שלוכית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

תקציר

ספר-שיריה הראשון של מירה קדוש הוא תפיסת קניין ובעלוּת מחודשת על נשיותה, יצָריה, יצירתה, שפתה ותרבותה.
הספר הוא מסע רגשי סוחף ורב יופי, להֵחברות אינטימית, סֶמי ארוטית, אל הנשיות, האימהות, אל הילדות הגזולה, אל שושלת האימהות המתות ואל מולדת האבות האבודה, ויוצא מתוכן אל מימוש היצירה והיצר, אל האמונה בבורא עולם ומעבר לו – האמונה באדם ובהתמד חתירתו אל אמיתת חייו.
את כול אלה עושה מירה בלשון שיר מיוחדת, הממזגת בתוכה הדים מן השפה המרוקאית, מלשון הדיבור הישראלית וגם מלשון העברית הגבוהה. לשון השיר שלה מיוחדת לא רק במשלביה, אלא גם במוסיקליות שלה, אותה היא משיגה תדירות על ידי הֲזָרה של השפה, בה היא תורמת את חלקה להתכת לשונות היהודים בלשון השירה העברית החדשה.

פרק ראשון

שְׁלוֹכִית
דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית

שֶׁשְּׂפַת אִמָּהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת —

תִּמְהוֹן עַרְבִית בֵּיתִית

נִלְחֶשֶׁת רַק כְּשֶׁהַזְּקֵנָה מַגַּעַת.

 

בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה.

נִתְפָּרְמוּ טֶרֶם נוֹדְעוּ הָרֵי הָאַטְלָס.

פְּנִים הַנֶּפֶשׁ הַבֶּרְבֶּרִי

נָבַל עִם בּוֹא רָמַת אָבִיב,

 

אַלְפֵי סְטוּדֶנְטִים

אַחַת וּשְׁנַיִם בִּיטוֹן.

 

בַּסִּפְרִיָּה, שָׁנָה אַחֲרֵי,

כּוֹתְבִים אוֹתָהּ קַדִּישְׁמָן.

לֹא מִתְחַלְחֵל לָהֶם קָדוֹשׁ.

 

תִּיק שָׁחֹר מִפְּלַסְטִיק

מִדּוּכְנֵי הַשּׁוּק בְּאַשְׁדּוֹד

תַּחַת הַכִּסֵּא דֶּרֶךְ קֶבַע

שֶׁלֹּא יֵרָאֶה, שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה.

 

אֶצְעֲדוֹת זָהָב, תִּיקֵי עוֹר

וְשֶׁקֶט. יָמִים.

עַד שֶׁמּוּרֶמֶת יָד.

וּמָה לָךְ, שְׁלוֹכִית

הַיּוֹדַעַת פוֹרְמָלִיזְם רוּסִי,

זָרָה מִן הַזָּר

אַלְבֵּר קָאמִי

 

תַּחַת שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת

רוֹצַחַת אוֹתִי.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית,

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל הַכְחָשָׁה.

מַעֲרָבִיּוּת מְדֻמָּה.

 

שֶׁזִּיַּפְתֶּם מוֹלֶדֶת

וְהִיא נִרְקֶמֶת בְּגוּפִי

 

וְכַמָּה עֹנֶג בִּכְאֵב

הַמְּנוּסָה אִתְּךָ, כְּרִיסְמֶס,

בְּדַבְּלִין עִם בְּלוּם,

בְּסַעֲרַת טֵרוּפֵנוּ, הוֹ, לִיר.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית,

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל חֹלִי.

 

הָיִית צְרִיכָה לִגְסֹס מִסַּרְטָן

יָא אוּמִי

כְּדֵי שֶׁאַצְמִיד לְאָזְנַיִךְ

עַבְּד אֶל חָלִים חַאפֶז

שֶׁתָּנוּעִי וְאָנוּעַ קְרָבַיִךְ,

 

כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא נוֹלַדְתִּי

בַּאעֶד אֶה, אַחֲרֵי מָה

יָא אוּמִי.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית

שֶׁשְּׂפַת עַצְמָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת.

