מסע קרוב בזמן

1. בדרך לארוחת־בוקר

01/07/2065

מערכת האקלים האקולוגית, המלאכותית, השיתופית, נותנת תחושה, שהיא חלק מהמערכת האקלימית העונתית לפי אזור בכדור־הארץ. היא מגיעה מחוץ לחלל־המגורים, אליו פנימה, ויוצאת חזרה. חלון מרפסת צרפתית, בחלל המיקרו ליבינג של דולב, פתוח קמעה. הרוח הקרירה, משתלבת עם השעון הביולוגי שלה.

דולב מתעוררת בדיוק בשעה חמש בבוקר. פוקחת עיניים ושולחת פיהוק קטן אל חלל־המגורים. מתמתחת ומתיישבת ישיבה מזרחית על מיטתה. מביטה אל חלל הדמייה בחדרהּ, מוכנה להאזין להודעה הולוגרפית הממתינה לה מאמא נופר. על ראש הבת והאם כובע ליצן הולוגרמי, להשלמת ההפקה - ״בובי, מזל טוב, שמונה־עשרה שנה מלאו לך, ילדה אהובה שלי, גאה בך מעגלית, עד ליקום אין סוף ובחזרה, כמה אושר את ממלאת את חיי. אמתין לך בשעה תשע, בחדר־האוכל באטריום, מרכז אינטרספייס, יום־הולדת שמח,״ - לבבות הולוגרמיים מילאו את חדרה בגדלים וצבעים, עשתה לב באצבעותיה ושלחה הולגרמית אל אמא נופר, ידעה שעצם הידיעה שהתעוררה וצפתה בהודעתה יסב לה אושר.

בתום ההודעה התפנתה לצפות, כמו בכל בוקר, בסקירה אקלימית הולוגרפית מחוברת המותאמת לה - בחוץ הרבה? חולצה היגרומטרית תורמת לשמירה על חום הגוף והורדת לחות, יכולה להציל חיים, המלצת הרשות המטאורולוגית. היום צפוי יום קייצי, משולב בענני־בוקר מאוגדים. היחס בין הרמה הסובטרופית לרמת הלחות היחסית בין שבע בבוקר לשתים־עשרה בטמפרטורה עד 20 מעלות צלזיוס, בין שתים־עשרה לארבע טמפרטורה של עד 40 מעלות צלזיוס. עננים מאוגדים ורוחות מערביות מתערבים ברמה האטמוספרית הסובטרופית, במטרה להוריד לחות וטמפרטורה במרחב לרמה רציפה ומאוזנת. אנו אתכם עשרים־וארבע־שבע בעדכון חי, הסקירה חייבת בשקל אחד, בתמורה לשקל נוסף, אפשר לעדכן תודעתית שעות מרחב. יום נפלא - בוקר מושלם להליכה ברחוב עם תה, או קפה הפוך מחוזק. כוס אורגנית1 רב־פעמית, אותה תשליך בסיום אל אוגדן־רחוב, שיפורק אורגנית ויועדו לו חיים חדשים. כמו מחשבה מפורקת, אשר מפנה מקום למחשבה חדשה לאחר מיצויה. כך דולב אוהבת לקבל את הבוקר, לאגד בתוכו חלומות, ולפרק משימות. הבוקר האוהב שלה.

דולב היא חורף פרנדלי והחורף התל־אביבי מושלם, בשל איגוד עננים, התורם לאיזון על־ידי קירור נקודתי. החורף של תל־אביב, מעונן וקריר יחסית, גם בימי־שמש, בזכות ביגוד מתקן. את שעות השמש החורפיות החמות, דולב יודעת להעריך ולהפיק מהם את המירב. מרגש אותה להתבונן על המדשאות הירוקות מתמלאות באנשים, ולחלוק את החוויה. מצד שני, באותה מידה, כאשר הרחוב מתרוקן בשעות הקרירות, או בעת ירידת גשמים, הוא מותיר את מרחב העיר לדמיון שלה. מחשבות אלה עלו והציפו את דולב, היום ישלח אליה זימון שירות בהסכמה, שיתחיל בחורף.

עדיין על מיטתה, בישיבה מזרחית, מביטה אל דמותה, המביטה בה מן המראה הווירטואלית, הניבטת מן התודעה הלבישה2, אל חלל ההדמיה3. בוחנת את גופה, עד לטבור שמתחבר לגופה, משל נחרט ולו איבר בפני עצמו. מביטה בשדיה, שנראו לה קמורות, כבכל בוקר, משל היה להן סדר־יום. ״אני יפה, אני מיוחדת, אני חשובה, אני נאהבת, אני יכולה, יהיה לי יום נפלא,״ ומיד החלה מתיחת־בוקר נשימתית ארוכה מהראש, דרך גופה ועד לכפות רגליה. משחררת עצמה ממחשבות, ומרוקנת אותן דרך כפות רגליה. משל מתנתקת מהאדם שהיא, מתחברת לאדם חדש. כך נהגה לקבל יום חדש.

ישובה אל המכתבה בדירת־המיקרו האהובה עליה. מביטה אל כד חרס, אל עלי־פרח הלילך הוורודים. נוגעת בפאת־השיער התכולה הימנית. דגם הולוגרפי של חלל־התערוכה במפלס הרביעי, במרחב אינטרספייס ניצב במרכז המכתבה. מכינה עצמה לפגישה עם ספיר. היכן להציב את בימת הצ'לו, כדי לאפשר סולו וגם תזמורת הולוגרפית מלאה. מתרגשת לשיחה המוסיקלית, ספיר אוהבת לדבר מעט. דולב נטלה גלולת רענון4. תהתה, היא עדיין זכרה את תקופת האסלה, ישיבה בחלל קטן, לעיתים תחושה לא־נעימה, זה לא הפריע לה, תמיד היה ספר על מדף. מחווה תנועה בידיה, והדגם עובר אל חלל הדירה, ממלא את כל החלל, והיא נמצאת במרכזו, כאילו היא שם בזמן אמת, מסדרת את הדברים בראשה ובחלל ההדמיה.

