השתקפות ספר בראשית בראי אמנות הציור

הקדמה

ללימודי האמנות הגעתי לגמרי במקרה. למדתי בעצם ספרות משווה. בעת עריכת תכנית הלימודים המליצו לי לקחת קורס באמנות הרנסנס והבארוק. בלי כל רקע קודם בתחום, נכנסתי ביום שישי גשום אחד, בשעה עשר בבוקר, באיחור, לתוך אולם חשוך עמוס סטודנטים, וראיתי על המסך תמונה זוהרת של עקדת יצחק מאת רמברנדט ומרצה נמוך קומה מפזז סביבה, אותה הוא מפרש בהתלהבות. ככל שהתבוננתי בה רותקתי אליה ואל הפירושים המאירים, שהתיישבו עם חלקי התמונה ועם הטקסט המקראי בצורה הרמונית. באותו רגע חשתי כי נפתחו בפניי שערי שמיים. אחרי שרוויתי חוסר עניין בלימודיי, מצאתי סוף־סוף את מבוקשי. זאת הייתה חוויה מפעימה שריתקה אותי לתחומי המקרא והאמנות, אותם למדתי, לימים, בהרחבה, והקדשתי את מרבית חיי לשילוב ביניהם.

למן אותו מפגש מעורר השראה התחלתי, כמו ילד נלהב המקיף עצמו בהררי צעצועים, לאסוף ציורים מקראיים, פרי מכחולם של גדולי הציירים בכל הזמנים. אותם ימים היו טרום עידן האינטרנט. פרט לשיעורי האמנות, שלוו במקרן ובשקופיות, נעשתה הלמידה באמצעות ספרי אמנות.

נהגתי לשבת בספרייה שעות ארוכות ולהתבונן בציורים, להשוותם לטקסטים המקראיים, עליהם הם התבססו וניסיתי להבין; מה תורמים הנוף ועצמי הרקע ליצירה? באיזה אופן נעשה השימוש בצבעים להבלטת מוקדים שונים ולעמעום אחרים? מהי עמדת הצייר ביחס לסיפור המקראי? האם הוא מזדהה עמו או שמא מסתייג ממנו? למשל, בחלק ניכר מן הציורים המתארים את גירוש הגר, הוצג אברהם בדמות אדון רם־יחס המגרש שפחה כנועה, אלא שבמהלך עיוני בתמונות גיליתי גם צד ביקורתי לגירוש – לא עוד הגר הכנועה מסתלקת בשפיפות קומה, אלא הגר המגורשת מתייצבת באומץ למול אברהם ומוכיחה אותו על כישלונו כפטריארך, במניעת גירושה עם בנה, ואברהם מביט בה מבויש.

ככל שצברתי ידע ביחסי גומלין בין תנ"ך לתולדות האמנות, הלך וגדל אוסף הציורים המקראי שלי ועמו התרחבה יריעת הפרשנויות, עד שהאוסף לבש ממדים של ספר שחיפש, כפי הנראה, לראות אור. כך גמלה בי ההחלטה לשתף גם אחרים בחדוות גילוי פשר היצירות המקראיות, כדי לזכותם בהנאה זו.

פירושי התמונות מקנים לקורא אופני התבוננות ביצירה אמנותית בכלל וביצירה מקראית בפרט. נעשית בדיקה אם פרשנות הציור המובאת על ידי הצייר תואמת את רוח המקרא או שמא יוצאת נגדו; אילו חלקים מתוך הסיפור המקראי מובלטים ואילו מעומעמים או מושמטים ומדוע; אילו נקודות מבט חדשות מוסיף הציור על הנאמר במקרא. קיימים ציירים המציגים את כל סיפור העלילה בשלמותו מבלי להחסיר פרט, כמי שאינם סומכים כי הקורא מצוי בתוכן העלילה. אחרים מציגים רק חלק מהעלילה ועל הצופה להוסיף את חלקה האחר. בכך הם משתפים אותו בהשלמת הציור, על פי דמיונו והופכים אותו שותף בעיצוב הציור. כמו כן, מסייע ספר זה להבין את מערכות היחסים בין הדמויות באמצעות הבעות פנים, שפת גוף ומחוות, וכן, את המשמעויות הסמליות ביצירה, כל אלה בשפת קווים וצבעים.