 

זָרָה מִן הַזָּר,

פְּלִיטָה בְּאֵין בַּיִת,

רוֹדָה דְּבַשׁ בֶּרְבֶּרִים,

רְכוּבַת סוּס טְרוֹיָאנִי.

 

דָּמִים מְעֹרָבִים,

יְפִי סָהָרָה אַשְׁדּוֹדִית.

 

נִהְיְתָה מְשׁוֹרֶרֶת

בַּאעֶד אֶה,

הָרְזַ'אלָה, הַשְּׁלוֹכִית.

 

 

דִּמְיוֹן
וְעָשִׂיתִי אוֹתְךָ בְּדִמְיוֹנִי

רָחוֹק מִפֶּסַע,

רָחוֹק מִפְּרִישַׂת יָד

מִמְּעוֹף מַבָּט,

נִמְהָל אֵי־שָׁם

בֵּין עַרְפִלִּים וְצַמָּרוֹת.

 

לֹא אִתִּי, לֹא עִמָּדִי,

לֹא בְּתוֹכִי, אֶלָּא

 

עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת

עִם פִּכְפּוּךְ נְהָרוֹת,

שֶׁלֹּא אֵדַע מַרְאָם,

 

שֶׁלֹּא אֲרַוֶּה צִמְאוֹנִי

בְּקַרְקָעִית סוֹדָם.

 

וְעָשִׂיתִי אוֹתְךָ נֶעְלָם,

נִסְחָף מִקְצַף זִכְרוֹנוֹתַי

מִגֹּדֶל אַהֲבָה,

 

הָעוֹלָה וּמִשְׁתַּבֶּרֶת

עַל גְּדוֹתַי,

 

הַמְפַקַּעַת עוֹד רֶגַע

אֶת מֵיתַר חַיַּי.

לִפְנֵי
עוֹד לִפְנֵי שֶׁרְאִיתִיךָ

עָשִׂיתִי בְּךָ אַהֲבָה

בִּקְצֵה לָשׁוֹן מִכְחוֹלִית

הִלַּכְתִּי בְּחַמּוּקֵי גּוּף

טִפַּסְתִּי בַּמּוֹרָדוֹת

אֶל מַה שֶּׁטַּעְמוֹ מַסְעִיר.

 

בְּלַהַט רַעַבְתָנִי יָדַעְתִּי,

עוֹד לִפְנֵי

שֶׁתִּהְיֶה

נִצְרָב דְּיוֹקָנְךָ

תַּחַת מַעֲטֵה יָמַי

כְּמוֹ רָז שֶׁנֶּחְבָּא

וּמִצְטַלֵּל עֲמוּמוֹת

וּמִתְאַוָּה רֵיחוֹת יַסְמִין וְיַעְרָה

 

וְכָל אֱמֶת שֶׁבִּי

מִמֶּנּוּ הִיא נוֹבַעַת.

 

וְכַמָּה לִפְנֵי בַּלִּפְנֵי הַזֶּה

שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן בִּי מָנוֹחַ

גַּם כְּשֶׁיַּבָּשָׁה נִגְלֵית

 

וְכַמָּה עֵינַיִם אֲגַשֵּׁשׁ

עַד שֶׁאֶשְׁתַּקֵּף בְּשֶׁלְּךָ,

אֶשְׁלַח הֵדֵי אֶצְבָּעוֹת

שֶׁיְּזַהוּ אֶת קוֹלְךָ מִבֵּין קוֹלוֹת

 

כִּי רַק הוּא

יִפְרֹץ פֶּרֶץ בְּחוֹמַת הַמַּיִם

הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים

וְיַמְתִּיקֵם.

