אצטרובלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אצטרובלים
הוספה למועדפים

אצטרובלים

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: יולי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 61 עמ' מודפסים

תקציר

אצטרובלים עוסק במגדר באופן שכמעט לא פוגשים בשירה העברית, וביתר שאת בא־בינאריות ובדיספוריה. במובן מסוים, הוא מספר את הדרך של המשוררת בשנות גילויה העצמי וביציאתה מהארון לאורך שלבים שונים.
נושא ההגדרה העצמית, כמו גם המגדר והמיניות, ממלאים מקום משמעותי בספר ביכורים זה, ויכולותיה השיריות של המשוררת מצליחות לפרוץ קשיים לשוניים מהותיים הקיימים בשפה העברית בהיבטי החלוקה המגדרית. בתוך כך, שירתה של מתן אריאל־הברון היא שירה א־בינארית בהגדרתה, ושואפת לנתק מלא בין הזהות המגדרית של המשוררת לבין השיר עצמו. במובן זה, יתכן כי אצטרובלים הוא ספר השירה הא־בינארי העברי הראשון

פרק ראשון

א־אני

נוֹלַדְתִּי בֵּין עַנְפֵי אֹרֶן יְרוּשַׁלְמִי —
אִצְטְרוּבָּלִים וְקוּקִיּוֹת.
נָפַלְתִּי מֵהָעֵץ כְּשֶׁלָּמַדְתִּי לִבְכּוֹת
וּלְהַחְנִיק, וּלְשַׂחֵק
עִם כְּנָפַיִם שְׁבוּרוֹת,
עִם פְּצָעִים מְלֵאִים בְּחוֹל.
לָמַדְתִּי לֶאֱהֹב אֶת שֶׁאוֹהֲבִים
וְלָמַדְתִּי לִשְׂנֹא אֶת שֶׁשּׂוֹנְאִים.
וְרַק אֶת מִי שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת
הוֹתַרְתִּי בַּקֵּן.
 
 
אורן

אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶשָּׁאֵר,
עוֹרִי עוֹד דַּק.
מַחֲטֵי הָאֹרֶן, בְּכֹחָם לַחְדֹּר,
לְעוֹרֵר הֶרְגֵּלִים יְשָׁנִים.
אַךְ עַלְעַלַּי הָרַכִּים, הֵם עוֹד צְעִירִים,
וַדַּאי יִתָּלְשׁוּ בְּרוּחוֹת הֶהָרִים
שֶׁתִּשֶּׂאנָה אוֹתָם אֶל אֵם דֶּרֶךְ זָרָה.
עָדִיף שֶׁאֶשָּׁאֵר.
 
 
כבר מאוחר
שִׁירִים מְדַמְּמִים מֵהָעֵינַיִם
מִתַּחַת לִמְנוֹרוֹת רְחוֹב בּוֹכִיּוֹת זְבוּבִים.
אֲנִי בֵּינֵיהֶן חשֶׁךְ,
בִּתְנוּעַת עֵדֶן לַתְּהוֹם.
בְּכָל רֶגַע זֶה יִקְרֶה. אֶפֹּל
וְאֵלֵךְ לִישֹׁן.
 

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: יולי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 61 עמ' מודפסים
אצטרובלים מתן אריאל־הברון
א־אני

נוֹלַדְתִּי בֵּין עַנְפֵי אֹרֶן יְרוּשַׁלְמִי —
אִצְטְרוּבָּלִים וְקוּקִיּוֹת.
נָפַלְתִּי מֵהָעֵץ כְּשֶׁלָּמַדְתִּי לִבְכּוֹת
וּלְהַחְנִיק, וּלְשַׂחֵק
עִם כְּנָפַיִם שְׁבוּרוֹת,
עִם פְּצָעִים מְלֵאִים בְּחוֹל.
לָמַדְתִּי לֶאֱהֹב אֶת שֶׁאוֹהֲבִים
וְלָמַדְתִּי לִשְׂנֹא אֶת שֶׁשּׂוֹנְאִים.
וְרַק אֶת מִי שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת
הוֹתַרְתִּי בַּקֵּן.
 
 
אורן

אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶשָּׁאֵר,
עוֹרִי עוֹד דַּק.
מַחֲטֵי הָאֹרֶן, בְּכֹחָם לַחְדֹּר,
לְעוֹרֵר הֶרְגֵּלִים יְשָׁנִים.
אַךְ עַלְעַלַּי הָרַכִּים, הֵם עוֹד צְעִירִים,
וַדַּאי יִתָּלְשׁוּ בְּרוּחוֹת הֶהָרִים
שֶׁתִּשֶּׂאנָה אוֹתָם אֶל אֵם דֶּרֶךְ זָרָה.
עָדִיף שֶׁאֶשָּׁאֵר.
 
 
כבר מאוחר
שִׁירִים מְדַמְּמִים מֵהָעֵינַיִם
מִתַּחַת לִמְנוֹרוֹת רְחוֹב בּוֹכִיּוֹת זְבוּבִים.
אֲנִי בֵּינֵיהֶן חשֶׁךְ,
בִּתְנוּעַת עֵדֶן לַתְּהוֹם.
בְּכָל רֶגַע זֶה יִקְרֶה. אֶפֹּל
וְאֵלֵךְ לִישֹׁן.