הקדמה
צוֹעֲדִים תִּינוֹקוֹת־צִיוֹנִים־סוֹצְיַאלִיסְטִים,
צוֹעֲדֹים תִּינוֹקוֹת־סִיעַת נֵיאוֹ־מַרְכְּסִיסִטִים,
[...]
כִּי חִלְקוּם לִדְגָלִים
וּלְחֻלְצוֹת־אוּנִיפוֹרְמוֹת,
כִּי אֶצְלֵנוּ גְּדֵלִים
תִּינוֹקוֹת־עַל־פְּלַטְפוֹרְמוֹת!1
שירו של נתן אלתרמן "אִלוף ילדים" הובא בתוך קובץ מחקרים רחב יריעה על תנועות הנוער הארצישראליות בשנים 1960–1920. הקובץ, שיצא לאור ב־1989, כולל שלושה תחומי מידע: רב־שיח בין חוקרים על הנושא: "תנועות הנוער — מרד, אוונגרד או הליכה בתלם?"; מאמרים על תנועות הנוער השונות — סוציאליסטיות־ציוניות, אזרחיות ודתיות, וביבליוגרפיה מוערת של 90 מחקרים על תנועות הנוער. תנועות הנוער הארצישראליות של המחנה האגודאי כלל לא אוזכרו בקובץ, למעט "עזרא", אשר הייתה מ־1948 לתנועת הנוער של פועלי אגודת ישראל.2
המשתתפים בדיון מצאו כי רוב המחקרים על אודות תנועות הנוער עוסקים בתנועות הסוציאליסטיות ומיעוטן בתנועות האזרחיות והדתיות.
המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית העולמית פרסמה ב־1963 חוברת נתונים לגבי תנועות הנוער היהודיות בעולם. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהמחלקה שלחה לתנועות הנוער בישראל ובארצות הגולה, ובאמצעותם ניתן "סיכום נאמן על כלל הנוער היהודי המאורגן ברחבי העולם".3 תנועות הנוער האגודאיות לא נכללו בה.
ב־2004 פרסמו שלושה חוקרים מאמר רחב יריעה שדן בפרופיל החברתי של תנועות הנוער בישראל. המאמר הסתמך על נתוני מחקר שהתפרסמו ב־1999 והוא התייחס לתנועות נוער שהיו קשורות לתנועות הפועלים, לתנועה הרוויזיוניסטית ולציונות הדתית.4 המאמר כלל לא אִזכר את תנועות הנוער האגודאיות. במועד פרסומו פעלו שלוש תנועות נוער אגודאיות מוכרות בידי משרד החינוך, והן היו חברות במועצת תנועות הנוער. אחת מהן — תנועת בנות אגודת ישראל — הייתה הרביעית בגודלה בין התנועות שהוכרו ותוקצבו בידי משרד החינוך.
שלושה ערכים שעוסקים בתנועות נוער נכללו בקובץ אנציקלופדי על אודות תרבות יהודית שיצא לאור ב־2007. האחד התייחס לתנועות הנוער היהודיות באירופה בין שתי המלחמות. הן סווגו לתנועות ציוניות, שמאל — אנטי־ציוניות, ספורטיביות או ממוקדות השכלה ומקומיות. לא היה בו כל אזכור לתנועות הנוער האגודאיות.5 הערך השני עסק בתרומת תנועות הנוער בישראל לעיצוב החברה החדשה. הן הוצגו כשלוחות של התנועות הציוניות באירופה ואוֹפיין האידאולוגי היה "אנטי־גלותי" וקשור ל"קדמה סוציאלית". תנועת בני עקיבא הוצגה כ"מקרה מיוחד". גם כאן לא היה אזכור לתנועות האגודאיות.6 הערך השלישי סקר את ההיסטוריה של תנועות הנוער היהודיות. בערך זה אוזכרה תנועה נוער אגודאית אחת — "בנות בתיה" — בהקשר לחברותה במועצת תנועות הנוער. מעבר לכך לא הובא תיאור כלשהו של תנועה זו, שמנתה, כמצוין בערך זה, 25 אלף חברות, וכלל לא אוזכרו התנועות האגודאיות האחרות.7
מן האמור לעיל עולה כי תנועות הנוער של אגודת ישראל לא נחקרו ומידע על פעילותן נכלל רק באקראי בתוך המחקרים המועטים על אגודת ישראל או על רשתות החינוך שלה.8
ספר זה בא למלא את החלל הקיים בחקר תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל — תולדותיהן, מאפייניהן ופעילותן.