 

וְכַמָּה לִפְנֵי

רוֹחֵשׁ בָּנוּ כְּמֵי תְּהוֹם

תַּחַת מַעֲטֵה חַיֵּינוּ הַגְּלוּיִים

וּמִמֶּנּוּ וּבוֹ שָׁרָשֵׁינוּ

מִתְעַגְּנִים וְיוֹנְקִים

 

וּבוֹ הָעַזּוֹת בִּתְשׁוּקוֹתֵינוּ

גְּבִישׁ נַפְשֵׁנוּ,

הֱיוֹתֵנוּ סְחוּפִים וְנִמְלָטִים

וּמְבַקְשִׁים הֱיוֹת.

 

עוד על הספר

שלוכית מירה קדוש

שְׁלוֹכִית
דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית

שֶׁשְּׂפַת אִמָּהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת —

תִּמְהוֹן עַרְבִית בֵּיתִית

נִלְחֶשֶׁת רַק כְּשֶׁהַזְּקֵנָה מַגַּעַת.

 

בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה.

נִתְפָּרְמוּ טֶרֶם נוֹדְעוּ הָרֵי הָאַטְלָס.

פְּנִים הַנֶּפֶשׁ הַבֶּרְבֶּרִי

נָבַל עִם בּוֹא רָמַת אָבִיב,

 

אַלְפֵי סְטוּדֶנְטִים

אַחַת וּשְׁנַיִם בִּיטוֹן.

 

בַּסִּפְרִיָּה, שָׁנָה אַחֲרֵי,

כּוֹתְבִים אוֹתָהּ קַדִּישְׁמָן.

לֹא מִתְחַלְחֵל לָהֶם קָדוֹשׁ.

 

תִּיק שָׁחֹר מִפְּלַסְטִיק

מִדּוּכְנֵי הַשּׁוּק בְּאַשְׁדּוֹד

תַּחַת הַכִּסֵּא דֶּרֶךְ קֶבַע

שֶׁלֹּא יֵרָאֶה, שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה.

 

אֶצְעֲדוֹת זָהָב, תִּיקֵי עוֹר

וְשֶׁקֶט. יָמִים.

עַד שֶׁמּוּרֶמֶת יָד.

וּמָה לָךְ, שְׁלוֹכִית

הַיּוֹדַעַת פוֹרְמָלִיזְם רוּסִי,

זָרָה מִן הַזָּר

אַלְבֵּר קָאמִי

 

תַּחַת שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת

רוֹצַחַת אוֹתִי.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית,

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל הַכְחָשָׁה.

מַעֲרָבִיּוּת מְדֻמָּה.

 

שֶׁזִּיַּפְתֶּם מוֹלֶדֶת

וְהִיא נִרְקֶמֶת בְּגוּפִי

 

וְכַמָּה עֹנֶג בִּכְאֵב

הַמְּנוּסָה אִתְּךָ, כְּרִיסְמֶס,

בְּדַבְּלִין עִם בְּלוּם,

בְּסַעֲרַת טֵרוּפֵנוּ, הוֹ, לִיר.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית,

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל חֹלִי.

 

הָיִית צְרִיכָה לִגְסֹס מִסַּרְטָן

יָא אוּמִי

כְּדֵי שֶׁאַצְמִיד לְאָזְנַיִךְ

עַבְּד אֶל חָלִים חַאפֶז

שֶׁתָּנוּעִי וְאָנוּעַ קְרָבַיִךְ,

 

כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא נוֹלַדְתִּי

בַּאעֶד אֶה, אַחֲרֵי מָה

יָא אוּמִי.

 

דַּרְגָּה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל שְׁלוֹכִית

שֶׁשְּׂפַת עַצְמָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת.

 

זָרָה מִן הַזָּר,

פְּלִיטָה בְּאֵין בַּיִת,

רוֹדָה דְּבַשׁ בֶּרְבֶּרִים,

רְכוּבַת סוּס טְרוֹיָאנִי.

 

דָּמִים מְעֹרָבִים,

יְפִי סָהָרָה אַשְׁדּוֹדִית.

