אינטימיות

מבוא

כל אחד פוחד מאינטימיות – בין שהוא מודע לכך ובין שלא. אינטימיות פירושה לחשוף את עצמך לפני אדם זר – וכולנו זרים; אף אחד לא מכיר באמת אף אחד אחר. אנחנו זרים אפילו לעצמנו, כי איננו יודעים מי אנחנו.

אינטימיות מביאה אותך קרוב לאדם זר. עליך להשליך את כל הגנותיך; רק אז אינטימיות אפשרית. והפחד הוא שאם תישאר בלי כל ההגנות שלך, בלי המסכות, מי יודע מה יעשה בך הזר שמולך? כולנו מסתירים אלף ואחד דברים – לא רק מאחרים, גם מעצמנו, כי גדלנו והתחנכנו על ברכיה של אנושות חולה, עם כל מיני הדחקות, עכבות, איסורים. הפחד הוא שעם אדם זר – ולא משנה אם חיית עם האיש שלושים שנה, ארבעים שנה; הזרות לא נעלמת לעולם – אתה עלול להיחשף. וכך, אתה מעדיף לשמור על מעט הגנה, מעט מרחק, כי אז אף אחד לא יוכל לנצל את חולשותיך, את מגרעותיך,את פגיעותך.

כל אחד פוחד מאינטימיות.

עליך להשליך את כל הגנותיך, רק אז אינטימיות אפשרית. כולנו מסתירים אלף ואחד דברים, לא רק מאחרים, אלא גם מעצמנו.

הבעיה נעשית מורכבת יותר מפני שכל אחד רוצה אינטימיות, כל אחד משתוקק לאינטימיות, כי בלעדיה, אתה לבדך ביקום הזה – בלי חבר, בלי אהוב או אהובה, בלי אף אחד שתוכל לבטוח בו, בלי אדם שתוכל לפתוח בפניו את כל פצעיך. והפצעים אינם יכולים להירפא בלי שייפתחו. ככל שאתה מסתיר אותם, הם נעשים מסוכנים יותר. הם עלולים להפוך להיות סרטניים.

אינטימיות היא צורך חיוני מצד אחד, ולכן כל אחד כמה לאינטימיות. אתה רוצה שהשני יהיה אינטימי אתך באופן שתוכל להשיל את כל הגנותיך, להיות פגיע, לפתוח את כל פצעיך, להסיר את מסכותיך ואת אישיותך המזויפת ולעמוד עירום ועריה, כמו שאתה באמת בפנימיותך. מצד שני, כל אחד פוחד מאינטימיות – אתה רוצה להיות אינטימי עם השני, אבל אתה לא מסיר את ההגנות שלך. זה אחד הקונפליקטים המרכזיים בין ידידים, בין אוהבים: אף אחד אינו רוצה להסיר את הגנותיו, אף אחד אינו רוצה להתגלות בכל עירומו, פתוח לגמרי – ועם זאת, שני הצדדים זקוקים לאינטימיות.

כל עוד לא תשתחרר מכל הדחקותיך ועכבותיך – שהן מתנות שקיבלת מן הדתות שלכם, התרבויות שלכם, החברות שלכם, ההורים, החינוך – לא תוכל לעולם להיות אינטימי עם אדם אחר. ואתה תצטרך ליטול את היוזמה.

אבל אם אין לך הדחקות או עכבות, אין לך גם פצעים. אם אתה חי חיים פשוטים, חיים טבעיים, אין לך פחד מאינטימיות, רק החדווה העצומה של שתי שלהבות שמתקרבות כל כך זו לזו, שהן מתלכדות כמעט לשלהבת אחת. הפגישה הזאת מביאה סיפוק עצום, מימוש מופלא. אבל לפני שתוכל לנסות להגיע לאינטימיות, עליך לנקות לגמרי את הבית שלך.

רק איש של מדיטציה יכול להרשות לאינטימיות לקרות, כי אין לו מה להסתיר. את כל מה שהוא פחד שמישהו עלול לדעת, הוא השליך בעצמו. יש לו רק שקט בפנים ולב אוהב.

עליך לקבל את עצמך בשלמותך. אם אינך יכול לקבל את עצמך בשלמותך, איך אתה יכול לצפות שמישהו אחר יקבל אותך? כל חייך ספגת גינוי מכל הסובבים אותך, ולמדת דבר אחד: גינוי עצמי. עכשיו אתה מסתיר את זה; זה לא דבר נאה להראות לאחרים. אתה יודע שדברים מכוערים נחבאים בתוכך, אתה יודע שדברים רעים אורבים בפנימיותך, אתה יודע שיש חייתיות נסתרת מאחורי הנימוסים שלך. כל עוד לא תשנה מן היסוד את גישתך ותקבל את עצמך כאחת מחיות הבריאה...