נוער הינו שם כולל לצעירים ולצעירות בתקופת נעוריהם או בתקופת התבגרותם כשכבר אינם ילדים. אגודת ישראל ותנועות הבת שלה ייסדו תנועות נוער לילדים, למתבגרים ולבוגרים צעירים. תנועת "צעירי אגודת ישראל" (להלן — צא"י), שנוסדה בפולין על בסיסה של תנועת "תבונה", הייתה לתנועת הנוער הדומיננטית והגדולה שבמחנה האגודאי, והיא אחת התנועות שעומדות במוקד ספר זה. בתנועת צא"י זו נכללו ילדים ומתבגרים, שגובשו לעתים כתנועות־בת שלה, וצעירים מעל לגיל 18 ובשנות ה־20 המוקדמות לחייהם שהיו הלוז של צא"י. בשנים המאוחרות, בעת שמייסדי התנועה התבגרו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם, נכללו בצא"י גם בוגרים יותר.
במסגרת צא"י שבפולין התגבשה תנועת נוער לילדים שאך זה סיימו את לימודיהם היסודיים (15–13) בשם "פרחי אגודת ישראל". בארץ־ישראל נוסדו לצד צא"י כמה תנועות נוער לבנים, הדומיננטית שבהן הייתה "הנוער האגודתי". תנועות נוער נפרדות נוסדו בפולין לבנות — "בתיה" לילדות תלמידות בית הספר היסודי, ו"בנות אגודת ישראל" לבנות מתבגרות ולצעירות עד לראשית שנות ה־20 של חייהן. שתי תנועות אלה פעלו גם בארץ־ישראל ולצדן הופיעו תנועות נוספות.
ספר זה מנסה לעקוב אחר התפתחות תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל, התנהגותן הפוליטית והחיים החברתיים והתרבותיים שהתגבשו בתוכן. עוד נבחנה בו מידת היותן אוונגרד מורֵד או הולכות בתלמים שתנועת האם — אגודת ישראל — התוותה עבורן.
במועד כתיבת הספר מלאו כ־110 שנים לייסוד אגודת ישראל (1912). בתקופה זו נוסדו ופעלו במסגרתה או בקשר עמה 14 תנועות נוער וצעירים. פעילוּת ארבע מהתנועות — "עזרא", "תבונה", "פועלי אגודת ישראל" (פא"י) ותנועת הנוער שלה "סיני" — נדונה במחקרים קודמים ולכן לא נכלל דיון לגביהן בספר זה.9 המחקר בספר זה יתמקד בפעילות עשר התנועות האחרות בפולין ובארץ־ישראל.10
הנהגת צא"י בפולין הקימה בוורשה ארכיון ודרשה מכל הסניפים להעביר לשם תיעוד שישמש חלק מהזיכרון ההיסטורי של התנועה. לצערנו, הארכיון אבד בשואה. תנועת צא"י הארצישראלית ותנועת בנות אגודת ישראל חסרו מודעות היסטורית שכזו ולא שימרו תיעוד היסטורי. כתוצאה מכך, נאלצתי להתבסס על תיעוד מועט שנכלל בארכיונים אגודאיים ובארכיונים אחרים. מידע ראשוני רב נשאב מהעיתונות של תנועות הנוער והצעירים האגודאיות ושל עיתונים שמחוצה לה, מהתקופות הרלוונטיות.
