לבלוב בעת שלכת

פתח דבר

"סתיו בפתח ואראה הכל אחרת"
יוסף ברודסקי

עבודת הדוקטורט שכתבתי לפני שנים רבות עסקה בנושא הפרישה מהעבודה, ובאופן ספציפי ביחסי הזוגיות אחרי פרישת הגבר מהעבודה. הייתי אז בשנות ה-30 המוקדמות לחיי. התהליכים בחיים הזוגיים עוררו בי עניין רב, והחיפוש אחר נושא חדש שבאותן שנים טרם נחקר (כפי שנדרש בעבודת דוקטורט), הוביל אותי לאחת מחברות הסגל הבכירות במחלקה שבה למדתי. סוגיית הפרישה מהעבודה הייתה בתחום התמחותה והיא נתנה את הסכמתה להנחות אותי בביצוע המחקר המקנה את התואר הנכסף, דוקטור לפילוסופיה. נסיבות אלו הכריעו את הכף והפור נפל, וכך כתבתי עבודת דוקטורט המתבססת על מחקר שערכתי בסוגיית הפרישה מהעבודה. למרות שהפרישה נראתה לי אז רחוקה מאוד, מושג ערטילאי ולא מוכר, יצאתי לדרך. לאחר שש שנות עבודה מפרכות, הדיסרטציה לדוקטורט שלי נשאה את השם האקדמי: "הבדלים בין פורשים לעובדים במאזן יחסי הכוח בין בני הזוג". כמו אנשי אקדמיה רבים הנוטים להתמחות בתחום מסוים, המשכתי במשך שנים רבות לחקור עוד את הנושא והשלמתי מחקר על פרישת נשים מהעבודה ועל משמעויות עיתוי הפרישה בחיי הזוגיות כאשר שני בני הזוג פורשים יחד, לעומת מצב שבו רק אחד פורש והאחר ממשיך לעבוד. במהלך השנים הרחבתי את חקר הנושא להיבטים נוספים כגון סבאות/סבתאות והתנדבות בעת הפרישה.
אז, 35 שנה לפני הפרישה שלי עצמי, האירוע נראה לי רחוק ולא ממשי, ודאי שלא מרגש או מאיים. הייתי נטולת רגש לגביו והבנתי אותו בצורה רציונלית, אקדמית גרידא. ואולם בחלוף השנים והעשורים, התחלתי לחשוב על המעבר לפרישה יותר ויותר, וכעת, כשפרישתי שלי עומדת בפתח, אני מתחילה להתרגש. בהזדמנויות אין ספור עולות בי שאלות אשר על פי רוב נותרות ללא מענה, כי אין לי תשובות טובות עבורן: איך ומה יהיה? איך תיראה שגרת חיי אחרי הפרישה מהעבודה?
כחוקרת, הכתיבה האקדמית משאירה אותי באזור הנוחות שלי. אך הרצון להנגיש את הספר לציבור הרחב גרם לי לכתוב את הספר בסגנון "אקדמי לייט". הנושאים המגוונים המוצגים בפרקיו השונים של הספר מתבססים על ידע שהצטבר מעבודות שבוצעו בארץ ובעולם ועל מחקרים שערכתי, כולם מספקים מבט על משמעויותיה של הפרישה בתחומי חיים שונים. לאורך פרקי הספר שזורים גם ממצאים ממחקר רב היקף שערכתי לאחרונה (מחקר שייקרא לאורך הספר "המחקר העדכני"), אשר ממצאיו חושפים את משמעות הפרישה מהעבודה בעידן הנוכחי, עידן המאופיין בשינויים רבים. משתתפי מחקר זה נדגמו ממאגר החברים הפעילים בפאנל האינטרנטי של מכון פאנלס, המתמחה בביצוע מחקרים חברתיים. החלק העיקרי של המחקר הינו סקר עמדות ובו יותר מ-300 משתתפים, חלקם פרשו או מצויים בשלביה השונים של הפרישה וחלקם עומדים לפרוש. חלקו האחר של המחקר מתבסס על ניתוח טקסטים שנכתבו על ידי משתתפי המחקר בנושא משמעות החיים עבורם בתקופת הפרישה. נוסף על איסוף הנתונים באמצעות שיטות מחקר אלו, קיימתי ראיונות עם 32 פורשים,¹ גברים ונשים, יהודים וערבים, והם העמיקו את הבנתי ביחס לחוויותיהם כפורשים וכפורשות, על מגוון ביטוייהן.
אירוע המעבר לפרישה מהעבודה מסמל למעשה את הכניסה לתקופת הזִקנה. מכיוון שתקופת הפרישה היא חלק מתקופת הבגרות המאוחרת בחיי האדם, מסקנות מסוימות של הספר המתייחסות לפרישה משקפות באופן בלתי נמנע גם הבנות על הזקנה, ולמעשה אלו מתמזגות באלו ולא ניתן להפריד ביניהן.
השלכותיה של הפרישה מהעבודה הן מגוונות; היא משפיעה על העולם הפנימי של האדם, על יחסי הזוגיות שלו, על יחסיו עם ילדיו, עם נכדיו ועם הוריו מאריכי החיים, על אופן צריכת הפנאי שלו ועל היבטים רבים נוספים. פרקים ייחודיים בספר זה יוקדשו להיבטים העיקריים הכרוכים הן במעבר לפרישה והן בתקופת החיים הנפרשת אחריו.
לצד פרישה מסיבות של גיל, כלומר פרישה המעוגנת בחוק, אנשים עשויים לפרוש מהעבודה מסיבות שונות, למשל סיבות בריאותיות, או לפרוש באמצע החיים כפי שמקובל בענפים מקצועיים מסוימים, למשל ענפי ספורט מסוימים או אנשי צבא קבע, הפורשים מוקדם מעבודתם. ואולם, ספר זה מתייחס רק לפורשים מסיבות גיל. המושג פורשים, כפי שנעשה בו שימוש בספר זה, אינו מתייחס רק לאנשים המצויים בשלב המעבר לפרישה בפועל, אלא לכלל האנשים שעזבו את העבודה, כלומר לגמלאים המצויים בתקופת הפרישה בשלביה השונים: פורשים צעירים, פורשים ותיקים ופורשים ותיקים מאוד.
כשיצאתי לדרך והתחלתי לחשוב על הספר, בחרתי לקרוא לו בשם הכולל מטפורה - לבלוב בימי שלכת: משמעות הפרישה מהעבודה בעידן של שינויים. לא בכדי דימיתי את תקופת הפרישה מהעבודה לעונת הסתיו. מבחינה כרונולוגית ניתן לראות את תקופת הפרישה מהעבודה כעונת הסתיו בחיי האדם, זו שלפניה מצויה תקופת הקיץ הלוהטת, המסמלת את תקופת העבודה רוויית הלחצים. בימי שלכת, לאחר ימי השרב, כאשר הטבע עוטה גלימה ססגונית, ניתן לצפות בלבלוב שצבעיו מגוונים. לאורך הספר הפרישה מוצגת במגוון של צבעים, חלקם חומים וצהובים כצבעי השלכת, אך חלקם בהירים וקורנים, כדוגמת פרחי הסתוונית המרהיבים המלבלבים בעונת הסתיו.
הפרישה מהעבודה אינה תופעה חדשה בת זמננו, אלא תופעה ישנה המוזכרת כבר במקורות היהודיים. אך אופייה של הפרישה השתנה במרוצת השנים. בעידן המודרני אופייה של הפרישה משקף את רוח התקופה. היום משמעות הפרישה וחוויית הפורשים נגזרות מהשינויים הרבים המאפיינים את תקופתנו במגוון תחומי חיים. לשינויים אלו, המעצבים כיום את חוויית הפרישה מהעבודה, אקדיש את הפרק הראשון, העוסק במשמעות הפרישה כיום על רקע התמורות וההתפתחויות המתרחשות בעידן הנוכחי. מעבר לפרק המבוא ולפרק אחרית דבר, המספק מבט אל הפרישה בעתיד, הספר כולל ארבעה שערים. השער הראשון הוא שער "העצמי" והוא עוסק בתהליכים פנים־אישיים ופסיכולוגיים המתרחשים עם הפרישה מהעבודה. שער זה מתייחס גם להבדלים מגדריים בחוויית הפרישה. השער השני הוא שער הפרישה ויחסי הזוגיות, והוא חושף את הקורא לתהליכים שבינו לבינה בתקופת חיים זו, ומתמקד בשינויים במערכת יחסי הזוגיות בעקבות המעבר לפרישה. השער השלישי עוסק ביחסי הפורש עם שארים ומציג את המתרחש בתקופת חיים זו בקשרים של הפורש עם ילדיו, עם נכדיו וכן עם הוריו הישישים שהאריכו חיים. בשל העלייה בתוחלת החיים, פורשים רבים בתקופתנו מטפלים בהוריהם הישישים, ושער זה חושף את הקוראים לידע שהצטבר על אודות הקשר בין פורשים להוריהם. השער הרביעי דן בעיסוקים חלופיים לעבודה בעת הפרישה, והוא עוסק בפעילויות התנדבותיות ובצריכת פנאי בתקופת חיים זו. השער החמישי עוסק בשאלת הפרישה המיטיבה, ומציג את סוגיית ההסתגלות לפרישה ואת המקורות שמהם שואבים הפורשים משמעות ואושר בחייהם בהתבסס על ידע שהצטבר בתחום. לבסוף, באחרית הדבר לספר אפנה מבט אל המחר, בניסיון לצפות מה יהיה טבעה של הפרישה בעתיד הלא רחוק.
בניגוד לעבר, שבו התאפיינה הפרישה מהעבודה באופן אחיד למדי עבור כלל הפורשים כתקופה של התרגעות ומנוחה אחרי שנות עבודה עמוסות, נראה שבעידן הנוכחי תקופת הפרישה מהעבודה מזמנת לנו צעידה בשבילים רבים, מגוונים ומאתגרים. ובאיזה שביל נבחר? האם נבחר בשביל המוביל לטיפוח זוגיות טובה? או אולי נאמץ בחום את תפקידי הסבתא והסבא המודרניים ונהפוך אותם למרכז חיינו? האם נקדיש מאמצים כדי לפתח את עצמנו ולהגשים תוכניות שתמיד שמרנו במגירה, אך לא הספקנו לממש בתקופת העבודה העמוסה, או שמא נצעד בשבילים שבהם צעדו הורינו ונאמץ סגנון חיים הדומה לזה שהם אימצו?
הספר מזמין את הקורא להרהר במגוון השבילים שתקופת הפרישה מזמנת לנו כיום. לעיתים ימשיכו הפורשים לצעוד באותם שבילים שבהם צעדו לפני הפרישה, ולעיתים יצעדו בשבילים חדשים שלמעשה היו שם תמיד, אך הם הבחינו בהם רק בעת הפרישה, אימצו אותם והפכו אותם למסלול חיים מבטיח עבורם. ואולי בבוא העת, בעת הפרישה שלכם, קוראות וקוראי הספר, התובנות שהוא יעורר בכם יקלו עליכם בבחירת השביל הייחודי עבורכם, שביל הזהב שלכם בתקופת הפרישה מהעבודה.
 

