מהפכה במשבצת

מבנה הספר

שתי הנחות מרכזיות בבסיס ספר זה. האחת, שלכל אחד פוטנציאל לחשוב באופן יצירתי, ואפשר לעודד ולקדם זאת באמצעות מודעות ואימון; השנייה, שרצוי להתחיל לקדם ולפתח חשיבה יצירתית כבר בגיל הרך.

הספר עוסק בהרחבת הידע ובהגברת המודעות לחשיבותה של החשיבה היצירתית. מוצגת בו סקירה של תיאוריות, של מחקרים עדכניים ושל תוכניות בתחום זה, תוך התמקדות בגיל הרך. נוסף על כך, מטרת הספר היא להעניק כלים שבאמצעותם אפשר הן לשחרר קיבעונות החוסמים את החשיבה היצירתית ולהשתחרר מתפיסות מוטעות, והן להשביח את החשיבה היצירתית. אני מזמינה אתכם למסע קצר, שבו תוכלו לקרוא על המחקרים החדשים ביותר בתחום החשיבה היצירתית בגיל הרך, ולקבל רעיונות יישומיים לקידום חשיבה יצירתית שלכם ושל הילדים.

הפרק הראשון מוקדש להגדרה ולהבהרה של המושג 'חשיבה יצירתית', לרבות בגיל הרך. בפרק זה מובהרות החשיבות של פיתוח חשיבה יצירתית בגיל הרך, ומפורטים התנאים המקדימים המהווים בסיס לטיפוחה. בסוף הפרק סקירה של שלבי התפתחותה של החשיבה היצירתית.

בפרק השני דיון בשלוש סוגיות מרכזיות ביחס לתפיסות כלפי החשיבה היצירתית. סוגיה אחת עונה על השאלה: האם החשיבה היצירתית היא תוצאה של תורשה או סביבה? בסוגיה השנייה דיון בקשר הקיים בין אינטליגנציה ליצירתיות, ומוצגים מודלים שונים המסבירים קשר זה. הסוגיה השלישית עונה על השאלה: האם החשיבה היצירתית היא יכולת "חוצה תחומים" או "ייחודיות לתחום"? בסוף הפרק מחודדים החסמים המחשבתיים המדכאים את החשיבה היצירתית, ונבחנות דרכים להסרת חסמים אלה.

הפרק השלישי מפרט שלושה מודלים המתארים את התהליך של החשיבה היצירתית. מודלים אלה משלימים זה את זה, ותרומתם לשדה החינוך רבה. עוד בפרק זה התמקדות בשני מרכיבים בולטים וחשובים בתחום החשיבה היצירתית - חשיבה מסתעפת ודמיון. למודלים ולמחקרים שנבחרו נלווים כלים פדגוגיים מעשיים להעשרת תחומים אלה בגן הילדים.

הפרק הרביעי עוסק באחד מתחומי המחקר המרתקים ביותר בשנים האחרונות, תחום המכונה ׳קוגניציה גופנית׳. בפרק זה נבחנת השפעת הגירויים הסביבתיים השונים - צבע, רעש, מסך ונראות הסביבה, כל אותן חוויות גופניות וחושיות - על החשיבה היצירתית.

בפרק החמישי דיון בשינויים החינוכיים במאה ה־21. יש בפרק זה העמקה בפדגוגיה המקדמת חשיבה יצירתית, והבהרה שלה. נושא זה נבחן בשני היבטים מרכזיים - האחד מתמקד בפיתוח החשיבה היצירתית בקרב ילדים בגיל הרך, באמצעות פירוט עקרונות פדגוגיים יישומיים בסביבה הפיזית והפסיכולוגית, וסקירת תוכניות לימודים מתחומים שונים ומרחבי העולם, שמטרתן לקדם חשיבה יצירתית בגיל הרך; ההיבט השני מתמקד בשילוב הוראה יצירתית של איש החינוך, תוך מתן דוגמאות לדרכי הוראה זו.

הספר רצוף בדוגמאות מחיי היומיום ומחיי ילדי הגן, כדי להעמיק את ההבנה וליצור קשר בין התיאוריה למעשה.

אני מזמינה אתכם, אנשי חינוך - לומדים, מרצים, מדריכים פדגוגיים, גננות, כל העוסקים בגיל הרך והורים המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם בנושא ולקדם את החשיבה היצירתית שלהם ושל ילדי הגן - לקחת חלק וליצור מהפכה במשבצת.