מקור היסטורי נוסף מהווים ספרי הזיכרון לקהילות היהודיות בפולין שנכחדו בשואה. רובם כוללים מידע על אודות התנועות הפוליטיות ותנועות הנוער שפעלו בקהילות אלה. בספריית אוניברסיטת בר־אילן מצויים קרוב ל־250 ספרי זיכרון. מעיון בספרים אלה עולה כי ברובם הובא תיאור הפעילות של תנועות ציוניות ושל תנועת הבונד שפעלו בקהילות. למחנה האגודאי — אגודת ישראל ותנועות הנוער והצעירים שפעלו במסגרתו — היו מאות סניפים בערים ובעיירות שבפולין. רק בכ־30 מספרי הזיכרון האמורים מצאתי תיאורים של תנועות אגודאיות. גם מאגר מידע זה תרם למחקרי.
חלק מהעיתונים ומהמסמכים נכתבו ביידיש. מובאות מתוכם תורגמו בידי לעברית.
אני בן לניצולי שואה שרוב בני משפחתם נספו בשואה.11 בעת כתיבת הספר זכרתי את המוני החניכים של תנועות הנוער והצעירים האגודתיות שנספו בשואה יחד עם חניכי תנועות נוער אחרות. ד"ר הלל זיידמן תיאר ביומנו מגטו ורשה את יצירתו של נטע ירוחם ברלינר, המשורר שהיה מנהיג תנועת צעירי אגודת ישראל בפולין בשנים שבהן היא התגבשה לתנועה עצמאית, וגם הוא נספה בשואה. ברלינר כתב בגטו לודז' שיר ערש, לא לילדים שנרדמים כדי להתעורר לבוקר חדש, אלא שיר ערש לילדים שהלכו למנוחת עולמים — ילדים שמתו ברעב או נרצחו.12
יהא ספר זה נר לנִשמות חניכי תנועות הנוער היהודיות שנספו בשואה.
דברי תודה
תודתי נתונה לעובדי הארכיונים שאפשרו לי לעיין במסמכים שברשותם. לספרני הספרייה למדעי היהדות באוניברסיטת בר־אילן שהייתה לי לבית. בתקופה שבית זה נסגר בפני עקב מגפת הקורונה נעזרתי באתר Hebrew Books לקבלת תיעוד סרוק, תודה ליוזמיו. תודה מיוחדת לעובדי הספרייה הלאומית, גנזך קידוש השם, מכון לבון ומִנהלת בנות אגודת ישראל — בתיה, שנענו לבקשותיי והמציאו לי העתקים מתיעוד שהיה ברשותם. תודות למשה וליצחק אדלר וליהושע רוט, מפעילי תנועת הנוער האגודתי בעברם, שחלקו עמי מזיכרונותיהם. תודות לישראל כרמל, המנכ"ל והבעלים של הוצאת כרמל; לבני מזרחי, עורך הלשון, שעמל ליישר הדורים בכתב היד; ולכל עובדי הוצאת הספרים כרמל שתרמו מכישוריהם לפרסום הספר בצורה נאה ומתוקנת.
אחרונים חביבים בני משפחתי: רעייתי, צביה, שניצבת כל העת לצדי וילדיי — נעמה וברק בעלה, יהודה והודיה שמביטים לעברי בחיוך.
הערות
1 נתן אלתרמן, עידן 13, עמ' 145. שורות ראשונות מהבתים השני והחמישי מבין שמונה בתים. פורסם לראשונה בעיתון דבר ב־16.4.1943, נדפס שוב באלתרמן תשל"ה (שירי ה"טור השביעי"), עמ' 199–197.
2 פונד תשע"ח, עמ' 432–420. מחקר יחיד מסוגו היא עבודת הדוקטור על תנועת "עזרא" — נבון תש"ס.
3 נוער יהודי תשכ"ג. המובאה מההקדמה בעמ' ז.
4 שפירא תשס"ד. המחקר נערך ב־1995 בהזמנת משרד החינוך, והוא בחן התנהגות תלמידי כיתה יב ב־100 בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים־דתיים. שם, עמ' 157.
5 אלי צור, "תנועת נוער יהודית באירופה", זמן יהודי 2007, כרך א', עמ' 309–32.