כמה שבועות דולב מרגישה שמשהו מתרחש אצל אמא נופר. זה ניכר בשובבות מבעד לשיער האפרו העוטף את פניה עם האף הפחוס, הנמתח מעל לגומותיה, המקבל חיים משל עצמו, משדר מסתורין. הנסיעות התכופות אל הצד הרחוק של הירח החשוך תמידי. השיחות מוצפנות עם פרופסור מור. ההתרגשות שמלווה את אמא נופר בתקופה האחרונה. 'משהו מתרחש' חשבה בינה לבינה, 'זה קשור למחקר שלה ושל פרופסור מור, בצד הרחוק של הירח החשוך תמידי'. אם זה היה קשור למורן, היא הייתה מרגישה והיו להם שיחות ארוכות על כך. נעה ממחשבה למחשבה, בשילוב מתיחה משתנה, ארוכה וקצרה, בתיאום למחשבה שלה, ויש לה לא מעט, משחק אסוציאציות, וזה אופייני לה.

זמן־מה דולב חשבה עם מאדי התדמיתנית על עיצוב שינוי חצוף בשערה. שיער קצר, עם פאת־שיער ארוכה צבועה תכלת, שהותירה בצד ימין. עוד מאפיין בעיצוב תלבושת מפנקת, חלק מתהליך מדיה חברתית וחווית משתמש, שהיא מנהלת ביעילות הייחודית לה, דרך התודעה החברתית הלבישה. בנוסף הורדת פרחי־השיער מעל אוזניה, מה שמכונה בידי סביבתה, 'ליאה' לתספורת קצרה, אסימטרית, ומשוחררת, מדלגת על שלב התסרוקת הנפוחה 'בייסבול' הוא בהחלט עניין ושיחה, גם לא מולה, צעד שהפתיע אותה. למרות שידעה, שזו התניה אישית וקולקטיבית, המוכתבת בהיותה חלק מחברה, והנטיה שלה להיות מחוברת ללבד שלה, זה עדיין זה חיבר אותה אל האישה שבה ואל האישה הקולקטיבית. אוהבת את סט הסריגים הארוכים, הנשרכים, אותם היא שומרת בעיקר לימי־חורף, בשל השליטה על הטמפרטורה. הם גם חלק מתלבושת הקיץ שלה כמפיקה, כאשר משולשי המגן־דוד במצב רחב.

דולב היא גיקית ופאן של סדרת 'דוקטור הו'. חייזר בעל שני לבבות, לו קשר לאדוני־הזמן המקוריים, שאינו מת לעולם, בכל פעם שהוא מת, הוא מתחדש בדמות, של איש, או אישה. הדוקטור, שגנב טרדיס מכוכב, שחשב שהוא כוכב הולדתו גלפרי. הטארדיס - חללית שהיא גם מכונת־זמן הגדולה מבפנים, הלבושה כתא־טלפון משנות החמישים, שהביאה אותו אל כדור־הארץ, כדי להתמודד עם חולשותיו, להתפתח ולחוות שייכות, יחד עם בני־האדם ובכך לגלות את מקורותיו. סדרת מדע בדיוני, בהפקה של ערוץ BBC הבריטי. המשודרת משנת 1963 ועד היום, עם שתי הפסקות ארוכות. הראשונה בשנת 1989 עד לשנת 2005. השניה בין שנת 2036 לשנת 2041 והייתה שם בקרדיף לצפות בשנת 2063, בספיישל מאה שנים לסדרה. היא הסדרה הארוכה ביותר שנוצרה בכדור־הארץ, מאז המצאת הטלוויזיה ועד לתודעה הלבישה.

החליטה ללבוש שמלת נקודות, המשלבת קשירת מותן וכתפיות שחורות. נעלה נעליים בצבע תכלת עם נגיעות לבן, 'אין חוויה בלי רוח של שינוי,' משננת לעצמה, כהרגלה. מן הסתם תכננה לבקר את רומי שלה אחר־הצהריים. דולב שמעה את הרצאותיה של רומי באודיטוריום של ספריית בית־אריאלה, מבלי לראות את פניה, את גופה. טרם היכרותן, דולב נהגה לקרוא ספרים, חבויה בנקיק בארובת־הגג הגדולה, דרכה הרגישה כל מילה. פאת־שיער הימנית היא מתנת יומולדת נהדרת, שהעניקה לעצמה. שמחה על הבחירה במאדי התדמיתנית לעצב את התספורת.

מאדי היא יהודיה קונסרבטיבית, היא מתגוררת בשכונת בבלי, המהווה מרכז לאלפיים חברות וחברי קהילה, שגרים בעיר תל־אביב. בשכונה נבנו בית־כנסת קונסרבטיבי ומרכז קהילתי על שטח בית־כנסת שנבנה במאה העשרים, טרם שחזור סביבת הנחל המקורית, וביטול מיסעת השירות לנהיגה עצמית. המרכז נבנה סביב גינה קסומה ומטופחת, גינה הנפתחת אל שבילי נחל הירקון. עטורה בשבעה עצי־אזדרכת, ספסלים של סיבי־עץ אלון משולב בוק, מעוטרים חריטת אותיות, סביב מדשאה עטורה בפריחת־אביב, משל התארכה מלאכותית. בגן־עדן זה פגשה את מאדי, רבת־הקהילה, שהיא תדמיתנית, נוסף להיותה רבה. די נהנתה מהמשחק עם כל הדמיה הולוגרפית שמאדי הציגה. בכל פגישה מאדי נהגה לומר, 'הכל צפוי ולנו הרשות לעצב את התדמית האישית, זה שלנו'.

