מקורות הרוע בנפש האדם

פתח דבר
מאת תמר קרון

ספרה של אילנה לח, מקורות הרוע בנפש האדם, הינו מסע מרתק המפגיש את קוראיו עם יצירות נפשותיהם של אנשים ממקומות וזמנים אחרים. המסע הוא מסע חיפוש, אך לא אחרי אוצר, אלא אחרי כוח בעל עצמה שקיים בנפשו של האדם מקדמת דנא, כוחו של הרוע. הרוע חידה הוא, שרבים וטובים ניסו לפתרה בכל הזמנים ועדיין נשארה ללא פתרון. הרוע הוא רז של חיי אדם. בממלכת הטבע אין רוע. סופות ושיטפונות, רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש אינם רוע. בעלי החיים הטורפים זה את זה אין בהם רוע אלא דחף להתקיים. האדם לבדו הוא יצור של טוב ורע.

כוח הדמיון מייחד את האדם היכול להגיע בדמיונו אל מעבר למקום ולזמן המוגבלים בהם הוא נמצא, ולהרחיב את תחום חייו הקונקרטיים. האדם מחפש משמעות לחייו, ומעניק להם את רובדיהם הסמליים. המיתוסים, אותם סיפורים על העולם ותולדותיו, על האלים והגיבורים, הם סיפורי הנפש האנושית על פחדיה והתפעמויותיה, על קשייה והתמודדויותיה. בחלקו הראשון של ספר המסע הזה שכתבה אילנה, היא מציגה את התורות המרכזיות של חוקרי המיתוס, ומיטיבה להסביר לקורא מדוע בחרה דווקא בתורת הפסיכולוגיה האנליטית של קרל גוסטב יונג כדי להבין כיצד ניסו בני האדם מקדמת דנא למצוא מובן לחידת היות הרוע בעולם, ולייחס לו משמעות כהוויה קיימת שאין לבטלה.

מכאן והלאה נודדים אנו הקוראים בתוך עולמם המופלא והקסום של המיתוסים על בריאת העולם ועל הולדתו של הרוע. בחיפושם אחרי משמעות ותכלית קיומם בעולם מחפשים בני האנוש את המקור, את ההתחלה של עולמם. החיפוש הזה מתגלה במיתוסי הבריאה, כשם שהוא מתבטא בחיפושם של מדענים היום אחרי שחזור המפץ הגדול.

בעבודת המחקר היסודית שלה, אספה אילנה מיתוסי בריאה רבים ומגוונים של תרבויות ועמים שונים מרחבי העולם, והיא מביאה אותם לקורא כשהם מאורגנים בתשע קטגוריות, שכל אחת מהן מאפיינת את מיתוסי הבריאה המשויכים לה בעקרון ייחודי של בריאת העולם. ארגון וסידור זה פורשים מעין מפה של המיתוסים וכבר במפה זו ניתן לראות את הניגודים, את הטוב והרע ואת המלחמה והמאבק על עמדת הכוח, לצד היצירה והבנייה.

בפרק הבא מתבוננת אילנה במיתוסים של בריאת העולם כמתארים את התפתחות התודעה האנושית, כפי שאמר יונג "המיתולוגיה היא תאוריה של הנפש". המודל ההתפתחותי שאילנה מציגה בהרחבה הוא של אריך נוימן, תלמידו של יונג ומייסד החברה היונגיאנית הראשונה בישראל. ספרו רחב ההיקף של נוימן מקורות התודעה מתאר התפתחות ממצב של אחדות ראשונית לא מודעת, דרך הפרדות ופיצולים, אל עבר בנייה מחדש של אחדות רב ממדית ומורכבת של התודעה. נוימן עצמו נשען בתיאורו על מיתוסים, ואילנה מוסיפה על אלה מיתוסים שאספה, כהוכחה וחיזוק לאופן הצגתו את התפתחות התודעה. אולם אין בכתיבתה "כזה ראה וקדש"; היא קוראת את נוימן קריאה ביקורתית ומציגה גם תורות התפתחותיות אחרות לשם השוואה.