פרק 1
חשיבה יצירתית מהי?

"פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב, עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב" (מולודובסקי, 1979, עמוד 6)

המאה ה־21 מאופיינת בשינויים מהירים בתחומים רבים. אם כך, לא פלא שהיצירתיות מוגדרת כאחת המיומנויות החשובות של המאה הזו. נראה שכדי להסתגל לעולם מורכב ומהיר שכזה ולהצליח בו דרושות לנו מיומנויות של גמישות מחשבתית, דמיון, יכולת ליצור קשרים חדשים בין תחומים שונים ויכולת לפתח רעיונות מקוריים. בעולם כזה עלינו לחשוב קצת אחרת, לחשוב מקורי - לחשוב יצירתי (דאפי, 2000, רובינסון, 2013). מהי אותה יצירתיות? מדוע המילה 'חשיבה' מתלווה אליה?

חשיבה יצירתית - הגדרה ומאפיינים

טורנס היה אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום החשיבה היצירתית. באחד הראיונות, כשנשאל בנוגע להגדרה של 'חשיבה יצירתית', הוא ענה שהוא כבר ארבעים שנה נאבק בשאלה הזו (Torrance & Shaughnessy, 1998). גם כיום החוקרים ממשיכים להצביע על מורכבות רבה בהגדרה של היצירתיות (אלכסנדר ושושני, 2016; Kampylis & Valtanen, 2010; Plucker, Beghetto & Dow, 2004; Puryear & Lamb, 2020; Runco & Jaeger, 2012; Walia, 2019).

ההגדרה המילונית הבסיסית של 'יצירתיות' בעגה הפסיכולוגית היא: "היכולת להפיק רעיון1 מיוחד ומקורי" (ריבר, 1985). לעיתים רעיונות מקוריים יכולים להיות לא רלוונטיים למשימה או להֶקשר, ולכן כדי שהרעיון ייחשב יצירתי נדרש שילוב של שלושה מאפיינים: 1. חידוש (novelty); 2. יעילות (utility); 3. הפתעה (surprise)

(Runco & Jaeger, 2012; Simonton, 2012). הוספת המאפיינים הללו עדיין מצמצמת את ההגדרה של 'חשיבה יצירתית', משום שהדגש שלה הוא על זיהוי והערכה של הרעיון היצירתי, ולא על הבנת התהליך המוביל ליצירת הרעיון. ליצירתיות היבטים דינמיים והתפתחותיים שאינם באים לידי ביטוי בהגדרה הזו. למשל, גם כאשר מפיקים רעיון שאינו מקורי או יעיל באופן חד־משמעי, הוא עדיין חלק מהתהליך היצירתי ומהמוטיבציה להמשיך ולנסות להפיק רעיונות יצירתיים (Corazza, 2016). נדון תחילה בהרחבה בשלושת המאפיינים הללו, ולאחר מכן נשלים את ההגדרה ונבין מדוע המילה 'חשיבה' מתלווה למילה 'יצירתיות'.

האחייניות שלי, כשהיו בנות ארבע ועשר, המציאו את 'סוכריית השיניים': סוכרייה על מקל מיוחדת לילדים, שכאשר מוצצים אותה או אוכלים אותה היא מנקה ומצחצחת את השיניים - גם טעימה, גם נעימה וגם מצחצחת. נבחן את שלושת המאפיינים - החידוש, היעילות וההפתעה - ביחס לדוגמה הזו.

מאפיין ה'חידוש' מתייחס לתהליך אישי של יצירת רעיון חדש ומקורי, השונה מקודמיו, והוא תוצאה של עיסוק בקווי מחשבה שאינם שגרתיים. אפשר לומר שמקוריות היא התנהגות שיש לה סיכוי נמוך להופיע. בדוגמה הנ"ל, סוכרייה על מקל שמצחצחת שיניים עומדת בקריטריון המקוריות, שכן אין סוכרייה כזו (עדיין).