מבוא 
הפרישה מהעבודה בעידן של שינויים

"התקדמות אינה אפשרית ללא שינוי"
ג'ורג' ברנרד שו

הפרישה מהעבודה הינה ללא ספק אירוע משמעותי בחיי העובדים, הכרוך בפרידה מהמוכר והידוע ובה בעת באימוץ דפוסי התנהלות חדשים, מתוך מטרה להסתגל לשינויים הרבים המתחוללים בחיי הפורש. התייחסות למשמעות הטמונה בהפסקת העבודה ניתן למצוא כבר אצל פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שהגדיר את הקריטריונים לבריאות נפשית בצמד המילים "אהבה ועבודה" (רורליך, 1983). אף על פי שיש הטוענים שמסוף המאה ה-20 חיי העבודה מרכזיים פחות ושאנו צועדים לקראת עידן בתר־עבודה, עבור רובנו לעבודה עדיין ישנן פונקציות רבות בחיינו; היא משמשת מקור לפרנסה, למפגשים חברתיים, להבניית סדר יום, להקניית הרגלים ולהענקת משמעות בחיים, והיא רכיב מרכזי בעיצוב זהות האדם. אין זה מפתיע אפוא שהפרישה מהעבודה נחשבת לציון דרך חשוב. יש המתייחסים אליה כאל אירוע חד־פעמי, ויש הרואים בה תהליך מתמשך ורב־שלבים המתחיל שנים אחדות לפני הפסקת העבודה ונמשך שנים רבות אחריה (Atchley, 1976). על עומק השינוי בעקבות הפרישה מהעבודה מעידים מחקרים שמראים כי במדרג האירועים המוגדרים מבחינה אוניברסלית במגוון חברות כאירועי חיים קריטיים (אירועים שיש בהם פוטנציאל לחוויית לחץ), אירוע הפרישה ממוקם ברבע העליון, במקום העשירי מתוך 40 אירועי חיים רוויי לחץ (Holmes et al., 1967). ‏כדי לסבר את האוזן, נישואין מופיעים בסולם זה מעט לפני הפרישה, ואילו אירועים בריאותיים משמעותיים שעימם מתמודד בן משפחה מדורגים אחרי הפרישה ומוערכים נמוך יותר מהמעבר לפרישה, בסולם עוצמת הלחץ הנחווה בעקבותיהם.
הסיבות להיותה של הפרישה אירוע רווי לחץ קשורות להיקף הנרחב של השינויים המתחוללים בחיי הפורש, וכן לעובדה שהשינויים המתרחשים עם הפרישה אינם משפיעים על הפורש לבדו, אלא גם על בני משפחתו ועל סביבתו הקרובה. על פי נתוני הלמ"ס, כ-70,000 אנשים מגיעים מדי שנה לגיל הפרישה בישראל, ואם נוסיף על מספר זה את אלו המקדימים את פרישתם ופורשים כמה שנים לפני הגיל הנקבע בחוק, הרי שמדובר במספר גדול למדי.
על חשיבות הפרישה בחיינו יעידו השמות השונים שלהם זוכים הפורשים: פנסיונרים, גמלאים, בדימוס, אזרחים ותיקים, אנשי גיל הזהב, זקנים, קשישים, אנשי הגיל השלישי, וכיום, עם הארכת תוחלת החיים, כאשר מדובר בפורשים ותיקים מאוד הם מכונים אנשי הגיל הרביעי ואף החמישי. אולם תופעת הפרישה מהעבודה אינה מאפיינת רק את העידן הנוכחי, ושורשיה נעוצים בעבר הרחוק של האנושות. כבר בתורה הפרישה מוזכרת כחובה הקשורה לגיל בהקשר לשירות של הלוויים באוהל מועד: "ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד" (במדבר ח כה). כלומר, חמישים הוא הגיל שבו נאמר ללוויים לפרוש מעבודתם במשכן. ואולם על פי הרמב"ם: "זה שנאמר בתורה בלוים: ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינו מצוה נוהגת לדורות, אבל לדורות, אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים" (הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ג, הלכה ח). כלומר על פי הרמב"ם, הלוויים אומנם פורשים ממלאכת המשכן בשל פגיעה בקולם עקב גילם המתקדם, אולם הם עשויים למלא תפקידים אחרים, למשל כשוערים במשכן.
במדינות רבות, ובכללן ישראל, גיל הפרישה עמד במשך שנים רבות על 60 עבור נשים ועל 65 עבור גברים. כיום עומד גיל הפרישה של גברים בישראל על 67 - הגיל שבו רשאי המעביד להורות לעובד לפרוש לגמלאות. בעת כתיבת שורות אלו עבר בכנסת החוק לשינוי גיל הפרישה של נשים, שעמד עד לא מזמן על 62, ל-65 באופן הדרגתי. נוסף על כך, מגיל 60 נשים וגברים כאחד זכאים לפרישה מוקדמת שבה יקבלו רק חלק מהזכויות הניתנות לפורשים. במקומות עבודה מסוימים קיימים הסכמים לגיל פרישה אחר או מאוחר יותר מזה הקבוע בחוק.
תקופת הפרישה מהעבודה, הנפרשת לאחר המעבר לפרישה, נחשבה עד לא מזמן כתחילת הזִקְנה, כגיל של התכנסות פנימה שבו מצמצמים פעילויות וסוגרים מעגלים שבהם היינו פעילים בזמן העבודה. כיום, חלק מהמשמעויות שאפיינו את הפרישה בעידן הקודם עדיין נשמרות, ואולם בשל התמורות המאפיינות את תקופתנו, הפרישה מהעבודה מקבלת בהיבטים מסוימים משמעות שונה מבעבר. השינויים הרבים בעידן הנוכחי, הבאים לידי ביטוי במגוון תחומים - הדמוגרפי, הערכי, הנורמטיבי, הבריאותי - כמו גם ההתפתחויות הטכנולוגיות, הטביעו את חותמם על האופן שבו הפורשים חווים את פרישתם. חלק מהתמורות המתחוללות בתקופתנו מיטיבות עם הפורשים, אך חלקן פחות, כך שניתן לומר בהכללה שכיום המעבר לפרישה מורכב למדי.
השפעות השינויים בתקופתנו על חיי הפורשים: שני צדדים למטבע