המילה חיה איננה רעה. פירושה פשוט דבר חי, יצור חי. היא באה מן המילה חי. כל מה שחי הוא חיה. אבל האדם למד ש״אתה אינך חיה. אתה מעל לחיה, החיות נחותות ממך. אתה בן אדם, יצור אנושי." הנחילו לך גישה של עליונות כוזבת, של "מותר האדם". האמת היא שהבריאה לא מכירה בעליונות ונחיתות. בעיני הבריאה, הכול שווה: העצים, הציפורים, בעלי החיים, בני האדם. בבריאה, הכול מתקבל לגמרי כפי שהוא; אין כל גינוי.

אם אתה מקבל את מיניותך בלי כל תנאים, אם אתה מקבל שהאדם וכל יצור אחר בעולם הוא שביר ופגיע, שהחיים הם חוט דק שיכול להיקרע בכל רגע... ברגע שאתה מקבל את זה, ומתנער מהאגו הכוזב – שאתה אלכסנדר הגדול, שאתה מוחמד עלי כפול שלוש – אתה פשוט מבין שכל אחד יפה כפי שהוא, ולכל אחד יש חולשות; החולשות הן חלק מהטבע האנושי, מפני שאינך עשוי מפלדה. אתה עשוי מגוף שביר ופגיע מאוד. טווח החום של גוף האדם נע בין שלושים ושש לארבעים ושתיים מעלות. שש מעלות, זה כל טווח החיים שלך. אם אתה יורד תחתיו, אתה מת; אם אתה חורג מעליו, אתה מת. אותו דבר נכון לאלף ואחד דברים במערכת הפיזית והנפשית והרוחנית שלך, אינספור צרכים ומדדים. אחד הצרכים הבסיסיים ביותר הוא להיות חשוב לאדם אחר. אבל איש אינו רוצה לקבל ש״זה צורך בסיסי שלי להיות חשוב, נאהב, מתקבל על ידי האחר."

אם אתה מוכן להיות אינטימי, זה יעודד את השני להיות אינטימי. הפשטות נטולת היומרות שלך תאפשר לו ליהנות אף הוא מפשטות, מתום, ואמון, מאהבה, מפתיחות.

אנחנו חיים עם כל כך הרבה יומרות, כל כך הרבה צביעות – זאת הסיבה שאינטימיות מעוררת פחד. אתה לא מה שאתה מראה כלפי חוץ. הופעתך החיצונית כוזבת. אתה אולי נראה כמו קדוש, אבל עמוק בפנים אתה עדיין אדם חלש, עם כל המאוויים וכל ההשתוקקויות.

הצעד הראשון הוא לקבל את עצמך בשלמותך – על אף כל המסורות, שדחפו את כל האנושות אל אי־שפיות. ברגע שאתה מקבל את עצמך כמו שאתה, הפחד מאינטימיות נעלם כלא היה. אז אינך יכול לאבד כבוד, אינך יכול לאבד את גדולתך המדומה, אינך יכול לאבד את האגו שלך. אינך יכול לאבד את אדיקותך, את קדושתך – השלכת בעצמך את כל הדברים האלו, ואתה שוב כמו ילד קטן, תם לגמרי. אתה יכול לפתוח את עצמך, כי אינך מלא בפנים הדחקות מכוערות שהפכו לסטיות. אתה יכול לומר כל מה שאתה מרגיש בצורה אותנטית וכנה. ואם אתה מוכן להיות אינטימי, זה יעודד את השני להיות אינטימי. פתיחותך תעזור לשני להיפתח אליך. הפשטות נטולת היומרות שלך תאפשר לו ליהנות אף הוא מפשטות, מתום, ואמון, מאהבה, מפתיחות.

האמת היא שהבריאה לא מכירה בעליונות ונחיתות. בעיני הבריאה, הכול מתקבל לגמרי כפי שהוא; אין כל גינוי.

אתה כלוא בתוך עצמך עם מושגים טיפשיים, והפחד הוא שאם תיכנס לאינטימיות עם מישהו, הוא יבחין בזה. אבל אנחנו יצורים פגיעים – הפגיעים ביותר בבריאה כולה. הילד האנושי הוא הפגיע ביותר בין כל צאצאיהם של היצורים בעולם החי. צאצאיהם של בעלי חיים אחרים יכולים לשרוד בלי האם, בלי האב, בלי משפחה. ילד אנושי ימות מיד. כך שהפגיעות הזאת איננה דבר שיש לגנותו – זה הביטוי הגבוה ביותר של הכרה. ורד הוא צמח פגיע; הוא לא עשוי מאבן. ואין כל צורך להרגיש רע על כך שאתה ורד ולא אבן.