6 חיים אדלר, "תנועת הנוער ועיצובה של החברה החדשה", זמן יהודי 2007, כרך ד', עמ' 322–318.
7 יאיר צבן, "תנועת הנוער בישראל סקירה הסטורית", זמן יהודי חדש 2007, כרך ד', עמ' 330–323. שמה המלא של "בנות בתיה" הוא "בנות אגודת ישראל — בתיה", ובמאה ה־21 השם הומר לבנות בית יעקב — בתיה. בשיחה שקיימתי עם יאיר צבן ביום 12.9.2021 הוא הבהיר כי לא היה בידיו מידע על תולדות תנועה זו, וכי לא ידע על קיום תנועות אגודאיות נוספות.
8 מידע תמציתי על שתיים מבין ארבע תנועות הנוער האגודאיות בפולין נכלל בשני מחקרים: צעירי אגודת ישראל (צא"י) — בקון 1996 ובעיבודו העברי מתשס"ה; בנות אגודת ישראל — זידמן 2018. מידע על צא"י בארץ־ישראל המנדטורית נכלל בפרידמן תשל"ח.
9 על "עזרא" ראו שם. על פא"י ו"סיני" ראו פונד תשע"ח. על "תבונה" ראו פונד תש"ע. הודפס שנית בפונד תשפ"ב.
10 התנועות: בנות אגודת ישראל, בתיה, היכלי ענ"ג, הנוער האגודתי, חנוך לנער, נר ישראל, פרחי אגודת ישראל, פרחי הדגל, צעירי אגודת ישראל, תורה ויראה.
11 בני משפחות הוריי שנספו בשואה: אבי, חיים בן יצחק ז"ל — אייזיק אחיו, פֶּפי אשתו הראשונה, גיטל בתו; אמי, זהבה בת יוסף ז"ל — הניה אמה, יעקב אחיה, אחיותיה פרל, חסיה, מרים, רחל וטַיבל. תנצב"ה.
12 זיידמאן 1947, עמ' 212. זיידמאן וכמה אנשי רוח מגטו ורשה אספו שירי משוררים מכמה גטאות וביקשו להחביאם יחד עם ספרים שהסתירו. אין בידי מידע אם שיר הערש התגלה לאחר המלחמה.
פרק א
סערה והפיכה
...דור שלם שגרונו שותת דם, דור שלם עומד פצוע, רץ או שוכב, סובל מכאבים עזים (מנצח או גוסס)...13
זעקת אורי צבי גרינברג הובאה, ב־1922, באלבאטראס, כתב־עת לספרות יידיש צעירה, שהוא ערך. זעקתו גברה בפואמה "עולם במדרון" שבה הוא הצהיר כי העולם מצוי בתקופה של שקיעה, אשר בה כל הערכים של העולם הישן נמחקו — "נתגדפו התורות ואין עוד קדושים".14 את הסיבה לכך גרינברג תלה במצב החדש של החברה היהודית:
אנו איננו אשמים שהעיירה ירקה אותנו עם דם לבבה, רועדים, בקלע אי־המנוחה — חשמל — גשרים — גורדי שחקים — בתי יציקה — חרפה — קלון וערי אופיום... הנכם מזועזעים — ששונה היום, שונה היום... איש לא אשם בכך, אך סוסים, כלבים, צפורים, ואפילו הדומם הקר — יודעים ששונה, שונה, שונה היום.15
דברי גרינברג שיקפו תהליכים של תיעוש ועיור ששינו את פני אירופה והפכו את העיר למרכז התרבות המודרנית. היהודים נסחפו למרכז תהליך זה ועברו מהפך ששינה את מעמדם המשפטי, את הרגלי התרבות שלהם ואת התנהגותם הדתית. כל אלה כחלק מתהליך חברתי ומשפטי שכונה אמנסיפציה. לצד שוויון אזרחי נגרם שבר בחברה היהודית ובאורחות חייה.16
במקביל לשוויון האזרחי שהוענק ליהודים בכמה ארצות, התעצמה השנאה אליהם והייתה לשנאת גזע — לתנועה אנטישמית שהמשיכה את דחיית היהדות בידי הנצרות.17 זו לוּותה בפוגרומים ביהודי ארצות שונות. סערות והפיכות נוספות הציפו את העולם בראשית המאה ה־20.