מסע החיפוש של אילנה מוביל את הקוראים מבריאת העולם אל הולדתו של הרוע כמהות, כיש בעולם. שיאו של המסע — ושיאו של הספר — הוא הפרק העוסק בדימויים הארכיטיפליים של הרוע במיתוסי הבריאה. הפרק נפתח בדיון מעמיק ומקיף בתורתו של יונג על הצל, ואילנה מציגה בו את כל הסתירות הפנימיות בכתיבתו של יונג על הצל, ואת הבעייתיות בהבחנה בין הצל האישי, החברתי־תרבותי והצל המוחלט — הרוע. הרוע המוחלט מופיע במיתוסים של בריאת העולם בצורות שונות ומשונות, ואילנה פורשת גם כאן מפה המאפשרת מבט על צורות אלה. חיות רעות ומפלצות המייצגות את הרוע מגלמות כוחות ארכיטיפליים רצחניים ותוקפניים המצויים בנפש האדם מקדמת דנא ועד היום הזה. ההורים הבולעים את ילדיהם מייצגים את הכוחות הלא מודעים המעכבים את התפתחות התודעה ומאיימים לחסלה. טירוף, השתוללות יצרית, אלימות, רצחנות, קנאה, תשוקות ונשיות כסמל המיניות והחטא— כל אלה מופיעים בפנינו במיתוסים שמביאה אילנה בדימויים מרתקים ומלאי עוצמה, ומלווים בהערות והארות מהכתובים של יונג ויונגיאנים אחרים. מוצג כאן דיון מעניין במוות — שיש שהוא מופיע כרוע ויש שאין בו רוע כיוון שהוא חלק ממחזוריות החיים. דיון נוסף עוסק בסוגיית הגוף והפרשותיו וההפרדה בין רוח וחומר המסמלת על פי יונג ונוימן את ההפרדה בין הלא־מודע למודע — האם הם רוע?

הסקירה המקיפה של המיתוסים מעלה בעייתיות עקרונית בתורתו של יונג: לא כל המיתוסים מתארים את הרוע כמרכיב מהותי והכרחי בנפשו של האדם מלכתחילה; חלקם מציגים את הרוע כחלק מהתפתחותו של האדם בחברתו ובתרבותו. בעייתיות זו חלה על כל תורת הארכיטיפים ולא רק על ארכיטיפ הרוע. התשובה היונגיאנית לבעיית השונוּת התרבותית במופע של הארכיטיפ — שהוא בגדר מושג תיאורטי שכן גם לפי יונג אין לאדם גישה אל הארכיטיפ עצמו אלא רק למופעיו, לסמל — מבחינה בין התבנית הצורנית שהיא הארכיטיפ ובין התוכן ה"נמזג" לתוך התבנית, שהוא תוכן המעוצב על ידי החברה והתרבות. אלא שהטענה שהארכיטיפ כתבנית קיים בנפש מלכתחילה מועמדת כאן בסימן שאלה.

לאדם המחפש משמעות אין די בסיפור של הולדת הרוע, הוא מחפש תשובה לשאלה מדוע נולד הרוע. תשובות שונות מצאה אילנה במיתוסים המסבירים את הסיבות להולדתו של הרוע בעולם. ההפרדה, הפיצול של הכוליות, של השלמות הראשונית, מופיעה במיתוסים רבים כהסבר להופעתו של הרוע, יחד עם תיאור אידילי של השלמות הראשונית לפני שהתפצלה. באופן לא מפתיע התורות הפסיכואנליטיות ההתפתחותיות הקלסיות מתארות תהליך דומה: בראשית הייתה הסימביוזה, שנלוותה לה האומניפוטנטיות. התינוק לא הבחין בין עצמו לבין העולם, ובינו לבין עצמו הבחין רק בין עונג וכאב בסיסיים. ההתפתחות משמעה הבחנה והפרדה, ומחירה הכבד של התודעה הבוקעת הוא הכאב של שבירת השלם. תודעת האגו היא השופטת מה טוב ומה רע, ומביאה עמה את תודעת החטא, אותו חטא קדמון שבשלו נגזר על כולנו לסבול בחיינו ולמות.

בכתביו השונים מציג יונג את ההפרדה והפיצול ואת תודעת האגו השופטת כיסודו של הצל. אולם סתירות פנימיות האופייניות לכתביו מופיעות גם בהקשר לרוע, לצל המוחלט. על השאלה אם התודעה המפרידה ומפצלת היא בלבד מביאה את הרוע לעולם, יש שתי תשובות הפוכות בסקירת המיתוסים שמביאה אילנה. שני ההסברים ההפוכים מופיעים אף הם במיתוסים מתרבויות שונות: הרוע קיים כבר מבראשית, מלכתחילה, יחד עם הטוב, והמאבק בין הרע והטוב קיים גם הוא מלכתחילה — בעולם ובנפש האדם. מיתוסים של טוב ורע, של עולם של אור לעומת עולם של חושך, תואמים לרעיון היונגיאני של ארכיטיפ הרוע המוחלט הקיים בעולם, עוד לפני היות האגו השופט מהו טוב ומהו רע.