דולב הניחה על החלק האחורי של קפסולת־הרענון את הלבנים ואת השמלה, חבשה כובע על שערה, נכנסה אליה להתרענן. יצאה מהקפסולה רעננה ומבושמת, בוחנת את גופה מלמטה למעלה, מביטה בטבורה, שנראה לה כפיטמה שלישית זעירה, זהו חלק שמאוד אהבה בגופה. מתעכבת על שדיה, שתמיד נראו לה קטנות ממה שהיא דמיינה, קטנות משל רומי, שבעיניה היו שיא השלמות. היום תפגוש ברומי, לאחר תקופה ארוכה. התלבשה, מתכוננת ליציאה, הזמינה מעלית אוטונומית לקומה אחת־עשרה, בעודה מעדכנת את התודעה האישית, רגע לפני שהכניסה את חלל דירת־המיקרו שלה, בבניין השיתופי, למצב השהייה, מוכנה ליציאה. דולב הבחינה מחלון־הסלון, שהיה במצב מרפסת פנימית מוצללת, בהתפרצות חיננית של הולוגרמה, שיוצאת מגג אודיטוריום המועצה והקומה הציבורית החדשים, שנבנו על גג הבניין של עיריית תל־אביב, מעל לקומה חמש־עשרה. דולב אוהבת את השילוב הפוסט־עכשיו, עם הסגנון המודרניסטי, המשלב את צורת ההצללות של הבניין ההיסטורי, ואת גרסאותיו, המנהלים איתם דיאלוג. ביקשה מן התודעה האישית להיכנס למצב מרפסת חיצונית פתוחה. המרפסת נפתחה, דולב יוצאת אל המרפסת מביטה אל הכיתוב: ״תל־אביב החדשה - אלף תושבים - מאדים.״ הרהרה בינה לבינה, היום פרופסור נאני ויקטוריה יוצאת למסע בן־שנה לכוכב מאדים, וגעגועים לחום המילים היוצאים משפתי־האוקיינוס שלה נרקמים בה.

דולב מתגוררת ברובע השביעי בחצי־השנה האחרונה, מאז עזבה את המרחב החברתי ברובע התשיעי. גרה לבדה במרחב נוק, על־שם ספייס נוק יזם וחולם. גורד־שחקים שיתופי בן מאה־ותשע־עשרה קומות מעל האדמה, שמדמה חבל המבליט לקראת כותרת קפסולת אנרגיה וניטור, כחלק מניהול אוטונומי בבינה מלאכותית. בדימיונה ראתה חבל גמיש, שאינו נגמר, בדומה לפרויקטים האלומתיים שלה במרחב האורבני.

המגדל, כחלק משלב א' של קומפלקס, משקיף על בלוק מלבני לאורך ולרוחב ארבעה רחובות: רחוב אבן־גבירול, רחוב מאנה, רחוב דובנוב ורחוב צייטלין, ברובע השביעי במרכז תל־אביב. הרובע השביעי קרוב אל ליבה של דולב, הוא שוכן בין שני חלקי־העיר החשובים של ילדותה: המרחב החברתי, הנמצא ברובע התשיעי, בצפון־העיר באזור עבר־הירקון המערבי, מערבית לרחוב אבן־גבירול, בו מתגוררת אמא נופר. שכונת פלורנטין, ברובע הרביעי, בדרום העיר, בה מתגוררת סבתא רייצ'ל, וכמובן 'הספרייה העכשווית', ספריית בית־אריאלה, בעלת המעטפת המשתנה ברובע השביעי, העוטפת את המבנה ההיסטורי בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. בה הכירה את רומי, אהבת־חייה וזוגתה. מנגנון השינוי בכל מצב השאיר נקיק, אליו הייתה משתחלת וקוראת ספרים, מהנקיק ניתן היה לשמוע את קולות־השיח בתוך האודיטוריום ההיסטורי, לו נוספה קומה מהתכנון המקורי של הספריה, ושם שמעה לראשונה את קולה של רומי, והתאהבה.

לבלוק השיתופי שבע קומות ציבוריות, מתחת לפני־האדמה ועוד שלוש־עשרה קומות מעל פני־האדמה, שיחד מהווים עשרים קומות במפלסים גבוהים ונמוכים, מעל ומתחת לאדמה, עם עצים וצמחים הידרופוניים בפנים ובחוץ, במפלסי־המרכז, על כל קומותיו, העושה שימוש בשיטת החלחול העמוק אל אקוויפר החוף, העגינה הסלעית והסללת שורשים. בעיניה החצר נראתה כשעון חול. לעיתים השתעשעה עם מורן, כאשר דימתה את המפגש משל היה חור שחור, המסיים חיים, ומתחיל חיים חדשים.

מרחב נוק מקבל את האנרגיה ממערכת אנרגיה סולארית, מבוססת־לווין ״פריסקופ״ והוא המרכז הראשון בישראל, הבנוי כולו מרכיבים אקולוגיים חכמים מפוצלים, משולבים מטילי־אסטרואידים מפורקים, מתועדים וחתומים שעברו רגולציה, אשר נקלטו במערכת־השמש והובאו מאזור חגורת־האסטרואידים, החוצצת בין כוכב מאדים לכוכב צדק.

הגינה האנכית הפנימית, גינת שעון־החול, היא גינה בה הטבע משתלב בהרמוניה עם התיעוש. דולב אהבה את פינת־הקריאה עם מדפסת הספרים, שניתן לשלוח אליה ספר לתודעת־הגינה, לקבל אותו מודפס עם ריח ספר אמיתי, לא תמצית ריח, בעבור תמלוג־בהסכמה, דרך התודעה, ובסיום להשליך למיכל שייעד לו שימוש חדש. דבר לא נשאר לנצח, למעט החומר, אך הספר, גם אם נגרס לאחר קריאה, יקום לתחייה־מחדש ויקרא בכל מקום במערכת־השמש אליו החיים יתפשטו. דולב נהגה להשתתף פעמיים בשבוע במפגש הדרכה לקהל לקוי־ראיה עיוור, שאימץ את הגינה, המגיע מרחבי־המטרופולין, כחלק מתכנית־קהילה מודעת, שם הכירה את לילי, ומאז הן יחד, עסוקות בחשיבה וטיפוח הגינה, עליה קיבלו תמורה, דרך תודעת־המרחב החברתי אל התודעה האישית. אדריכלות גנים מקיימת במרחב אורבני מצופף, נפוץ מאוד במרחבים אורבניים צפופים, בחלליות, תחנות־חלל, במושבות־חלל, כמו־כן, בשימוש בריצוף וחיפוי ספונג'י, על הגגות, וגם על הרצפה, היוצרות סביבה ובניין אורגני ואקולוגי מקיים, משולב בריהוט־גן, מחובר לתודעה אישית, לתודעה הציבורית־מקומית.