מרכס ואנגלס הכריזו ב־1848: "רוח בלהות מהלך על פני אירופה — רוח הבלהות של הקומוניזם". תנועה שהעלתה את הפועלים המודרנים — הפרולטריון" אל מרכז הבמה החברתית.18 רוח בלהות זו יצרה בראשית המאה ה־20 מהפכה ברוסיה, שבה הפרולטריון שם קץ לשלטון הצאר וגרם למלחמת אזרחים שהסתיימה ב־1923. המלחמה התנהלה בין הקומוניסטים (האדומים) לבין מתנגדיהם (הלבנים), וכן בין זרמים שונים בתוך התנועה הקומוניסטית (מנשביקים ובולשביקים). יהודים רבים השתתפו במהפכה ואף תפסו עמדות הנהגה בכירות בתנועות הקומוניסטיות.
במקביל למלחמת האזרחים ברוסיה התנהלה מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1918–1914, שבה נספו למעלה מ־8.5 מיליון אנשים. במלחמות אלה ובפוגרומים שנלוו אליהן נספו המוני יהודים, ולמעלה מחצי מיליון יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם.19
תומאס מאן חזה באירופה, ב־1925, מגמה אנטי־ליברלית שבאה לידי ביטוי בנסיגה מן הדמוקרטיה ומן הפרלמנטריזם ו"פניה מלאה, זעופת פנים, אל עבר הדיקטטורה והטרור". הפשיזם האיטלקי היה, לדעתו, מקבילה מדויקת לבולשביזם הרוסי. הוא הבחין בעלייה של הפשיזם הגרמני, כ"דת אתנית" שדוחה את היהדות הבינלאומית ומפגינה "פגניות עממית" ו"ברבריות רומנטית".20
בעקבות מלחמת העולם הראשונה חלו כמה שינויים מדיניים שנגעו לעם היהודי: פולין הייתה למדינה עצמאית בגבולות חדשים ובה למעלה משלושה מיליון יהודים — הריכוז היהודי הגדול ביותר בעולם. בריטניה, שכבשה את ארץ־ישראל מידי הטורקים, הבטיחה לעם היהודי, בהצהרת בלפור, להקים בה בית לאומי, וחבר הלאומים מסר לה את המנדט לפעול ליישום הבטחה זו.
בעקבות האמנסיפציה נוצרה סערה תרבותית בתוך החברה היהודית, וזו גררה אחריה מלחמה חברתית בין גישות תרבותיות ודתיות שונות בעולם היהודי. תנועת ההשכלה, שהתפתחה באירופה וביקשה לכלול בעולם התרבות היהודי ערכים חילוניים משל החברה הכללית, יצרה מאבק בינה לבין חוגי השמרנים שהתנגדו לכך. דרישות לשינויים בהתנהגות הדתית ההלכתית וחילון באו בעקבות תנועת ההשכלה. המוני יהודים נטשו את אורח החיים המסורתי וביקשו ללמוד במוסדות השכלה כלליים. יצחק גרינבוים, ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, הציג את המהפך התרבותי במילים בוטות:
... כסופה פרצו לתוך עולמנו זה החיים הרועשים הזורמים בעוז של העמים הסובבים אותנו והתחילו מערערים וממוטטים את היסודות המקודשים של חיינו... צורות החיים הקיימות נתאבנו משום שנתקדשו על ידי הדת והאמונה... משהגיעה שעת המהפכה הפנימית... התבלטה הדרישה לחיים חילוניים חופשיים מעול הדת... נשתנה יסוד חייו של העם — הלאומיות באה במקום הדת.21
ב־1895 היו הסטודנטים היהודים ברוסיה כ־10% מכלל הסטודנטים שם, בעוד שמספר יהודי רוסיה עלה אך במעט על אחוז אחד.22 על סף המאה ה־20, היצירה הספרותית והאמנותית החדשה פרחה ברוסיה, והוצאות ספרים עבריות נוסדו ושגשגו. ורשה, שתחת השלטון הרוסי, הייתה לבית הדפוס הגדול בעולם. המהפכה הקומוניסטית שמה קץ לכל אלה, ורבים מאנשי הרוח היהודים נמלטו לברלין.
