"לֹא!" קָטַעְתִּי אוֹתוֹ בְּחַדּוּת, "לְעוֹלָם לֹא אֵשֵׁב עָלֶיךָ!"
"לָמָּה?" הוּא בֶּאֱמֶת לֹא הֵבִין.
"כִּי... כִּי..." לֹא בֶּאֱמֶת גִּמְגַּמְתִּי, אֲבָל הָיָה לִי לֹא נָעִים לוֹמַר לוֹ אֶת מָה
שֶׁעָמַדְתִּי לוֹמַר: "כִּי אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת. אִם יִרְאוּ אוֹתִי יוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ אָז..."
בֹּקֶר אֶחָד לִימוֹר שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת בְּכִי, אַךְ הִיא לְבַד בַּחֶדֶר. מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?
זֶה כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים קָסוּם וּמֻפְלָא, שֶׁזָּקוּק לָהּ.
לִימוֹר מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ, מִתְבַּיֶּשֶׁת לָשֶׁבֶת עָלָיו, לֹא מַאֲמִינָה שֶׁהֵם יוּכְלוּ לַעֲזֹר זֶה לָזֶה וַאֲפִלּוּ לֶאֱהֹב זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁ...
בַּסֵּפֶר גִּלְגּוּלִי וַאֲנִי מַצִּיגָה לִימוֹר בִּפְנֵי הַיְּלָדִים אֶת מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים הַמֻּרְכֶּבֶת עִם כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלָּהּ, כְּדֶרֶךְ לְהַצָּגַת רְגָשׁוֹת, תְּחוּשׁוֹת, פְּחָדִים וְרִגְעֵי שִׂמְחָה.
זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לִימוֹר אַשְׁכְּנָזִי, אֲרִיזָה קְטַנָּה עִם הַפְתָּעוֹת גְּדוֹלוֹת; שַׂחְקָנִית, מַחֲזָאִית, פֶּרְפוֹרְמֵרִית וְיוֹצֶרֶת עִם מֻגְבָּלוּת, דֻּגְמָנִית, יוֹצֶרֶת אָמָּנוּת וּמַרְצָה בִּפְנֵי קְהָלִים שׁוֹנִים הַרְצָאָה בְּשֵׁם "הַגֹּדֶל כֵּן קוֹבֵעַ!"
הַסֵּפֶר נוֹלַד מִתּוֹךְ הֶחָזוֹן שֶׁיּוּקְמוּ בָּאָרֶץ גַּנֵּי יְלָדִים שֶׁיְּשַׁלְּבוּ יְלָדִים עִם וּלְלֹא מֻגְבָּלוּת, וְהַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בַּהַגְשָׁמָה הוּא קְרִיאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה – מַסָּע לְקַבָּלַת הַשֹּׁנִי הַיִּחוּדִי שֶׁבְּךָ וּבָאַחֵר.