 

נִהְיְתָה מְשׁוֹרֶרֶת

בַּאעֶד אֶה,

הָרְזַ'אלָה, הַשְּׁלוֹכִית.

 

 

דִּמְיוֹן
וְעָשִׂיתִי אוֹתְךָ בְּדִמְיוֹנִי

רָחוֹק מִפֶּסַע,

רָחוֹק מִפְּרִישַׂת יָד

מִמְּעוֹף מַבָּט,

נִמְהָל אֵי־שָׁם

בֵּין עַרְפִלִּים וְצַמָּרוֹת.

 

לֹא אִתִּי, לֹא עִמָּדִי,

לֹא בְּתוֹכִי, אֶלָּא

 

עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת

עִם פִּכְפּוּךְ נְהָרוֹת,

שֶׁלֹּא אֵדַע מַרְאָם,

 

שֶׁלֹּא אֲרַוֶּה צִמְאוֹנִי

בְּקַרְקָעִית סוֹדָם.

 

וְעָשִׂיתִי אוֹתְךָ נֶעְלָם,

נִסְחָף מִקְצַף זִכְרוֹנוֹתַי

מִגֹּדֶל אַהֲבָה,

 

הָעוֹלָה וּמִשְׁתַּבֶּרֶת

עַל גְּדוֹתַי,

 

הַמְפַקַּעַת עוֹד רֶגַע

אֶת מֵיתַר חַיַּי.

לִפְנֵי
עוֹד לִפְנֵי שֶׁרְאִיתִיךָ

עָשִׂיתִי בְּךָ אַהֲבָה

בִּקְצֵה לָשׁוֹן מִכְחוֹלִית

הִלַּכְתִּי בְּחַמּוּקֵי גּוּף

טִפַּסְתִּי בַּמּוֹרָדוֹת

אֶל מַה שֶּׁטַּעְמוֹ מַסְעִיר.

 

בְּלַהַט רַעַבְתָנִי יָדַעְתִּי,

עוֹד לִפְנֵי

שֶׁתִּהְיֶה

נִצְרָב דְּיוֹקָנְךָ

תַּחַת מַעֲטֵה יָמַי

כְּמוֹ רָז שֶׁנֶּחְבָּא

וּמִצְטַלֵּל עֲמוּמוֹת

וּמִתְאַוָּה רֵיחוֹת יַסְמִין וְיַעְרָה

 

וְכָל אֱמֶת שֶׁבִּי

מִמֶּנּוּ הִיא נוֹבַעַת.

 

וְכַמָּה לִפְנֵי בַּלִּפְנֵי הַזֶּה

שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן בִּי מָנוֹחַ

גַּם כְּשֶׁיַּבָּשָׁה נִגְלֵית

 

וְכַמָּה עֵינַיִם אֲגַשֵּׁשׁ

עַד שֶׁאֶשְׁתַּקֵּף בְּשֶׁלְּךָ,

אֶשְׁלַח הֵדֵי אֶצְבָּעוֹת

שֶׁיְּזַהוּ אֶת קוֹלְךָ מִבֵּין קוֹלוֹת

 

כִּי רַק הוּא

יִפְרֹץ פֶּרֶץ בְּחוֹמַת הַמַּיִם

הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים

וְיַמְתִּיקֵם.

 

וְכַמָּה לִפְנֵי

רוֹחֵשׁ בָּנוּ כְּמֵי תְּהוֹם

תַּחַת מַעֲטֵה חַיֵּינוּ הַגְּלוּיִים

וּמִמֶּנּוּ וּבוֹ שָׁרָשֵׁינוּ

מִתְעַגְּנִים וְיוֹנְקִים

 

וּבוֹ הָעַזּוֹת בִּתְשׁוּקוֹתֵינוּ

גְּבִישׁ נַפְשֵׁנוּ,

הֱיוֹתֵנוּ סְחוּפִים וְנִמְלָטִים

וּמְבַקְשִׁים הֱיוֹת.