רציתי לעשות טוב, לשפר במקצת את מאזן חיי לפני שאסתלק ואצטרך ליתן דין וחשבון לפני אלוהים ואדם - כי אם להודות על האמת, לא הרביתי טובה בעולם, ועל כך יעידו אשתי וילדיי. לא הייתי בעל למופת, וגם כאב לא הצטיינתי. פה ושם הועלתי מעט לכמה מתלמידיי, אבל המאזן נטה לרעתי במובהק.
גם היצר הרע השיאני ויכול לי לא אחת ולא שתיים ולא אכחיש כי רוויתי ממעיין החטא המתוק וכל עוד נשמה באפי, אשוב ואחטא. אבל, כאמור, רציתי לעשות טוב גם אם לא אוכל לסור מרע - אם מצב דברים כזה אפשרי בכלל. תיקו.
***
בערב שבת נפגשנו אצל דליה בהוד השרון, בחלק שפעם נקרא רמתיים. דירה נעימה מרוהטת בטעם טוב כמו שתמיד היה לדליה. תמונות מקוריות על הקירות, עציצים בכל פינה. מחלון הסלון נשקף המרכז המסחרי החדש, מהחלון המזרחי רואים את הרי יהודה.
המילניום השלישי נכנס לא מכבר ואנחנו בתחילת שנות החמישים שלנו, הנוסטלגיה פועלת את פעולתה ואנחנו עדיין מתגעגעים קצת למורה יעל ולמורה ברכה ולילדות הפשוטה, הדלה והנפלאה שלנו בביצרון.
נהגנו להיפגש אחת לחודש, כל פעם אצל מישהו אחר, מתעדכנים, מרכלים, מתווכחים לפעמים.
יאללה, אומר יואל, איפה האוכל? איפה השתייה? אני מת מרעב.
המשך העלילה בסיפור המלא