צפירה - מתוך צינורות

ביום השואה לקחו את כל הכיתות לאולם התעמלות. באולם סידרו מין במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל. כשנכנסנו לאולם, סיון ביקשה ממני שאשמור לה מקום. תפסתי לנו שני מקומות. סיון התיישבה לידי, היה קצת צפוף על הספסלים. שמתי את המרפק על הרגל שלי וגב ידי נגעה בג'ינס שלה. הג'ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי לה ממש בגוף. ״איפה שרון?״ שאלתי, ״לא ראיתי אותו היום.״ הקול שלי קצת רעד. ״שרון במבדקים של הקומנדו הימי," אמרה סיון בגאווה, ״הוא כבר עבר כמעט את כל השלבים, נשאר לו רק עוד איזה ריאיון.״ 

המשך העלילה בספר המלא