לטייל בישראל עם סבא דניאל: תיבת אוצר בהוד השרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לטייל בישראל עם סבא דניאל: תיבת אוצר בהוד השרון

לטייל בישראל עם סבא דניאל: תיבת אוצר בהוד השרון

5 כוכבים (7 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

מה קורה כשיום אחד סבא דניאל ונכדתו ליטל מוצאים פתק ורוד ומוזר בתוך מגש הפיצה שלהם?
כשהם מבינים שהפתק הוא הרמז הראשון בכתב חידה מסתורי, שבסופו מחכה תיבת אוצר – הם יוצאים למסע סוחף ומלא הרפתקאות בעקבות הפתקים הוורודים.
מי מחביא את הפתקים הוורודים ולמה? ומה מחכה להם בתוך תיבת האוצר?
כדי לפתור את התעלומה הם יצטרכו לפצח חידות, להתמודד עם אתגרים ולשתף פעולה. האם יצליחו?

טל שמעוני, נשוי לגל, אבא של כרמל ולוטם. מהנדס בימים ומספר סיפורים בלילות. נולד, גדל ומאוהב בהוד השרון. הפך את העיר לחדר בריחה ענק ומלא הרפתקאות.

רמי טל, זוכה פרס ״סאסא סטון״ לספרות ילדים ומאייר ספרי "כראמל". מוסיף לחוויית הקריאה את מגע הקסם המוכר שלו והופך את הדמויות לזכורות במיוחד.

פרק ראשון

פֶּרֶק 1
יְצוּר וָרֹד עִם נְקֻדּוֹת חֵן עֲנָקִיּוֹת

בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן, סַבָּא דָּנִיאֵל אוֹסֵף אֶת לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהֵם עוֹשִׂים יַחַד "נֶכֶדֵּיְט", שֶׁזֶּה דֵּיְט שֶׁל נֶכְדָּה וְסַבָּא. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵם עוֹשִׂים הוּא לִמְצֹא מָקוֹם טָעִים לֶאֱכֹל בּוֹ, כִּי לִיטַל תָּמִיד מְאוֹד רְעֵבָה אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר. סַבָּא אַף פַּעַם לֹא רָעֵב, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא נָכוֹן, כִּי הוּא תָּמִיד לוֹקֵחַ "רַק בִּיס קָטָן" מֵהַמָּנָה שֶׁל לִיטַל.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה, סַבָּא וְלִיטַל בָּחֲרוּ לָלֶכֶת לֶאֱכֹל פִּיצָה בַּפִּיצֵרִיָּה שֶׁמְּמֻקֶּמֶת מַמָּשׁ עַל הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, בְּמִבְנֶה קָטָן שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ הַבָּתִּים שֶׁל פַּעַם. סַבָּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא רָעֵב וְהִזְמִין רַק לִימוֹנָדָה קָרָה.

"סַבָּא, אַתָּה תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁאַתָּה לֹא רָעֵב וּבַסּוֹף אַתָּה אוֹכֵל מִשֶּׁלִּי!" אָמְרָה לִיטַל.

״לֹא נָכוֹן, אָמַרְתִּי לָךְ — אֲנִי לֹא רָעֵב", הִתְעַקֵּשׁ סַבָּא.

"תִּזְכֹּר אֶת זֶה, סַבָּא", אָמְרָה לִיטַל וְהֵנִידָה אֶת הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁסַּבָּא חָשַׁב שֶׁהִיא חֲמוּדָה מְאוֹד.

כְּשֶׁהַפִּיצָה הָיְתָה מוּכָנָה, לִיטַל הִתְרַגְּשָׁה. הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ רְעֵבָה וּכְבָר הִתְכַּוְּנָה לְהִתְנַפֵּל עַל הַפִּיצָה, אֲבָל אָז, כְּשֶׁסַּבָּא הֵבִיא אֶת הַמַּגָּשׁ, לִיטַל שָׂמָה לֵב שֶׁמֻּצְמָד אֵלָיו פֶּתֶק וָרֹד וְדָבִיק.

"יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ בַּמַּגָּשׁ!" הִיא קָרְאָה.