מאפיין ה'יעילות' מבטא את הביצוע של הרעיון החדש, את השימוש בו, את השפעתו ואת ערכו לחברה ולאדם, כלומר את הרלוונטיות שלו לחיים. הכוונה במילה 'רלוונטי' היא שהוא משמעותי לאדם המפיק אותו. המצאת 'סוכריית השיניים' יעילה לממציאות, וכן לאוכלוסיית הילדים (אולי אף המבוגרים ישמחו לסוכרייה כזו), שכן היא מאפשרת לצחצח את השיניים ולשמור עליהן, בד בבד עם ביצוע פעולה מהנה של אכילת ממתק. בדרך כלל היעילות והרלוונטיות מוערכות באופן אובייקטיבי על ידי מומחים. רעיונות של ילדים באים לידי ביטוי בציור, בשפה, במשחק ובדרך אישית חופשייה ממחסומים, אולם רעיונות אלה אינם תמיד נחשבים יעילים לחברה. הרבה דברים חדשים שהילדים מגלים הם חדשים לילדים עצמם, ולא לחברה. למשל, ילד שהופך קופסה לבית או לחללית, אף שלכאורה רעיון זה אינו עומד בהגדרת היצירתיות - העובדה שהרעיון חדש לילד מצדיקה התייחסות שונה למקוריות וליעילות. הרעיון יימדד ביחס לילדים ולא ביחס לחברה. לכן יש לראות ברעיונות היצירתיים של הילדים כיעילים לילדים עצמם ולקהילת הילדים (דאפי, 2000; Leggett, 2017).

חיים שפיר (2018), ממציא משחק הטאקי, סיפר באחד הראיונות שהתהליך היצירתי שלו מתחיל כל פעם באופן שונה, אך תמיד מסתיים בשאלה: האם אנשים יאהבו את הרעיון? מרעיון פרטי, התוצר צריך להפוך למשהו שמעניין את כולם, שיש לו ערך, וזהו בדיוק מאפיין ה'יעילות'.

המאפיין השלישי הוא ה'הפתעה'. ה'הפתעה' היא תוצאה רגשית של רעיון לא רגיל, החורג מהצפוי ומתבטא בחוסר התאמה בין הציפיות, המבוססות על חוויות העבר, ובין הרעיון המוצג לפנינו(Yannakakis & Liapis, 2016). למשל, ילד שרואה עשן מיתמר מהארובות של חברת החשמל ואומר: "זה בית חרושת לעננים", בהחלט יוצר רעיון מפתיע.

בדרך כלל שילוב מפתיע ולא צפוי של מרכיבים שונים מעורר בנו רגש של הפתעה (Becattini, Borgianni, Cascini & Rotini, 2017).

בספר "נוצה סגולה" (פיבן, 2000), פיבן בדרכו המקורית משלב תמונות של דמויות העשויות מחומרים שונים - ציפור העשויה מבננה, ממספריים וממזלגות, פיל העשוי מצינורות מתכת ועוד דמויות רבות מחומרים מגוונים. במהלך הספר ג'ייקוב, גיבור הסיפור, מוצא נוצה סגולה, וזו עוברת מדמות לדמות, עד שהיא נעלמת והילדים מוזמנים לחפש אותה. בחלקה הפנימי של כריכת הספר מעטפה שבה מסתתרת נוצה סגולה אמיתית. הבעות הפנים המתפלאות של הילדים כאשר הם מגלים נוצה אמיתית יוצאת מהספר הן דוגמה להפתעה אמיתית שמתקבלת מרעיון שחורג מהצפוי.

מאפיינים נוספים הגורמים להפתעה הם הגדלה, הקטנה או החסרה של מרכיב כלשהו הבא לידי ביטוי ברעיון החדש (להרחבה ראו: בויד וגולדנברג, 2015). למשל, בתחנת רכבת ביקשו לשכנע נוסעים לוותר על המדרגות הנעות, ולעלות במדרגות רגילות. את המדרגות הפכו לקלידי פסנתר ענקיים (הגדלה) כך שעלייה או ירידה במדרגות גרמה להפקת צלילי פסנתר. שינוי זה של המדרגות למוזיקליות, הן מבחינה חזותית והן מבחינה שמיעתית, הוא לא צפוי ולכן מעורר הפתעה. חידוש יעיל זה בצירוף ההפתעה גרמו להולכים ולשבים להשתמש במדרגות הרגילות ולוותר על השימוש במדרגות הנעות, כך שהרעיון גם מקורי, גם יעיל וגם מפתיע. מומלץ לראות את הסרטון ביוטיוב:

"מדרגות הפסנתר"
לצפייה -  לחצו כאן
 

ספר ילדים וסדרת טלוויזיה יעזרו להדגים את שלושת המאפיינים של התוצר היצירתי.