ספר זה עוסק גם ב"וריאציה על נושא", כלומר פירוש נושא מקראי ופירושו באמצעות צמד ציורים או יותר. כל ציור מתקופה אחרת, בסגנון שונה, והשוואת היצירות. שיטה זו מלמדת מה הוסיף כל צייר, או גרע ביחס לסיפור המקראי, מה הם מסריו, האם הוא שמרן, או חדשן, מה השקפת עולמו ועוד.

פרשנויות אלה הובאו בצורה ברורה, שווה לכל נפש. הן מרחיבות את אופקיהם של אלה שיש להם רקע במקרא ובתולדות האמנות, ומזמינות את מי שנעדר זאת להצטרף ולגלות עולם חדש. הספר מעניק חוויה חזותית, אינטלקטואלית ואסתטית.

החטא הקדמון ועונשו
מיכלאנג'לו בואונארוטי (1475–1564)
The Fall and the Expulsion from Garden of Eden

Michaelangelo Buonarroti

(Fresco)

http://www.travelingintuscany.com/art/art/expulsionfromgardenofeden.htm

פרטי היצירה
היצירה מבוססת על בראשית ג, ו; כג–כד

תאריך: בין השנים 1508–1512 בקירוב

חומרים וטכניקה: פרסקו

מיקום: תקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן ברומא

Ceiling of the Sistine chapel in the Vatican Rome

מידות: פרסקו בגובה 130 מטר

נחלת הכלל

פרטי הציור, פירושי המונחים המקצועיים והרפרודוקציות נלקחו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

היצירה הוצגה על ידי פיליפ מדהרסט.

"...וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו).

"...וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד).

פרשנות

בשונה מאמנים אחרים, שהפרידו את שתי הסצנות, עיצב מיכאלאנג'לו סצנה כפולה של החטא ועונשו בעת ובעונה אחת. במרכז מזדקר גזע עץ עבות האמור לייצג את עץ הדעת סביבו כרוך נחש מיתי, שחלקו העליון אנושי. הוא מעניק לחוה את הפרי האסור. מאחוריה, מגרש מלאך שמיימי את הזוג הבראשיתי.

בשונה מן הנאמר במקרא, שחוה הגישה את הפרי האסור לאדם, דמות כלאיים זו מגישה פרי זה לחוה. אדם מתכבד ונראה כקוטף בעצמו את הפרי. מן העבר השני אדם וחוה מגורשים מגן העדן. קיים שוני בין הזוג האנושי טרום החטא הקדמון ואחריו; הזוג משמאל, ששפע סקרנות, יוזמה וביטחון, שהתיר לעצמו ליטול מן הפרי האסור בעת הפיתוי, מדדה בעת הגירוש החוצה ללא חמדה, תחת איומי המלאך הדוקר. באגף זה נראים השניים שפופים ומפוחדים. אם משמאל הם הושיטו זרועותיהם בשקיקה ובתחושת אדנות לעבר הפרי האסור, הרי שמימין הם מתנהלים תחת איום. הבעתו השלווה של אדם משמאל מתחלפת בהבעת סבל וכאב בעת הגירוש. זוהרה וביטחונה של חוה שפרשה את גופה לראווה בעת הפיתוי, מומרים בהתכווצות ובהתכנסות מתגוננת בעת הגירוש. מבנה גופה הנשי משמאל הופך מגושם ומסורבל מימין.

בשונה מן המקרא, שציין כי, לאחר האכילה מן הפרי האסור וההתוודעות למיניותו כיסה הזוג הבראשיתי את ערוותו, בציור הוא עירום, לפני החטא הקדמון ואחריו.

היצירה מתאפיינת במבנה סימטרי. במרכז היא נחצית על ידי עץ עבות. משני עבריה מופיע הזוג הבראשיתי במצבי נפש שונים; בעת הפיתוי, מימין, הם נראו שאננים ובטוחים, ואילו בעת הגירוש, משמאל, הם מאוימים ושפופים גופנית ונפשית.