רק כששני בני אדם נכנסים לקשר אינטימי הם כבר לא זרים. וזאת חוויה יפה לגלות שלא רק אתה מלא חולשות, אלא גם השני – אולי כולם – מלאים חולשות. הביטוי הגבוה ביותר של כל דבר נעשה חלש יותר. השורשים חזקים מאוד, אבל הפרח לא יכול להיות חזק כל כך. היופי שלו קשור קשר הדוק לכך שאינו חזק, אפילו נגזר מזה. בבוקר הוא פותח את עלי הכותרת שלו לקדם את בוא השמש, כל היום הוא רוקד ברוח, בגשם ובשמש, ובערב, עלי הכותרת מתחילים לנשור, והוא איננו עוד.

כל מה שיפה, יקר, הוא גם רגעי וחולף. אבל אתה רוצה שהכול יהיה קבוע. אתה אוהב מישהי, ומבטיח, "אוהב אותך כל חיי," כשאתה יודע היטב שאינך יכול להיות בטוח אפילו לגבי המחר, כך שאתה מבטיח הבטחה כוזבת. אתה יכול לומר רק, "אני מאוהב בך כרגע, ואתן לך עכשיו את כל כולי. בנוגע לרגע הבא, אני לא יודע דבר. איך אני יכול להבטיח? תצטרכי לסלוח לי."

אבל אוהבים מבטיחים כל מיני דברים שאינם יכולים לקיים. ואז נכנס תסכול, והמרחק הולך וגדל, ואחר כך מריבות, עימותים, מאבקים, וחיים שנועדו להיות מאושרים הופכים לאומללות ארוכה ומתמשכת.

אם אתה נעשה מודע לכך שאתה פוחד מאינטימיות, זאת יכולה להיות בשבילך התגלות גדולה, מהפכה אפילו, אם זה מניע אותך להביט פנימה ולהתחיל להשליך כל מה שאתה מתבייש בו ולקבל את טבעך כפי שהוא, לא כפי שהוא "צריך" להיות. אני לא מלמד "צריך" כלשהו. כל ה״צריך" למיניהם עושים את התודעה האנושית חולה. יש ללמד בני אדם את היופי של הדברים כפי שהם, את התפארת הנפלאה של הטבע כפשוטו. העצים לא שמעו על עשרת הדיברות, הציפורים לא מכירות את כתבי הקודש. רק האדם יצר בעיה לעצמו. על ידי גינוי הטבע שלך אתה נעשה חצוי, מפוצל, סכיזופרני.

זה נכון לא רק לאנשים רגילים, אלא גם לבעלי שיעור קומה כמו זיגמונד פרויד, שתרם רבות להבנת התודעה האנושית. השיטה שלו הייתה פסיכואנליזה, גישה שדוגלת בהפיכת כל מה שלא מודע בך למודע. וזהו הסוד: ברגע שמשהו לא מודע עולה להכרה, הוא מתאייד. אתה נעשה נקי יותר, קל יותר. ככל שאתה משתחרר ממטען גדול יותר של לא מודע, ההכרה שלך הולכת וגדלה. ככל שתחום הלא מודע מתכווץ, תחום ההכרה מתרחב.

זאת אמת כבירה. המזרח יודע את זה אלפי שנים, אבל במערב היה זה זיגמונד פרויד שהביא את הבשורה הזאת לעולם בתחילת המאה העשרים – בלי שידע דבר על המזרח ועל הפסיכולוגיה שלו. זאת הייתה תרומתו האינדיבידואלית. אבל תתפלא לדעת שהוא לא הסכים מעולם לעבור בעצמו אנליזה. מייסד הפסיכואנליזה לא עבר פסיכואנליזה בעצמו. עמיתיו דחקו בו שוב ושוב, "נתת לנו את השיטה, כולנו עברנו אנליזה. מדוע אתה מתעקש לא לעבור את זה בעצמך?"

הוא אמר, "תשכחו מזה." הוא פחד לחשוף את עצמו. הוא נחשב גאון גדול, יחיד בדורו, וחשיפה עצמית הייתה מורידה אותו לדרגת אדם רגיל, מן השורה. הוא ידע שמקננים בו אותם פחדים, אותם מאוויים, אותן הדחקות. הוא לא דיבר מעולם על חלומותיו, רק הקשיב לחלומותיהם של אחרים. עמיתיו הופתעו מאוד – "זאת תהיה תרומה גדולה לדעת על חלומותיך." אבל הוא לא הסכים מעולם לשכב על ספת האנליטיקאי ולדבר על חלומותיו, כי חלומותיו היו רגילים כמו חלומותיו של כל אדם אחר – זה היה הפחד.