לילנאנה פרפרוטניק זופנקיק, או בכינוי הספרותי שלה: לילה פְּרַאפּ, היא מאיירת סלובנית שכתבה ואיירה את הספר "1001 סיפורים" (פְּרַאפּ, 2006). בספר זה בולטים שלושת המאפיינים של הגדרת התוצר היצירתי: בעוד בספר שגרתי אנו נוהגים לקרוא מההתחלה ועד הסוף, הרעיון החדשני בספרה של פְּרַאפּ הוא שהקריאה בו אינה סטנדרטית - בכל סוף עמוד מוצגות לקורא שתי אפשרויות להמשך. בהתאם לבחירה, הקורא עובר לעמוד הנבחר וממשיך את הסיפור, וכך כל פעם מחדש. פְּרַאפּ יצרה חוויה שונה בדרך קריאת הספר, וגם יצרה אינסוף אפשרויות לקרוא את אותו ספר. רעיון מקורי זה יש בו ממאפייני ה'חידוש' וה'יעילות', ולראיה - הספר תורגם לשפות רבות. נוסף על כך, ספר זה מפתיע את הקורא, ומשנה לחלוטין את הרגלי הקריאה שלו, כך שבידי הקורא יכולת לבחור את המשך הסיפור, ובכל פעם נפתחות לפניו אפשרויות נוספות.

דוגמה נוספת היא הדמות המצוירת "דורה" מסדרת הטלוויזיה האהובה על הילדים. החדשנות בסדרה זו מתבטאת בכך שהיא משתפת את הילדים. במהלך הצפייה דורה שואלת את הצופה שאלות, יש מעין המתנה לתשובה, ואף בקשה מהצופה הצעיר לחזור אחרי המילים שדורה אומרת. לילדים יש תחושה של שותפות עם הדמות בסדרה, והם הופכים להיות חלק פעיל בה. זהו רעיון חדשני המעורר פליאה, שכן בדרך כלל בעת צפייה בטלוויזיה הצופה הוא פסיבי.

כפי שראינו, שלושת המאפיינים המרכיבים את ההגדרה הבסיסית של יצירתיות מדגישים את החלק הסופי בתהליך - התוצר או הרעיון. בתחום החינוכי, נרצה להדגיש את התהליך המוביל להפקה של רעיונות יצירתיים. לכן, כדי להדגיש את התהליך המחשבתי, את הדינמיות ואת ההתפתחות של היצירתיות תוך דגש על קהילת הילדים, נעשה שימוש בשילוב ההגדרות של לג'ט (Leggett, 2017) ושל פולקר ואחרים (Plucker et al., 2004), ונגדיר 'חשיבה יצירתית':

'חשיבה יצירתית' היא תהליך מחשבתי מכוּון המתפתח באמצעות אינטראקציה בין יכולות, תהליכים וסביבה, שתוצאותיו הפקת רעיון חדשני ויעיל בהֶקשר החברתי־תרבותי. פעילות מנטלית זו מניבה תועלת לאיכות החיים של המפיקים אותה.

אפשר ללמוד ולפתח את תהליך החשיבה היצירתית, ועל כך מורחב בהמשך הספר (אלכסנדר ושושני, 2016; הוד־שמר, 2018; פורת, 2000; שחם ושורצקי, 2016; Aminolroaya, Yarmohammadian & Keshtiaray, 2016; Cheung, 2013; Cliat, Shaw & Sherwood, 1980; Esquivel, 1995; Dere & Ömeroğlu, 2018; Yates & Twigg, 2017; Zahra, Yusooff & Hasmin, 2013).