"אוֹי, אַתְּ צוֹדֶקֶת!" סַבָּא הוֹרִיד בַּעֲדִינוּת אֶת הַפֶּתֶק וּבָחַן אוֹתוֹ אֲרֻכּוֹת. "מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה? זֶה בֶּטַח שׁוּם דָּבָר".

בַּפֶּתֶק הָיָה מְצֻיָּר צִיּוּר שֶׁהִזְכִּיר לְלִיטַל מִפְלֶצֶת וְרֻדָּה עִם פֶּה עֲנָק, נְקֻדּוֹת חֵן גְּדוֹלוֹת, קֶרֶן עַל הַגַּב וְאַרְבַּע רַגְלַיִם.

"מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה? מוּזָר מְאוֹד", מִלְמֵל סַבָּא וּמִיָּד נִגַּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹכֵר לְפֵשֶׁר הַצִּיּוּר הַמּוּזָר.

 

הַמּוֹכֵר הִבִּיט בַּפֶּתֶק וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ מֻשָּׂג מָה זֶה וְשֶׁאֶצְלָם לֹא מְחַלְּקִים צִיּוּרִים בַּמַּגָּשִׁים, בֶּטַח לֹא שֶׁל מִפְלָצוֹת עִם נְקֻדּוֹת חֵן. אֲבָל סַבָּא לֹא נִרְגַּע.

"יֵשׁ פֹּה צִיּוּר שֶׁהִגִּיעַ לַמַּגָּשׁ שֶׁלָּנוּ! מִי שָׂם אֶת זֶה?"

"עֲזֹב, סַבָּא, זֶה בֶּטַח שׁוּם דָּבָר. בֶּטַח זֶה הִגִּיעַ לְפֹה בְּטָעוּת", לָחֲשָׁה לִיטַל וְנִסְּתָה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן. הִיא הִכִּירָה אֶת סַבָּא שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת עִנְיָנִים.

"לֹא, לֹא, לֹא! יֵשׁ פֹּה צִיּוּר שֶׁשָּׂמוּ לָנוּ בַּפִּיצָה, מָה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת?" סַבָּא הִתְעַקֵּשׁ.

מְנַהֵל הַמִּשְׁמֶרֶת שָׁמַע אֶת הַצְּעָקוֹת שֶׁל סַבָּא וְהִגִּיעַ לַמָּקוֹם. הוּא הִבִּיט בַּצִּיּוּר וְטָעַן בְּתֹקֶף שֶׁהַפֶּתֶק לֹא שֶׁלָּהֶם וּבִקֵּשׁ בַּעֲדִינוּת שֶׁסַּבָּא יַפְסִיק לַעֲשׂוֹת בָּלָגָן. סַבָּא רָצָה לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְוַכֵּחַ, אֲבָל הַמַּבָּט שֶׁל לִיטַל גָּרַם לוֹ לְהָבִין שֶׁאוּלַי כְּדַאי לַחְזֹר לַשֻּׁלְחָן. הוּא הִכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק הַוָּרֹד לְכִיס הַחֻלְצָה וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ.

 

"מְמְמְ... טָעִים", סַבָּא לָקַח מְשֻׁלַּשׁ פִּיצָה מֵהַמַּגָּשׁ.

לִיטַל יָדְעָה שֶׁזֶּה מָה שֶׁיִּקְרֶה, "כְּמוֹ תָּמִיד, אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה לֹא רָעֵב וּבַסּוֹף אַתָּה לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי".

"צוֹדֶקֶת בְּמֵאָה אָחוּז", אָמַר סַבָּא בְּפֶה מָלֵא, "אֶפְשָׁר עוֹד מְשֻׁלָּשׁ?"

"רַק אִם בַּפַּעַם הַבָּאָה נַזְמִין גַּם לְךָ", הִיא לָקְחָה נְגִיסָה גְּדוֹלָה מֵהַפִּיצָה שֶׁלָּהּ וּמָשְׁכָה אֶת הַחוּטִים שֶׁל הַגְּבִינָה עִם הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁרַק הִיא יוֹדַעַת. 

