על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה

עוד על הספר

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

תקציר

יש לי עוד הרבה
מה לומר
ומה לכתוב
על השואה.

שישה מיליון סיפורים
המהווים, מבחינתי,
חיים של
שישה מיליון

יהודים

ויהודיות.

קדושים.
וקדושות.

אבל אני מעדיף כעת
להחריש.

אתם מבינים,
קשה לי נורא עם הזיכרון.

וליתר דיוק:
עם אינסוף הזיכרונות, ושברי הזיכרונות,
ורסיסי הזיכרונות, וקרעי הזיכרונות, שאין להם מילים,
שאין כל דרך טקסטואלית, ורבאלית, 
הגיונית,
לתאר אותם.
קשה לי כל כך,
יום וליל,
יום וליל...
לשאת אותם בתוכי.

לחיות עם כולם בי.

כמו מוות על גבי מוות, בתוך מוות,
מסובך במוות, מלופף כל כך - בקשרים אינסופיים,
בלתי ניתנים להתרה -
במוות...

כמו עצים כבדים מדי,
אינני יכול לסחוב את כולם עוד על
גבי, 
בנשמתי.

אני רק אדם אחד, רגיש מאוד,
חלש.

למזלי יש לי את הציפרלקס -
אינסוף ציפרלקס -
וכך אני שורד.

בדרכי,
כך אני קיים.

ציפרלקס ועוד ציפרלקס,
זיכרון ועוד זיכרון,
סיפור ועוד סיפור,
חיים ועוד חיים,
סוף ועוד סוף,
עד אינסוף - ואז עוד -

עד אינסוף.

עד אינסוף.

עד אינסוף...

ויום אחר יום
(ולילה אחר לילה...)
אני שואל את עצמי את
אותה השאלה:
המנקרת,
המבלבלת,
הברורה-בתשובתה-רק-לכאורה:

על מה אנחנו
מדברים
כשאנחנו מדברים על
השואה?

פרק ראשון

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה...

 

אני לא יודע.

 

באמת שאני לא.

 

מי יכול להבין את זה?

 

לתפוש את זה?

 

איך אפשר בכלל להתחיל להבין

סיפורי חיים

של 6 מיליון

בני אדם...?

 

זה הרי -

איך שלא מסתכלים על זה,

בוחנים את זה,

חושבים על זה... -

בלתי אפשרי.

 

 

פשוט -

בלתי אפשרי.

סיפור, חיים,

ועוד

סיפור חיים...

 

חיים,

ועוד חיים,

6 מיליון סיפורי חיים של

שישה

מיליון

בני אדם.

 

שנרצחו כולם

רק בגלל שהיו

יהודים

ויהודיות:

תינוקות,

ילדים,

נשים,

גברים,

קשישים,

קשישות,

 

ילדות קטנות

נזרקות אל תוך האש השורפת

של הקרמטוריום הלוהט

באושוויץ.

 

איך אפשר להסביר במילים את חוסר ההיגיון שבזה?

את חוסר הצדק?

את העוולה?

את הזעם?

 

איך אפשר לתאר במילים

את

בורות המוות

של סוביבור?

 

של באבי יאר?

 

את קברי האחים?

 

את

טרבלינקה?

 

את

גטו וארשה?

 

את כל

יתר

הגיטאות הצפופים, החנוקים?

 

הרי אין בכלל

מילים לתאר

את כל הרעב,

את כל הצמא,

את כל העלבון,

את כל הפחד...

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

עוד על הספר

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה דורון בראונשטיין

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על השואה...

 

אני לא יודע.

 

באמת שאני לא.

 

מי יכול להבין את זה?

 

לתפוש את זה?

 

איך אפשר בכלל להתחיל להבין

סיפורי חיים

של 6 מיליון

בני אדם...?

 

זה הרי -

איך שלא מסתכלים על זה,

בוחנים את זה,

חושבים על זה... -

בלתי אפשרי.

 

 

פשוט -

בלתי אפשרי.

סיפור, חיים,

ועוד

סיפור חיים...

 

חיים,

ועוד חיים,

6 מיליון סיפורי חיים של

שישה

מיליון

בני אדם.

 

שנרצחו כולם

רק בגלל שהיו

יהודים

ויהודיות:

תינוקות,

ילדים,

נשים,

גברים,

קשישים,

קשישות,

 

ילדות קטנות

נזרקות אל תוך האש השורפת

של הקרמטוריום הלוהט

באושוויץ.

 

איך אפשר להסביר במילים את חוסר ההיגיון שבזה?

את חוסר הצדק?

את העוולה?

את הזעם?

 

איך אפשר לתאר במילים

את

בורות המוות

של סוביבור?

 

של באבי יאר?

 

את קברי האחים?

 

את

טרבלינקה?

 

את

גטו וארשה?

 

את כל

יתר

הגיטאות הצפופים, החנוקים?

 

הרי אין בכלל

מילים לתאר

את כל הרעב,

את כל הצמא,

את כל העלבון,

את כל הפחד...