המרחב על־שם ספייס נוק הוא הראשון שבדירותיו לא נבנו מטבחים, למעט מורשים, לפני התקנה האוסרת בניית מטבחים בדירות, והגרים בו אוכלים בחדרי־אוכל שיתופיים אקולוגיים במרחב, המקפידים על תקנות IMOTE‏5 ביחס לאקולוגיה, לזכויות בעלי־החיים, מחזור וסביבה המשלבות אקולוגיה, מזון והייטק, או בהכנת קופסת־בית, או קופסת־רחוב, ואכילה ושתיה בדירות עצמן. בתום הארוחה, יאספו את הנותר אל אוגדן־בית, וממנו אל אוגדן־מרחב בהסכמה, כדי שיקבלו חיים חדשים.

לפני שנכנסה למעלית רואה את סימן ההודעה הקולית הנכנסת. סבטלנה, עולה חדשה מאוקראינה יושבת־ראש המנהל־שיתופי של מרחב נוק, קוראת אליה בהודעה קולית, ועוברת לשיחה הולוגרפית דרך התודעה, דולב נענית.

״דולב, מגיע רגע יפה שלנו, מזל טוב לילדה יפה,״ דולב התענגה על המבטא של סבטלנה, אהבה לאבד עצמה בין שדיה בחיבוק הדוב החמים, לסבטלנה שיער קצר, פנים עגולות עיני־שקד חומות, אף מגלשה, והיא הלב של המרחב.

״בוקר טוב, סבט. מה שלומך? אני ממהרת למעלית,״ ותוך שדולב משיבה לסבטלנה, היא מנסה לפענח את הסיבה לארוחת־בוקר לא מתוכננת עם אמא נופר, במרכז אינטרספייס, ובטוחה שזה לא קשור ליום־ההולדת שלה החל היום. היא מכירה היטב את נופר, מה היא זוממת.

״בוקר טוב, נו, רק זה לויקטוריה פרופסור, היא במעלית שלך, עוד שלוש דקות יגיע אליך נכנסת למעלית עכשיו, לא שוכחת מתקשרת אל ספיר, יפה שלנו, בבקשה,״ פקחה עיניה, האישונים שלה התרחבו, ומצחה קיבל חיים, נראה לה מוזר, מכיוון שהתקדמה אל המעלית, וסבטלנה לא הפסיקה את שצף דיבורה, לא שאלה. ספיר אמורה לפגוש אותה בתערוכה במפלס הרביעי, במרכז אינטרספייס, לאחר ארוחה עם אמא נופר. תהתה על העיתוי, ״לוביה נותנת לך, את ממשיכה ומתחברת אל מעלית של פרופסור,״ 'נאני כאן' תהתה. דולב הגיעה אל הרחבה שלפני המעלית, לפניה עסוקים בשיחה הולוגרפית, או קולית, דרך התודעה, הדומה לזו של דולב, וזה היה משעשע.

לאחר כדקה, דלת קפסולת־המעלית נפתחה, דולב נכנסה אליה, קיבלה חבילה קטנה מלוביה, לוביה סיפרה לה שמדובר בזיכרון המיועד לספיר, עוד אירוע לא יומם. 'אני לא מבינה', חשבה, 'הבוקר הזה גדוש במקרים שאני לא בטוחה, אם יש־או־אין בהם קשר'. אבל דולב מתחילה לחבר ביניהם, ויש בהם מן ההיגיון, למעט הסיפור עם ספיר. 'זיכרון המיועד לספיר, למה לפרופסור נאני ויקטוריה ולא לי? איך ויקטוריה קשורה לעניין, ומה היא עושה במרחב נוק?'

לוביה נשארה בירידה עוד קומה אחת - להתחבר אל קפסולת המגדל יש לעבור לחלק הימני, הקפסולה תתפצל ותתחבר - עם התחברות לקפסולת־המגדל, לוביה המשיכה עם המעלית, בחלק הימני אליו עברה, אכן פגשה את פרופסור נאני ויקטוריה, ממשרד ההשכלה והמודעות יושבת על דרגש, לפניהן עוד דרך, והיא שלווה.

ויקטוריה, ג'ינג'ית עם תספורת 'בוב' בסגנון דיאנה נסיכת־הלבבות, עיניים ירוקות גדולות, ונמשים על פניה וגופה, בגובה מטר־תשעים, שפתיים רחבות מאוד, שילוב מרתק ובלתי־אפשרי בין הנסיכה דיאנה, וג'וליה רוברטס. ויקטוריה, בת ליהודייה, עולה חדשה מפינלנד, יש המייחסים לה גנים חוצניים, ועל אגדה אורבנית זו עוד ידובר בהמשך. פולקלוריסטית מומחית, היסטוריוגרפית, החוקרת את תקופת הלינה המשותפת בקיבוץ, שהונהגה עד שנות השמונים של המאה העשרים בישראל, מה עבד ומה לא עבד, אותם תייגה לחוזקות וחולשות, כחלק מכתיבת תזה, עוד בתקופת השירות בהסכמה, לקראת תואר שני. מייסדת ומקימת אגף, 'הלינה השיתופית הנפרדת' במרחב החברתי בו גדלה דולב, לפני המעבר אל מרחב נוק, ובו עדיין גרה נופר, כחלק מהתמחות כפרופסורית. בסיס הרעיון ליצירת הלינה השיתופית הנפרדת הוא שלב בעידן הבא, לענות על צורך של ההורות העכשווית, הנותנת מענה לסוגיות הורות ומודעות ילדית בחברה רב־ארצית, המתנהלת בכדור־הארץ, ובמערכת־השמש.

