שסק - מתוך צינורות

״בחיאתכ, ז'ילבר, תלך תדבר אתם. אתה ז'נדרם, לך הם יקשיבו.״ שמתי את הכוס הריקה של הקפה על השולחן, רגלי מגששות מתחתיו, מנסות למצוא את הכפכפים. ״כמה פעמים אני צריך להסביר לך, סבתא? אני לא ז'נ... שוטר, אני חייל, סולדה, אין לי שום דיבור איתם, למה שישמעו מה שיש לי להגיד?״ — ״כי אתה גבוה כמו בניין, ויש לך מדים של ז'נדרם...״ — ״סולדה, סבתא.״ ״טוב, סולדה, מה זה חשוב. תבוא עליהם עם הפיסטולה שלך ותגיד, שאם הם עוד פעם יטפסו לנו על העץ של השסק, תזרוק אותם לקאלאבוּש, תירה בהם, משהו, העיקר שיפסיקו לבוא אצלנו בחצר...״ עיניה הדהויות של סבתא היו לחות עכשיו, ומלאות דם, היא ממש שנאה את הילדים האלה. 

המשך העלילה בספר המלא