דרייפוס בכתריאלבקה - מתוך עירם של האנשים הקטנים

דרייפוס בכתריאלבקה

נכתב בשנת 1902

אינני יודע אם יש עוד מקום שבו הקים סיפורו של דרייפוס מהומה גדולה כל-כך כמו בכתריאלבקה.

אומרים שגם פריז קדחה כמו בקלחת. עיתונים כתבו, גנרלים ירו בעצמם ופרחחים התרוצצו ברחובות כמשוגעים, זרקו כובעים והרעישו עולמות. זה צעק: "וִיו דרייפוס!" וזה צעק: "ויו אסטרהזי!" ובין כה וכה הכפישו והשפילו את היהודים, כרגיל... אך עוגמת נפש רבה כל-כך, וייסורים ובזיונות רבים כל-כך, כשם שידעה כתריאלבקה באותה פרשה - כאלה לא תדע פריז עד בוא המשיח.

מנין נודע לכתריאלבקה על דרייפוס? אינכם צריכים לשאול אותי. הלא מנין הם יודעים שם על מלחמתה של אנגליה בבּוּרים? מנין הם יודעים מה נעשה בסין? מה לכתריאלבקה ולסין? האם בזכות מסחרהּ הגדול עם העולם? הלא תה הם מקבלים מוויסוצקי שבמוסקבה, ואת האריג הצהוב והקיצי, המכוּנה "צֶ'ה שוּן צֶ'ה", אין לובשים בכתריאלבקה. ידם אינה משגת אותו. הם מודים לאל אם יש להם ללבוש בקיץ שכמייה מבד גס: אם לא כן הם יכולים ללכת סתם כך, כלומר בתחתונים, במחילה, ועליהם ציצית מכותנה, ולהזיע בה ברוב הנאה, אם רק הקיץ חם דיו.

והלא נותרה בעינה אותה קושייה: מנין הגיע לאוזניה של כתריאלבקה סיפורו של דרייפוס?

מזיידל.

זיידל, בנו של ר' שעיה, הוא היחיד בעיירה המנוי על הצפירה. את כל החדשות המתרגשות לבוא לעולם לומדים מפיו. כלומר, לא מפיו, אלא על ידיו. הוא קורא להם, והם מסבירים; הוא מספר, והם מפרשים; הוא קורא מה כתוב, והם מבינים בדרך כלל להפך, שהרי הם מבינים טוב יותר.