַּתְקָאוֹת
מְרַגְּשׁוֹת, מַצְחִיקוֹת, מַמָּשׁ נִפְלָאוֹת".

הרעיון לספר נולד כשמיקה, בתה של המחברת, פגשה את שכנם, אדם קטוע רגל, והדבר עורר שאלות ותהיות רבות. בהומור רב וברגישות מתארת המחברת רבות מההרפתקאות המסעירות שאליהן נקלע השכן, ולבסוף נותנת לבתה להגיע אל המסקנה המתבקשת מאליה.

הספר נכתב כדי להדגיש את הצורך בקבלת השונה. למחברת היה חשוב להנחיל לילדיה כי דווקא בשוני יש קסם רב!