כְּשֶׁסַּבָּא וְלִיטַל חָזְרוּ לַבַּיִת שֶׁל סַבָּא, סַבָּא הוֹצִיא מֵהַכִּיס אֶת הַפֶּתֶק הַוָּרֹד. לִיטַל הִבִּיטָה בַּפֶּתֶק וְנִסְּתָה לְהָבִין מָה פֵּשֶׁר הַצִּיּוּר הַזֶּה. הוּא בֶּאֱמֶת הָיָה מוּזָר. אוּלַי זֹאת חַיָּה? מִפְלֶצֶת? וְלָמָּה יֵשׁ לָהּ נְקֻדּוֹת חֵן כָּאֵלֶּה? וְקֶרֶן עַל הַגַּב?

לְפֶתַע הִבְחִינָה לִיטַל בְּנִיצוֹץ בְּעֵינָיו שֶׁל סַבָּא. לִיטַל כְּבָר הִכִּירָה אֶת הַנִּיצוֹץ הַזֶּה. הוּא הִתְרוֹמֵם מֵהַסַּפָּה, רָץ לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְהֵבִיא זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, כָּזוֹ עִם עֲדָשָׁה עֲגֻלָּה וְעָבָה. סַבָּא קֵרֵב אוֹתָהּ לַצִּיּוּר. כָּעֵת הָיָה קַל לִרְאוֹת שֶׁנְּקֻדּוֹת הַחֵן הַשְּׁחֹרוֹת הֵן בְּעֶצֶם צִיּוּרִים קְטַנְטַנִּים. הוּא קֵרֵב אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת עוֹד קְצָת וְאָז צָעַק בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "תִּרְאִי!"

לִיטַל לָקְחָה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת מִסַּבָּא. בַּצִּיּוּרִים הִיא זִהֲתָה כִּפָּה, מַעֲטָפָה עִם בּוּל, הַמְבּוּרְגֵּר, קֶרֶשׁ, פּוֹפְּקוֹרְן, כּוֹס קָפֶה וְגַם תֵּבַת אוֹצָר שֶׁצְּבוּעָה בְּזָהָב עִם מַנְעוּל שָׁחֹר!

לִיטַל קֵרְבָה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת לַיְּצוּר הַוָּרֹד, וְאָז הִבְחִינָה בְּקַוִּים דַּקִּים שֶׁחִבְּרוּ אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת. זֶה הִזְכִּיר לָהּ מַפָּה.

"תִּרְאֶה, סַבָּא, הַיְּצוּר הַזֶּה הוּא מַפָּה! מַפַּת אוֹצָר!"

"מַפָּה?" סַבָּא הָיָה מֻפְתָּע. הוּא לָקַח מִמֶּנָּה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת וְהִבִּיט אֲרֻכּוֹת בַּצִּיּוּר.

עוד על הספר

לטייל בישראל עם סבא דניאל: תיבת אוצר בהוד השרון טל שמעוני

פֶּרֶק 1
יְצוּר וָרֹד עִם נְקֻדּוֹת חֵן עֲנָקִיּוֹת

בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן, סַבָּא דָּנִיאֵל אוֹסֵף אֶת לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהֵם עוֹשִׂים יַחַד "נֶכֶדֵּיְט", שֶׁזֶּה דֵּיְט שֶׁל נֶכְדָּה וְסַבָּא. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵם עוֹשִׂים הוּא לִמְצֹא מָקוֹם טָעִים לֶאֱכֹל בּוֹ, כִּי לִיטַל תָּמִיד מְאוֹד רְעֵבָה אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר. סַבָּא אַף פַּעַם לֹא רָעֵב, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא נָכוֹן, כִּי הוּא תָּמִיד לוֹקֵחַ "רַק בִּיס קָטָן" מֵהַמָּנָה שֶׁל לִיטַל.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה, סַבָּא וְלִיטַל בָּחֲרוּ לָלֶכֶת לֶאֱכֹל פִּיצָה בַּפִּיצֵרִיָּה שֶׁמְּמֻקֶּמֶת מַמָּשׁ עַל הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, בְּמִבְנֶה קָטָן שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ הַבָּתִּים שֶׁל פַּעַם. סַבָּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא רָעֵב וְהִזְמִין רַק לִימוֹנָדָה קָרָה.

