מחברות חורף

מחברת ראשונה: נוֹבֶמְבֶּר

זֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַכֹּל

קָרוֹב לַמָּוֶת

אֶת הַמָּוֶת אֵין רוֹאִים עוֹד

ר.מ. רילקה, “הָאֶלֶגְיָה הַשְּׁמִינִית”

1

זֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַכֹּל.

פִּתְאוֹם מַתְחִיל מַה שֶֶּׁׁמִּזֶּה זְמַן רַב

הָיָה בְּקִרְבָתֵנוּ

וּכְמוֹ מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מֵעִוְרוֹנוֹ נָבִין:

קָרוֹב לְעַצְמֵנוּ אֶת עַצְמֵנוּ

לֹא נִרְאֶה

רַק בְּהַבִּיטֵנוּ בָּכֶם, מֵתֵי יַלְדוּתֵנוּ,

אָנוּ רוֹאִים אוֹתָנוּ מַבִּיטִים

בָּנוּ, נִשְׁקָפִים עַל

דַּפֵּי פְּנֵיכֶם הַמִּתְרַחֲקִים

אֶל פְּנִים תּוֹכֵנוּ

לְהִמּוֹג שָׁם, בָּאֲפֵלָה הַפּוֹרִיָּה,

בַּעֲבִי הַלַּיְלָה שֶׁל נוֹבֶמְבֶּר.

זֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַכֹּל

2

לַיֶּלֶד אָמְרוּ: אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת,

כְּדֵי לְהָבִין צָרִיךְ לְדַבֵּר.

לְדַבֵּר, יֵשׁ לְהָרִים אֶת הַקּוֹל

כְּמוֹ שֶׁמְּרִימִים כְּלִי מִן

הַשֻּׁלְחָן לְאַט וְגָבֹהַּ,

רַק אָז תִּרְאֶה מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַעְתָּ

וְתִשְׁמַע מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתָ,

אֶת הַשָּׁלֵם.

אוּלַי כָּךְ זֶה בַּיָּם הַגָּדוֹל

שֶׁל הַחַיִּים – הַתְּנוּעָה

נוֹשֵׂאת אֶת הַקּוֹל,

הַקּוֹל מֵעִיר תְּנוּעָה. אַחַר כָּךְ, בִּקְצֵה

הַטַּלְטֵלָה, זֶה פָּשׁוּט נִגְמָר.

הַחַיּוֹת הַפִּקְּחוֹת עוֹשׂוֹת זֹאת בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת

3

מֵתִים אִטִּיִּים עוֹבְרִים וְנוֹגְעִים

בְּיָדַי, בִּכְתֵפַי, בְּפִי.

לָמָּה אֲנִי אוֹמֵר עוֹבְרִים וְנוֹגְעִים?

לָמָּה אֲנִי לֹא אוֹמֵר, אוּלַי?

הֵם מוֹתִירִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם רֵיחַ שְׂרָף עַז

שֶׁמַּזְכִּיר לִי מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מֵאָחוֹר.

מֵת אַחֵר עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה עַל סֻלָּם

לִפְנֵי עֵץ וּמֵנִיף כְּנֶגְדּוֹ יָדַיִם.

לָמָּה אֲנִי אוֹמֵר מֵת וְלֹא

אִישׁ מְקוֹמִי אוֹ אִכָּר?

אוּלַי יֵשׁ בַּזֶּה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ

כַּמָּה קַל לְעַרְעֵר אֶת הֱיוֹתֵנוּ

בְּבֵיתֵנוּ הַלֹּא־מֻסְבָּר.

עַכְשָׁו לֵךְ דַּע לְאָן הַיּוֹם יוֹרֵד