בידו השמאלית לחץ הרופא אל חזהו מנורה שזה עתה נקנתה, ובידו הימנית נשא מקל הליכה דקיק ונופף בו בעליזות. הליכתו הייתה רחבה ומשוחררת כשל כל האנשים הבטוחים בעצמם ובאושרם; ראשו נטה אחורה ועיניו חייכו. לעתים דחף הרופא במקרה במפרקו של אחד מעוברי האורח, שהיו רבים ברחוב הומה אדם זה, ואז היה אומר בחביבות מיוחדת מודגשת:
- אנא סלחו לי!
לעתים קרובות עובר האורח שאותו דחף הרופא, כלל לא שמע את ההתנצלות או לא הקדיש לה את תשומת הלב הראויה, אך לרופא עצמו היה נעים מאוד, ובכל פעם זה עורר אצלו מחשבה עד כמה משתלם להיות טוב לב, אדיב, ולא לפגוע באיש. התנצלות לא עולה דבר, אך יש אנשים שמתנהגים בחוסר נימוס ולא מתנצלים לעולם, ואיש אינו אוהב אותם. ועם ההבנה הנעימה שהוא טוב לב והכול אוהבים אותו: אשתו, מכרים ומטופלים, פסע הרופא בצעדים רחבים אף יותר ולחץ חזק יותר אל חזהו את הרכישה, שטמנה בחובה גם חלקיק מטוב לבו.