בשנות ה־20 של המאה שעברה הייתה ברלין למרכז התרבות היהודית המודרנית, כשיוצריה היו בעיקר יהודים ממזרח אירופה. בתי דפוס הגדירו את עצמם כ"מוסדות ניסיוניים" והיו לנושאי דגל ההתחדשות בתחום "מלאכת הספר". ההגירה מרוסיה הפכה את גרמניה למרכז ספרות היידיש והעברית, ומאות ספרים בשפות אלה הודפסו בטכניקות ובאיכות חסרות תקדים. חובבי ספרים, מבין המהגרים מרוסיה, היו ראשי היוצרים של ההוצאות לאור החדשות.23 וייסבלאי מצא כי בשנים 1924–1921, התקופה שבה התמקד מחקרו, פעלו בגרמניה 39 הוצאות לאור עבריות שהוציאו לאור בארבע שנים אלה 420 כותרים עבריים, רובם ספרים באיכות ספרותית ועיצובית גבוהה.24 "יודישע פערלאג" הוציאה לאור ממיטב הספרות העברית החדשה, כספריו הראשונים של שמואל יוסף עגנון.25 ההוצאה לאור "שונצינו־ברלין", שנוסדה ב־1924, הוציאה לאור ספרי איכות מיוחדים לחובבי ספר. "רימון" הוציאה לאור שש חוברות לספרות ולאמנות, בעברית וביידיש במקביל (רימון ומילגרוים) וספרים בשילוב איורים אמנותיים.26
גם בתחום האמנות חלה פריחה, ובתחילת שנות ה־20 היו בברלין יהודים רבים בעלי גלריות לאמנות, אספני אמנות ואמנים. מספר היהודים שהיו מעורבים בתנועות של אמנות מודרנית בברלין היה גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה הכללית.27 האמנות שנוצרה באותה עת הייתה אקספרסיוניסטית מסוג חדש. האמנים חיפשו "את הפנימיות, את הנשמה של הדבר, הם מבקשים בכל מאודם איך לחדור לתחושות... הם זכו לגישה זו הודות למלחמה ולמהפכה... האמנות החדשה היא תוצר התחושה האפוקליפטית של חורבן העולם.28
יהודי גרמניה חיו באותה עת ברווחה כלכלית. רבים מהם נטשו את הדת המסורתית ובמסגרת התנועה הרפורמית ביצעו שינויים מפליגים בסדרי התפילה ובתכניה ומחקו ממנה כל אזכור לאומי. מולם התגבשה אורתודוקסיה חדשה שהייתה פתוחה גם להשכלה כללית. החברה היהודית בגרמניה הייתה לחברה בורגנית שיהדותה התמצתה בליברליזם וברצון להשתלב בחברה הכללית תוך ויתור על שורשיה והסתפקות ביהדות שטחית ופורמלית. צעירים יהודים רבים אף התנצרו מתוך חשיבה כי תם תפקידו של עם ישראל, או כדי להתקדם במישור האקדמי. כך ראה פרנץ רוזנצווייג (1929–1886), הפילוסוף, את היהדות הגרמנית כאשר עמד בעצמו על סף התנצרות. הוא נותר ביהדותו ואף העמיק לחקור בה לאחר שהכיר כי קיימת גם יהדות שורשית עשירה בתכניה.29
רוזנצווייג לא היה יחיד בראייתו הביקורתית את החברה היהודית בגרמניה שעל סף המאה ה־20. צעירים יהודים, שמאסו בדרכי אבותיהם הבורגנים, חסרי העומק הרוחני, וחזו בעושר התרבותי והיהודי של יוצרים יהודים שהיגרו ממזרח אירופה, ביקשו שינוי. צעירים אלה הקימו ארגוני צעירים ותנועות נוער שביקשו להיות אוונגרד מורֵד שיסלול דרך חברתית חדשה.