כיצד ילדים בגיל הרך מגדירים 'חשיבה יצירתית'?
מעט מאוד מחקרים בדקו כיצד ילדים מגדירים 'חשיבה יצירתית'. אחד המחקרים החדשים בנושא זה הוא עבודת דיסרטציה של סטודנטית אוסטרלית (Radanovic, 2020) אשר בחנה כיצד ילדים מגדירים 'יצירתיות'. בראיונות שערכה עם קבוצות מיקוד של ילדים בני 12-5 שנים, היא שאלה את הילדים מהי משמעות המילה 'יצירתיות' עבורם, מי הוא האדם היצירתי, מתי הם מרגישים יצירתיים ועוד. מתשובות הילדים היא מצאה שכאשר ילדים מגדירים 'יצירתיות' הם כוללים בהגדרה שלהם מאפיינים של מקוריות ושל יעילות, בדומה להגדרה המקובלת של 'חשיבה יצירתית'. נוסף על כך, הילדים יוצרים קשר בין המושג 'יצירתיות' ובין התקדמותה של החברה בתחומי המדע והטכנולוגיה. הם רואים בחשיבה היצירתית כלי שאפשר דרכו להרחיב את הדמיון ולפתח את העצמאות שלהם.

ראוי לציין מחקר נוסף, שאומנם עוסק בילדים גדולים יותר, אך הוא מדגים שהתפיסה של המושג 'חשיבה יצירתית' שונה בין תרבויות שונות (Delany, Cheung, Takahashi & Cheung, 2019). במחקר זה השוו ילדים בני 13-12 שנים מיפן, מסין ומארצות הברית, וביקשו מהם לכתוב את המאפיינים של האדם היצירתי. נמצא כי הילדים האמריקנים שייכו לאדם היצירתי מאפיינים של פעולה, כמו שירה וקריאה, ורגשות כמו שמחה. לעומת זאת, הסינים והיפנים כתבו מאפיינים שהם תכונות של אדם יצירתי, למשל: אדם חרוץ, חכם, מצחיק ועוד.

מחקרים אלה מעוררי עניין, ואין ספק שדרושים מחקרים נוספים בגיל הרך, שיבדקו כיצד ילדים בגיל זה תופסים את המושג 'חשיבה יצירתית'. חשיפה של תפיסות שונות ושל הגדרות שונות מאפשרת להבין את החשיבה על 'חשיבה יצירתית' ועל מטרתה, וכך לקדמה באופן דיפרנציאלי ומיטבי לכל ילד.

מדוע חשוב לקדם חשיבה יצירתית דווקא בגיל הרך?
הדעה הרווחת באוכלוסייה היא שילדים הם יצירתיים מטבעם. אם כך, מדוע חשוב לטפח יכולת שכבר קיימת בגיל הרך? תחילה, מוצגים התנאים המקדימים המהווים בסיס לקידום חשיבה יצירתית בגיל הרך, ולאחר מכן ניתָּן מענה לשאלה.

התנאים המקדימים המהווים בסיס לקידום חשיבה יצירתית
בראון (2018), בספרו "אִמא שלי ואני", מתאר את הנתינה האינסופית של האימא לילדהּ, נתינה שאינה נפסקת מתחילתו של היום ועד לסופו. האיורים המלווים את הסיפור חושפים בכל דף ציור אם וילד של חיה אחרת, ומבליטים את הקשר הייחודי המתקיים באופן אוניברסאלי בין האם לילדיהּ.

תקופת הגיל הרך היא תקופה מיוחדת, רגישה וחשובה, שבה להורים ולאנשי חינוך תפקיד משמעותי וקריטי. הם מעצבים ומחזקים את היסודות להמשך החיים של הילדים, לטוב (ולרע). תפקידם לרקום עם היילוד קשר רגשי עמוק ומתמשך, המבוסס על אהבה ועל היענות לצרכים. הצורך הבסיסי של התינוק, וגם בהמשך החיים כילד וכאדם בוגר, הוא צורך באהבה, בחום ובמגע. היענות לצרכים אלו יוצרת את הקשר המיוחד בין התינוק לדמות המטפלת. קשר מיוחד זה מכונה 'הִתקשרות' (attachment), ויש לו השפעות מרחיקות לכת על איכות התפתחותו הנפשית, החברתית והקוגניטיבית של התינוק (בולבי, 2016; Çetin & Ata, 2020; Doyle & Cicchetti, 2017). החוויות החברתיות והרגשיות הראשוניות מוטבעות במוחו של היילוד ומלוות אותו בהמשך חייו (Malekpour, 2007). ילדים שאיכות ההתקשרות שלהם עם הוריהם (או עם מטפל עיקרי אחר) בטוחה הם ילדים שההורים מהווים עבורם בסיס בטוח שאליו הם יכולים לפנות בשעת חרדה או מצוקה. ילדים בטוחים אלו מרגישים אהובים ושיש להם על מי לסמוך בכל עת. לילדים אלו יש מעין מודל פנימי של זמינות אימהית או של זמינות של דמות מטפלת משמעותית אחרת (אבא, סבתא, סבא, גננת). הזמינות מציינת את הנגישות של המבוגר עבור הילדים, ושיתוף פעולה המכבד את עצמאותם של הילדים וער לאיתותיהם. כאשר ילדים בטוחים בזמינות הרגשית של הדמויות המטפלות בהם, הם תופסים את העולם כמקום בטוח. תחושה זו היא טריגר להפעלה של מעין מערכת חקר. הילדים פנויים לחקור את הסביבה, לדמיין, לשאול שאלות ולפתח את החשיבה היצירתית שלהם, בידיעה שהדמות המטפלת שלהם תמיד ניצבת לסייע להם, וברור להם שהיא תמיד אוהבת, נוכחת ותהיה לצידם.