גאוטם בודהא לא היה פוחד להיכנס למדיטציה – זאת הייתה התרומה שלו, סוג מיוחד של מדיטציה. והוא לא היה פוחד מפסיכואנליזה כלשהי, כי כשאדם נכנס עמוק למדיטציה, לאט לאט כל חלומותיו נעלמים. ביום הוא נשאר שקט בתודעתו, בלי תעבורת המחשבות הרגילה. בלילה הוא ישן עמוק, כי חלומות אינם אלא מחשבות שלא נחוו עד סופן, מאוויים שלא באו על פתרונם, שאיפות לא פתורות שנשתיירו מאירועי היום. הם מנסים להשלים את עצמם, לממש את עצמם, לפחות בחלומות.

יהיה לך קשה מאוד למצוא גבר שחולם על אשתו או אישה שחולמת על בעלה. אבל קל מאוד למצוא אותם חולמים על אשת השכן או בעלה של השכנה. אשתך זמינה ונגישה. אתה לא מדכא ומדחיק שום דבר בכל הנוגע לאשתך. אבל אשת השכן תמיד יפה יותר, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. דבר לא נגיש יוצר השתוקקות עמוקה להשיג אותו, לרכוש אותו. ביום אינך יכול לעשות את זה, אבל לפחות בחלומות בלילה אתה חופשי. הממשלה עדיין לא נטלה ממך את החופש לחלום.

לא ירחק היום שבו יוכלו לקחת גם את זה, כי כבר עכשיו יש שיטות שמאפשרות לראות מתי אתה חולם ומתי לא, ויש אפשרות שיום אחד ימצאו דרך מדעית להקרין את חלומותיך על מסך. יחדירו למוחך אלקטרודות, ואתה תירדם, תחלום בשמחה רבה שאתה עושה אהבה עם אשתו של השכן, ובאולם קולנוע סמוך יוכלו לצפות בזה כמו בסרט. ועד כה כולם חשבו שהאיש הזה הוא קדוש!

דבר אחד אפילו אתה יכול לראות: כשאדם נרדם, שים לב: אם עפעפיו אינם מראים תנועה של העיניים, הוא אינו חולם. אם הוא חולם, תראה שעיניו זעות ונעות, כאילו הוא צופה במהלך החלום על מסך דמיוני מול עיניו.

יכול להיות שיום אחד יהיה אפשר להקרין את החלום שלך על מסך. אולי תהיה אפשרות גם לייצר בתודעתך באופן יזום חלום כזה או אחר. לפחות עד היום, אף חוקה לא מדברת על זה אפילו, ש״בני האדם חופשיים לחלום, זאת זכותם מלידה."

אדם כמו גאוטם בודהא לא חולם. מדיטציה היא דרך ללכת אל מעבר למיינד¹. הוא חי בשקט מוחלט עשרים וארבע שעות ביממה – בלי אדוות על אגם ההכרה שלו, בלי מחשבות או חלומות.

אבל זיגמונד פרויד פוחד, כי הוא יודע מה הוא חולם.

שמעתי על מקרה שקרה. שלושה סופרים רוסים גדולים – צכוב, גורקי וטולסטוי – ישבו על ספסל בפארק וריכלו. הם היו ידידים טובים. כולם גאונים, כולם חיברו רומנים גדולים כל כך שאפילו כיום, אם אתה רוצה למנות את עשרת הרומנים הגדולים בכל הזמנים, לפחות חמישה יהיו מפרי עטם של הסופרים הרוסים הגדולים שלפני המהפכה.

צ׳כוב סיפר על הנשים בחייו. גורקי החרה אחריו, ואמר גם הוא כמה דברים על נשים שידע ואהב. טולסטוי נשאר שקט. טולסטוי היה דתי מאוד, נוצרי אדוק. תתפלא לדעת שמהטמה גנדי קיבל שלושה אנשים כמוריו הרוחניים, ואחד מהם היה טולסטוי.

הוא הדחיק הרבה מאוד, מן הסתם. הוא היה אחד האנשים העשירים ביותר ברוסיה – הוא היה בן למעמד האצולה – אבל חי כאביון, כי "אשרי העניים, כי להם מלכות שמיים," והוא לא היה מוכן לוותר על מלכות האלוהים. זאת איננה פשטות, וזה לא העדר מאוויים – זה מעיד דווקא על מאוויים רמים מדי. זאת חמדנות אינסופית, רצון עז מדי לכוח. הוא מקריב את החיים האלו על הנאותיהם מפני שאלו חיים קטנים, ובנצח הוא ייהנה מגן עדן וממלכות שמיים. זאת עסקה טובה – כמעט כמו הגרלה, אבל משהו בטוח.

