שירים מכר ההיתוך

פתח דבר

ספר שירים זה הוא אסופה של יצירות שכתבתי לאורך שנים, ששולבו עם שירים חדשים, אשר נכתבו בעקבות מחלתו ופטירתו של אבי יצחק פיינגולד, שנים רבות לאחר פטירת אימי רבקה.

אני מבקשת להודות לבני המשפחה שליוו אותי במהלך השנים, ובראשונה - לאחי היקר ניר, שותפי לשכול מילדות שעוקב אחרי יצירתי. מכל הספרים בעולם הוא קורא את הספרים של אחותו. ניר פיינגולד, אחי הצעיר האהוב, שמלווה אותי ומעניק לי חוסן נפשי להמשיך לספר את סיפורנו, סיפורם של האחים השכולים.

כל השנים כתבתי כאחות שכולה, מזדהה מאוד עם דמותה של אנטיגונה, כמי שיודעת שהאח שהיה לי לעולם לא יהיה לי שוב. ובימים קשים אלה, כשמלחמת השביעי באוקטובר מותירה אותנו פצועים וכואבים, אני מבקשת להזדהות עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן, ובמיוחד עם האחים השכולים שלרוב הם שקופים במעטפת השכול. הספר בעיקרו מוקדש להוריי, אבל הוא שייך לכל מי שחווה אובדן של אדם קרוב.

אני מודה למשה ויג בעלי האהוב, המלווה הנאמן שלי, האיש שאיתי, שבלעדיו היצירות לא היו שלמות. משה מכיר אותי בתוך השכול הזה, ולא יודע מה הייתי לפני כן. הוא חי את כאבי מבלי שהכיר את אחי הבכור טוביה פיינגולד זיכרונו לברכה.

ואחרונים חביבים, תודה לילדיי האהובים, המלווים הישרים שלי - שגיא, אלירן, סיגל, ענת ועידן; ולנכדיי - יהלי, עלמה, שון ופטל. כל אחד מהם תרם את חלקו לספר הזה ביודעין ושלא ביודעין.

באהבה לכולם,

שושנה פיינגולד ויג

בִּינְתִּי, מֶיְדָלֶ'ה

סיבוך שורשים

זֶה כְּמוֹ לִגְדֹּל עִם שְׁנֵי רָאשִׁים

הָרֹאשׁ צוֹעֵק לִי בְּעַרְבִית

מֵהָרֵי הָאַטְלָס

זֶה מִבֵּית אִמִּי

יָא בִּינְתִּי, יָא רַסְרָה

וְהָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי

מִמִּזְרַח אֵירוֹפָּה

מִכְּפוֹר עַז

מֵרֶגֶל קְרוּשָׁה וְרוֹעֶדֶת

שֶׁבָּהּ אֲנִי פָּשׁוּט

מֶיְדָלֶ'ה

יַלְדָּה קְטַנָּה

שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא

דּוּ שֹׁרֶשׁ

בְּמוֹלַדְתִּי

מְחַפֶּשֶׂת זֶהוּת

חֲדָשָׁה.

שפת הוריי

אִמִּי,

הוֹ, שְׂפַת אִמִּי

יָא מָא,

הוֹי אִמִּי, אוֹי שְׂפַת אִמִּי

מַהִי שְׂפַת אִמִּי?

עַרְבִית, הוֹ, עַרְבִית טוּנִיסָאִית

אִמִּי מַהִי שְׂפַת אִמִּי, צָרְפָתִית,

אִמִּי בְּעַרְבִית

כָּל הַלַּיְלָה מִמִּטָּתִי מַאֲזִינָה לְקוֹלוֹת

שִׂיחוֹתֶיהָ עִם אַחְיוֹתֶיהָ.

הוֹ, אָבִי,

אָבִי, מַהִי שְׂפַת אָבִי

אָבִי שֶׁאִידִישׁ שְׂפַת אָבִיו

וְגַם פּוֹלָנִית,

שֶׁגָּדַל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בַּמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה

וְלָמַד רוּסִית

אָבִי שֶׁשָּׁב לְיַלְדוּתוֹ

וְאֵינִי מְבִינָה מִלּוֹתָיו.

מַהִי שְׂפָתִי

הִיא עִבְרִית

עִבְרִית חֲנוּקָה

מִדְּמָעוֹת מְלוּחוֹת,

עִבְרִית מְרֻסֶּקֶת

עִבְרִית מְהַגְּרִים

אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק טוֹבָה

לִהְיוֹת מֶלַח הָאָרֶץ.