בה בעת, קיים שוני בין רקעי הציור; החלק השמאלי עשיר בתצורות נוף מגוונות, כמו, סלעים, דשא ועלוות עץ ירוקה ופורחת, ואילו באזור הגירוש שוררות שממה וריקנות. ככל שהמגורשים מתרחקים מגן העדן, הם מדדים על דשא מצהיב, המזכיר את קללת האדמה לאדם. ייתכן כי סממנים אלה מרמזים על הקשיים הקיומיים הממתינים להם מחוץ לגן. חיבור החטא והעונש ביצירה אחת, יוצר מבנה ייחודי ומעניין.

ביבליוגרפיה
1. היינריך ולפלין, האמנות הקלאסית – מבוא לרנסנס האיטלקי, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשמ"ב.

2. רומן רולן, חיי מיכלאנג'לו, מסדה, תל אביב, תשכ"ד.

3. האנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כתר, ירושלים, 1992, עמ' 117.

גירוש אדם וחוה מגן עדן
מזאצ'ו תומסו די סר ג'ובאני דה מונה (1428-1401 בקירוב)
The Expulsion from Eden

Masaccio Tommaso di Giovanni

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Masaccio-TheExpulsionOfAdamAndEveFromEden-Restoration.jpg

מימין: הצגת הציור לאחר ניקויו; משמאל: הציור לפני הניקוי

פרטי היצירה
היצירה מבוססת על בראשית ג, כג-כד

תאריך: בין השנים 1426–1427 בקירוב

טכניקה וחומרים: פרסקו (ציור קיר)

מידות: 280X80 ס"מ

מיקום: קפלת בראנקאצ'י, ס. סנטה מריה דל קרמינה, פירנצה

fresco from the Brancacci chapel, s. Maria del Carmine, Florence

נחלת הכלל

פרטי הציור, פירושי המונחים המקצועיים והרפרודוקציות נלקחו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

פרשנות
היצירה היא פרסקו (צבע מעורב בטיח לח על קיר), שניזוקה במהלך הזמן. היא עוסקת בחוויית הגירוש ובמצוקתן הרגשית של הדמויות. אף שמזאצ'ו היה חניכם של ערכים רנסנסיים, ששאפו לאידאליזציה, הוא נמשך לאדם הפשוט, שהתמודד עם מצוקותיו הקיומיות והיטיב לתת ביטוי לסבלו.

היצירה מתחקה אחר התיאור המקראי וממחישה את סבל המגורשים. הדמויות סגורות בתוך חלל צר. המלאך רובץ במלוא גודלו מעל ראשן, ובכך הוא סוגר את החלל העליון. מאחוריהן נסגר שער נחרץ, המרמז, אולי, כי הגירוש נצחי. מצוקתן מומחשת על ידי פסיעתן הנכאה. קיים יחס הפוך בין גודלן לבין החלל, שבו הן דחוסות, יסוד המחריף את מחנקן הרגשי. הבעתן נסערת ומיוסרת. תגובת חוה מוחצנת – היא מתייפחת וחושפת את סבלה. לעומתה, אדם מופנם יותר, הוא מליט פניו בידיו. סממן המעיד על הדרמה הפנימית המתחוללת בקרבו.

בשלותו האמנותית של הצייר מפתיעה ביחס לגילו הצעיר (חי רק כ־28 שנה). למרות זאת הצליח לתאר את מצוקתו הקיומית של האדם בעומק רגשי ובהבעה כה עזה.

הדמויות בתמונה מעוצבות בגודל כמעט מונומנטלי, המשקף את התפתחות ההומניזם בתקופת הרנסנס, ואת עליית ערכו של האדם. היטלי האור־צל מעניקים לדמויות תחושה נפחית. הן מעוצבות בצורה גולמית ומסורבלת. יסודות המשקפים את סגנונו הפשוט והנועז של הצייר.

ביבליוגרפיה
1. בראשית, ת"ל – משרד החינוך והתרבות, המנהל הפדגוגי, האגף לתוכניות לימודים ירושלים, התשמ"ט.

2. אמנות הרנסנס באיטליה, יחידות 11-10-9, האוניברסיטה הפתוחה, רמת אביב, 1994, עמ' 44-43.