הצד החיובי של המטבע - השלכות מיטיבות

השינויים הרבים המתחוללים בתקופתנו שלובים זה בזה, ותרומתם לאיכות חייו של הפורש לעומת תקופות אחרות בעבר ניכרת בחלק גדול מתחומי החיים. כך למשל, ההתפתחויות המבורכות בתחום הרפואה שאינן מפסיקות להפתיע מדי יום ביומו ורחוקות עדיין מלומר את המילה האחרונה, וכן העלייה ברמת החיים של כלל האוכלוסייה בעולם המערבי, הביאו לשינויים משמעותיים בתחום הדמוגרפי, המתבטאים בין היתר בהארכת תוחלת החיים. ישראל היא אומנם אחת המדינות הצעירות בקרב מדינות ה-OECD, אך על פי תחזית של דמוגרפים שנערכה בשנת 2010, החל משנה זו ועד שנת 2035 מספר האנשים בגיל הפרישה עשוי להכפיל את עצמו. על פי תחזית זו, בשנת 2030 שיעור האנשים בני 65 או יותר שגילם מקביל לגיל הפרישה, עשוי לעמוד על 14.6% מהאוכלוסייה (וינרב, 2020). מתוך כך, עם העלייה בתוחלת החיים חלק משמעותי מהאוכלוסייה בישראל עשוי לחיות עוד כשני עשורים ואפילו שלושה אחרי הפרישה, ועל כן תקופת חיים זו הופכת לתקופת חיים ארוכה ומשמעותית שיש להתייחס אליה כאל תקופה ייחודית בחיי האדם. ההתפתחויות בתחום הרפואה הביאו גם לשיפור במצב הבריאות של האוכלוסייה המבוגרת. מגמה זו מאפשרת לפורשים לחיות חיים בריאים שנים ארוכות יותר מאשר בעבר ולהיות פעילים בתחומים מגוונים יותר מאשר פורשי הדורות הקודמים. יתר על כן, בשל אותן התפתחויות רפואיות עלתה תוחלת החיים בקרב האוכלוסייה המבוגרת מאוד, המצויה כאמור בתקופת חיים המכונה כיום הגיל הרביעי והחמישי (גילים מבוגרים מאוד), והיא אוכלוסיית הורי הפורשים. כיום לפורשים רבים ישנם אפוא הורים ישישים המצויים בעשור העשירי לחייהם, בני 90 ואף יותר. מגמה זו יוצרת מצב שבו פורשים כיום מטפלים בהוריהם הישישים או אחראים על השגחה בטיפולם במשך שנים אחרי הפרישה מהעבודה, ומטלה זו הופכת לחלק משמעותי ומתמשך בחייהם. זאת ועוד, ההתפתחויות בתחום הטכנולוגיה הרפואית הביאו גם להארכת גיל הפוריות של נשים, וכך בדומה למדינות נוספות בעולם המערבי, בישראל כיום ניתן לראות נשים היולדות שוב בעשור החמישי לחייהן לאחר שילדו בגיל צעיר יותר. תופעה זו אינה שכיחה מאוד בינתיים, אך ייתכן שתגבר בעתיד. מגמה זו הביאה לכך שלעיתים בתקופת הפרישה מהעבודה, לפחות בשלביה הראשונים, עדיין מתגוררים בבית ילדיהם של הפורשים המצויים בגיל העשרה ונתמכים על ידם, על כל המשתמע מכך.
ואולם בד בבד עם ההתפתחויות בתחום הרפואי בעידן הנוכחי, על מגוון השלכותיהן, אפשר לזהות התפתחויות ערכיות ונורמטיביות שנותנות אף הן את אותותיהן בחיי הפורשים ותורמות לרווחתם הנפשית. כך למשל, בשל הדגש הניתן בעידן זה לצבירת הון אנושי ולרכישת השכלה, אוכלוסיית הפורשים כיום משכילה יותר מאשר בעבר. כך, במרוצת השנים גם עובדים שלא התאפיינו ברמת השכלה גבוהה עם כניסתם לשוק העבודה, רכשו השכלה פורמלית על־תיכונית. חלקם עשו זאת ביוזמתם ואחרים ביוזמת הארגונים שבהם עבדו, הנוטים כיום לעודד עובדים לרכוש השכלה ולהתעדכן מבחינה מקצועית, מתוך מטרה להכשירם לשוק העבודה המשתנה. ההכרה בחשיבות ההון האנושי להעלאת הפריון בעבודה ולרווחתם הנפשית של העובדים, בנוסף לקצב השינויים הטכנולוגיים המהיר בעולם המקצועי, מובילים את מחלקות ההדרכה בארגונים גדולים לקיים השתלמויות לעובדים שמטרתן להשאיר אותם מעודכנים. יתר על כן, עובדים רבים משתתפים דרך מקומות העבודה בקורסים להעשרת ידע שאינם קשורים באופן ישיר לעבודתם, אבל מוסיפים עניין לחייהם ותורמים בעקיפין לשביעות רצונם מהעבודה. כלל השינויים הללו וההכרה ההולכת וגוברת בחשיבות ההשכלה וההכשרה הדיגיטלית מביאים לכך שהאוריינות בקרב פורשים כיום רבה יותר מבעבר. מתוך כך, היכולת של הפורשים כיום לעבד מידע ולהתמצא במדיה החדשה גבוהה יותר מזו של פורשי הדורות הקודמים, וכלים אלו מקלים עליהם את ההסתגלות לעולם המשתנה ומוסיפים עניין לחייהם. עם זאת, לצד האופטימיות, יש לציין שהמלאכה עוד מרובה, ונראה כי תחום פתרון בעיות בסביבה מתוקשבת הדורש כישורי מחשב הוא קשה למדי עבור מבוגרים, ורובם הגדול (63%) נמצאים בתחתית סולם המיומנויות הדיגיטליות (וינרב, 2020). זאת ועוד, גם בתחום הכלכלי ניכרת עלייה במשאבי הפורשים לעומת העבר בשל חקיקה המסדירה את קצבאות הפורשים ואת הזכאות לפנסיה. צורות הזכאות לפנסיה בישראל כיום הן מגוונות. בדומה למבנה מערכת הפנסיה במדינות שונות בעולם המערבי, הכנסת הפנסיונרים כיום בישראל מבוססת על שלושה מקורות פנסיוניים עיקריים: קצבת זקנה ו/או קצבת השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי; פנסיה ששולמה על ידי הפרשות מהשכר, הן על ידי המעסיק והן על ידי העובד, במשך שנות העבודה; ופנסיה פרטית, כגון ביטוח מנהלים או קופות גמל. ואולם הפנסיה היא רק אחת מהמקורות הפיננסיים של פורשים כיום, ובצידה קיימים מקורות הכנסה נוספים.
כיום אנשים מגיעים לתקופת הפרישה מהעבודה עם הכנסה מסודרת וקבועה יותר מאשר בעבר. בסקר שנערך בישראל נמצאה מגמה של ירידה בשיעורי העוני לאורך זמן בקרב האוכלוסייה המבוגרת ובתוכה אוכלוסיית הפורשים, לעומת מגמה של עלייה בשיעור העוני בקרב כלל האוכלוסייה (שטייר ובלייך, 2014). שיעורי העוני הנמוכים יחסית בקרב פורשים (בהשוואה לאוכלוסייה צעירה יותר), מושגים בעיקר באמצעות קצבאות הזקנה המהוות רשת ביטחון עבור רבים, וכן באמצעות ההכנסה מפנסיה. ואולם בה בעת, בקרב רוב הפורשים מסתמנת ירידה במשאב הכלכלי עם הפרישה. בסקר אחר שנערך בקרב אזרחים ותיקים, נשאלו המשתתפים אם הייתה ירידה ברמת חייהם לאחר הפרישה מהעבודה. כ-60% מהמשיבים ענו שרמת החיים שלהם לא השתנתה לאחר הפרישה, אך כאשר חל שינוי, הוא היה על פי רוב בכיוון השלילי: על כל פורש שנהנה משיפור ברמת החיים לאחר הפרישה, היו כמעט שישה שטענו שרמת החיים שלהם ירדה (טור־סיני, 2016).