תגיד רק מה שאתה מתכוון. החיים קצרים, ולא כדאי לקלקל אותם במחשבה על תוצאות כאן ואחר כך.

טולסטוי חי חיי פרישות, ואכל רק אוכל צמחוני. הוא היה כמעט קדוש! מובן מאליו שחלומותיו היו בוודאי מכוערים מאוד, ומחשבותיו היו מן הסתם נלוזות. צ׳כוב וגורקי שאלו אותו, "טולסטוי, מדוע אתה שותק? תגיד משהו." הוא אמר, "אני לא יכול לומר דבר על נשים. אומר משהו רק כשאהיה עם רגל אחת בקבר. אז אומר את זה, ואקפוץ לתוך הקבר."

אפשר להבין מדוע הוא פחד כל כך לומר משהו. זה בער בתוכו. אינך יכול להיות אינטימי מאוד עם אדם כמו טולסטוי...

אינטימיות פירושה פשוט שדלתות הלב פתוחות בשבילך, ואתה יכול להיכנס ולהיות אורח. אבל זה אפשרי רק אם יש לך לב שאינו מסריח ממיניות מודחקת, שאינו מלא כל מיני סטיות, לב טבעי. טבעי כמו העצים, תם כמו ילד קטן – אז אין פחד מאינטימיות.

זה מה שאני מנסה לעשות: לעזור לך לפרוק את מטען הלא מודע שלך, לפרוק את המיינד שלך, ולהיות רגיל. אין דבר יפה יותר מלהיות פשוט ורגיל. אז אתה יכול לקשור קשרי ידידות אינטימיים רבים ככל שתרצה, כי אתה לא פוחד מכלום. אתה הופך לספר פתוח שכל אחד יכול לקרוא בו. אין לך מה להסתיר.

מדי שנה בשנה יצא מועדון הציד להרי מונטנה. החברים משכו קשים כדי להחליט מי יהיה מופקד על הבישול, והסכימו ביניהם שמי שיתלונן על האוכל יחליף אוטומטית את הטבח ביש המזל.

אחרי כמה ימים, כשהבין שאיש לא יסתכן בהתלוננות על האוכל, החליט סנדרסון שבלית ברירה, עליו לנקוט צעד של יאוש. הוא מצא כמה גללי איילים, והוסיף באותו ערב שני חופנים לתבשיל. אחרי כמה כפות ראשונות עלו העוויות של גועל על פני הנוכחים סביב המדורה, אך איש לא אמר דבר. ואז שבר פתאום אחד החברים את השתיקה. "היי," אמר, "לתבשיל הזה יש טעם של צואת איילים, אבל זה טעים!"

יש לך פנים כה רבים. בפנים, אתה חושב דבר אחד; בחוץ, אתה אומר או מבטא דבר אחר. אתה לא יחידה אורגנית שלמה.

הירגע, ותחריב את הפיצול שהחברה יצרה בתוכך. תגיד רק מה שאתה מתכוון. פעל בהתאם לספונטניות הטבעית שלך, בלי לדאוג לתוצאות. החיים קצרים, ולא כדאי לקלקל אותם במחשבה על תוצאות כאן ואחר כך.

כדאי לך לחיות באופן טוטלי, חסר סייגים, שמח, כמו ספר פתוח, נגיש לכל מי שרוצה לבוא ולקרוא בו. כמובן, בדרך הזאת לא תעשה לך שם בספרי ההיסטוריה. אבל מה הטעם להירשם בספרי ההיסטוריה?

חייה, במקום לחשוב אם יזכרו אותך או לא. ממילא כבר לא תהיה כאן. אתה תהיה מת.

מיליוני בני אדם חיו על פני האדמה, ואיננו יודעים אפילו את שמותיהם. קבל את העובדה הפשוטה הזאת – אתה כאן לכמה ימים בלבד, ואחר כך תלך לדרכך. לא כדאי לבזבז את הימים המעטים האלו על צביעות, על פחד.

הערות

1 למילה mind אין תרגום מדויק בעברית. במקומות שבהם הדיוק אינו מתחייב, השתמשתי בהתאם להקשר במילים כמו תודעה, שכל, מוח, נפש, חשיבה, דעת. במקומות שמחייבים את המובן המדויק, אני פשוט משאיר את המילה 'מיינד' - המתרגם.