החטא הקדמון – מיכאל אנג'לו בואונארוטי | גירוש אדם וחוה מגן עדן – מזאצ'ו

השוואת שתי היצירות
קווי דמיון

1. שתי היצירות עוסקות בחוויית הגירוש ובמצוקתם הרגשית של המגורשים.

2. מבחינה טכנית, עוצבו שתי היצירות באמצעות פרסקו.

קווי שוני

1. ביצירתו של מיכלאנג'לו חוה מפוחדת ואדם כואב מבחינה פיזית ורגשית, ואילו ביצירתו של מזאצ'ו, שתי הדמויות בוכות; חוה מתייפחת בצורה מוחצנת, ואילו אדם מסתיר דמעותיו בצורה מופנמת.

2. ביצירתו של מיכלאנג'לו חלל הגירוש מרווח יותר, ואילו בזו של מזאצ'ו הוא מוגבל, תחום וצר מכדי להכיל את הדמויות הגדולות ביחס.

גירוש אדם וחוה מגן עדן

גוסטב דורה

Expulsion of Adam and Eve from Heaven
Paul Gustave Doré

https://www.google.co.il/

"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית א, כד).

פרטי היצירה

היצירה מבוססת על בראשית ג, כג–כד

תאריך: שנת 1866 בקירוב

טכניקה וחומרים: תחריט

היצירה מופיעה בספר "גלריית התנ"ך", שבו אייר גוסטב דורה 241 סצנות מקראיות, שליוו את תרגום הוולגטה לצרפתית, וכונה "תנ"ך דה טורס" ובקצרה MR4FAP. הוא התפרסם בלונדון בשנת 1866 (מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית).

נחלת הכלל

פרטי הציור, פירושי המונחים המקצועיים והרפרודוקציות נלקחו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

היצירה הוצגה על ידי פיליפ מדהרסט.

פרשנות

התמונה מתארת את הגירוש מגן העדן. היא בנויה בצורה דו־מפלסית, ובכך משקפת את אופיו של כל אזור. גן העדן ממוקם ברובד העליון ונראה כיער עד שופע עצים גבוהים ורעננים. הוא מואר ובעל סגולות אידאליות למחיה. מאידך גיסא, בחלק התחתון מחוצה לו משתרע אזור הגירוש; אופיו צחיח, צמחייתו קוצנית ואדמתו טרשית.

בקדמת הגן ניצב המלאך המגרש, כשליט וכמצווה, נוכחותו אדנותית. כנפיו ההדורות מגביהות אותו. ברקעו מטח של קרני אור. בידו האחת הוא מגרש את נתיניו, שסרחו כי אכלו מן הפרי האסור. בידו האחרת הוא מחזיק חרב הערוכה לפעול אם יסרבו להסתלק. על רקע קומתו הזקופה מתבלטת שפיפותם הפיזית והנפשית של המגורשים.

אדם וחוה פוסעים במורד המדרון בקומה שחוחה. ייתכן כי ירידתם הפיזית מרמזת על הידרדרות מצבם הקיומי. התהום השחורה הרובצת בין המלאך לבין הדמויות, מרמזת, אולי, על נעילת סיכוייהם לשוב. מתוך מצוקה מתאחדים בני הזוג. בטרם גורשו הם לא התאפיינו בזוגיות הרמונית במיוחד. יותר מששיתפה חוה פעולה עם אדם, היא חברה אל הנחש ויחד הדיחו אותו לדבר עבירה. הגירוש ששם קץ לרווחתם הכלכלית ולמנעמי חייהם מאחדם לקראת הבאות.

גופו של אדם מחושל ומוצק. הוא מגונן על חוה ותומך בה. היא חופנת ראשה בזרועו. נחשולי שערה המשתפלים מזכירים במידת מה את פיתוליו המתעתעים של הנחש. אותו נחש שפיתויו גרם לגירושם, נעדר מן התמונה. במהלך הסתלקותם מביט אדם אחורנית, בתחושת החמצה. חוה מתייפחת בבכי. התמונה פיגורטיבית ומרשימה. הדמויות והנופים מעוצבים בדיוק רישומי רגיש.