פרופסור נאני ויקטוריה ואמא נופר, חברות קרובות. נופר, בניגוד לאחרים העוברים חלל מגורים בממוצע שבין חודש לשנה, עדיין גרה במרחב החברתי מאז פתיחתו. היא מבקרת פעם בשבוע בתחנת־החלל הבינלאומית החדשה, המתוכננת להכיל כרבע מיליון בני־אדם בתוכנית חומש כוכבית עד שנת 2100. מיקום התחנה הבינלאומית החדשה, הנעה וכלואה בכוח גרביטציה מלאכותית, התואם את תנועת הירח סביב כדור־הארץ, משל היה ירח שני, אם לא מחשיבים את הירח השני6, מוגן תנועתית משל היה סנדוויץ' מצד כדור־הארץ, המאפשר יצירת גרביטציה מלאכותית יציבה בטכנולוגיית הסיבוב, ונקודתית בטכנולוגיית מחולל מגנטי. בסמיכות לתחנת־החלל הבינלאומית החדשה, נמצאות שתי תחנות־הגנה היברידיות. בטבעת נמוכה נמצאים הלוויינים בהסכמה, בטבעת אחרת, ממוגנטים לתחנות קליטה ואיסוף ג'נק חללי למיחזור חלקי מודול, לווינים, חלקים שיצאו מכלל שירות, מטאורים קטנים ואבק חלל, כאשר כל טבעת משמשת כוח מגן. טבעות אלו נחשבות טבעות הפדרציה בהסכמה. מתחתיה, בחגורה בה נעו בעבר, סביב כדור הארץ, התחנה הבינלאומית הראשונה והשניה, היא חגורה ציבורית שיתופית בהסכמה, הפועלת תחת הנחיות הפדרציה בהסכמה.

נופר מגיעה לתחנת 'הובר ספייס' הארצית בדרום תל־אביב, למרות שיכלה להתגורר במרחב המגורים בתנאי מחקר ושירותים נוחים ומתקדמים יותר. נופר התחילה את הקריירה עוד לפני קבלת התואר פרופסור בחקר החלקיקים באוניברסיטת תל־אביב, ויחד עם פרופסור מור, שהוא פרופסור מן המניין, חקרו את מכתשי־הפגיעה של הירח בצד הרחוק, הפגועים מנפילת כוכבי־שביט ומטאורים. פרופסור מור שהוא גם ידיד־משפחה קרוב, עדיין חוקר ומרצה באוניברסיטת תל־אביב. כיום, עקב תגלית, נופר מגיעה פעם בשבוע אל מכתש הירח הרחוק WZ87Y ומבודדת חלקיקי־מטאורים זרים לבדיקה בשטח ובמעבדות האגף הישראלי, בתחנת־החלל הבינלאומית החדשה. לפי החלטת איגודי הגנת־הסביבה והגנת־החלל, ניסויים שיכולים להביא שינוי בטמפרטורה, להביא לפגיעה במעטפת האוזון העליונה, ו/או התחתונה, או במרקם האקולוגי או במרקם האנושי בכדור־הארץ, יתבצעו בחלק הרחוק, החשוך תמידי, של הירח, ולשם כך אחדות מבקעות־הירח קורו במעטפת אורגנית שקופה, המשתמשת בגרפן, ומוגנת בכוח שדה עטופה בתחנת מחקר קבועה. את האנרגיה והתזונה על הירח סיפקו חלות־דבש, במדפסות משולבות תאים פוטו־סולאריים, בתוספת של כמיליון טון הליום 3, שהוא שריר, בשל העדר אטמוספירה על הירח.

התקרבה אליה. ויקטוריה קמה מהמושב והן מתחבקות, אך לפני רבע־שעה חשבה על נאני ויקטוריה, כשראתה את ההכרזה מעל אולם המועצה החדש - תל־אביב החדשה - אלף תושבים - מאדים. ויקטוריה הביטה בערגה בילדת המחזור הראשון ללינה השיתופית הנפרדת.

״בובי, מזל טוב, היום את בת שמונה־עשרה והיום, לפני עשר שנים, נכנסת למחזור הראשון של הלינה השיתופית הנפרדת, אני רוצה להביט בך, כמה גדלת.״

אי־אפשר שלא להתמגנט לעיניים הגדולות של פרופסור נאני ויקטוריה, כשהן ירוקות, כחולות, או חומות, מתחלפות משל הייתה זיקית. דולב פרחה כשראתה אותה, וגעגועים לשיחות־הנפש הארוכות איתה התעוררו בה.

״חחח... תודה נאני, אצלי האירועים צפופים מותק. זה הכל,״ מכירה ואוהבת את מבטה, ואת הנקודות הפזורות על הפנים שלה, ״פגשתי את לוביה בפתח הקפסולה, בקומת המרקם, היא מסרה לי חבילה זו מסבטלנה עבורך.״ אמרה והגישה לויקטוריה, שעל פניה מבט מבין, ״אני קולטת את ההנאה שעוטפת את שפתי האוקיינוס שלך,״ הוסיפה.