גם השינויים ביחס לתפיסת הזמן בתקופת הפרישה וביחס למקום האינדיבידואל אל מול הכלל בעידן הנוכחי נתנו את אותותיהם בחיי הפורשים. בשל ערכי האינדיבידואליזם והשאיפה למיצוי עצמי המקבלים כיום דגש, ובשל הזמן הפנוי שנוצר עם הפרישה מהעבודה והתחושה של סופיות החיים העולה בתקופת חיים זו, רבים מהפורשים מציבים עצמם במרכז וחשים שהגיעה העת לממש שאיפות אשר חלקן היו בגדר חלומות שלא התגשמו בתקופת העבודה. בעידן הגלובליזציה שמאופיין בהוזלת מחירי הטיסות, פורשים הם צרכנים נלהבים של מסעות וטיולים והם מרחיקים לכת עד פינות רחוקות בעולם. אחרים מגשימים את הערך של מיצוי עצמי באמצעות פיתוח תחביבים המאפשרים להם לתת ביטוי לכישרונות שהודחקו בתקופת העבודה, כל עוד כוחות הגוף והנפש מאפשרים זאת.
יתר על כן, הפורשים כיום נהנים ממוצרי צריכה ומהזדמנויות שהוריהם לא הכירו, ועל כן בהיבט הצרכני הפנסיונרים הם פלח שוק שמחוזר על ידי רשתות שיווק וגופים מסחריים, המודעים יותר ויותר לכך שציבור זה מהווה כוח קנייה לא מבוטל. כיום חברות מייצרות מוצרים ייעודיים לאוכלוסיית הפורשים מתוך ידיעה כי רבים מהם אמידים ובעלי פוטנציאל להשקיע ברכישת מוצרים שייטיבו עימם, בשל הרצון לזכות באיכות חיים גבוהה. מגמת הלהט ליהנות מהחיים ולחוות התנסויות מעניינות ומאתגרות בקרב הפורשים נקלטה היטב על ידי גופים פיננסיים. כך, למשל, בנקים מציעים כיום לפורשים תוכנית משכנתה הנקראת "משכנתה הפוכה" (או בשמה האחר "משכנתה פנסיונית") המאפשרת להם לקבל הלוואה, בין היתר עבור בילויים וטיולים בעולם. בבוא העת, כאשר ילכו לעולמם, ההלוואה שאפשרה להם לחיות חיים מהנים בתקופת הפרישה מהעבודה תנוכה מערך הדירה או הנכס שבבעלותם העובר בירושה לילדים.
ארגונים מסחריים אינם הגופים היחידים המחזרים כיום אחרי הפורשים. בעידן הנוכחי התפתחה תעשיית פנאי ענפה שנועדה למשוך גמלאים לפעילויות מהנות ואטרקטיביות. אוניברסיטאות, למשל, מציעות קורסים ייעודיים לגמלאים בנושאים מגוונים, ולחלופין מאפשרות להם להשתלב בקורסים אקדמיים בקמפוסים לצד סטודנטים צעירים וליהנות מלמידה מפרה ומאתגרת בצוותא, המביאה משב רוח מרענן לחייהם. קורסים במבחר תחומים נפתחים במרכזי לימוד ייעודיים לפנסיונרים ("מכללות פנסיונרים") על מנת לאפשר להם להרחיב אופקים ולספק את סקרנותם, למשל קורסים בתחומי האומנות השונים: ציור, שירה, כתיבה יוצרת ועוד. בנוסף, קיימים מיזמים קהילתיים לפיתוח עיסוקי פנאי ותעסוקה בשעות אחר הצוהריים והערב עבור בני 60 ומעלה. בארגונים ציבוריים מסוימים (כמו המשרד לשוויון חברתי, הג'וינט) מתנהלים כיום פרויקטים חברתיים שבמסגרתם מוקמים צוותי חשיבה לקידום איכות החיים של פורשים במגוון תחומי חיים.
יתר על כן, בעקבות שינוי תודעתי־חברתי, גמלאים נתפסים על ידי מוסדות חברתיים ככוח שניתן לרתום לטובת הקהילה. כך למשל הם משולבים בתוכניות להתנדבות למען הקהילה מטעם הביטוח הלאומי, כגון סיוע לאוכלוסיית זקנים בודדים. זאת ועוד, עמותות התנדבות שונות מגייסות מתנדבים פנסיונרים ומשלבות אותם בפעילותן השוטפת אחרי הכשרה והכנה לפעילות הנדרשת. לדוגמה, פורשים מגויסים להעברת הרצאות בבתי ספר לדור הצעיר בנושאים שונים על בסיס מומחיותם וניסיון חייהם העשיר.
מכל אלו ניתן להסיק שכיום, לעומת העבר, חלק מאוכלוסיית הגמלאים אוחזת במערך תפקידים מסועף יותר מאשר עמיתיהם בדור הקודם. אומנם הפורשים הפסיקו למלא את התפקיד התובעני של העובד, אולם הם ממלאים עדיין את שאר תפקידי העבר (הורים, בני זוג, סבים וסבתות), ועליהם נוספים לימודים, עיסוק בתחביבים, התנדבות וטיפול בהורים ישישים או בבני זוג הזקוקים לסעד. כך, אצל אחדים מהפורשים מספר התפקידים הפעילים רב יותר מאשר בעבר שבו תפקיד העובד מילא את רוב שעות יומם. לצד העומס שנחווה אצל אחדים מהפורשים בשל ריבוי תפקידים, במקרים שבהם התפקידים הם וולונטריים ולא נכפים עליהם בשל נסיבות החיים, קיים בהם פוטנציאל להעשרה ולמילוי חייהם במשמעות, עניין ואתגר אין קץ (Kulik et al., 2017).
השינויים במעמדם של הגמלאים והיותם אוכלוסייה הולכת וגדלה שיש להבין לעומק את צרכיה על מנת לשפר את איכות חייה משתקפים גם בעולם האקדמיה, שבו התפתח בעשורים האחרונים מחקר ענף סביב תקופת הפרישה מהעבודה. אנשי מקצוע בתחומי ידע שונים מנסים להבין את סודם של אותם פורשים המסתגלים היטב למעבר חיים זה. בספרות המקצועית העניין בתחום הפרישה מהעבודה מתבטא גם בגישות המדעיות הרבות המנסות לפענח מהם הגורמים שמנבאים הסתגלות טובה לפרישה מהעבודה (ועל כך יורחב בהמשך הספר), ומדפי הספריות באוניברסיטאות גדושים בכתבי עת גרונטולוגיים ייעודיים לתקופת חיים זו. יתר על כן, מתוך הבנת החשיבות שבהענקת אפשרויות לאיכות חיים גבוהה מחד גיסא, ומתוך הכרה בשיעור הגבוה של הפורשים בכלל האוכלוסייה ההולך ועולה עם השנים מאידך גיסא, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מציעים שיטות טיפול המותאמות לתקופת חיים זו. מבין הבולטות בשיטות אלו שהפכו לפופולריות כיום הן אלו המסייעות לפורשים ליצור אינטגרציה בין עבר להווה באמצעות ניתוח ועיבוד של סיפורי החיים (טיפול נרטיבי), שיאפשרו להם להגיע להשלמה ולקבלה של ההתרחשויות בחייהם (Jonsson et al., 2000). ואולם לצד ההשלכות החיוביות של התמורות בתקופתנו על חיי הפורשים כיום, אין להתעלם מהצללים שהשינויים בעידן זה טומנים בחובם ומהשלכותיהם השליליות על חיי הפורשים.

