אין חדש
שתי איגרות "לשנה טובה":
אחת שכותב חייט מאמריקה הביתה, אל חברו,
ושנייה שכותב החייט מהבית אל חברו שבאמריקה
נכתב בשנת 1907
א.
מַיי דִיר פרֶנד ישרוֹליק!
לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו, אתה והוַוייף והצ'ילדרֶן שלך, שיהיה אוֹלרַייט לכם ולכל ישראל, אמן.
איזה טרַבֶּלס גדולות עשית לנו, שלא שלחת לנו שום לֶטֶרס! כי מאז שהתחילו אצלכם הרֶווֹלוּשְן והקוֹנסטיטוּשון והמסקַרס, אנחנו דיסאַפּוֹינטֶד לגמרי, ממש אבודים. אם מה שהפייפֶּרס שלנו כותבים הוא לא בלוף, כבר היו צריכים לחסל אצלכם חצי עולם. כל יום אנחנו שומעים מכם סֶנסֶיישון חדשה. אתמול קראתי קייבּל, שתלו אצלכם את מיסטר קרושוואן, הפרזידנט של הדומה הרביעית - תוכל לכתוב לי אם זה נכון? ותכתוב לי על הביזנס שלך, אם אתה עובד בּשאפ, או שאתה בוס לעצמך? ומה שלום חנה-ריקל שלך? ומה שלום הרשל? והקוֹזין שלי ליפא, מה שלומו? ויוסְל בן הֶנךְ? ובנצי ורחל? וזלטקה? ומוטל? ושאר האוֹפֶּרֵייטוֹרס, מה שלומם? ואתה חושב לַמוּב לאמריקה? תכתוב לי הכול בלֶטֶר שלך. ובקשר אלי, מה כבר אפשר לכתוב לך, מיי דיר פרֶנד? אני אולרייט, והווייף שלי אולרייט, והצ'ילדרן שלי אולרייט. תודה לאל, כולנו עושים חיים פה. אנחנו עובדים קשה ובפרך, אבל עושים חיים. שום כסף אין בשביל סֶיפְן, אבל אנחנו גרים בשני רוּמס עם קיצֶ'ן. כל היום אנחנו עובדים, ובערב אנחנו יוצאים בשביל הפּלז'ור, או לְמִיטִינג של סושֶליסטים, או של זַיוֹניסטים, ואפילו לתיאטר ביידיש. אנחנו אומנם עובדים קשה מאוד כל הזמן, אבל אנחנו חופשיים, ואני יכול להיות מֶמְבּר בכל סוסייטי שאני רק רוצה, ואם אני רק רוצה - אני יכול להיות סיטיזן ולגשת לאֵלֶקְשֶׁן. רק דבר אחד חסר לנו - הבית. אוי, הגעגועים הביתה! ג'ני שלי (כבר לא קוראים לה בלומה, אלא ג'ני) לא נותנת לי לנשום. היא דורשת ממני שניסע לרַשָׁה לעלות על קברי אבות. אם תראה עכשיו את ג'ני, לא תכיר אותה. היא ליידי עם הֶט ועם גְלוֹוְס. אני שולח לך את הפיקצ'ור של ג'ני שלי עם הפֶמילי שלי. מה אתה אומר על הבּוי הגדול שלי? זה מוטל. עכשיו קוראים לו מייק. הוא אולרייט.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