״תודה, בובי, מעמק שפתי האוקיינוס שלי. כל־כך מסורה סבטלנה, והסיפור שלה קורע־לב, היא מעוניינת להצטרף למשלחת, היא תישאר לגור במאדים, היא האמא המאמצת של ספיר.״ דולב לרגע איבדה ריכוז, זכרה את השיחה עם סבטלנה קודם, ״זה ייתן לספיר מעט מנוח, סבטלנה הגיעה לבד, והקשר ביניהן חשוב, ובעיקר יחבר בינה לבין מארק בני.״

״ספיר שלנו במרחב החברתי? !״ תמהה והרימה גבה, ״ספיר נולדה בישראל והיא צ'לנית מבוקשת, סבטלנה עולה חדשה, לא ידעתי שיש קשר ביניהן, עכשיו אני מבינה למה סבטלנה ביקשה ממני לדבר עם ספיר, אנחנו אמורות להיפגש בקומה הרביעית,״ עדיין תוהה לגבי מוצאה, ״אם אני מסרתי לך את החבילה, סביר להניח שהפגישה לא תתקיים.״

״גם אני מניחה שהפגישה עם ספיר לא תתקיים,״ אמרה ויקטוריה, תוך שהיא נוגעת בפדחת האדמונית מתחת לשיער, ״היא אימצה את ספיר, שתי נפשות אבודות. אבא שלה התאבד.״ מותחת את שרירי־פניה, ״זה סיפור מאוד מוכר. דולב פקחה עיניה.

״מכירה את הסיפור, זו ממש טרגדיה״. דולב הבינה כמה דברים שהשלימו עבורה פאזל, ספיר לא סיפרה לה על כך, ויקטוריה קראה את מחשבתה, ״אני עד כדי כך מנותקת.״

״אני הולכת לאמץ את שתיהן, כפי שציינתי, ספיר לא מדברת על עצמה וזה ידוע, היא מדברת דרך המוסיקה, כפי שאת יודעת, כך היא זוכרת את אביה, רומן.״ ספיר ממש אהבה את הצ'לו, משל היה איבר מגופה, תמיד הסתובבה איתו, ומתיחות ענוגות וקולות של קשת על מיתר משתלבות תוך המילים היוצאות מפיה, ״אכן טרגדיה.״ דולב הבינה את נקודת־המבט של ויקטוריה.

״מאדים,״ אמרה דולב, ״עכשיו הם יתאחדו.״

״זו התחלה חדשה עבור שתיהן, ואני חושבת שזה יועיל להן, אכן היא מתגעגעת אל מארק שלי,״ הפעם האחרונה שראתה את בנה מארק היה לפני שעזב את קו התחנה הבינלאומית החדשה אל כוכב מאדים, ההתרגשות ניכרה בפניה של פרופסור נאני ויקטוריה, הם יהיו תשעה חודשים ביחד.

״פסנתרן גדול מארק, החיבור שלהם מדהים, עם מארק היא דיברה וחייכה, עכשיו הם יוכלו לסגור מעגל.״

״אכן כך. כפי שאמרת זה יסגור מעגל,״ ויקטוריה מתרשמת מהתספורת, כשהיא מחייכת חיוך גדול, המכיל את שתי עיניה, ״תספורת מדהימה, פאת־השיער בצד הימני שהשארת, שאפו.״ דולב הפנתה פניה מצד לצד, רגע מרצינה ורגע משתעשעת. ״השילוב של התכלת בפאת־השיער, שמלת הפסים והנעליים מרשים. איך הגעת לגוון?״ התעניינה ויקטוריה.

״אני אוהבת את התספורת, זו מתנת יום־הולדת שהענקתי לעצמי, ואין כמו מאדי לקחת מחשבה למקום מרגש,״ תוך שהיא משחקת עם פאת־השיער, ״זה היה פרויקט מרגש, עד שהגענו לתוצאה.״ מרוצה מהמראה החדש, ״ישבנו כשעה בשיחה על מצגות הולוגרפיות. כשהגענו לתוצאה, ראשי נכנס לקפסולת הזרועות, משם אל הידיים המיומנות של מאדי, ויצאתי כך, זו הפעם הראשונה שלי, זה יכול להיות גם מרחוק, אבל אין לי כוונה לוותר על פגישה עם מאדי.״ חייכה, כשהיא ממשיכה לשחק עם פאת־השיער.

״כמה עכשווי, כמה מקורי,״ סקרנותה בלטה, וזה ניכר בקפלי מיצחה, ״אני עדיין מבקרת פעם בשבועיים אצל פטריסיה האיטלקית, אוהבת את השיחה תוך כדי,״ חוככת בדעתה, האם להתנסות בעיצוב עכשווי, באמצעות הדמיה וטכנולוגיית קפסולה, ״איך זה מרגיש?״ שאלה.

״זו מערכת שיתופית קולית, קצת כמו קפסולת־רענון, מים, חומר, אוורור ובישום, רק שכאן זה מלווה בקול לא־סטטי, שיחה וטכנולוגיה, המערכת בודקת את חוזק השיער, ומתאימה את הקרם וחומרי־ההגנה והתיקון האקולוגיים, שתי זרועות מעצבות את השיער, עיסוי בשילוב הולוגרמה, די כיף, לא מפריע לאינטראקציה ביני לבין מאדי, אני אוהבת שזה לא חייב להיות לגמרי אוטונומי, חשובה לי החוויה הרגשית והיכולת לחלוק אותה. לתודעה האורגנית הלבישה התודה.״ חתמה.

״חששתי מאוד מהמחשבה שאצטרך לוותר על פטריסיה, היא דיברה על כך שבקרוב תצטייד בקפסולה, נשמע מפתה,״ 'בעצם זה יאפשר לי להמשיך עם פטריסיה, כשאהייה במאדים', חשבה בינה לבינה - להקפת האטריום והגינה הפנימית נא להיצמד לשמאל, לירידה לקומת הארץ ואל הקומות התחתונות נא להיצמד לימין, הקפסולה תתפצל - ויקטוריה ודולב נצמדו לחלק הימני של קפסולת־המעלית האוטונומית ״במידה וויקטוריה אכן תצטייד בקפסולה, זה יהיה מושלם,״ השלימה את הסוגיה. ״איך את מרגישה במרחב נוק, עברה חצי־שנה מהמעבר,״ ויקטוריה ראתה בהחלטה של דולב החלטה אמיצה, ושמחה שדולב עברה שלב, בתוכה היא הרגישה שדולב מוכנה לבאות.