בסיומו של המסע בעקבות הרוע, הולדתו וקיומו בעולם ובנפש האדם, אין ממצא אחד ולא תשובה אחת. הסבל והקושי דוחפים את בני האנוש לחפש פתרון מוחלט וידע מוחלט, ובכך הם ממשיכים ומעצימים את הפיצול, אשר גורר בעקבותיו סבל נוסף של רגשות החטא והאשמה. הנפש האנושית, כמו גם העולם, מורכבת ורב־ממדית, ומכילה הן את הטוב והן את הרע. המודעות, אליבא ד'יונג, היא הכרה ברוע הקיים בעולם ובנפש פנימה. אריך נוימן הרחיב והעמיק מעבר ליונג, ובהציבו את מה שהוא מכנה "המוסר החדש" הוא מתאר את האדם המודע המכיר ברוע הקיים בעולם ובנפשו פנימה, מכיר את עצמו ככוליות המכילה את שני הקטבים. מודעות זו מוליכה את האדם ללקיחת אחריות אינדיבידואלית, והיא הפוטנציאל למוסר האמתי המתמודד עם הרוע לא מתוך ציוויים חברתיים, אלא מתוך הסתירה הפנימית שבנפש המודעת.

מעבר לעונג שבקריאת המיתוסים המגוונים והמרתקים שאספה אילנה, והידע התיאורטי שהיא מציגה, תרומתו החשובה של הספר היא בכך שהוא מבהיר לנו שאין תשובה אחת לשאלת הרוע, ובהכרה בקושי של הניסיון להקיף את בעיית הרוע בעולם ובנפשו של האדם. היופי שבתרומה ייחודית זו הוא בכך שהמיתוסים מספרים לנו הן את החידה והן את אי־פתרונה, ומהדהדים את התמודדותה הנמשכת תמיד של התודעה עם ההכרעה והבחירה בין טוב לרע.

הקדמה

שאלת הרוע מעסיקה את האדם מאז ומתמיד: מדוע קיים רוע בעולם? מי אחראי לו? מה מקור הרוע? איך הוא נוצר? הדת, הספרות, הפילוסופיה והפסיכולוגיה עסקו בשאלת הרוע כל אחת בדרכה, ויש לה, לשאלת הרוע, השלכות רבות גם בעולם החברתי והפוליטי. ספר זה לא עוסק בהקשרים הפילוסופיים והדתיים של שאלת הרוע, אלא בביטוייה בפסיכולוגיה ובמיתולוגיה. עניינו של ספר זה אינו הרוע המטפיזי, וגם לא הרוע המוסרי. ספר זה עוסק במקורו של הרוע בנפש האדם. ובאופן ספציפי, בהשתקפות של תפיסת והיווצרות הרוע בשלבים הראשונים של התפתחות הנפש האנושית, במיתולוגיה.

קיימות הגדרות רבות לרוע במסורות השונות. ספר זה אינו מסתמך על הגדרת רוע זו או אחרת, אלא מבקש לבחון את הצורות שבהן בא הרוע לידי ביטוי במיתוסי בריאת העולם של התרבויות השונות. חלק מהמיתוסים מגדירים צורות אלו בפירוש כרוע, בעוד שבמיתוסים אחרים משתמעת ההתייחסות לרוע מתוך הטקסט ומתוך העמדה שנוקט הטקסט כלפי החומר שמוצג בו. מתוך מיפוי צורות הביטוי של הרוע אנסה לתאר את מאפייני הרוע הנתפס בעולם.

המיתולוגיה היא שדה מתאים לחקור בו את נושא הרוע, מכיוון שיש בה ניסיון אנושי להבין ולהסביר את העולם, את מקורותיו ואת דרכי פעולתו. יש בה ניסיון להבין גם את בני האדם החיים בעולם, על מגוון התופעות האנושיות שלהם. מיתוסי בריאת העולם, במיוחד, מתארים את ראשית היווצרות העולם, על מרכיביו הבסיסיים ותהליכיו הראשוניים.

