מיקי פעמיים עמד מאחורי הדלפק שלו ולפניו כל טוב, כרוב ירוק, כרוב אדום, חמוצים, בצל עם סומק, פלפלים חריפים, טחינה, עמבה וחריף, הכל בקערות יפות מסודרות אחת לפני השניה, הוא החזיק את הפיתה פתוחה ושאל אותי בחוסר סבלנות, כרוב, כרוב? בצל בצל? צ'יפס צ'יפס? טחינה טחינה? ואחרי שהייתי מאשר לו את התכולה של הפיתה הייתי משתמש בשפתו, כמה, כמה? והוא היה עונה חמש עשרה, חמש עשרה.
כל דבר הוא היה אומר פעמיים, בהתחלה חשבתי שהוא המציא משהו טיפשי כמו עובד מהסביח בגבעתיים, איזו שהיא שפה שתהיה רק לו וככה יכירו אותו, היו לו שלטים של "מבצע מבצע!" ו"חדש חדש!" וגם "הנחה לחיילים, הנחה לחיילים".
השטות הזאת באמת תפסה, כל מי ששמע עליו התחיל לדבר בשפתו, אולי כדי לא להביך אותו, אף אחד לא רצה להגיד לו, מה יש לך? מה אתה אומר הכל כפול? מה נדפק לך השכל? אבל אולי לא אמרו לו כלום כי חשבו שזה קטע מגניב, אין עוד פלאפל בעיר שאתה נהנה עוד לפני שבכלל הכנסת ביס ראשון לפה שלך.
המשך העלילה בסיפור המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