״מרחב ספייס נוק די קשוח, מיקרו ליבינג, אני לקחתי את העשרים וחמישה מטר רבוע, זה נחשב עוד מרווח, עם מרפסת צרפתית לגינה, שזה נדיר, מרפסת נפתחת לכיכר הדמוקרטיה,״ דולב יודעת שזה זמני, רומי לא תסתדר במיקרו בגודל כזה.

״את יודעת, אני די תומכת בזה, מיקרו ליבינג משפחתי הוא גאוני בעיני, ויש לו מקום לא רע בשינוי ההרגלים בעניין ילודה, את מכירה את דעתי,״ אמרה ויקטוריה, וידעה שזה עלול להביא לשיחה אמוציונלית.

״ברור, איזה רעש עשה המודל שלך לצמצום הילודה להורה, וקונספט המעבר ממגורים קלאסיים עם ההורים, אל הלינה השיתופית הנפרדת,״ אמרה דולב, ״אבל אני חושבת שהמודל של דירת־מיקרו משפחתית לשני ילדים, היא החלטה טובה שמשנה תודעה, ולא בכדי זה בהסכמה, תראי אותי, גדלתי גם בדירה משפחתית בקונספט הזה, וגם בלינה שיתופית נפרדת,״ פניה של נאני ויקטוריה אורו, זה היה חשוב לה מאוד.

״אין שום סיבה לגדל יותר משני ילדים בה־בעת,״ אמרה, ״ובכל זאת, הבנתי שיש צורך להוסיף אופציה לדירת ארבעה,״ שתיהן ביחד, ״אבל רק לאירוח,״ דולב חיכתה רגע לפני שהמשיכה.

״אני לא גדלתי עם עוד אחות, או אח, מור ואביה תאומות, תמיד תהיתי לגבי זה.״ דולב בת יחידהֿ, ונדב, שהיה הכי־קרוב לה כאח. הלינה השיתופית הנפרדת הייתה הדבר שהייתה יכולה לדמיין, אבל ידעה שזה שונה לגמרי מאח, או תאומה.

״תראי, השנה בישראל נולדו כמה עשרות שלישיות, וכמה מאות תאומים, וזה מצב בריא. השנה היה מקרה אחד בלבד של רביעייה, וזה נדיר מאוד. הפעם הקודמת הייתה לפני חמש שנים, ואת יודעת, ילד שלישי ואילך אינו זכאי בהסכמה. הגלולה שלוקח הבן, או לוקחת הבת, מצמצמים את האופציה להריון לא־רצוי מלכתחילה. זה מוריד את הסטטיסטיקה, שהיא לא עולה על חמשת אלפים הריונות לא־מתוכננים. עם חריגויות מתמודדים, ואת יודעת, ילד לא יכול לבוא לעולם, אם אישה לא תחליט על כך. ביטול הריון הוא בהסכמה ובהחלטת האישה, לכן אני קוראת לנשים לקחת אחריות, זה שלכן. מור ואביה הם מקרה־מבחן, נועה נלחמה על האופציה להביא תאומים בבחירה, הייתה מחלוקת לא קטנה בתודעות,״ אדי־הרגישות של ויקטוריה הורגשו בדיבורה, ״את זוכרת איזה רעש זה עשה בזמנו.״

״זוכרת,״ אמרה דולב ״אותי זה ריגש.״

״איך את מרגישה במרחב נוק?״ ויקטוריה נזקקה להסחה.

״המרחב מרגיש כרובע,״ המשיכה דולב, ״יש אנשים שלא עוזבים את המתחם, אני יכולה להבין את זה, אבל, כפי שאת יודעת, הוא לא התקבל בזרועות פתוחות, די דומה לסיפור של מרכז פומפידו בפריז, פרויקט מעורר מחלוקת, והייתי אומרת משנה תודעה. תראי אותי לא מעט מחוץ למרחב, העיר הגיאומטרית מתאימה לי מאוד, אבל אני זקוקה לטבע אמיתי,״ ועל כך יסופר בהמשך, ״חור תולעת במפלסים כלפי מטה ומפלסים סביב החצר כלפי מעלה, אפשר לנוע סביב, בגובה עשרים הקומות שהיא מכילה, המפלסים התחתונים עם קירוי בחלק העילי, משווים לה צורה של שעון־חול, לעיתים קצת קלסטרופובי עבורי, אני אדם שמרגיש חי בסביבה אורבנית פתוחה. או במרחב, בלי גבולות.״

״הרי זה ברור, דולב, לא היית מוכנה לוותר על הפעילות בפארק ונחל הירקון, בעיקר את היציאות לשמורות המשוחזרות דרך מקורות הירקון, בכל פעם השארת משהו, פרי הדמיון שלך, בסביבה בה בקרת,״ קריצה ערמומית לעברה, ״פגשתי כזו בכניסה למתחם, התוכן בו את משחררת אל התודעה הציבורית, כישרון גדול, את מתוקה, האנרגיות שלך סוחפות כל מה שפוגש בך, כך שהאנרגיות שלך ראויות,״ ויקטוריה ממשיכה, ״מרכז נוק נחשב לחדשני ומעורר מחשבה, גם ביחס לעידן השיתופי. סיימתי עכשיו הרצאה בקפסולה השקופה, בקומה תשעים־ותשע מינימליסטית מאתיים־וחמישים מקומות־ישיבה, חבוקה בלובן חבל המגדל, פתוחה להזמנת חוויה הולוגרפית מלאה, דרך התודעה הציבורית, וגם בתודעה האישית, הבמה באוויר בחלקה שקופה, קצת מלחיץ להיות בין שמיים לארץ, את רואה? יש בינינו דמיון.״