הצד האחר של המטבע - השלכות מיטיבות פחות

עם התחומים שבהם קיים פוטנציאל לפגיעה בקרב הפורשים בעקבות השינויים שמתחוללים כיום בתקופתנו ניתן למנות את התחום הכלכלי, אשר בו מתרחשת פגיעה דיפרנציאלית במגזרי האוכלוסייה השונים. בסקר שהוזכר מעלה (שטייר ובלייך, 2014), בפילוח אוכלוסיית הזקנים על פי שלוש קבוצות חברתיות - פורשים שהם ישראלים ותיקים, פורשים יוצאי ברית המועצות לשעבר ופורשים ערבים - ניכר כי שתי הקבוצות האחרונות נפגעות יותר מבחינה כלכלית אחרי המעבר לפרישה. במובן זה שינויים מבורכים עבור פלח מסוים מעמיקים את הפערים החברתיים בקרב הקבוצות השונות של פורשים ומגבירים את אי־השוויון החברתי בתקופות החיים המאוחרות.
גם בהרחבת מערך התפקידים של הפורשים, שינוי אשר כפי שצוין נוטה להיטיב עימם, יש לעיתים פוטנציאל לפגיעה. הרחבת מערך התפקידים, שהוזכרה כבעלת פוטנציאל להנאה, לאתגר ולמשמעות בחיי הפורשים, לא תמיד מתרחשת מתוך בחירה ולא פעם מעמיסה על משאביהם הפיזיים והנפשיים של הפורשים, אשר בתקופת חיים זו מידלדלים באופן טבעי. למשל, במניין התפקידים התובעניים בתקופת חיים זו יש לציין את תפקידי המטפלים (וברוב המקרים המטפלות) האחראים על סעד ההורים או מנהלים אותו. כפי שהוזכר מעלה, בשל העלייה בתוחלת החיים, הורים רבים של הפורשים כיום, בשונה מאשר בעבר, מאריכים חיים וזקוקים לטיפול ולהשגחה בשל גילם המתקדם. בשל הזמן הפנוי הרב שהתפנה בעקבות הפסקת העבודה, הפורשים מצופים להקדיש מזמנם לטיפול בבני משפחה נזקקים וסיעודיים - בהורים ישישים או בקרובי משפחה אחרים הזקוקים לסיוע ולהשגחה. למשל, גם במצב השכיח שבו להורה של הפורש הנזקק להשגחה רצופה במשך כל שעות היממה יש מטפל או מטפלת השוהים איתו בביתו, ילדיו נדרשים לנהל את העסקת עובדים אלה ולהשגיח על איכות הטיפול, להסיע את ההורה הקשיש לטיפולים רפואיים ולטפל בכל אותן משימות המקשרות בין פנים הבית לבין החוץ; משימות שהמטפלים, עובדים זרים ברוב המקרים, אינם מצליחים להתמודד עימן בגפם.
יתר על כן, בשל תקופת הבגרות המאוחרת גם בני הזוג זקוקים לעיתים לטיפול ולסיוע. כך כאשר אחד מבני הזוג מאבד את עצמאותו בשל ירידה משמעותית במצב בריאותו, הרי שבן הזוג האחר, הבריא יותר, הופך למטפל העיקרי, על כל המשמעויות הנלוות לתפקיד תובעני זה. נוסף על כל אלו, הפורשים מגויסים לא פעם על ידי ילדיהם לטפל בנכדים בחופשות או בעת מחלה, להעסיק אותם בשעות אחר הצוהריים ולהשגיח עליהם כדי שילדי הפורשים יצאו לבילויים ולנופשים על מנת להתאוורר. תפקידי המטפלים בדור המבוגר מחד גיסא (הורים ובני זוג) ובדור הצעיר מאידך גיסא (נכדים), עשויים להכביד על משאבי הפורשים ולהתנגש עם רצונם ליהנות מהזמן הפנוי שבו זכו אחרי הפרישה, על פי צורכיהם ורצונותיהם. תופעה זו, המזוהה כקונפליקט בין תפקידים, עשויה לגרום, כפי שיוזכר בפרק ייעודי בספר זה, לחוויית מצוקה בקרב הפורשים, ולפגוע לאורך זמן ברווחתם הנפשית והפיזית (Baker and Silverstein, 2008).
מצוקה נוספת של הפורשים כיום עשויה לנבוע מהבדידות הנכפית לא פעם על אנשים מבוגרים בתקופתנו. יש להבחין בין מצב של "היות לבד" לבין מצב של בדידות. בקרב חלק מהפורשים המעסיקים את עצמם ומוצאים עניין בחייהם, ה"לבד" אין משמעותו בהכרח בדידות. אלא שברוב המקרים, בשל היותנו יצורים חברתיים, ה"לבד" מוביל לחסכים חברתיים והמושגים "לבד" ו"בדידות" מתמזגים זה בזה והופכים לאחד: לתחושה מכבידה של מצוקה.
תחושת הבדידות נגרמת בחלקה בשל מעבר של הדור הצעיר, דור ילדי הפורשים, למגורים רחוק מההורים. במעגל חיי ההורות, שלב הפרישה מהעבודה מקביל לתקופה המכונה התקופה הפוסט־הורית, שבה מטלות ההורות האקטיבית, המתבטאות בגידול הילדים, הסתיימו. שלב זה מוכר גם בשם תקופת ההורות התומכת, והוא שונה מתקופת ההורות הפעילה בשלבי הורות מוקדמים יותר (Kulik, 2018). ילדיהם הבוגרים של פורשים בשלב חיים זה עסוקים על פי רוב בביסוס הקריירה שלהם, וגם אם לא מדובר בתופעה שכיחה מאד, לעיתים הילדים ומשפחותיהם עושים עיתוק (רילוקיישן) למדינה אחרת על מנת להתבסס כלכלית או על מנת למנף את הקריירה המקצועית שלהם, והקשר השוטף עם ההורים המבוגרים מתקיים רוב הזמן באופן וירטואלי. מגמות אלו בקשרי הורים־ילדים זוכות ללגיטימציה רבה יותר כיום מאשר בעבר בשל הערכים האינדיבידואליסטיים שמאפיינים את תקופתנו, הדוגלים