תנועת ההשכלה, שראשיתה בגרמניה בשלהי המאה ה־18, הגיעה למזרח אירופה במהלך העשורים הראשונים של המאה ה־19 והתייצבה מול החסידות והמתנגדים לה. שלוש תנועות אלה השפיעו רבות על חיי הרוח והחברה של יהודי מזרח אירופה עד לסוף המאה ה־19. מאבקים שהתנהלו ביניהן רפו בסוף מאה זו, כאשר תנועת חיבת ציון ולאחריה התנועה הציונית הופיעו בחברה היהודית.30
יהודי פולין, שחיו בגבולותיה שנקבעו לאחר מלחמת העולם הראשונה, היו לריכוז היהודי הגדול בעולם. רובם היו שרויים במצוקה כלכלית ונהירתם מעיירות אל הערים לא שיפרה את מצבם, ויצרה פרולטריון יהודי שהיקפו המספרי הלך וגדל. מצב חברתי זה הביא, בתחילת המאה ה־20, להתגבשות תנועות פועלים יהודיות שביקשו לדאוג לזכויות הפועלים היהודים, לשפר את מצבם הכלכלי ולאתר עבורם מקומות עבודה. תנועות הפועלים פעלו גם כאיגודים מקצועיים, ורובם אחזו גם בגוונים שונים של אידאולוגיה ציונית. תנועת הפועלים הדומיננטית ביותר הייתה הבונד שהחלה את דרכה ברוסיה בסוף המאה ה־19 כתנועה מרכסיסטית, ובמאה ה־20 העתיקה את עיקר פעילותה לפולין כמפלגה סוציאליסטית לוחמנית שהצליחה למשוך לשורותיה כשליש מיהודי פולין. היא אחזה בתפיסת עולם אנטי־ציונית ואנטי־דתית וראתה ביידיש את שפת העם היהודי. גם תנועות הפועלים האחרות נקטו גישה חילונית מובהקת.31
המשך הפרק זמין בספר המלא
הערות
13 גרינברג תשל"ב, עמ' 3. (תרגום י"פ).
14 גרינברג תשל"ט, כרך ב', עמ' 408.
15 גרינברג תשל"ב, עמ' 5. (תרגום י"פ).
16 כ"ץ 1985, עמ' 9–8.
17 כ"ץ 1979, עמ' 302.
18 מארכס ואנגלס תשכ"ד, עמ' 7, 25.
19 אנציקלופדיה עברית, כרך כג, עמ' 651, 674.
20 מאן תשפ"א, עמ' 99, 101.
21 גרינבוים 1951, עמ' 93–92. המאמר פורסם לראשונה בווילנה ב־1910 כקובץ ביידיש בשם "פאלק און לאנד".
22 דובנוב 1958, עמ' 32.
23 ורדי תשע"ו, עמ' 21–20. וייסבלאי תשע"ט, עמ' 35 ואילך.
24 וייסבלאי תשע"ט, עמ' 346–342.
25 על תולדות היודישע פערלאג ופעילותה ראו שנקר 2003.
26 דוגמה לכך ח"נ ביאליק, קטינא כל־בו, ברלין: רימון, 1923 — סיפור־שיר לילדים שאותיותיו עוצבו בידי פרנציסקה ברוך, ציוריו בידי רחל שליט־מרקוס והקישוטים הצבעוניים על המעטפת ובפנים הספר בידי האמן א. ביהם.
27 בילסקי 1999, עמ' 4–2.
28 וישניצר 1922, עמ' 7. (תרגום י"פ).
29 הורביץ תשמ"ז, עמ' ז-ח, כד-כה.
30 אטקס תשע"ו, עמ' 19–9.
31 לסיפור ההיסטוריה של הבונד ראו אראנסאן 1960.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