"סַבָּא, אַתָּה תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁאַתָּה לֹא רָעֵב וּבַסּוֹף אַתָּה אוֹכֵל מִשֶּׁלִּי!" אָמְרָה לִיטַל.

״לֹא נָכוֹן, אָמַרְתִּי לָךְ — אֲנִי לֹא רָעֵב", הִתְעַקֵּשׁ סַבָּא.

"תִּזְכֹּר אֶת זֶה, סַבָּא", אָמְרָה לִיטַל וְהֵנִידָה אֶת הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁסַּבָּא חָשַׁב שֶׁהִיא חֲמוּדָה מְאוֹד.

כְּשֶׁהַפִּיצָה הָיְתָה מוּכָנָה, לִיטַל הִתְרַגְּשָׁה. הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ רְעֵבָה וּכְבָר הִתְכַּוְּנָה לְהִתְנַפֵּל עַל הַפִּיצָה, אֲבָל אָז, כְּשֶׁסַּבָּא הֵבִיא אֶת הַמַּגָּשׁ, לִיטַל שָׂמָה לֵב שֶׁמֻּצְמָד אֵלָיו פֶּתֶק וָרֹד וְדָבִיק.

"יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ בַּמַּגָּשׁ!" הִיא קָרְאָה.

"אוֹי, אַתְּ צוֹדֶקֶת!" סַבָּא הוֹרִיד בַּעֲדִינוּת אֶת הַפֶּתֶק וּבָחַן אוֹתוֹ אֲרֻכּוֹת. "מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה? זֶה בֶּטַח שׁוּם דָּבָר".

בַּפֶּתֶק הָיָה מְצֻיָּר צִיּוּר שֶׁהִזְכִּיר לְלִיטַל מִפְלֶצֶת וְרֻדָּה עִם פֶּה עֲנָק, נְקֻדּוֹת חֵן גְּדוֹלוֹת, קֶרֶן עַל הַגַּב וְאַרְבַּע רַגְלַיִם.

"מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה? מוּזָר מְאוֹד", מִלְמֵל סַבָּא וּמִיָּד נִגַּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹכֵר לְפֵשֶׁר הַצִּיּוּר הַמּוּזָר.

 

הַמּוֹכֵר הִבִּיט בַּפֶּתֶק וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ מֻשָּׂג מָה זֶה וְשֶׁאֶצְלָם לֹא מְחַלְּקִים צִיּוּרִים בַּמַּגָּשִׁים, בֶּטַח לֹא שֶׁל מִפְלָצוֹת עִם נְקֻדּוֹת חֵן. אֲבָל סַבָּא לֹא נִרְגַּע.

"יֵשׁ פֹּה צִיּוּר שֶׁהִגִּיעַ לַמַּגָּשׁ שֶׁלָּנוּ! מִי שָׂם אֶת זֶה?"

"עֲזֹב, סַבָּא, זֶה בֶּטַח שׁוּם דָּבָר. בֶּטַח זֶה הִגִּיעַ לְפֹה בְּטָעוּת", לָחֲשָׁה לִיטַל וְנִסְּתָה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן. הִיא הִכִּירָה אֶת סַבָּא שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת עִנְיָנִים.

"לֹא, לֹא, לֹא! יֵשׁ פֹּה צִיּוּר שֶׁשָּׂמוּ לָנוּ בַּפִּיצָה, מָה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת?" סַבָּא הִתְעַקֵּשׁ.

מְנַהֵל הַמִּשְׁמֶרֶת שָׁמַע אֶת הַצְּעָקוֹת שֶׁל סַבָּא וְהִגִּיעַ לַמָּקוֹם. הוּא הִבִּיט בַּצִּיּוּר וְטָעַן בְּתֹקֶף שֶׁהַפֶּתֶק לֹא שֶׁלָּהֶם וּבִקֵּשׁ בַּעֲדִינוּת שֶׁסַּבָּא יַפְסִיק לַעֲשׂוֹת בָּלָגָן. סַבָּא רָצָה לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְוַכֵּחַ, אֲבָל הַמַּבָּט שֶׁל לִיטַל גָּרַם לוֹ לְהָבִין שֶׁאוּלַי כְּדַאי לַחְזֹר לַשֻּׁלְחָן. הוּא הִכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק הַוָּרֹד לְכִיס הַחֻלְצָה וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ.