לפני קידום מיומנויות שכליות שונות, לרבות חשיבה יצירתית, עלינו ליצור תשתית של תחושות אמון וביטחון בין ההורים ובין ילדיהם, והדבר נכון גם עבור אנשי חינוך (שגיא־שוורץ וג'ני, 2008). כאנשי חינוך עלינו ליצור קשר רגשי עם הילדים, קשר שיאפשר להם לחוש שסביבתם מוגנת, שצורכיהם נענים, שמעוניינים בקרבתם ושאוהבים אותם. עלינו ליצור סביבה המאפשרת להם להביע את עצמם, לפעול ולחקור, ובשעת חשש או חרדה לקבל תדלוק רגשי מהדמות המטפלת שהיא העוגן. מכאן שהקשר הרגשי הוא גורם ראשוני משמעותי בהתפתחותה של חשיבה יצירתית.

מחקר שנערך בשנות ה־70 (Dudek, 1973) הראה שילדים בגילֵי בית ספר יסודי (א' עד ו') הם יצירתיים יותר, וגם ספונטניים וחברותיים יותר, ככל שהבריאות הנפשית שלהם מוערכת כגבוהה יותר. רווחה נפשית (mental well being), תחושת ביטחון ואמון בעולם מבוססים על ההבנה של הילדים שהם לא לבד בעולם, שיש מי שדואג לצורכיהם ויהיה איתם בכל אשר ילכו. מתוך רווחה ובריאות נפשית צומחים ילדים ומבוגרים פתוחים, ספונטניים וחברותיים, ולתכונות אלו חשיבות רבה להתפתחותה של חשיבה יצירתית.

היבט בסיסי נוסף העולה מתוך הקשר שבין ההורים לילדיהם, המשפיע על החשיבה היצירתית, הוא היכולת של הילדים לוויסות עצמי. ויסות עצמי מושפע ממאפיינים אישיים, אך גם לסביבה, לרבות ההורים, יש השפעה על הוויסות העצמי של הילדים. איכות הקשר בין הדמות המטפלת לילדים מסייעת להתפתחות מיטבית של ויסות עצמי (ברגר, קופמן והניק, 2008). במחקר שנערך בקרב ¹,116 ילדים סינים בני 6-4 שנים (Yeh & Li, 2008), נמצא שהיכולת לווסת רגשות קשורה ליכולת לחשוב באופן יצירתי. כדי לווסת את הרגש נדרשים תהליכים הכוללים יוזמה, ויסות תגובה ואינטליגנציה רגשית. יכולות אלו מאפשרות לילדים לחלוק רעיונות, להיות באינטראקציה עם אחרים ולשוחח עימם - כל אלו הם מעין דרישות קדם לחשיבה יצירתית, המאפשרות לילדים לנהל בהצלחה את העוררות הרגשית שלהם, ולתפקד באופן חברתי ויעיל.