בקידום הקריירה ובמיצוי אישי. מתוך תפיסה זו, ילדי הפורשים רואים במגורים רחוק מההורים המזדקנים מצב חיוני עבורם אם הוא נדרש לצורך קידומם המקצועי או הכלכלי. במצבים אלו, ובפרט כאשר מי מההורים מתאלמן, המרחק מהילדים עשוי לעורר תחושה מעיקה של בדידות. יתר על כן, כמו במדינות אחרות בעולם המערבי, בישראל ניכרת בשנים האחרונות מגמה של עלייה בשיעורי הגירושין החל מאמצע החיים - תופעה שזכתה לשם "גירושי כסופי השיער" (Kha and Grant, 2020) - ואף היא עשויה להעצים את חוויית הבדידות בתקופת חיים זו (על כך ארחיב את הדיבור בפרק ייעודי על יחסי הזוגיות לאחר הפרישה מהעבודה).
גם בתופעת הגילנות (ageism) אפשר לראות עדות לצללים שחווים פורשים בעקבות השינויים בעידן הנוכחי, שינויים המאדירים את הנעורים. לעומת תקופות בעבר שבהן הזקנים זכו להכרה ולהוקרה, בשל תמורות ערכיות בתקופתנו, הזקנים והפורשים לא פעם מופלים לרעה. לכך תרמו גם ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, אשר כפי שהוזכר מעלה, הדור המבוגר לא תמיד יכול להדביק מכיוון שהוא חונך בתקופה אחרת, שבה לא הושם דגש על אוריינות דיגיטלית. אף על פי שהעדר אוריינות דיגיטלית אינו מאפיין את כלל אוכלוסיית הפורשים כיום, ויש מבין הפורשים גם מומחים בתחום הדיגיטלי, הרי שהתפיסה ביחס לפורשים בנושא זה עדיין סטריאוטיפית ומכלילה. למשל, פורשים שרוצים לחזור להיות פעילים בשדה העבודה, עשויים להיתקל באמירות מכלילות וסטריאוטיפיות שלעיתים קרובות אין להן אחיזה במציאות (לפחות לא עבור כל הפורשים), כגון "המבוגרים לא מסתדרים עם טכנולוגיה חדשה", או לחלופין להיתקל בדעות קדומות או בעמדות המבטלות את היתרונות האישיים והמקצועיים שצברו עם הגיל ועם תפישות שמקנות עדיפות לצעירים על פניהם.
אשר לטענה בדבר הסתייגות הפורשים מטכנולוגיות חדשות, נמצא כי מספר המבוגרים שמשתמשים במחשבים, בטאבלטים ובטכנולוגיות דיגיטליות אחרות גדל ועולה בהתמדה, וחלק מהמחקרים מראים שהחוזקות של עובדים מבוגרים מפצות על חולשות שקשורות בגיל (Ng and Feldman, 2008). ככלל, עובדים מבוגרים מציגים התנהגות בטיחותית יותר מעובדים צעירים, ואין עדויות עקביות ומובהקות לירידה בתפוקה שלהם, אלא במקרה של בעיה בריאותית ספציפית (Schultz and Edington, 2007). ביחס לטענה שעובדים צעירים מרגישים אי־נוחות לצד קולגות מבוגרים, ישנם ממצאים המעידים על כך ששילוב עובדים מבוגרים בכוח העבודה מאפשר תהליך של חניכה (mentoring), ואף מביא לירידה במספר ההיעדרויות של עובדים ובתחלופתם. למרות טיעונים אלו, בסקר שנערך על ידי המשרד לאזרחים ותיקים ענו 43% מהמעסיקים שלא ימהרו להעסיק מבוגרים, שכן עובד בגיל שלאחר הפרישה מהעבודה נתפס כנזקק, כחולה וכחסר כוחות (וינרב, 2020). בשל כל אלו, לא פעם אנשים עתירי ניסיון וידע השואפים לחזור אחרי הפרישה לעבודה בצורה חלקית, נתקלים בקשיים על רקע גילנות ודעות קדומות. התוצאה של מהלכים אלו היא מזעור הישגי הפורשים ומידורם החברתי (נתנזון ואחרים, 2018). אולם יש להדגיש שננקטים בעידן זה צעדים שמטרתם לעורר מודעות לתופעת הגילנות ולצמצם אותה, ואפשר להבחין בניסיון מאורגן וממוקד להילחם בתופעה יותר מאשר בעבר (Giles and Reid, 2005). למשל, בעת כתיבת שורות אלו מתקיים בישראל מיזם בהובלת המשרד לשוויון חברתי שנועד להפגיש בין פורשים המעוניינים לחזור לשוק העבודה לבין מעסיקים הזקוקים לעובדים. לשם כך פונה המשרד לשוויון חברתי למעסיקים כדי למצוא אפשרויות תעסוקה והשמה בפועל של מבקשי עבודה מקרב הפורשים. הפנייה כוללת גם אמצעים לשינוי תודעתי בקרב המעסיקים בעזרת הפצה של מידע וליווי פרטי של מנהלים, במטרה לשנות את עמדותיהם ביחס להעסקת פורשים. במסגרת פעילות זו נערכים ימי חשיפה וירידים שבהם מעסיקים מציגים משרות לעובדים מבוגרים פוטנציאליים. בה בעת מוצעות הכשרות לפורשים המעוניינים להשתלב בשוק העבודה כך שיתאימו לדרישות המשק כיום. המשרד גם מפעיל קורס למנהלי משאבי אנוש שמטרתו להציג בפניהם את היתרונות שבהעסקת מבוגרים ולהקנות להם כלים לניהול עובדים אלו (טור־סיני, 2016).
נוסף על השינויים המתחוללים בעידן הנוכחי, אשר חלקם מיטיבים עם הפורשים וחלקם פחות, יש להתייחס למאפיינים אחרים של הפרישה כיום והם: רבגוניות של דפוסי הפרישה, היותה אירוע משמעותי גם עבור נשים והמודעות הגוברת להכנה לפרישה.

