אֲנִי מַאֲמִין בְּעֵץ זַיִת וּבְעֵז
אֲנִי מַאֲמִין בְּכָל מְאוֹדִי בְּעֵז וּבְעֵץ הַזַּיִת,
בִּכְבִישַׁת שֶׁמֶן מִפְּרִי הָעֵצִים שֶׁלְּיַד הַבַּיִת,
בַּחֲלִיבַת עִזִּים הָרוֹעוֹת בְּצִלָּם,
בַּאֲפִיַּת לֶחֶם מֵחִטָּה שֶׁצּוֹמַחַת סְבִיבָם.
זֶהוּ הַמְּשֻׁלָּשׁ הַנִּצְחִי הַמְּנַצֵּחַ
בֵּין הָאָדָם, בַּעַל־הַחַיִּים וְהַצּוֹמֵחַ.
כַּמָּה טוֹב לַחְזֹר לַמְּקוֹרוֹת, לַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁנָה,
לִבְצֹעַ לֶחֶם, לִנְגֹּס בַּחֲרִיץ גְּבִינָה,
לִטְחֹן גַּרְעִינִים בֶּעֱלִי וּבְמַכְתֵּשׁ,
לְהַרְתִּיחַ קָפֶה עַל עֲרֵמַת גַּחֲלֵי אֵשׁ.
לִגְאֹל הָאֲדָמָה –
לִזְכּוֹת בִּגְאֻלַּת הַנְּשָׁמָה כְּתַגְמוּל;
לְהַחֲזִיק נַבּוּט –
לְהָנִיס בּוֹ חַמְסָנִים וּמַסִּיגֵי גְּבוּל.
09.07.2004
(מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר ״רָצִים לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים״, עַמּוּד 56)