״אני מכירה את הקפסולה המרחפת, חצי בתוך המגדל, וחצי מחוץ, ושקופה בהיקפה, שיכולה לנוע שלוש־מאות־שישים מעלות לכל כיוון, השורות הראשונות והבמה יושבות באוויר, רואה מהחצר הפנימית. אותי זה לוקח אל הסרט האילם, מתחילת המאה העשרים, שבה היה נדמה לקהל שהרכבת יוצאת מהמסך, חלקם קמו וברחו מאולם הראינוע, הדומה לזה ששוחזר בקולנוע 'עדן' ההיסטורי ברחוב לילינבלום, על גלגוליו הרבים. במיוחד בעידן ההולוגרמי, זה יכול להיות מפחיד להיות בתודעה המתעתעת, שהיא למעשה מציאות, כשמדובר בתודעה לבישה,״ נזכרת בביקור האחרון, ואחרי שאיפה, שתסדיר את הנשימה, מחמת הדיבור השוצף, ״יש פינה בחרוט, שאפשר לזחול אליה, סוריאליסטי לשכב על הבטן, משל היית באוויר.״

״סוריאליסטי ומרגש התיאור שלך, בובי, חרוטים, פינות סודיות הן שלך,״ לא רק לדולב, גם לפרופסור נאני ויקטוריה הייתה תחושה שמשהו מתחולל אצל נופר, וזה היה באוויר, לאורך כל השיחה, ״מה שלום נופר?״ ויקטוריה ניסתה לראות אם תוכל לגלות משהו.

״נופר מרגישה נהדר, ואף נרגשת לאחרונה, היא אצה לה בין המרחב החברתי אל הירח אחת לשבוע, אכן משהו קורה, אין לי ספק שזה קשור לחלק הרחוק, החשוך תמידית, בירח, התחושה שלי, שמשהו גדול מתרחש, אם זה היה קשור במורן, היו לנו שיחות ארוכות על כך, מסתורי, ואת מכירה את נופר.״

״אני יודעת, היא טסה בימי שני בבוקר, וחוזרת בימי רביעי בלילה, קפיצה אופנתית כיאה לה,״ בשניהם עלה דז'ה וו, היום לא יום שני, וזה העלה שאלות, דולב נגעה קלות בחוטמה. ויקטוריה הבינה, שדולב, כנראה, עדיין לא בקיאה בפרטים, נופר מאוד דיסקרטית, האינטואיציה שלה אכן נכונה, וזה העלה את רף הסקרנות, עד כדי שזה ניכר בשפתיה, גם לה ברור שזה לא קשור למורן, הן 'חופרות' עליו די הרבה, ״מדהים ומרגש, שנופר גרה עדיין במרחב החברתי, לאור מעמדה והאופציות הפתוחות בפניה, אפגוש אותה בתחנת הובר ספייס מאוחר יותר,״ גם התחושה שלה הייתה שמשהו גדול מתרחש.

״האינטואיציה שלי אומרת לי שעוד אחזור לשם. אני בדרך לפגוש את אמא נופר לארוחת־בוקר במרכז אינטרספייס,״ 'הובר ספייס', תהתה בינה לבינה, ״את טסה לתחנת־החלל הבינלאומית החדשה עם נופר?״ 'נאני קשורה', תהתה.

״כמעט, אנו נפגשות בהובר ספייס, נופר טסה לפני, אך אפגוש אותה בתחנת־החלל, זה לא היה בתכנון,״ עוד סיבה נוספה לסקרנות שלה, כשנופר קבעה להיפגש איתה ברחבת הובר ספייס, ״מחר נשב לאכול יחד, זה הולך להתגשם היום, בובי.״ ויקטוריה אחזה בכף־ידה של דולב וקרבה ללחייה, ״הרגישי, אני מצטרפת אל משלחת הכוללת עשרים וחמישה ילדים בני ארבע־עשרה של תושבי־מושבה חדשים, איתם אשהה בחלל, במושבת תל־אביב החדשה, בשנה הקרובה. עד גיל שבע גרו עם ההורים ברחבי־הארץ, מגיל שבע עד גיל ארבע־עשרה הילדים הצטרפו אל הלינה השיתופית הנפרדת, בצמוד למגורי־ההורים, יחד במרחב החברתי שלנו, ובאותו המסלול, לכן גם ההורים עברו יחד איתם בהסכמה, זה היה התנאי להצטרף לתוכנית, ההורים החליטו על הגירה למאדים, לפני שבחרו במודל הלינה השיתופית הנפרדת. עד היום, זה היה בתהליך ובדיון, חלקו סגור, חלקו פתוח, בתודעה הציבורית, היום כל מערכת־השמש תדע. הוקם אגף־לינה שיתופית נפרדת - לפי הנחיות שכתבתי, בצמוד למגורי־ההורים, במושבת תל־אביב החדשה, בכוכב מאדים, אני עוקבת הולוגרפית, דרך התודעה, בהתקדמות האגף, ואחקור זאת מקרוב. המושבה מכילה אלף תושבים, מניחה שנתקל בהפגנה, שתתגבר הולוגרפית וחיבור תודעתי פתוח בכניסה לתחנה, מאה שנים עברו מהעידן הקיבוצי הסוציאליסטי, ויש אנשים החוששים, ומקשרים ללינה משותפת ויש סיבות, בהתחשב בתקופה ובשיטה. הלינה השיתופית הנפרדת עובדת כעשור, ותואמת את ההורות העכשווית, חשבי על כך שהחיים בישראל הם סוג של קיבוץ עשיר וגדול, בתוך מושבה, עיר, מדינה בעידן השיתופי, עם הביטחון שלו, ובשונה מהקונספט הסוציאליסטי,״ אמרה בעודה ממשיכה לאחוז בידה.

״אני מניחה שלנופר יהיה מה לומר לך על זה, מאחלת לך בהצלחה, היא תצדד, אך היא תבדוק יסודית את הפרדיגמה שלך.״

״נופר מרתקת אותי, אני מודעת לעמדתה,״ יצאו מן המעלית אל האטריום, ״אתגעגע אלייך, דולב, אבל הולוגרמות רגישות, הולורום הם נחמה, בעוד שנה נפגש אורגנית,״ נפרדו עם נשיקה בכל לחי.

המשך הפרק בספר המלא