באוניברסיטת יוטה שבארצות הברית, בדקו החוקרים דינר ואחרים (Diener, Wright, Brehl & Black, 2016) 94 ילדי גן. החשיבה היצירתית של הילדים נבדקה באמצעות מבחן חשיבה מסתעפת (הפקת רעיונות רבים ומקוריים). בד בבד ביקשו החוקרים מהאימהות ומהמורים של הילדים לדווח על רמת הביישנות של הילדים המשתתפים במחקר, וכן להעריך את ההתנהגות החברתית שלהם - עד כמה להערכתם הילדים הם אסרטיביים ובעלי ביטחון עצמי. נמצא שחשיבה יצירתית קשורה לרמת האסרטיביות של הילדים. ככל שהילדים דורגו כאסרטיביים יותר וכבעלי ביטחון עצמי, כך גם ציונם בחשיבה המסתעפת היה גבוה יותר. ליצירתיות נדרש הכוח הזה, לעמוד מול דעות של אחרים ואף נגד, להיות אסרטיביים ולא לפחד להביע רעיונות, גם אם הם שונים מהמקובל, ולעמוד בפני לחצי החברה. האיזון הזה בין שמרנות להתנהגות אסרטיבית נקבע על ידי היכולת של הילדים לווסת את עצמם מבחינה רגשית, יכולת שלהורים השפעה על המשך טיב התפתחותה. לכן כדאי לעודד אסרטיביות בקרב ילדים בגיל הרך, ולתת להם למצוא את התעוזה שתוביל לפריחה של היצירתיות.

ברור לנו שיש כמה גורמים קריטיים שהימצאותם בראשית דרכם של הילדים מאפשרת בסיס יציב לפיתוח חשיבה יצירתית בילדים - הקשר הראשוני החזק בין הדמויות המטפלות בילדים ובין הילדים, רווחה נפשית, תחושת ביטחון בסביבה, יכולת לווסת רגשות ויכולת של הילדים לעמוד על דעתם ולהיות אסרטיביים. על בסיס הבנה זו ממוקדת החשיבות של פיתוח חשיבה יצירתית כבר בגיל הרך.

חשיבות קידום החשיבה היצירתית בגיל הרך

כאשר אנחנו מטפחים ומקדמים את החשיבה היצירתית כבר בגיל הרך, אנחנו מסייעים לילדים לפתור בעיות ואתגרים יומיומיים במגוון דרכים. החשיבה היצירתית מעניקה כלים להתמודד עם שינויים, ולהיות סתגלנים וגמישים לכל אירוע שיצוץ פתאום. גם הילדים, כמו המבוגרים, נפגשים כמעט בכל יום עם משהו חדש שלא הכירו - אירוע חדש, בעיה חדשה, אובייקט חדש, מאכל חדש, התנהגות של ילד אחר שלא הכירו קודם, תגובה של מבוגר שלא נראתה בעבר ועוד. כאשר ילדים מתמודדים עם בעיה או אתגר (אין הכוונה רק לבעיות מתמטיות מסובכות, אלא דווקא לבעיות יומיומיות - חברתיות, משפחתיות ואישיות), כמה פתרונות ניצבים לפניהם? לבכות, לכעוס, לנשוך, לדבר ועוד. כאשר הילדים מורגלים בדרכי חשיבה יצירתיות, הדבר מאפשר להם לחשוב על מגוון פתרונות שיכולים לסייע להם. הם מרחיבים את סל האפשרויות שברשותם, כך שהתגובה שלהם אינה מצטמצמת לפתרון אחד (שלעיתים אינו מצליח). הם מסגלים לעצמם צורות חשיבה שונות ועשירות, הם מְתַרְגֵּלִים הסתכלות על בעיה מכמה נקודות מבט, והתבוננות על המציאות באופן שונה, מקורי, חדש וללא מחסומים או מעכבים. הם לומדים שמותר לטעות ומהטעות אפשר לצמוח. הם לומדים להשתמש בידע ובניסיון העבר, ולהעביר ידע זה למצבים חדשים, לצרף שילובים חדשים תוך גמישות מחשבתית, ולהשתמש בדרכים לא שגרתיות לפתרון בעיות (דאפי, 2000). ככל שנקדים ללמד אותם זאת כך ייטב להם, וכך נקל עליהם להתמודד עם בעיות ואתגרים בהמשך חייהם.

נבחן כיצד מתפתחת חשיבה יצירתית לאורך השנים.

_{1 המילה 'רעיון' משמשת כשם כולל למחשבה, להתנהגות ולתוצר.}