רב־גוניות בדפוסי הפרישה

לצד פרישה מהעבודה בשל גיל שנקבע בחוק, שהיא הסיבה הנפוצה ביותר לפרישה, קיימות סיבות אחרות לפרישה בטרם עת, כגון יוזמה של המעסיק, בין שבמסגרת פרישה מוקדמת המוצעת לעובד, ובין שבמסגרת קיצוצים הנערכים על ידי הארגון לצורך התייעלות; בעיות בריאות או שחיקה נפשית בעבודה בעקבות שנות עבודה רבות; ולעיתים גם השינויים הטכנולוגיים המקשים על עובדים מבוגרים, כגון עובדי היי־טק, לשמר את עבודתם.
תהיה הסיבה לפרישה אשר תהיה, חלק מהפורשים כיום ממשיכים לעבוד גם אחרי שפרשו. בישראל כ-11% מהגברים וכ-8% מהנשים שפרשו הביעו נכונות לחזור לעבודה (טור־סיני, 2016). אחד מדפוסי העבודה הנפוצים אחרי הפרישה הוא תעסוקה מגשרת (Ruhm, 1990; bridge employment), כלומר תעסוקה בתשלום במהלך הפרישה, המגשרת בין עבודה מלאה לבין פרישה מלאה. דפוס פרישה אחר הוא "חזרה מפרישה" (Platts and Glaser, 2017; unretirement), המשקף מצב שבו אנשים שפרשו והיו גמלאים במשך תקופה מסוימת חוזרים לעבוד בתשלום. נמצא כי הסבירות לחזור לעבודה לאחר הפרישה גבוהה יותר בקרב גמלאים צעירים יחסית שמצב בריאותם טוב, והם מאופיינים ברמות גבוהות של הכנסה והשכלה (וינרב, 2020).
לחזרה לעבודה אחרי הפרישה ישנן סיבות שונות. העיקריות מביניהן הן צורך כלכלי, הנאה המופקת מהעבודה ומתגמוליה המגוונים, השאיפה לשמירה על בריאות והרצון להמשיך ולהחזיק בזהות יצרנית של עובד אחרי הפרישה. יש פורשים שיגדילו לעשות ויפתחו קריירה חדשה אחרי הפרישה בתחום שלא עסקו בו בעבר. ראוי לציין שנמצאו הבדלים תרבותיים בדפוסי הפרישה. בארצות הברית, למשל, רק מחצית העובדים פורשים לחלוטין כשהם זכאים לפנסיה, והשאר ממשיכים לעבוד בתשלום אף שהם מגדירים עצמם כפורשים. בדומה לכך, כמחצית העובדים המבוגרים בבריטניה מתכננים לעבוד אחרי גיל 65, גיל הפרישה הרשמי במדינה (נתנזון ואחרים, 2018). בישראל שיעור בני ה-67 ומעלה בשוק העבודה עומד על 15.5%, ואולם מגיל 75 שיעור זה יורד ל-5.3%. ניתן לומר שעיקר העובדים לאחר פרישה הם בני 67 עד 74 (בר, 2021).² בניגוד לעבר, דפוסי הפרישה־עבודה השונים שהתפתחו בתקופתנו הופכים את הפרישה מהעבודה מאירוע שאופיו אחיד, לאירוע בעל אופי ומשמעות אינדיבידואליים.

