כוונה - מתוך אוטוקורקט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כוונה - מתוך אוטוקורקט

כוונה - מתוך אוטוקורקט

ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

רווק חרדי מבית שמש מאמין שיצליח להחזיר חטופים בכוח התפילה.

פרק ראשון

עשרים שנה התפלל יחיאל־נחמן לאלוהיו. עשרים שנים תמימות שבהן לא עבר יום בלי שהתפלל לזיווג, לפרנסה, לבריאות, לשלום על ישראל, ושום דבר לא קרה. יחיאל־נחמן נותר רווק אסתמטי עני, ושום שמץ של שלום לא נראה באופק. זה לא עצר אותו מלהמשיך להתפלל, בכל יום, שלוש פעמים ביום, שחרית, מנחה וערבית, בלי להחסיר תפילה אפילו פעם אחת.
עמוק בלבו השלים יחיאל־נחמן עם כך שתפילותיו לא נענות. שהרי תפילה היא כמיהה טהורה לחמלה ולצדק, והחיים הם חיים: אכזריים, מייאשים ומעליבים; אך טבעי ששני עולמות שונים כל כך לא ייפגשו לעולם. אך בבוקרו של שמיני עצרת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, חג שמחת תורה, משהו ביחיאל־נחמן נשבר. באותו יום חג נטבחו רבים מבני עמו ואחרים נחטפו מבתיהם עם שחר ונלקחו לעיר אויב.

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

כוונה - מתוך אוטוקורקט אתגר קרת

עשרים שנה התפלל יחיאל־נחמן לאלוהיו. עשרים שנים תמימות שבהן לא עבר יום בלי שהתפלל לזיווג, לפרנסה, לבריאות, לשלום על ישראל, ושום דבר לא קרה. יחיאל־נחמן נותר רווק אסתמטי עני, ושום שמץ של שלום לא נראה באופק. זה לא עצר אותו מלהמשיך להתפלל, בכל יום, שלוש פעמים ביום, שחרית, מנחה וערבית, בלי להחסיר תפילה אפילו פעם אחת.
עמוק בלבו השלים יחיאל־נחמן עם כך שתפילותיו לא נענות. שהרי תפילה היא כמיהה טהורה לחמלה ולצדק, והחיים הם חיים: אכזריים, מייאשים ומעליבים; אך טבעי ששני עולמות שונים כל כך לא ייפגשו לעולם. אך בבוקרו של שמיני עצרת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, חג שמחת תורה, משהו ביחיאל־נחמן נשבר. באותו יום חג נטבחו רבים מבני עמו ואחרים נחטפו מבתיהם עם שחר ונלקחו לעיר אויב.