 

"מְמְמְ... טָעִים", סַבָּא לָקַח מְשֻׁלַּשׁ פִּיצָה מֵהַמַּגָּשׁ.

לִיטַל יָדְעָה שֶׁזֶּה מָה שֶׁיִּקְרֶה, "כְּמוֹ תָּמִיד, אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה לֹא רָעֵב וּבַסּוֹף אַתָּה לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי".

"צוֹדֶקֶת בְּמֵאָה אָחוּז", אָמַר סַבָּא בְּפֶה מָלֵא, "אֶפְשָׁר עוֹד מְשֻׁלָּשׁ?"

"רַק אִם בַּפַּעַם הַבָּאָה נַזְמִין גַּם לְךָ", הִיא לָקְחָה נְגִיסָה גְּדוֹלָה מֵהַפִּיצָה שֶׁלָּהּ וּמָשְׁכָה אֶת הַחוּטִים שֶׁל הַגְּבִינָה עִם הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁרַק הִיא יוֹדַעַת. 

כְּשֶׁסַּבָּא וְלִיטַל חָזְרוּ לַבַּיִת שֶׁל סַבָּא, סַבָּא הוֹצִיא מֵהַכִּיס אֶת הַפֶּתֶק הַוָּרֹד. לִיטַל הִבִּיטָה בַּפֶּתֶק וְנִסְּתָה לְהָבִין מָה פֵּשֶׁר הַצִּיּוּר הַזֶּה. הוּא בֶּאֱמֶת הָיָה מוּזָר. אוּלַי זֹאת חַיָּה? מִפְלֶצֶת? וְלָמָּה יֵשׁ לָהּ נְקֻדּוֹת חֵן כָּאֵלֶּה? וְקֶרֶן עַל הַגַּב?

לְפֶתַע הִבְחִינָה לִיטַל בְּנִיצוֹץ בְּעֵינָיו שֶׁל סַבָּא. לִיטַל כְּבָר הִכִּירָה אֶת הַנִּיצוֹץ הַזֶּה. הוּא הִתְרוֹמֵם מֵהַסַּפָּה, רָץ לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְהֵבִיא זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, כָּזוֹ עִם עֲדָשָׁה עֲגֻלָּה וְעָבָה. סַבָּא קֵרֵב אוֹתָהּ לַצִּיּוּר. כָּעֵת הָיָה קַל לִרְאוֹת שֶׁנְּקֻדּוֹת הַחֵן הַשְּׁחֹרוֹת הֵן בְּעֶצֶם צִיּוּרִים קְטַנְטַנִּים. הוּא קֵרֵב אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת עוֹד קְצָת וְאָז צָעַק בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "תִּרְאִי!"

לִיטַל לָקְחָה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת מִסַּבָּא. בַּצִּיּוּרִים הִיא זִהֲתָה כִּפָּה, מַעֲטָפָה עִם בּוּל, הַמְבּוּרְגֵּר, קֶרֶשׁ, פּוֹפְּקוֹרְן, כּוֹס קָפֶה וְגַם תֵּבַת אוֹצָר שֶׁצְּבוּעָה בְּזָהָב עִם מַנְעוּל שָׁחֹר!

לִיטַל קֵרְבָה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת לַיְּצוּר הַוָּרֹד, וְאָז הִבְחִינָה בְּקַוִּים דַּקִּים שֶׁחִבְּרוּ אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת. זֶה הִזְכִּיר לָהּ מַפָּה.

"תִּרְאֶה, סַבָּא, הַיְּצוּר הַזֶּה הוּא מַפָּה! מַפַּת אוֹצָר!"

"מַפָּה?" סַבָּא הָיָה מֻפְתָּע. הוּא לָקַח מִמֶּנָּה אֶת זְּכוּכִית הַמַגְדֶּלֶת וְהִבִּיט אֲרֻכּוֹת בַּצִּיּוּר.