פרישה מהעבודה ומגדר בעידן הנוכחי

כניסתן המסיבית של נשים לעבודה תרמה אף היא את חלקה לתמורות שהתחוללו במשמעות הפרישה ובאופייה. בעבר הלא רחוק, כאשר שוק העבודה היה מורכב רובו ככולו מגברים, נחשב אירוע הפרישה מהעבודה לאירוע גברי בעיקרו, כיוון שעל פי רוב, גם בקרב הנשים שעבדו העבודה לא נחשבה לקריירה, אלא למקור פרנסה בלבד. הפרישה מהעבודה לא פגעה אפוא בזהותן של נשים באופן משמעותי, שכן עם פרישתן הן חזרו לטריטוריה ה"טבעית" שלהן, הטריטוריה הביתית, שהייתה גם המשמעותית עבורן בעת העבודה. ואולם מגמת כניסת הנשים לשוק העבודה, שהחלה במאה הקודמת, מועצמת כיום. יתר על כן, בחלק ממשקי הבית שכרן של נשים זהה, או גבוה, מזה של בני זוגן, כך שלעיתים הן המפרנסות העיקריות, ופיתוח קריירה מקצועית בקרב נשים הוא תופעה שכיחה התופסת תאוצה בתקופתנו. על רקע זה גם הפרישה הפכה עבור שיעור לא מבוטל של נשים למשמעותית, וכמו אצל הגברים, היא רכיב מרכזי בעיצוב זהותן (Price, 2000). יש לציין כי קיימת שונות רבה בין חברות בהתייחסות המגדרית לפרישה, ובמדינות אחדות (למשל בלגיה, דנמרק ואסטוניה), החתירה לשוויון בין המינים הביאה להשוואת גיל הפרישה של נשים וגברים.
בשל דפוסי העבודה השונים של שני המינים כיום בישראל, בתקופת הפרישה מהעבודה נשים עניות יותר מגברים (טור־סיני, 2016). עקב הריונות ולידות נשים מתקשות לשמור על רצף תעסוקתי בשוק העבודה, ורבות מהן מועסקות ב"מקצועות צווארון ורוד" (מקצועות שהרוב המכריע העוסק בהם הוא נשים), ושכרן נמוך. מטבע הדברים, רצף תעסוקתי משפיע על גובה הגמלה בעת הפרישה, ובצירוף לשכרן של נשים - שהוא נמוך כאמור מזה של הגברים - גורמים אלו מביאים לכך שבתקופת העבודה נשים חוסכות לפנסיה פחות מגברים. בשל שילוב גורמים אלו, חוסר השוויון המגדרי המאפיין את תקופת העבודה משועתק גם לתקופת הפרישה מהעבודה, ומציב את הנשים במעמד כלכלי פגיע יותר מזה של הגברים. בסקר שנערך בישראל על אודות הסדרים פיננסיים אחרי הפרישה, נמצא כי שישה מכל עשרה גברים שפרשו ציינו כי בבעלותם הסדר פיננסי כלשהו (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל). לחלופין שיעור הנשים שפרשו משוק העבודה אשר בבעלותן הסדר פיננסי כלשהו עמד על 40%. נתון זה מחזק את הידוע על העדר ביטחון פיננסי לאחר הפרישה בתקופתנו בקרב נשים לעומת קיומו של ביטחון פיננסי רב יותר בקרב גברים (טור־סיני, 2016).
הצטרפותן של נשים לשוק העבודה הביאה גם לשינויים בזירת הזוגיות בתקופת פרישתן. בעוד שבעבר, כאשר נוכחותן של נשים בשוק העבודה הייתה מצומצמת, דפוס הזוגיות השכיח בפרישה היה הדפוס שבו הגבר פורש והאישה בבית, כיום עשויים להתפתח דפוסים שונים של זוגיות בפרישה, ובצד הדפוס המסורתי צצים דפוסים שונים, כגון הדפוס שבו שני בני הזוג פורשים (דפוס סינכרוני), ולצידם דפוס שבו האישה עובדת והגבר פורש (דפוס אסינכרוני; Kulik, 2001a).
לדפוסים החדשים של פרישה בקרב בני זוג עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על יחסי הנישואין, ובכלל זה על יחסי הכוח, על חלוקת העבודה בבית ועל שביעות רצון מהנישואין, כפי שיוצג בפרק הייעודי העוסק בנושא.

מודעות להכנה לפרישה

בעידן הנוכחי רווי התמורות, תחושת השליטה בהתרחשויות בחיים מקבלת חשיבות רבה. בקרב אנשי מקצוע רווחת הסברה כי שליטה מביאה למיגור חלק מתחושת הלחץ הנגרמת עקב השינויים הכרוכים במעברי החיים, וחוקרים הציעו אסטרטגיות מגוונות שעל אנשים לאמץ על מנת לעבור בצורה קלה יותר את השינויים הללו. מתוך כך, המלצת אנשי המקצוע היא לאמץ אסטרטגיה של הכנה לשינויים הפוקדים אותנו במעברי החיים. כפי שצוין, אירוע הפרישה מהעבודה מלווה באתגרים הנוגעים להיבטי חיים מרכזיים. ברוח זו, כיום, בניגוד לעבר, קיימת מודעות רבה יותר להכנה לקראת המעבר לפרישה, ובכלל זה התארגנות והיערכות מבחינה פיננסית, רגשית, קוגניטיבית ובין־אישית (Yeung and Zhou, 2017). מגמת הכנת עובדים למעבר לפרישה, שהחלה לפני כמה עשורים, גוברת כיום, וארגונים מקיימים תוכניות ייעודיות לפורשים שביניהן ניתן למנות קורסים, סדנאות וייעוץ לקראת הפרישה. מטרת ההכנה לפרישה היא להקל על ההסתגלות אליה (רגב, 2010). תוכניות ההכנה לפרישה כוללות התייחסות להיבטים רבים, כגון חיזוק יכולת ההתמודדות הרגשית והמחשבתית עם החששות והאי־ודאות הנלווים לתהליך באופן טבעי. נוסף על כך, ניתן דגש לחיבור למקורות העוצמה האישיים ולשימוש יעיל במשאבים, תוך מעבר להתבוננות חיובית על החיים לאחר תום ההעסקה וציפייה לקראת הבאות, בין אם מדובר על פרישה לגמלאות ובין אם מדובר על פרישה ומעבר למקום עבודה חדש.
בהיבט החברתי, תוכניות ההכנה לפרישה הקיימות כיום שמות דגש על אופייה של הפעילות הבין־אישית ועל יחסים משפחתיים. בפרט, תוכניות אלו מדגישות את החשיבות שבתיאום ציפיות עם בני המשפחה באשר לשינויים העשויים לחול ביחסי הגומלין, כגון חלוקת העבודה בבית. תוכניות הכנה אלו נועדו לעורר בקרב פורשים מודעות למה שעשוי להתרחש בעקבות הפרישה, ולהעניק להם כלים המאפשרים התמודדות טובה עם שינויים, תוך מינופם להגברת רווחתם הנפשית בתקופה החדשה העומדת בפתח. בישראל נמצא כי שני שלישים מהעובדים עושים הכנה לקראת הפרישה (טור־סיני, 2016). בנתונים אלו יש כדי להעיד על כך שכיום פורשים לוקחים אחריות על ניהול מעבר חיים זה מתוך רצון לייעל אותו ולהיטיב עם עצמם בתקופה שלאחר הפרישה. יתר על כן, יותר מאשר בעבר הכנה לפרישה כיום מתרחשת גם בצורה לא פורמלית, ומנוהלת על ידי הפורשים עצמם. בשל התארכות תקופת החיים שלאחר הפרישה מהעבודה כיום לעומת העבר, ובשל הרצון להתנסות בחוויות טובות בתקופת חיים זו, כבר בתקופת העבודה וסמוך לפרישה ישנם עובדים המכינים בעצמם תוכניות העשויות להועיל עימם בבוא העת, כגון רישום ללימודים, השתלבות בתוכנית התנדבות קהילתית או פיתוח פעילות פנאי מעניינת ומהנה.
בפרקים השונים בספר זה יידונו בהרחבה השינויים המתחוללים בחיי הפורש בעקבות המעבר לפרישה. חלק משינויים אלו אפיינו את הפורשים מאז ומתמיד כתוצאה טבעית של עזיבת מקום העבודה. לעומת זאת, שינויים אחרים הם פועל יוצא של העידן הנוכחי רווי התמורות, ויש שיגידו התהפוכות, המתרחשות בתהליך מואץ ומתמשך. שינויים אלו שלא פוסחים על הפורשים מהעבודה, מעצבים את חייהם בצורה שונה מזו של הוריהם.

<sub>1. כל שמות המרואיינים המופעים בספר בדויים על מנת לשמור על אנונימיות המשתתפים במחקר.
2. בר, יפית, 2021. מנהלת תחום תעסוקתי ומיצוי זכויות. מסירת מידע אישי (3.1.2022). המשרד לשוויון חברתי.</sub>