הפסיכיאטר השוויצרי, קרל גוסטב יונג (1875-1961), ותורתו, הפסיכולוגיה האנליטית, רואים במיתולוגיה מקור למידע רב ערך על נפש האדם. זאת על בסיס הנחת קיומו של לא־מודע קולקטיבי המשותף לכל בני האדם. הלא־מודע הקולקטיבי מורכב מארכיטיפים, וכולל בתוכו את כל ההתנסויות האנושיות שחוו בני האדם לאורך הדורות. התנסויות אלו נחקקו אל תוך נפש האדם ויצרו מבנים ותהליכים נפשיים משותפים, המתבטאים דרך תוצרי הלא־מודע השונים, ביניהם מיתוסים ואגדות עם. בפסיכולוגיה האנליטית, העולם נתפס כמקביל לכוליות הנפש, והמיתולוגיה נתפסת כמשקפת את הנפש, ומתארת תופעות אנושיות, חלקים, מבנים ותהליכים נפשיים. לכן, ניתן להשתמש בסיפורי המיתולוגיה של עמים שונים כדי להרחיב את ההבנה של תפיסת הרוע על ידי בני האדם, ושל תהליכי ההיווצרות וההתפתחות של הרוע בנפש האדם, המתוארים בתאוריות פסיכולוגיות התפתחותיות.

תאוריות פסיכולוגיות התפתחותיות רבות מתארות את ההתפתחות האנושית כתהליך שמתחיל במצב אחדותי ולא־מובחן, וממשיך בתהליכים של דיפרנציאציה והפרדה בין סוכנויות שונות בנפש, לקראת אינטגרציה בוגרת של החלקים המובחנים. דיפרנציאציה כזו מזמנת פיצול, שמתוכו נוצרים הבחנה ושיפוט של טוב ורע. הבחנה זו משתקפת בתהליך הדיפרנציאציה המתואר במיתוסי בריאת העולם, מכיוון שבריאת העולם מקבילה לתחילת ההתפתחות האנושית, על בסיס הנחת היסוד הרואה במיתולוגיה תיאור של התפתחות ותהליכים נפשיים.

מטרת הספר הנוכחי היא לבחון דוגמאות לביטויים הסימבוליים השונים של ארכיטיפ הרוע במיתולוגיות בריאת העולם של תרבויות ודתות שונות, וללמוד מתוך ביטויים אלו על הצורות השונות שבהן מופיע הרוע בנפש האנושית.

בספר זה אני מפעילה קריאה במסורת הפסיכולוגיה האנליטית על מיתוסים שבהם מופיע רוע במהלך בריאת העולם ומנתחת דוגמאות לסוגים שונים של ביטויי השתקפות הרוע במיתוס, כדי להרחיב את הידע וההבנה על מקורות הרוע בנפש האדם. התיאור והמיפוי של הצורות השונות שבהן מופיע הרוע מובילים למהלך הרמנויטי המתבסס על האמפליפיקציה, שיטתו ההרמנויטית של יונג. הרמנויטיקה כזו מרחיבה את ההבנה של מבני עומק בנפש, המתבטאים בטקסטים. זוהי הרמנויטיקה שאינה עוסקת במחבר, אלא במסר של הטקסט, ולא במסר הגלוי שלו, אלא במסר הסימבולי, הסמוי. המתודה ההרמנויטית הנגזרת מתוך שיטת האמפליפיקציה היא מתודה פורייה לחקר הנפש, כיוון שהמיתוסים נענים לקריאה כזו בתארם מהלך התפתחותי. זהו מעגל הרמנויטי שמקורו בהנחת היסוד על אודות השתקפות מבנים ותהליכים נפשיים בתוך המיתוס.

קריאה יונגיאנית של מיתוסי בריאה מאפשרת דיון ברוע — הצל הארכיטיפלי — ובדרכים השונות שבהן המיתוסים מתארים את היווצרותו וביטויו בראשית היות העולם, כדי לתאר בהקבלה פסיכולוגית את הדרכים בהן מתבטא הרוע בנפש האדם, ובראשית התפתחותה. ההבחנות והצורות השונות של ביטוי הרוע במיתולוגיות של בריאת העולם, בשיטת האמפליפיקציה, מאפשרות השוואה והקבלה של איכויות אלו לאיכויות נפשיות. בדרך זו אפשר לנסות לתאר את הרוע שבנפש האנושית.